בתשובה ליהונתן אורן, 15/07/06 13:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עוד בעניין מעורבות איראן: חיזבאללה הוקם בתחילת שנות השמונים ע"י אירן, שרצתה שם כח הסר למרותה. בעזרת אמצעיה העודפים דחקה איראן את אמל השיעי שהוא אירגון לבנוני אותנטי. לזאת ניתן להוסיף את שלהלן כדי להבין שאיראן וסוריה אחראיות באופן לא ממש עקיף למתקפה בה אנו עומדים כעת: "...איראן מספקת את כלי הנשק העיקריים לחיזבאללה, כולל את הרקטות ארוכות הטווח ואת טילי החוף-ים, שפגעו שלשום בסטי"ל הישראלי ושהטביעו ספינה קמבודית שמלחיה היו מצרים. בנוסף, מספקת איראן לחיזבאללה מענקים כספיים גדולים. אספקת הנשק עוברת דרך סוריה. גם דמשק תומכת בחיזבאללה, ואף סיפקה לו רקטות ארוכות טווח ובעלות ראש נפץ גדול, אך טהראן היא שמובילה את המערכה נגד ישראל. ההערכה היא שיועצים איראנים היו אחראים לשיגור הטילים שפגעו בסטי"ל ובספינה הקמבודית, ונטלו בו חלק. מדובר בטיל "802-C" מתוצרת סין, המצוי בידי משמרות המהפכה האיראניים. ... היועצים האיראנים עסקו בהדרכה של הפעלת הרקטות ארוכות הטווח, המזל"טים מתוצרת איראן ובייעוץ קרבי ותכנון מבצעי. ... ההערכה היא, שטהראן השפיעה על בחירת מועד ההתקפה של חיזבאללה כדי להרחיק את תשומת הלב מהוויכוח הבינלאומי על הפסקת העשרת האורניום שלה ועל העלאת הנושא לדיון במועצת הביטחון של האו"ם. רוב הרקטות ארוכות הטווח סופקו לחיזבאללה על ידי איראן. הסורים סיפקו רקטות ארוכות טווח בקוטר 220 מ"מ שלהן ראש קרבי במשקל של כ-45 ק"ג. טווח הרקטה הסורית הוא כ-70 ק"מ, בדומה לטווח הרקטה האיראנית "פג'ר 5". גם הראש הקרבי שלה גדול, כאמור, ושוקל כ-45 ק"ג. זאת, לעומת הראש הקרבי הקטן יחסית של רקטת "פג'ר 3", שטווחה כ-45 ק"מ. לפי אחת הידיעות, האיראנים סיפקו לחיזבאללה גם כמה רקטות המכונות "זלזל", שטווחן גדול במיוחד והן יכולות להגיע עד אזור אשקלון. " (מתוך http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(אף אחד לא מערער על מעורבות ואחריות איראן וסוריה. או שאולי רצית רק לספק מניעים אפשריים של ריאל-פוליטיקס למתקפה כדי שלא אחשוב שהמוסלמים הם סתם רצחניים?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי ל"אין להם תודעה משלהם. הדמון הגדול מאחוריהם (סוריה, איראן, ערפאת, רק תבחר) הוא זה ששולט בהם." התשובה היא שלמרות שיש להם תודעה משלהם, יש גם מי ששולט בהם. זה עדיין אינו פותר אותם מאחריות. כן, יש גם דמונים בעולם ויש רוע שלעיתים, עד כמה שזה נשמע לא בוגר ולא מפוקח, הוא המניע מאחרי כסות של אידאולוגיות ואינטרסים1 - לא האינטרס הכלכלי, ההשרדותי, הדתי או אחר (אם יש כאלה), לפעמים זה פשוט רוע. תגובה 369139 קשורה הדוקות לנושא זה. 1 למרבה ההפתעה, לעיתים קרובות די קל לאבחן מקרים אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער, אבל אני לא מצליח לראות מהציטוטים שהבאת תמיכה לטענה שלך שיש מי ששולט בהם. מה שאני רואה זה זהות אינטרסים ולפעמים זהות באידאולוגיה, שמביאים לידי שיתוף-פעולה. שאלת הרוע (כחלק מהאונטולוגיה ולא רק כשיפוט מבחוץ) קצת גדולה עליי כרגע, אבל נדמה לי שאלו דוגמאות גרועות מאוד לעניין זה. נסראללה? אסאד? הם אנשים שמחפשים כוח ורחוקים מלהיות צוררים נוראיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל דבר ניתן להסביר כתוצר של אידאולוגיה או אינטרסים. אכן, נראה שלרוע כבר אין מקום. I've played all my cards וישפוט הציבור ביננו (:
And that's what you've done too |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רואה? בכל זאת קון צדק. הכל עניין של פרדיגמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''להסביר'' התכוונתי ל''לתרץ''. נו, עוד סיבה להערכתי הנמוכה לנ''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל זאת מסקרן אותי: האם תמיד חשבת כך? או שזה התפתחות של השנים האחרונות? מאז "מלחמת בני אור בבני חושך"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשתדל להגיב בימים הקרובים, אך אקדים ואומר שזה שאיני מכחיש עמדות ורגשות המיוחסים לי, אינו הודאה בנכונותם. מסיבות מסויימות, רבות מתגובותיי נדמה שמכילות תכנים או מצביעות על מניעים ומטרות שהכחשתם עשויה לגזול ממני זמן רב ולהסיט את תשומת הלב מן הנקודות אותן אני רואה כחשובות בדיונים בהם אני נוטל חלק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסוחך מזכיר לי את ההוגה המועדף עלי1, אך עדיין איני מבין למה בדיוק את מתכוונת בשאלה זו. 1 http://www.30giorni.it/foto/1050398679046.jpg , שחלק מהתבטאויותיי כמעט גרמו לו לצאת מקברו ולמחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הבורות וחוסר ההבנה שלי, אבל מי זה בתמונה הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאכזבתי כמעט אף אחד לא שמע עליו. אני מקווה שתוך שבוע אתבדה. אם לא, אכתוב את שמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר בכומר האוונגליסטי הקומוניסטי הפאציפיסט הליברלי המיליטנטי האמריקני ריינהולד ניבור¹. לדידי הבין הוא את הטבע האנושי² יותר מרבים אחרים, כמו גם את מהלכה דאז והיום של ההסטוריה. לא מתוך תמימות, לא בציניות, לא כדי להתפלש ברפש או כדי לשנוא, לא כדי להשתייך, לא כדי להבדיל עצמו או כדי להתנשא מעל מהלך ההסטוריה האנושית, לא כדי להחריב עולם ישן ולא מתוך רדיפת טוהר אישי - אלא מתוך אהבה, סקרנות, כאב, תום לב ופקחון וכדי לשפר. את ספרו "בני האור ובני החושך", שנכתב ב1944 ערך (יפה) אייל נווה ותרגם אהרון אמיר (גם כן בסדר). (http://bookme.co.il/Books/Item_Details.aspx?Barcode=...) מתוך המבוא: "לפיכך אלה הרואים עצמם מחויבים לכינון עולם דמוקרטי בעתיד צריכים להיות מודעים לכך שהם עוסקים במלאכה מסוכנת ובעייתית. אין לראות בדמוקרטיה אידאל מוחלט שאינו חשוף לסכנת השחתת-הדרך הפנימית הקיימת בו, אבל גם אין להתייחס אליה בספקנות קיצונית ששוב תיצור ריק ערכי ותזמין התקפות אנטי-דמוקרטיות הן מכיוון העריצות והן מכיוון האנרכיה." מתוך גוף הספר: "שהרי הדמוקרטיה היא דרך למציאת פתרונות מקורבים לבעיות שאין להן פתרון." "יש להבין שבני האור טפשים הם לא רק משום שאינם מעריכים כראוי את כוחו של האינטרס האנוכי אצל בני החושך. ממעיטים הם בהערכתו של כוח זה אצלם. העולם הדמוקרטי היה קרוב כל כך לשואה לא רק משום שמעולם לא האמין שאכן יש בנאציזם אותה חמת זעם דמונית עליה הכריז בפה מלא. הציביליזציה סירבה להכיר בכוחו של האינטרס האנוכי בקהילות שלה עצמה. היא אף דיברה בחלקות לשון על מצפון בינלאומי....... יתרונה [של הציניות - הגרמנית במקרה ההוא] התבטא לא רק בכך שהיא עצמה לא ידעה כל מוסר כליות, אלא גם בכך שהיטיבה להעריך את כוחו של האינטרס האנוכי, הפרטי והלאומי כאחד, אצל בני האור, למרות ההצהרות המוסריות שלהם." "אמונתו של האידאליזם החילוני המודרני באפשרות לפרוק בנקל את המתח בין היחיד לקהילה או בין מעמדות, גזעים ולאומים שאובה מהשקפה אופטימית מדי על הטבע האנושי." "יצר הקיום, המשותף לאדם ולבעלי החיים, נחשב הצורה הנורמטיבית של המניע האנוכי שלו. אילו היתה זו תמונה אמיתית של המצב האנושי אולי היה האדם, או יכול היה להיעשות, חף מלהזיק כפי שהניחה מחשבת המאה השבע-עשרה והשמונה-עשרה." "הערובה הדתית מצויה הייתה בגרסה המחולנת שנתן סמית להשגחה העליונה....אותה "יד נעלמה" היא, כמובן, הכוח של הרמוניה חברתית קיימת מכבר" [בלעג] "קיימת אפשרות אידאלית שאנשים יחזיקו בעמדות דתיות מוחלטות ויעשו זאת מתוך מידה מספקת של ענווה, כך שיוכלו לחיות בשלום עם המחזיקים בעמדות מנוגדות; אלא שענווה דתית היא הישג נדיר יותר מן האדישות הדתית." "כל אימת שקבוצות דתיות בקהילה מסוימת אינן מסוגלות לענווה ולחסד כגון אלו תיאלץ הקהילה הלאומית להציל את אחדותה בדרך החילונית או בדרך האוטוריטריות" "דעה קדומה גזענית – הבוז לקבוצה אחרת היא רכיב בלתי נמנע בגאווה הגזעית. בכל מקום שבו החיים מתמזגים באופן קיבוצי הם יוצרים יצר קיום קיבוצי ולא רק אישי" "בני האור הטיפשים מבקשים תמיד להתגבר על הדעות הקדומות הגזעניות בהתייצבם לימין המיעוטים ובנסותם להוכיח שאין הם רעים ככל שמשמיציהם טוענים נגדם. הנוהל הזה מנציח את האשליה היהירה של הרוב כאילו "הכרה" מצדו היא הסרגל השיפוטי העליון שעל פיו יש למדוד את כל האומות והעמים." "על כל פנים, ברור בהחלט שרק עוצמתן המכרעת של האומות הגדולות יכולה להיות גרעין מספיק של סמכות לשם סדר עולמי מינימלי. כוחות החיים של הקהילה העולמית מגוונים יותר מדי, הגורמים האתניים והתרבותיים הטרוגניים מדי, ויסודות המסורת המשותפת והחוויה המשותפת זעומים מדי, ועל כן אסור לנו לחדול מן המדיניות של יצירת עוצמה קיבוצית מכרעת כבסיסו ההתחלתי של סדר עולמי". ² לפחות זה הנוגע לנושאי הספר. ³ גם אם אנו חלוקים באי-אלו עניינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני האלמונית מתגובה 397481 . וגם אני אינני מזהה את האיש שבתמונה. מצד שני, זיהוי פרצופים הוא מהצדדים הכי חלשים שלי, אז זה לא אומר הרבה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הייתה שאלה פשוטה: אתה הרי נוטה חיבה יתרה מאוד לאמריקה, והתנגדות עזה לעולם המוסלמי. תהיתי אם כך אתה מרגיש כבר זמן רב, או שזה התגבש, נאמר, מאז ההגדרה ה"רשמית" של מלחמת בני אור בבני חושך (על פי בוש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמדתי לגבי ארה"ב היא יותר הכרת הטוב, במצב העניינים הנוכחי, מאשר חיבה. זה התחיל לפני שנים רבות, עקב מאבקה כנגד התפשטות הקומוניזם. זאת למרות שהגדרתי את עצמי אז כסוציאליסט ולמרות שהתרעמתי על מתינות הלחץ האמריקני על ישראל לא פעם, שלא לדבר על דברים רבים ונוראים בהם היתה מעורבת ארה"ב. בעניין בוש - דעתי עליו אינה טובה במיוחד (תגובה 382134 , תגובה 259501), אלא שכרגע הוא מנהיג את הצד הטוב ואיני רואה לו תחליף (קונדוליסה?). אם את מחפשת מניעים, החוט המקשר בין רבות מן העמדות שלי הוא המאבק באויבי החירות באשר הם, בהתחשב במכלול הנסיבות1. ברמה המקומית, לעיתים אלו הם החרדים וחלק מן הציונות הדתית. ברמה הגלובלית, בעבר היה הקומוניזם שנדמה לי כאסון הקשה ביותר שפקד את האנושות מאז ומעולם2, המתקפה הקשה ביותר על החירות. כיום אוייבי החירות העיקריים הם הערבים (כמעט כולם) ואם הייתי אמריקני הייתי ישן עם שמינית עין פקוחה על הוד מעלת הנשיא הנוכחי (אם כי האיום כאן אינו באותה סקאלה עם שאר הדוגמאות כמובן). לא כללתי בזאת דיקטטורים וחברות בעלי השפעה מקומית בלבד. 1 מייד לאחר מכן - המאבק בעוני. 2 100 מיליון קורבנות ומילארד וחצי משועבדים כשלושה דורות לפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על איזה נשיא היית פוקח עין כאמריקאי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על בוש, בעניינים חברתיים באופן כללי ובפרט בנושא הפרדת הדת מן המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, צפון קוריאה ממש לא מטרידה אותך? וגם לא אפגניסטן או פקיסטן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקורה בכל שלוש המדינות שמנית ישנה השפעה גלובלית ועל ישראל בפרט. נגד מה שעושה המשטר הצפון קוריאני לאוכלוסייתו אף הפגנתי (תגובה 238929). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והן אינן מדינות ערביות. אגב, גם איראן לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם ניקול ריצ'י? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרביל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, איזה מתוק היצור הזה! אני רוצה אחד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיזהרי, תחבשי קסדה. המנייאקים הקטנים האלה, כשהם מחזרים - הם פולשים למחילה של הנקבה ומתופפים לה על הראש. אחר כך כשהיועמ"ש מחליט להעמיד אותם לדין הם טוענים שזה היה בסך הכל תיפוף נורמטיבי. אבל לא אפו, אפו הוא ירבוע טוב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת שירות המילואים שלי בגבול ירדן לפני כמה שנים, נתקלנו בתופעה מעניינת: בתחילת הלילה היתה נדידה של ירבועים מירדן לישראל ולפנות בוקר היו נתרנים אלו מדלגים דרכם חזרה למכורתם. אחד הפחות מבריקים שבין אנשי הפלוגה החליט לבדוק בעצמו את היצורים המתוקים הללו. הוא עצר את הסיור וניגש ללטף קפצן מזדמן. התוצאה: זעקות כאב + נשיכה עמוקה ביד, ירבוע מת וזריקות נגד כלבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הם נראים מתוקים ביותר. האם תמיד המראה מתעתע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בכל דבר מתוק צריך לגעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חותם על כל מילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר הספציפי הזה אולי עדיף לכתוב ''מלה'' . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה השוטה התחיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הפסקתי ברגע שאמרו לי ''לא''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עוד עדין לעומת הצעיף החי - דג הקרב הסיאמי. כדי להרבותו, יש להביא לו נקבה (כמו אצלנו). בד"כ מיד כשהזכר מזהה אחד מבני מינו הוא מתחיל להציק לו - במקרה של נקבה זה כדי לגרותה לייצר ביצים ובמקרה של זכר אחר זה כדי להורגו. אם היא אינה בשלה מינית הוא עשוי להרוג אותה מרוב הצקות! בשלב מסויים, הוא לופת את בטנה בלסתותיו והיא, מרוב כאב מפרישה את הביצים. משם זה ממשיך טוב יותר - הזכר אוסף את הביצים בפיו ושמן בקן בועות צף אותו הכין הוא מבעוד מועד. עתה הוא מגרש את הנקבה ושומר על הקן. לאחר שהדגיגים הכמעט בלתי נראים בוקעים הוא שומר עליהם עוד כמה ימים ומחזיר לקן את אלו שחורגים ממנו. לאחר שהדגים גדלים, מפזרים אותם בין חברים ומוכרים לחנויות. זה מחזור החיים של הדג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי להוסיף ל''רשימה השחורה'' את אירן, פקיסטאן ואולי עוד כמה, אבל אני מקווה לפחות שהקריטריון ברור (גם אם לא מוסכם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוע הוא עניין סובייקטיבי-בעיני המתבונן. אני משוכנע שיש רבים בעולם הרואים בנשיא בוש את שיא הרוע. אצל הפלסטינאים יש הרואים בישראלים את שיא הרוע. אצל הלבנונים? צריך לשאול אותם מיהו הרשע האולטימטיבי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |