|
||||
|
||||
יפה אמרו חז''לנו. רק שהמשפט מתאים יותר למצבך מאשר למצבו של האב, שכן כעס אין פירושו שכול (אם כי שכול מכיל לעיתים קרובות כעס). ברגע זה קהלת מזכיר לי דג צבעוני במיוחד שהעמידו בפניו מראה. (טוב, אני גם מושפעת ממאמר בפסיכולוגיה שבו המילה נרקיסיזם מופיעה באופן אינפלציוני) |
|
||||
|
||||
השאלה איזו חיה קהלת מזכיר לך אינה רלוונטית לדיון. אני לא מבין איך לא הועלתה כאן האופציה הטריווילית - שזרקו לאב המסכן כמה ג'ובות כדי שישא את נאומו המרגיז. |
|
||||
|
||||
קשה לי להניח, מה גם שקראתי שתי גרסאות מקוצרות וסותרות לנאום הנ''ל. אבל פתרת בעיה לוגיסטית. כל מה שעל קהלת לעשות על מנת להניח את דעתו, הוא למהר ולזרוק מספר ג'ובות לערבי הקרוב למקום מגוריו, על מנת שיגיד את מה שקהלת רוצה לשמוע. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין למה זה נראה כל כך טריוויאלי. האם האפשרות שרבים מערבי ישראל שונאים את ישראל ורוצים בחורבנה ובהחלפתה במדינה ערבית כל כך קשה לעיכול שצריך להמציא רשעים שמאתרים שכולים ובמהירות שיא דוחפים להם כספים רק כדי להרויח עוד חצי נקודה במלחמת התעמולה? נקודה נוספת היא ההתנשאות המוזרה - את מוכנה להאמין שאב ישראלי שנהרג לו בן במלחמה ואומר שחייבים להרוג את כל חברי החיזבאללה הוא בעצם שמאלני קיצוני והוא אומר זאת רק בגלל ש"זרקו לו כמה ג'ובות"? |
|
||||
|
||||
"האפשרות שרבים..." ממש לא קשה לעיכול. ואם כבר מעכלים אמירות, בוא נקנח ב"רבים מיהודי ישראל שונאים את הערבים ורוצים בגירושם ובהחלפתם בעובדים זרים מהפיליפינים, שהם בכלל נוצרים ואוהבים להצטלם ליד הכותל". זה לא נראה לי קשור. מה שקשה לי (נו, קצת) לעכל זה שאב ששכל זה עתה את שני בניו, בסוף היום בהוראה ישירה של נסראללה, יהלל וישבח אותו. לא רמזתי לרגע שהוא תומך במאבק הישראלי לשקט בגבול בצפוני - אך יתכן שדעתו היא "נסראללה הדביל יורה על הציונים הטפשים והשקרנים, מה זה קשור אלי לעזאזל". במקרה כזה כן, בהחלט יהיה קל להציע לו קצת כסף כדי לשנסח את הנאום. אנחנו יודעים שיש תמיכה איראנית למשפחות ה"שאהידים" בשטחים ובעזה, אז מה כ"כ מופרך ברעיון הזה? הנקודה השניה שלך דווקא מעניינת (אם כי הדוגמה לא טובה). ד"א אני בן, סליחה על השם המטעה. |
|
||||
|
||||
מה שמופרך, לדעתי, הוא הנסיון להתחמק מ''רובם רוצים להפטר מאיתנו'', עד לרמה כזו שהמשפט ''הבנים המתים שלי הם שאהידים במלחמה נגד ישראל'' הופך בצורות שונות ומשונות למשפט של אנשים נטראלים לחלוטין שלא מבינים מה רוצים מהם וכל מה שבאמת מעניין אותם זה קפיטליזם מערבי (כסף). |
|
||||
|
||||
ממש כפי שאני מאכיל את הגוזלים שמצאתי היום1 התגובות ועדויות הכתבים שלהלן לקוחות מדיווחים http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/451/911.html, http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3278569,00.h... http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/453/284.html, http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/748927.html?m... בעקבות מותם של 2 הילדים בנצרת ושל חביב עוואד בקריית-אתא. כל המובאות מפיהם של ערבים ישראליים. 1. "האחים שלי הקטנים שהלכו הם שאהידים. זאת אומרת שהם ילדים קטנים שלא ראו כלום עדיין, ולכן המקום שלהם בגן עדן". לשאלה אם הוא פוחד, אמר טלוזי כי "יש קצת פחד, אבל אין מה לעשות". 2. "אין לנו מקלטים ולי יש ילדים קטנים. את יכולה לראות את הילדה הקטנה שלי, לכל מקום שאני הולך, היא איתי. מפחדת להיות רגע בלעדי. אין הבדל בין יהודי לערבי. אנחנו לא בנויים למלחמה ולא איכפת לנו מחיזבאללה. אנחנו תושבי ישראל שצריכים להיות מוגנים". 3. "כולם באו לכאן היום, פוליטיקאים, תקשורת שמראה לעולם, אבל מה זה יעזור? אין לנו לאן ללכת. אין לנו לאן לברוח ואפילו מקלטים אין לנו. במגזר היהודי יש 'שחר אדום' ולנו יש רק אבטלה ועוני". 4. "מבחינתי, שני הילדים שנהרגו הם שאהידים אשר מתו בשדה הקרב". 5. הוא הוסיף כי נסראללה, מבחינת רבים מהתושבים, הוא גיבור ערבי אשר יביא לבסוף לניצחון של כל העם הערבי על היהודים. דבריו זכו לתמיכה ואהדה בקרב תושבים נוספים. 6. ח"כ מוחמד ברכה, שהגיע למקום פגיעת הקטיושה, תלה את האשם באירוע המצער בשני הצדדים, וקרא להפסקת אש מיידית, הן מצד ישראל והן מצד חיזבאללה. 7. למרות האירוע הקשה, רבים מהתושבים בעיר מסרבים לדבר בגלוי נגד חסן נסראללה, ואינם תולים בו את האשם לפגיעה הקטלנית. אולם, שלא לציטוט ולא למצלמות, יש מי שמבקר בחריפות ובמילים קשות את הירי הזה לכיוון העיר הערבית. 8. "הכול אצלי גלוי", אמר. "אני מאשים את הממשלות שלנו, לא רק את הנוכחית אלא גם את הממשלות הקודמות, שנתנו את התרופה לסרטן הזה שנקרא נסראללה. הוא סרטן. אני מקווה שימשיכו עד הסוף, עד שיחסלו לא רק את נסראללה אלא את כל חיזבאללה. אם לא יעשו את זה עכשיו, העניין הזה יחזור, אם לא עלינו אז על אחרים". 9. יהיו שיטענו, ובצדק, שמותם של כל האזרחים, יהודים וערבים, וגם מותם של לבנונים רבים, הוא תוצאה של המלחמה, של מעשי חיזבאללה וההתקפות הישראליות על לבנון, ועל כן אי אפשר להתייחס למותם כאל אירוע רגיל. זה נכון, אבל השימוש במות הערבים הישראלים במלחמה ככלי נגד חיזבאללה או הממשלה הישראלית, או כהוכחה לדו-קיום או העדר דו-קיום, הופך את הקורבנות האלה "לשאהידים בעל כורחם". אין לי ספק שיהיו רבים שישתמשו גם ברשימה זו להוכחת משנתם הפוליטית או החברתית, וצר לי על כך מראש. 1 האמת שבדיוק למדתי שיש להאכיל אותם ישר מהפה. השיטה הזו עובדת נהדר. |
|
||||
|
||||
לפעמים צריך גם לאכול כמה פסיקים. תיקון לקישורים: |
|
||||
|
||||
אני מסכים שזה שפל להשתמש בטרגדיות למטרות אישיות/פוליטיות, אבל הם לא הראשונים ובטח לא האחרונים. לרוע המזל היחידה שניצחה במלחמה הזו היא התקשורת שהוכיחה שהשפעתה על מהלכים פוליטיים, מדיניים וביחוד צבאיים היא אדירה. תעמולה עובדת ובגדול (ויותר ככל שהיא שפלה יותר) ואם אנחנו לא ננצל את זה הם בטוח כן. 1 אתה באמת שם אוכל ציפורים בפה ונותן להם לנקר? |
|
||||
|
||||
למקרה שזה איכשהו לא היה ברור - סעיף 9 בתגובה למעלה הוא ציטוט (כראם מוניר, http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/748927.html?m...) בכוונה נמנעתי שם מלאמר משהו "משלי". 1 כן. "אוכל לציפורים" זה ביטוי דמגוגי משהו. הגוזלים שלי אוכלים ביצה עם גבינה, לחם וחיטה. זה לא יותר מדי שונה ממה שאני שם בפה כשאני מאכיל את עצמי. כאמור, השיטה הזו הוכיחה את עצמה לחלוטין. |
|
||||
|
||||
כן, הבנתי, אבל הנחתי שמאחר וזה היה הסעיף האחרון והמסכם ברשימת סעיפים סותרים זאת היתה הנקודה שלך. 1 כל הכבוד על היוזמה. מתוך סקרנות - איך תלמד אותם לעוף? |
|
||||
|
||||
"אמרו רבותינו: כל הכועס כל מיני גיהנום שולטים בו, שנאמר: "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך" (קהלת יא, י), ואין רעה אלא גיהנום, שנאמר: "כל פעל ה’ למענהו וגם רשע ליום רעה" (משלי טז ד), ולא עוד, אלא שהתחתוניות שולטות בו, שנאמר: "ונתן ה’ לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש" (דברים כח, סה), אי זה דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש? הוי אומר: אלו התחתוניות (נדרים כב ע"א) ועוד אמרו רבותינו: כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, שנאמר: "רשע כגובה אפו בל דרוש אין אלהים כל מזימותיו" (תהילים י ד), ואף משכח תלמודו ומוסיף טיפשות, שנאמר: "כי כעס בחיק כסילים ינוח" (קהלת ז ט), וכתיב: "וכסיל יפרוש איולת" (משלי יג טז) ובידוע שעונותיו מרובים מזכויותיו, שנאמר (שם כט, כב): "ובעל חמה רב פשע" (נדרים כב ע"ב), ועונשו גדול מאוד שנאמר: "גדל חמה נושא עונש" (משלי יט, יט)" מכאן את וודאי מבינה שאני מקדיש מאמצים רבים שלא לכעוס לעולם, שהרי קבע הרמב"ם שלכעס אין מידה טובה (ביננונית) ולא נראה לי שכשלתי הפעם. |
|
||||
|
||||
או קיי, אז אתה לא כועס. אתה רק מבקר את ''הצד השני'' על שני דברים. מצד אחד על שהוא לא מכפיף עצמו באופן מוחלט לצרכיך, ומצד שני על שהוא מהווה תמונת מראה כמעט מושלמת שלך. |
|
||||
|
||||
לא אותו אני מבקר אלא אותנו, שאנחנו לא רואים אותו כפי שהוא. אני לא רואה איך הוא מהווה תמונת מראה שלי, אין לנו כחברה אף לא חלקיק מהצייתנות והנאמנות לדרך שהם מפגינים. |
|
||||
|
||||
מה שאתה טוען שאנחנו צריכים לראות, ה''כפי שהוא'' שאתה רואה לפניך, הוא דימוי מראתי שלך, והדגש הוא עליך כאינדבידואל. אתה ''משדר כלפיו דיס הרמוניה''. אתה ממעט לגנות את מי שפוגע בו. אתה נותן לגיטימציה למי שרוצה לסלק אותו (דה ליברמן). אתה מתנגד לתהליך שלום (מתוך טענה שהוא מתנגד אליה). ולך יש את הנאמנות והצייתנות שאתה טוען שהוא מפגין. |
|
||||
|
||||
להוציא את החלק האחרון, זה נכון (מעולם לא היתי נאמן לאף קבוצה פוליטית, אלא רק לדרך, לגבי צייתנות, בוא פשוט נסתפק בלא). אבל כחברה ההתנהגות שלנו שונה בתכלית. |
|
||||
|
||||
אני מקבלת את טענתך לגבי הצייתנות. לצד זאת אתה טוען שהם נאמנים לדרך ושאתה נאמן לדרך, מה שנדמה לי כמשוואה. וגם אני לא דיברתי על הכלל החברה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |