בתשובה להאייל האלמוני, 18/08/06 15:13
אז יצאה לשוח 403381
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 19/8/2006, 21:49
יכול להיות שזה פסיכולוגיה בגרוש, אבל יש הרגשה כללית שכשנהרג חייל זה עצב מהול בכעס.
הרג של אזרח הוא משהו שכביכול מחוץ לידיים שלנו - אי אפשר לדעת איפה יפול הטיל ובמה הוא יפגע.
את הצבא לעומת זאת, העלנו בעשור האחרון על כס כל כך גבוה שנראה שכולם היו בטוחים שכשנצא למלחמה ננצח תוך כמה ימים ובלי הרוג אחד. כל חייל שנהרג מהווה התרסה כנגד המיתוס הזה, ואז נוצר מצב שגם המיתוס נסדק וגם מחפשים אשמים (לא יכול להיות שנהרג לנו חייל, לא עם הצבא והטכנולוגיה שלנו). האפקט גדול הרבה יותר.
דבר נוסף הוא שבמלחמה חלק מהנצחון הוא ''הרגנו להם יותר חיילים ממה שהם הרגו לנו''. כל חייל נוסף שנהרג פוגע הרבה יותר מאחר והוא גם משרה אוירה של הפסד.
אז יצאה לשוח 403392
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 19/8/2006, 23:06
ייתכן שזה נכון לגבי חלק מהאנשים, אבל האפקט הזה ודאי לא עובד עליי.
ראשית, האלהת הצבא לא צמחה כאן בעשור האחרון, אלא מאז קום המדינה. ונהפוך הוא: דווקא בעשור האחרון, לטעמי לפחות, היא ירדה מאוד.
שנית, לא העליתי בדעתי שננצח במהירות וללא הרוגים. אני כבר עמדתי על דעתי כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה. בעיקרון, גם אולמרט ופרץ היו אמורים לעמוד על דעתם אז, הם *קצת* יותר מבוגרים ממני, אבל לרוע המזל - אם הם עשו זאת - ייתכן שמשקלם היה כבד מדי, והיא נמחצה בתהליך.
שלישית, הרגנו להם הרבה יותר אנשים ממה שהם הרגו לנו. הרבה מאוד אנשים. זה חלק ממה שנורא.

אבל צצה במוחי מחשבה אחרת בינתיים: אולי זה משום שעל החיילים אנחנו יודעים מראש שהם צעירים יחסית, בריאים יחסית וכשירים יחסית. כלומר, עתידם עוד לפניהם. כמו שגם ילדים הרוגים זה דבר מאוד עצוב. אזרחים באופן כללי? פשוט אין לדעת.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות