בתשובה לדובי קננגיסר, 05/09/06 11:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בשיטה שלי, בן אדם שלא יכול לספק את צרכיו בעצמו, תלוי בחסדם של זרים. ההתחשבות שהוא מקבל מהם היא לא זכות, היא חסד. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. אתה בטח אדם רב-פעלים. אני מאחל לך ללקות בשיתוק בשתי רגליך ולאבד את כל משפחתך בתאונת דרכים מחרידה, ואז לראות כמה חסדים תצליח ללקט מאנשים זרים. (הבהרה: אני לא באמת מאחל לדורפל את הדברים הללו. האיחול הוא לצורך הבהרת הנקודה בלבד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי טענתי שאני לא סתם כלומניק? אני סתם כלומניק. באמת. אז? אני רואה בעזרה שאני מקבל עשיית חסד, לא יציאה ידי חובה. לפי תפיסת העולם שלך, אם אני אלקה בשיתוק (לא במהלך שירות צבאי, או בגלל מחדל של אחר. סתם בגלל שעשיתי משהו מטומטם), אתה פתאום חייב לי משהו - למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת לא אהיה חייב לך כלום. המדינה תהיה חייבת לך טיפול רפואי. למה? כי תאונות קורות לבני אדם, ולכן, מכיוון שאנחנו רוצים שידאגו לנו במקרה שנזדקק לעזרה, אנחנו מוכנים לקיים מנגנון – נגיד, אפשר לקרוא לו... ביטוח... אולי... ביטוח לאומי! – שידאג לכל אלו שנזקקים לעזרה משום שהם הפכו לחסרי ישע בנסיבות כאלו ואחרות. עוד סיבה היא שאנחנו לא אוהבים לראות אנשים משותקי רגליים גוססים להם ברחובות שלנו ואחר כך הגוויות שלהם מסריחות לנו את כל האזור רק בגלל שהם לא מספיק חביבים כדי שמישהו יעשה עימם חסד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביטוח בוחרים לרכוש. לא ביקשתי ממך להפסיק לעזור לזרים שלקו, שלא באשמתך, בגופם. רק אמרתי שאתה לא צריך להיות חייב, לפי חוק. זה לא אומר שאני לא הייתי בוחר להחרים אותך אם הייתי רואה אותך לא עוזר להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לעיתים קרובות לא עוזר לאנשים שלקו בגופם או בנפשם. למעשה, רוב זמני מדי יום מוקדש לאי-עזרה לאנשים שכאלו. לעיתים קרובות, כשאני איני מסייע למישהו, אני אפילו לא עוצר לרגע כדי לבדוק אם הלקות שלהם היא באשמתם או שלא. רוב האנשים - למעשה, כולם - כמוני. גם אתה. אתה מוזמן להתייחס לסוגיית האנשים שנרקבים ברחובות כי הם לא אסתטיים מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הסוגיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 407427 פסקה שניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא מבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב, זה הרי לא ישנה בכל מקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהפיסקה השניה בתגובה 407578 של יהונתן מתאימה גם במקרה זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה שנים היה סרט על חייה של איין ראנד (אני יודעת, אתה לא האורח_יניב, אבל יש כאן נקודה, חכה ותראה). הסרט עסק גם בפרשת הרומאן השתלטני של ראנד עם הפסיכולוג הצעיר ממנה בהרבה, נתניאל הות'ורן. בסצינה בה מאיימת ראנד להרוס את הקריירה של הות'ורן הגרוש ואת כל חייו, לאחר שהתאהב באשה אחרת, אומרת לה גרושתו, שגולמה ע"י השחקנית ג'ולי דלפי: "רחמי עליו". "מדוע?", שואלת ראנד, ועונה לה האקסית: "כי כך עושים יצורי אנוש" - "That's what humans do". הנה, זוהי עוד תשובה לשאלה שלך לדובי - זה לא רק זה שמישהו חייב משהו למישהו וזה לא רק שהמדינה מעניקה את השירות הזה לאזרחיה וכו' - זה גם משום שכך עושים יצורי אנוש, עם חוק או בלעדיו, ולא תמיד תחת העקרון של "תן וקח" - לעיתים זה רק "תן" - ובכל זאת מקיימים את ה"תן" הזה, ולא תמיד מעמדה של עושר מופלג - מתוך ההכרה כי חברה אנושית לא תתקיים, או שעל כל פנים - יהיה קשה ואכזרי להתקיים בה - ללא הנתינה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שזה לא עיקר התגובה, אבל שתי הערות לגבי הסרט "תשוקותיה של איין ראנד", שמוזכר בפסקה הראשונה: א. נתניאל ברנדון, לא הות'ורן (הות'ורן זה זה שכתב את "אות השני", שבדיוק אתמול סיימתי לקרוא) ב. הסרט בוסס על ספר שנכתב ע"י ברברה ברנדון, שהייתה לאוייבת של ראנד אחרי שפוטרה ביחד עם נתניאל מהמוסד האובייקטיביסטי (או איך שקראו לזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, אופס, איך התפלק לי ההות'ורן הזה! תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ועוד משהו חוץ מההות'ורן המעצבן ההוא: זה לא שהסרט, ו/או הספר שבעקבותיו נעשה, שחזרו איזושהי שיחה שהיתה במציאות, סביר להניח שלא - אבל זה עקרון האנושיות שדיבר אלי, ואשר לזכרוני הועבר לא רע באותה סצינה, בסרט שכללית היה רחוק מלהיות יצירת אמנות נשגבת (ובמקרה יש לי גם חיבה אישית חזקה לרגעי קיטש מן הסוג הגורם למבקרים פריחה אלרגית ועויתות אפילפטיות, מה לעשות, אף אחד לא מושלם... :-] ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיכיתי, ראיתי, לא נפגעתי, לא השתעממתי, אני לא מתכוון להביע רק התרעמות כשאני עונה: באיזו צורה זה מתקשר לדבריי? בהכרחת הרוקח לעשות את מה שרובנו, אבל ממש לא כולנו, חושבים שהוא הדבר האנושי לעשות במקרה הזה? באילו מקרים לא נתערב בהחלטותיהם של אחרים? אני מציע קו ברור, גם אם לא ממש נוח - פגיעה אקטיבית (זיהום האוויר - כן פגיעה עקיפה, וקשה יהיה לשפוט מתי זה יותר מדי. התחרות במקום שבו רק אחד יכול לנצח - לא פגיעה עקיפה) והפרת הבטחות. איפה עובר הקו שמציע דובי, ואיפה הקו שאת מציעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מרימה ידיים, אין לי תשובה. אתה צודק לכל אורך הדרך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקו היחיד שהוא מספיק ברור וחד משמעי הוא אכן זה שאתה מציע. אף אחד לא באמת טוען שיש לו שיטה מוסרית עקבית או נכונה יותר. אבל הקו הזה לא יעבוד בפועל עבור החברה האנושית. אנחנו מעדיפים להתפשר על עקרונות תאורטיים כדי לקבל משהו שבערך עובד, גם אם זה אומר שהמצב לא ממש ברור, ושצריך להתווכח כל שני וחמישי בכנסת, בעיתונים ובאייל על מה כן או לא ראוי שיעשה ומי יותר היפוקריטי ממי. זה עדיין עדיף על חברה בסגנון תעשייתי-ויקטוריאני, למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום אחר באייל אמרתי שלדעתי הקו הזה לא יעבוד, לא בצורתו הטהורה. אבל אני רוצה שזו תהיה המטרה המוכרזת, וההתפשרויות יוכרו כהתפשרויות. מפריע לי שדובי מגדיר את עצמו כליברל, אבל דוגל1 בלהכריח דתיים להחזיק תרופות, להכריח שמרנים לשכור שחורים ויהודים, וכו'. אם הוא מציג את איקס כפשרה הכרחית - אולי אני אפילו אסכים. הבעיה שלי היא שהוא לא רואה, אם אני מבין אותו נכון, את הצעדים האלו כרע הכרחי, אלא כחלק כשר למהדרין מהמטרה הסופית. ----- 1 כלומר, אידיאולוגית. לא רק מעשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. אם זו המטרה המוכרזת, למה להתפשר? התפשרויות הן לא בין מטרות סותרות-בחלקן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתפשרים (גם) כשהדרך היחידה לפתור את א', מערבת פגיעה ב-ב', למרות ש-ב' ביסודו לא קשור. למשל, אם טרוריסט פרץ בהעדרך לדירה שלך, אנחנו נתפשר על מה שזה לא יהיה שמונע ממני בימים כתיקונם לשבור לך את החלון ולהכתים לך את הרהיטים בדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך מטרות סותרות-בחלקן. יש לך מטרה לשמור על הבטחון, ויש לך מטרה לשמור על הרכוש או הפרטיות של האזרחים, ואתה מוכן להתפשר על השניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אני ליברל שמודע לזה שיש אנשים שאינם ליברלים בעולם, ומכיוון שאני חושב שהליברליזם הוא המוצדק, אינני חושב שצריך לאפשר לאנשים להפגע מכך שאחרים אינם ליברלים. אם אתה ליברל שחושב שלא צריך לכפות ליברליזם על אחרים, למעשה אתה פותח את הדלת בפני חוסר-הסובלנות שלהם להשתלטות על החברה, והתוצר הסופי לא יהיה ליברלי כלל. מכאן טענתי שאתה אינך ליברל, אלא "סתם" רלטיוויסט. קח מקרה היפותטי: אתה השליט הכל יכול והליברל של מדינה שבה כולם דתיים ומתנגדים להפלות ברמה האישית, אבל לא חושבים שצריך לאסור על זה בחוק - כלומר, מותר להפיל במדינה שלך, פרט לאישה אחת, שדווקא אינה מתנגדת להפלות. האישה הזאת נכנסת להריון ורוצה להפיל. במדינתך הליברלית להפליא, האשה לא תוכל להפיל לעולם, אלא אם במקרה היא עצמה רוקחת. זה ליברליזם? המדינה הליברלית צריכה, ונסה לחשוב על זה לפני שאתה חושב שזה אוקסימורון, לכפות ליברליזם. אחרת, היא לא תהיה ליברלית אלא אם במקרה כל תושביה הם ליברלים בעצמם. זה ההבדל בין תפיסת הליברליזם כשיטת שלטון בלבד (לעיתים במטרה להשיג מטרות בלתי ליברליות בעליל), לבין תפיסת הליברליזם כעקרון מוסרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאה בעיניי מאוד הפיסקה הראשונה ובה האבחנה בין ליברלים לרלטיביסטים. כה רבים הם האחרונים מקרב הבוחלים בשיוך זה, אך בפועל מתנגדים לכפות סובלנות על חסרי הסובלנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ"ל: "אך בפועל מתנגדים לכפיית סובלנות..." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מעוניין לכפות על כולם, ואני לא, זה לא ליברליזם, זה מידה מסויימת של סוציאליזם. שנינו בעד אסירת פגיעה. אתה בעד הכרחת אנשים לפעול למען הזולת בכל מיני דרכים. אני מסכים רק על אחת - להכריח אנשים להשתתף באותה הגנה מפני פגיעה. להכריח אותם לממן משטרה ובתי משפט, להכריח אותם להגיע לבית משפט ולמסור עדות על מקרים שהם היו עדים להם, וכו'. "...זה ליברליזם?" - במדינה ההיפותטית שלנו, היא גם לא יכולה לאכול, אם היא במקרה משותקת מהצוואר ומטה, ואף אחד לא מחבב אותה מספיק בכדי להאכיל אותה. בחזרה לאנלוגיה שלך - במדינה ההיפותטית שלנו, שתדאג שלא להכנס להריון אם היא לא יודעת בוודאות שיש מי שיעזור לה להפיל. אף אחד חוץ ממנה ומהאב לא פשע, ואני לא אטיל עליו את העונש של להכניס את הידיים לעסק ולעשות משהו שהוא לא רוצה. שוב, אני לא נגד כפיית ליברליזם, זה עיוות של דבריי. הגזען הלבן יאלץ אצלי להשתתף במימון המשטרה, שתשרת בדיוק באותה מידה שחורים ויהודים. אבל כאן נגמרת אצלי כפיית הליברליזם, בעוד אצלך היא ממשיכה ללא הגבלה, ועוברת מכפיית ליברליזם לכפיה של כל שאר הערכים שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מדוע ההבדל בין מה שאני דורש למה שאתה מסכים שצריך לדרוש הוא הבדל מהותי ולא כמותי בלבד. האם לגיטימי בעיניך, במסגרת אותה השתתפות בהגנה מפני פגיעה, לממן גם בתי מרקחת ממשלתיים שבהם ימכרו כל סוגי התרופות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לעשות משהו כזה? נגיד שיש רק שלושה אנשים שלא רוצים להשתתף בתוכנית הזאת. למה לא לאפשר להם? למה לגבות גם מהם תשלום על שירותי רפואה כלליים שהם לא רוצים? במקרה של משטרה ובתי משפט, זה הכרחי. לא כך במקרה של בתי מרקחת. שיקימו המעוניינים רשתות קופות חולים במנותק מהממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אחדד הלאה - הגנה מפני פגיעה מצידם של בני אדם אחרים. אם אתה לא מסוגל לדאוג לעצמך, או פוגע בעצמך, זו לא צריכה להיות בעיה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה אתה צריך משטרה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הגנה מפני פגיעה מצידם של בני אדם אחרים.'' (אחרים - שירעיל את עצמו אם בא לו.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשטרה איננה מגנה עליך מפני בני אדם אחרים? או שהרוקח איננו בן אדם אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול לפרוץ לאנשים הביתה, לשכב בחושך ליד דלת הכניסה, לחכות שהם ידרכו לי בטעות על הגב, ולרוץ להתלונן במשטרה שהם פוגעים בי. באותו אופן, אני לא יכול לקנות ממישהו "אקמול", שהוא יגיד לי "אין לי שמץ של מושג מה זה, אני בכלל לא יודע לקרוא. התחלתי בתור דוכן פלאפל, התרחבתי לתרופות נגד קלקולי קיבה ואיכשהו הגעתי לבית מרקחת מלא", להגיד לו "אין בעיה, אני בכלל קונה את זה כי אני אוהב את הצורה והצבע", ואחר כך לטעון שהוא פגע בי, כי מסתבר שאסור ליטול את התרופה כך וכך... (כלומר, כל עוד הבקבוקון לא התפוצץ לי ביד, או משהו כזה שהוא הבטיח לי שלא יקרה [גם במרומז הולך].) והבעיה בתסריט השני היא *לא* שהוא לא הוכשר כרוקח. אני ילד גדול, ואם אני רוצה לקנות תרופות מסתם-אחד, אין שום סיבה שלא אוכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתאום אתה נזקק לעזרתי לצורך הגנה מפני פגיעה מצידם של בני אדם אחרים? אם אתה לא מסוגל לדאוג לעצמך זו לא צריכה להיות בעיה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאנחנו נכנסים לעומק הדיון, ומסתבר שלמרות הכל אתה צודק ואני מטומטם, ענה לי בבקשה על שאלה אחת - נכון שלא קראת את ההודעות האחרות שלי? (לא צריך להתבייש, גם אני לא הייתי קורא אותן אם לא הייתי חייב.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך להכנס לעומק הדיון (גם בגלל שהמסקנה ידועה מראש) כיוון שלא מדובר כאן על ''צודקים'' מול ''טועים'' וגם לא על ''מטומטמים'' מול ''גאונים'', אלא על השקפת עולם והנחות יסוד, נושאים שהם בבסיסם של דברים, ולא מסקנות והקשים לוגיים. והתשובה לשאלה שלך היא לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון, או לא קראת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקח איזה 50 שעות, אבל בסוף מישהו עלה. לא נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמישים שעות? עלה? על מה אתה מדבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
50 שעות מהרגע שעניתי "לא" ועד שעלה במוחו של מישהו הרעיון לשאול "לא מה?" ___ אם הייתי עונה "כן", התשובה המתבקשת היתה כמובן "כן המפקד!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שפשוט אף אחד לא התעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמת לב שלי ולבור ביישן יש את אותו הדוא"ל, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כאן התשובה היא לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאותה סיבה שאי אפשר לאפשר לבן-אדם להתחייב שלא לתבוע איש, ובתמורה לוותר לו על החלק היחסי מהמסים שלו שמוקדש למערכת המשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאותה הסיבה שאי-אפשר לאפשר לבן אדם שלא להשתתף במימון התוכנית ''שולחן לכל אזרח'', לא להנות ממנה ולא לממן אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאה דרשת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |