|
||||
|
||||
ההסבר פשוט מאוד. יש משהו מאוד לקוי בסולידריות היהודית במדינת ישראל. האזרחים שנהרגו, רובם תושבי הפריפריות, ובמיוחד מהמעמד החלש, שלא יכל למלט נפשו לאזור המרכז. הסולידריות של אזרחי ה"בועה" הגוש-דנית (ועוד יותר מכך, התל אביבית) קטנה מאוד עד חלקית לאנשים אלה (ראה האדישות, ולעתים אף השמחה לאיד, שעולה מתגובותיהם לגבי הרג יהודים מהפריפריה בפיגועי ירי, או גירושם מבתיהם, או האמירות בנוסח "למה צריך פלוגה שלמה בשביל לשמור על מאחז"). לעומת זאת, החיילים עלולים להיות מהאליטות או המעמד הבינוני - בנו של השכן, במידה ומדובר בסדיר, או אפילו השכן (או חבר מהעבודה/אוניברסיטה וכו') כשמדובר במילואים. על רקע זה ניתן גם להבין מדוע צה"ל מיגן את הבסיסים סביב לרצועת עזה מקסאמים, אך לא את בתי התושבים או בתי הספר. |
|
||||
|
||||
כן, טוב, די ברור שתשמע על אותן תחושות גם בקרב מתנחלים. |
|
||||
|
||||
אילו זו היתה הסיבה, היית מצפה שמידת העצב תתעדכן כשהנבחן שלנו קורא בעיתון את המשבצת שבה מסופר על ההרוג: אם מתברר שהאזרח ההרוג הוא מהבורגנות השבעה אז הקורא יתעצב יותר, כמו על חייל, ואם מתברר שהחייל הוא עולה מהקווקז שגר בעיירת פיתוח, הצער יפחת. האמנם כך? אצלי לא. |
|
||||
|
||||
בתקשורת למשל, הושם הרבה יותר דגש על בן של סלבריטי שנהרג, מאשר על ''סתם'' אח של חברה טובה שלנו. הוא גם קיבל חלקת קבר בקרב מכובדי האומה. מסתבר שגם במוות, יש מי שדמו כחול יותר. |
|
||||
|
||||
חלקת מוות בין מכובדי האומה? אמרו שהוא נקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל. יענו כמו כולם, לא? |
|
||||
|
||||
מה "למשל" כאן? אני רואה קשר אסוציאטיבי בין זה לבין נושא הפתיל, אבל לא קשר תוכני של ממש: תשומת לב יתרה לבן של סלבריטי זה לא דוגמה לצער רב יותר על מישהו מרקע סוציואקונומי גבוה, וזזה בוודאי לא מוכיח תופעה כלית של צער כזה. |
|
||||
|
||||
אבל אמרו שלא היה כמעט שכול בת''א במלחמה הזו... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |