 |
יש מכך מנוס פשוט - בית המשפט לא ידון בעניינים שאינם בסמכותו, ולא ידון בעתירה שאין בה פגיעה אישית (נראה לי שזו היתה פעם המדיניות).
ואז - מי שפגעו בו הרשויות (כולל, למשל, פלסטינאים שחומת ההפרדה נבנתה בשטחם) בניגוד לחוק יזכה לסעד משפטי, ומי שרוצה לאכוף את רצונו על המדינה יפעל דרך הכנסת או הממשלה.
מאידאולוגיה של שופט אכן אין מנוס, לא בתחום הפוליטי ולא בתחום המשפטי. אם בעיניו של שופט עבירות תנועה הן מכת מדינה, הוא עשוי לכלוא כל מי שנמצא אשם, גם אם לא סיכן איש. מנגנון בחירת השופטים לא ימנע את השפעת השקפת השופטים, אבל הוא יתחום אותן לגבול המשפט, כשם שהשפעת השקפת הסדרנים ('זו לא השתוללות, הם סך הכל שמחים!') מוגבלת לתחום הקולנוע.
לא נראה לי שהרפורמות של פרידמן יהפכו את השופטים ל'מייצגי רצון הציבור', כי הם עדיין לא נבחרים ע"י הציבור. הרפורמות מרחיבות את האפשרויות למינוי שופטים, ומחלישות את כוחם של שופטי בית המשפט העליון לקדם את מקורביהם (ומחזקות את כוחו של שר המשפטים לקדם את מקורביו). לי זה עדיין נראה עניין ניהולי יותר מעניין אידאולוגי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש