בתשובה לכליל החורש נאורי, 08/04/07 21:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(קודם כל, אני רוצה לחזק את ידיך מול מתקפות האד-הומינם שאתה סופג כאן ובדיון השני, שבעיניי נעות בין המוגזם לחלוטין לבין החסר כל בסיס.) חזרתי כמה צעדים אחורה בפתיל: אני חושב שאפשר לנסח את המחלוקת בצורה יותר אלגנטית, והיא אולי תחדד דברים. קורה לאנשים, בהזדמנויות שונות בחייהם, שהם מפתחים אחד משני רגשות, או רצונות (אבל רצונות בסיסיים), או יצרים. האחד הוא הרצון בנאמנות זוגית. השני הוא הרצון לממש התאהבות בפרטנר מחוץ לקשר הזוגי הקיים. הגישה המסורתית-שמרנית רואה ברצון הראשון חיובי, ואף נעלה, ובשני רצון מגונה, ואף חטא. אתה והאלמונית רואים ברצון השני משהו חיובי, שראוי להגיע למצב שהוא ימומש, וברצון הראשון אתם רואים משהו מגונה(*). אז זה נראה לי די סימטרי. נכון שהגישה השמרנית החזיקה חברות יציבות אלפי שנים, ואילו הגישה שלכם היא די ספקוליטיבית, אבל אני מוכן לזרוק את הנקודה הזו לפח (העבדות, דיכוי האישה וגו'). אני רק לא רואה איפה הסימטריה נשברת לטובת הרצון השני. אתה קורא לרצון הראשון "רכושנות", אבל אני לא רואה בזה יותר משם-גנאי ריק, כמו שהגישה השמרנית קוראת לרצון השני "כניעה ליצר הרע". אני עדיין מחכה לנימוק של ממש למה הרצון הראשון רע יותר מהשני. אם הסימטריה נשברת, אז נראה לי שהיא נשברת לטובת הרצון הראשון: כל עוד שני בני הזוג מחזיקים בו, שניהם מאושרים ואיש לא נפגע. הרצון השני, לעומת זאת, לעתים קרובות יפגע בבן הזוג, ובילדים אם יש. כפי שניסיתי להראות, אפילו אם הוא אמפתי לבן הזוג ה"נוטש", אפילו אם הוא מחזיק בגישה הרדיקלית שלכם וחושב שצעדו של הנוטש הוא מוצדק, סביר שהוא ייפגע. תאמר שהוא נפגע כי הוא רכושן - בסדר. אם זה פגם, זה פגם של רוב בני האדם. אמור שהוא נפגע בגלל חולשתו שהוא בן אדם. (כדי להבהיר איפה אני עומד: כבר דיברתי הרבה כאן בשבחו של הרצון הראשון. ברצון השני אני רואה... רצון מובן, אנושי, בהחלט יפה מבחינה מסוימת. נאה ויאה גם לממש אותו, במקרים שבהם לא נפגעים אנשים אחרים (בן הזוג, ילדים), וברור לי שיש נסיבות שבהם אין נפגעים; אני חושב שנסיבות כאלה הן נדירות. אם יש נפגעים... אפילו אז אני לא פוסל מימוש שלו, אבל אני רואה בזה לפחות טרגדיה.) אני מניח שזו שאלה פתוחה עד כמה יש לאדם שליטה על התהליך שבו הרצון הראשון דועך אצלו, ו/או מתעורר הרצון השני. זו שאלה שנידונה ארוכות בפתילים ישנים יותר בדיון. לא רק שאין לי מה להוסיף, אין לי אפילו ניחוש מוצק במיוחד מה התשובה הנכונה. אבל במידה שיש לאדם שליטה, נראה לי שרצוי לשאוף לשמור על הראשון. ואם להסדרים החברתיים יש השפעה, נראה לי שרצוי שהם יעודדו שמירה על הראשון (לא בטוח מה זה אומר במונחים קונקרטיים. בכל מקרה, אני נגד סנקציה חוקית על מפירי ברית נישואין.) ראיתי כיוון אצל האלמונית, ואולי גם אצלך (אבל לא באופן מחייב - הייתי שמח אם היית אומר במפורש שאתה מסכים או מתנגד), לפיו אפשר להגיע למוסכמות חברתיות כאלה שבהן מימוש הרצון השני לא יפגע בבן הזוג (להבדיל מהאמירה שאולי הוא ייפגע, אבל זבשו). אני מאוד מפקפק בכך. אם זו המחלוקת שלנו, כנראה שלא אשכנע אותך - אני מניח שזו מחלוקת-בת, או מחלוקת-אחות, של השאלה האם ניתן לקיים חברה יציבה של אנשים מאושרים ללא רכוש פרטי. (*) אלמונית - רגע לפני פרסום התגובה הזו ראיתי את תגובתך החדשה, תגובה 438145, אבל אני עייף מדי לקרוא אותה בעיון. מחר אקרא, ובינתיים אני מתנצל אם אני מעוות את דעתך - אפשר לראות את התגובה כמופנית לכליל בלבד. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |