|
||||
|
||||
"התפיסה שלהם של בעלות ויעוד הארץ היא תפיסה של בעלות פרטית, ולא לאומית כמו אצלנו,..." - מסתבר שהפלסטינאים מסכימים עם גולדה מאיר שאין עם פלסטינאי. או אולי יתכן שהפלסטינאים הם סוג של עם לא טריטוריאלי כמו גירסה חקלאית אידילית של היהודי הנודד... אגב אצל הערבים האחרים זה לא בדיוק ככה. כזכור, מצריים התעקשה לקבל את סיני עד גרגר החול האחרון גם אם הוא במקרה בבעלות לא פרטית. גם ביחסים בין מדינות ערביות שכנות, מקפידים על קלה כחמורה בעינייני ריבונות. אבל, נראה שהפלסטינאים הם זן מיוחד. אגב, כיצד תפיסת הבעלות הפרטית מתישבת עם ההיסטוריה של המאבק הלאומי שלהם, עם גינוני הלאומיות של הרשות הפלסטינית, עם הדרישה של ערביי ישראל להכרה כמיעוט לאומי, עם דין המוות למי שמוכר קרקע ליהודי? האם יתכן שהם פשוט "עבדו" עליך ב"סמינר"? "... ולכן (למשל, בניגוד אלינו) אין להם שום בעיה עם מדינה דו-לאומית,..." - יש תאוריה אלטרנטיבית המסבירה מדוע כדאי לפלסטינאים להסכים למדינה דו-לאומית, ויתכן גם תלת-לאומית (כולל ירדן) - הם פשוט ישלטו בה כרוב. זאת תהיה המדינה הלאומית שלהם - פלסטין הגדולה. |
|
||||
|
||||
זה לא שאין להם תפיסה לאומית, אבל מה שמניע את התביעות הטריטוריאליות שלהם זו אידיאולוגיה של חקלאות פרטית. וברור שהם רואים את עצמם כעם פלסטיני, והסולידיריות שלהם חזקה מאוד, וזו בדיוק הסיבה שהם בכלל מנהלים את המאבק שלהם כעם ולא כבודדים. אחרת מה אכפת להם מהפרדס של עבדאללה מיפו? חוץ מזה, גם הערבים וגם הפלסטינים הספיקו מאוד להיות מושפעים מהתפיסה של מדינת לאום, גם מהעולם בכלל וגם מהאיתנו ספציפית, ביחוד הפלסטינים. זה בדיוק מה שהופך את הדיון במסמך האסירים לבכלל אפשרי. אתה הרי יודע שהאידיאלים החקלאיים הערביים השפיעו מאוד על האידיאולוגיה החקלאית הישראלית, אז אתה לא צריך להיות מופתע. אני בטוח שאתה יכול למצוא המון תאוריות אלטרנטיביות בנושא הזה. |
|
||||
|
||||
אם יהודים יוכיחו ללפלסטינאים בעלות יהודית על בתים בחברון אז הם יהיו מוכנים לקבל אותם בשכנות טובה? האם הפלסטינאים משלימים עם התנחלות יהודית על אדמות מדינה? בגוש עציון בוודאי היה ישוב יהודי על קרקע בבעלות יהודית, האם יסכימו להמשך קיומו של גוש עציון? לפי התאוריה של בעלות פרטית התשובות צריכות להיות חיוביות, אלא שאני חושש המציאות שונה. ברמה עקרונית יותר, האם הקרקע אינה סמל לאומי עבורם? |
|
||||
|
||||
הם אולי יסכימו ואולי לא יסכימו, אבל ההתנגדות שלהם אולי לא תהיה אידיאולוגית מהסוג או מהעוצמה שתקבל אם תשאל אותם על זכות השיבה. ספציפית: אני בספק אם הפלסטיני הממוצע יסכים שמה שאתה קורא "אדמות מדינה" באמת לא היו שייכות לאף פלסטיני. הקרקע היא סמל לאומי בהחלט, פשוט לא כמו שלנו. תראה, מה שאני מנסה להמנע ממנו זה תאור של פלסטינים כאוטומטים שפועלים לפי אידיאולוגיה קבועה מראש. אני פשוט אומר שיש להם ערכים שלא בהכרח מקבילים לשלנו. זה לא אומר שאין גם עניינים של כבוד לאומי, פחד, או שאיפה לאיכות חיים בנוסף או במקביל, כמו אצלנו. זה גם לא אומר שהאידיאולוגיה לא יכולה להשתנות לעולם. |
|
||||
|
||||
רבים מהם היו מוכנים לקבל בשכנות טובה - ואפילו די בשמחה - יהודים שיגורו בחברון. הם רק לא רוצים את המתנחלים, שמתנהגים כאדוני הארץ ומתנכלים להם. בעיקרון, נראה לי שרובם חולמים על מדינת פלסטין הגדולה, שתכלול את כל השטחים האלה - מהירדן ועד הים - על האוכלוסייה היהודית שבהם. |
|
||||
|
||||
"רבים מהם היו מוכנים לקבל בשכנות טובה - ואפילו די בשמחה - יהודים שיגורו בחברון" איזו אידיליה! איזה יופי! מאורעות תרפ"ט ומאורעות תרצ"ו/"ט לא היו אלא חזיון והזיה! |
|
||||
|
||||
מאז תרפ''ט ותרצ''ו עברו ימים אחדים, ואפילו - שומו שמיים - עבר גם איזה זמן מאז מעללינו בדיר קאסם ובדיר יאסין. תתפלא לשמוע שרבים מהאנשים שחוו את אלה ואת אלה כבר אינם עימנו. בתקופה הקלה שעברה השתנו כמה דברים וכמה רעיונות גם כאן וגם בעולם. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אכן. תודה. |
|
||||
|
||||
לפי התיאוריה שלך, הם יסכימו לקבל קרקע חלופית (למשל הקרקעות של 600,000 היהודים שברחו/גורשו בחוסר כל ממדינות ערב), וכידוע, לא כך היא. |
|
||||
|
||||
לאו-דווקא יסכימו, לא לקבל קרקע חלופית ולא למכור. לקרקע שלהם אין תחליף, יש לה ערך ראשוני. גם אם הם יסכימו לקבל קרקע חלופית, הם בטוח לא יסכימו לכך מתוך כפיה (''זה או כלום''). זה כמו שאנחנו לא נסכים לקחת את אוגנדה, במקום. |
|
||||
|
||||
1. באותו סמינר בחו"ל, האם מישהו מהישראלים ניסה להסביר להם שפני השטח השתנו כל כך ב-60 השנה האלה שהשדה, המטע, או הבית שאליהם הם מתגעגעים, פשוט כבר לא שם? ואם אכן זה הועלה, מה היתה התגובה? 2. אני לא חושבת שמדובר רק על געגועים חקלאיים. שמעתי דיבורים דומים לגבי ערים (יפו, חיפה וכו'). נראה לי שמדובר בפרינציפ- כל מה שהיה של מי מהם, בכל מקום, יוחזר להם. האם נושא הערים לא עלה בסמינר? 3. אם כל מה שמעניין אותם זה הרכוש הפרטי שלהם, ומדינה דו-לאומית זה אחלה, מה לטענתם היתה הבעיה שלהם בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, כשהיהודים קנו בכסף מלא והתיישבו על אדמות לא מיושבות? |
|
||||
|
||||
1. תראי, הם לא טפשים ולא בורים. במידה רבה הם רואים מה הולך הרבה יותר טוב מאיתנו, בין השאר בגלל שהם מכירים אותנו יותר ממה שאנחנו מכירים אותם (הרבה מהם שדוברים עברית רואים חדשות ישראליות, למשל). מה שתיארתי זה לא עקרונות מוחלטים, זה אתוס כללי – "נחזור למה שהיה פעם". ברור להם שאי-אפשר באמת לחזור, ולכן, בשם המעשיות והפשרנות, הם מוכנים להכרה בעוול שנעשה להם ופיצוי הולם, כולל, כמובן, כל האדמות שהיו להם פעם. זו נקודת הפתיחה, מבחינתם, למו"מ, והם נזהרים מאוד לא לוותר על שום דבר מעבר לזה. מאוד חשוב להם שנבין שזה כבר מבחינתם ויתור רציני. באופן כללי מאוד חשוב להם שנבין אותם וכמה קשה להם וכמה הם כבר איבדו. 2. הקטע של "ערכים חקלאיים" זו פרשנות שלי לגבי מה המקור לאתוס הזה. בהחלט מדברים גם על ערים. הנקודה שלי (שוב: הפרשנות שלי. הם לא אמרו לי את זה) היתה שאנחנו רואים את "ארץ ישראל" כמין רכוש קולקטיבי של "עם ישראל" והם לא, הם רוצים לשחזר את אורח החיים הקודם שלהם (אמיתי או מדומיין). לכן הם גם לא מבינים מה הסנטימנט שלנו להגיע לכאן מאירופה מלכתחילה, או להגיע לשטחי 1967. הפיתוי שלהם, מכיוון שהם לא מכירים את הסנטימנט, הוא להניח שכבשנו את כל השטח הזה כי אנחנו תוקפנים שרוצים להתנקם בעולם בגלל השואה (או משהו כזה). 3. קודם כל, זה לא חייב להיות רלבנטי מה היה אז. לא אני, לא את, ולא הם חיו בתקופה הזו, אבל לאתוסים ולחלומות יש חיים משלהם. לא צריך שהעבר יהיה אמיתי כדי להתגעגע אליו. ממה שאני יודע על התקופה ההיא, היתה בהחלט תחרות בין הלאומים, ונראה לי שהיה גירוש של אריסים שאדמותיהם נקנו בידי יהודים. אני לא יודע מה היה הלך-הרוח אז, כל מה שאני יודע זה מה קרה בסופו של דבר. בכל מקרה, ברור שהיהודים היו איום על הערבים בכמה דרכים שונות, ומכיוון שהאיום באמת התממש, קשה להאשים אותם בחשדנות-יתר. אבל גם בתקופה די מאוחרת עדיין דיברו על הסכם ויצמן-פייסל, למשל. |
|
||||
|
||||
אני מבין את מרכזיות אתוס השיבה עבור הפלסטינים. כיצד צריך הצד הישראלי להתמודד איתו? מה יהיה לפי דעתך פתרון ראוי? (אם הוא אפשרי בכלל.) |
|
||||
|
||||
בגדול: לא יודע. אבל כמה דברים: 1. אפשר להתחיל בלא להיבהל כל פעם שהם מזכירים את זכות השיבה ולחשוב שזה בעצם ניסוח אחר ל"אני רוצה לזרוק אותך לים / לאכול אותך חיים". לא לזה הם מתכוונים, ואנחנו לא עומדים להפסיק לשמוע את זה. 2. אני חושד שהם יהיו מוכנים להתפשר יותר על זכויות פיסיות אם נסכים להכיר בכך שגרמנו להם עוול, שהם היו כאן קודם, שבעצם זכות השיבה היא זכות טבעית וכן הלאה. גם לנו זה לא קל, אבל זה כיוון. 3. גם אצלם יש תמורות. לפני 15 שנים מסמך האסירים לא היה אפשרי בכלל. כל הרעיון של אוסלו, איך שאני רואה אותו, היה שהם יטעמו טעם ריבונות, יפתחו ערכים לאומיים יותר "מודרניים", ואז המו"מ יוכל להתנהל לפי ערכים יותר דומים. זה לא עבד טוב או מהר כמו שקיוינו, אבל נראה לי שבכל-זאת היתה לו השפעה כזו. 4. גם אצלנו יש תמורות. גם אנחנו יכולים לוותר על כמה מערכי המדינה היהודית שלנו. אני אישית לא מוכן, אז לא שקלתי את הנושא לעומק, אבל שים לב שהרבה יותר ממצביעי השמאל הציוני היום בהשוואה לעבר הם בעצם לא ציונים בכלל, אלא פשוט יהודים לפי-מוצאם שגדלו במדינה ורואים בה יחידה אדמינסטרטיבית של עולם מערבי אחד, כמו אירופה או קנדה, וכל הקטע של "ארץ אבות" ו"סולדיריות יהודית" נשמע להם נורא אנכרוניסטי, כזה?. |
|
||||
|
||||
ראשית, תודה. האבחנות שלך מענינות וחשובות. אני מרגיש צורך להשלים את התמונה מצד ימין. מאחר ששטחי יש"ע אינם שנויים יותר במחלוקת, הקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים הפכה לקונצנזוס, אולי הגענו לשלב שבו התנגדות נחרצת לזכות השיבה נחשבת לעמדה ימנית. יתכן ששורש המחלוקת ביננו נעוץ במידת האמונה בטוב ליבו של האדם, ובהשפעת טוב לב זה על מהלכים מדיניים. אתה מאמין שניתן להגיע לפשרה מדינית מתוך גילוי אמפטיה אנושית והבנת צרכי היריב, ואני מאמין שביחסים בין-לאומיים כוח הוא האמצעי היחיד להעמיד את היריב בפני מגבלות הכוח שלו, ולאלץ אותו להתפשר. אני מאמין שאינטרסים, כוח ומגבלות כוח, הם המפתח להבנת כל התנהגות פוליטית אנושית. (ויתכן שגם התנהגויות חברתיות אחרות.) אני לא מאמין בפשרות מתוך רצון טוב, או הבנת הצד השני, או נדיבות, או כל רעיון רומנטי אחר. אני _בטוח_ שהפלסטינאים לא ימחלו לנו על מימוש מלא של זכות השיבה אם נודה באחריותנו לבעיית הפליטים ונבקש סליחה יפה... לפי דעתי תסריט כזה, מנוגד לחוקי הטבע. אם תהיה הסכמה ישראלית עקרונית לזכות השיבה במסגרת הסכם ביניים כלשהו, הפלסטינאים ידרשו משא ומתן על הפרטים הטכניים לשם מימוש ההסכמה העקרונית. אם ישראל לא תסכים לכך, הסכסוך ימשך מצידם עד שישראל כן תסכים. זכות השיבה עומדת במרכז האתוס הלאומי הפלסטיני, זה האינטרס הלאומי שלהם, ואם ישראל לא תשבור את רצונם בכוח, הם ישברו בסופו של דבר את רצונה של ישראל. אני מציע לך דווקא כן להבהל מאפשרות מימוש זכות השיבה. יתכן שלא יהיה טקס זריקה לים, אבל קשה לי להאמין שפלסטין תהיה גן עדן ליברלי חילוני, בוודאי לא למיעוט היהודי. התרבות האזורית אינה מתאימה לכך, שלא לדבר על רכיב נקמת הדם של התרבות הזאת. כל מי שמדמה "מדינת כל אזרחיה" מערבית, עלול למצוא עצמו אזרח מסוג ב', בלי הרבה בטחון אישי, במדינה פרועה ומרוששת שגיבוריה ואזרחיה מסוג א' הם עוטי המסכות החמושים מרצועת עזה. |
|
||||
|
||||
אני מאמין שההבדלים בתפיסת-עולם בין ימין לשמאל בישראל (חוץ מתומכי מדינת הלכה וחד"ש, אולי) מתגמדים עד כדי חוסר-חשיבות לעומת ההבדלים בין יהודים וערבים. אנחנו לא באמת שונים, והתנגדות לזכות-השיבה היא קונסנזוס יהודי מקיר-לקיר, ותמיד היה. יש לנו יתרון כוחני מוחלט מול הפלסטינים, ותהיה בטוח שאין מודעים לכך יותר מהם. אבל אם אנחנו רוצים להגיע לפשרה, אנחנו צריכים להגיע למצב שבו הצד השני מוכן לקבל את הצעת הפשרה שלנו – ובעולם שלנו, שבו הם ממש מוכנים להתאבד, זה לא טריביאלי. כדי להצליח בהצעת פשרה או אפילו בכפיית פשרה, אנחנו חייבים להבין את האינטרס של הצד השני. עם זה בטח גם אתה מסכים. הטענה שלי לאורך כל הפתיל הזה היא שיש אי-הבנה בסיסית ביותר שלנו את האינטרס הפלסטיני (ולהפך), בגלל שהוא קשור לאידיאלים וערכים שניזונים מתרבות שונה מאוד משלנו. אם לא ננסה להבין אותם (אמפתיה זה חשוב, טוב-לב לא הכרחי), נטעה שוב ושוב ושוב בכל נסיונותינו להצעת פשרה, לאולטימטומים, למחוות ולמניפולציות, ולא נבין למה הם אף-פעם לא מגיבים כמו שחשבנו שיגיבו. הבנת צרכי היריב היא קריטית גם כדי למצוא פשרה טובה. תחשוב על זה שיכול להיות שמה שהם בעצם רוצים אנחנו יכולים לספק די בקלות (יחסית), או להפך. יכול להיות, למשל, שלא אכפת להם להשאיר חלק מההתנחלויות (נאמר, בקעת הירדן) על כנן, ויכול להיות שיהיה להם קל יותר לוותר על זכות השיבה אם רה"מ יתנצל בפומבי או מה שלא יהיה. אני לא יודע בדיוק מה הם הדברים האלה, אבל מכיוון שהערכים שלהם כל-כך שונים, ברור לי שהם קיימים. אבל אם אנחנו מניחים מראש שהמשחק הוא סכום-אפס, נכונה לנו מלחמה קשה הרבה יותר ממה שהכרחי. לגבי "לשבור בכוח", אני לא מבין למה אתה מתכוון. גם אם נדכא אותם עד עפר, הם ישכבו נמוך אבל ימשיכו לעשות צרות. אם אנחנו רוצים שהם באמת יוותרו על מימוש זכות השיבה, יש אסטרטגיות טובות יותר. תפיסות מתפתחות, תרבויות משתנות. לפני 15 שנה האפשרות של ויתור על ערים בגדה היתה בלתי-מתקבלת על הדעת בעיני כמעט כל הציבור היהודי, והנה היום זה כמעט קונסנזוס (לטוב ולרע). גם הפלסטינים משתנים. שאלת אותי מה לדעתי אפשר לעשות, ואמרתי שאני לא יודע, אבל שיש לי כמה כיוונים כלליים; בזה אני נשאר. אני לא מתיימר לדעת באמת מה יקרה אם נכיר בזכות השיבה ובאילו תנאים. אני דווקא כן נבהל מהאפשרות של זכות השיבה (בעצם אני לא, כי זה לא ריאלי כרגע. אבל אם השיבה היתה ריאלית, הייתי נבהל). אמרתי שאנחנו לא צריכים להיבהל מזה שהפלסטינים אומרים שזו מטרתם. הרבה ישראלים (ביחוד שמאלנים), כששומעים "זכות שיבה", מתייחסים לזה כמו לגסות-רוח שלא תיאמן, שקולה להצעה לשקם את המשרפות באושויץ. זה לא. זו פשוט שאיפה לאומית שבמקרה מתנגשת עם שלנו. |
|
||||
|
||||
very interesting insights - thank you
I am not absolutely convinced the palestinians are as different from us as you say, It's true that to some extent we the jews are different from most other people in the world, that we don't have a strong attachment to our land (as for the most of the last 2000 years most of the jews never felt truly at home anywhere) and in that sense the Palestinans are perhaps more normal than us. But still I think that those refugees that have made a good life for themselves (as some have in Jordan and Lebanon) will settle for a symbolic apology and will not fight to the death to come back to their land. One of the problems is that we are very egocentric, and see everything as relating to us: the "right to return" is just a way to destroy Israel, a military attempt to save the soldier would be good for them because there will be more Israeli causulties etc.. Like any other people, the Palestinan mostly think of themselves. Right now it is often the case that they have conflicting interests with our own, but this is not a law of nature, and definitely it's not their main motivation to cause us harm. This is just at the moment the most popular tactic, which is not extremely successful, but seems to be the best thing they have.. |
|
||||
|
||||
למה אתה חושב שהם לא מתכוונים באמת למימוש של זכות השיבה? |
|
||||
|
||||
אני כן חושב שהם מתכוונים באמת למימוש של זכות השיבה. מה ממה שאמרתי גרם לך להבין שלא? |
|
||||
|
||||
''הרעיון של אוסלו'' היה שלום. אוסלו היה ניסיון להשיג שלום מאפס, בדיוק בלי התהליכים שאתה מדבר עליהם. אם מראש היינו מדברים עם הפלסטינים על הקמת טריטוריה - רצופה לפחות בשני חלקים נפרדים - תוך כדי פינוי התנחלויות, כדי לתת להם לגור שם באופן עצמאי לחלוטין ונפרד מישראל, יכול להיות שהפרשנות שלך הייתה נכונה. המדיניות של אוסלו הייתה לביית את אש''ף. ישראל לא הרפתה ולא התוכונה גם להרפות מהמושכות של הרשות הפלסטינית, עד ליום שבו היא תהפוך למדינה בהסכם הקבע. הסיבה הייתה ההתנחלויות - לא הייתה אז אפשרות מדיניות לפנות אותן (ובטח לא לנטוש אותן), אז התחילו לדבר על ''פעימות'' ואותיות באנגלית, בתקווה ישראלית-טיפוסית ש''יהיה בסדר''. |
|
||||
|
||||
אתה אומר שההדרגתיות היתה דרושה לישראלים. אני אומר שנכון, אבל היא היתה דרושה גם לפלסטינים. רבין לא היה יכול לוותר על כל שטחי 1967 מבחינה פוליטית פנימית, אבל גם בעזה וביריחו אפשר לחוש ריבונות ולדמיין פתרון קבע פשרני. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שישראל מעולם לא הפסיקה להתערב בחיי הפלסטינים ולהיות גורם משפיע על חייהם. אם ברצועה או בגדה הפלסטיני הסביר היה חי את חייו בלי להיתקל בבירוקרטיה ובצבא הישראליים, יכול להיות שהוא היה חש בריבונות. במצב שהיה, של ויכוחים מתמידים ומלחמות כוח והשפעה בכל הדרגים השלטוניים (שברובן ישראל ניצלה את כוחה, השפעתה ויכולותיה כדי לצאת כשידה על העליונה), הסדר הקבע היה רחוק מכדי לדמיין אותו. |
|
||||
|
||||
זה יותר טוב מכלום. כשיש לך דגל וצבא ושטח ונשיא ובחירות ושגרירים בעולם, קצת יותר קל לך לחשוב במונחים של לאום ולא של אוסף חקלאים. ''מה היה יכול להיות'' כבר לא יעזור לנו. |
|
||||
|
||||
לא, הבעיה היא שערביי יש''ע מעולם לא הפסיקו לבצע פיגועי טרור כנגד אזרחי ישראל. |
|
||||
|
||||
וכמובן ישראל גם היא לא הפסיקה לבצע פיגועי צבא כנגד הפלסטינים. |
|
||||
|
||||
במשך תקופה ארוכה נקטה ישראל במדיניות של ''איפוק זה כוח'' ובעצימת עיניים מול מעורבותו של עראפאת (וכל הממסד האש''פי) בפיגועים. |
|
||||
|
||||
כן, לא זכורה לי תקופה שבה ישראל ''התאפקה'' עד כדי כך שבמשך זמן רצוף כלשהו לא הרגה אף אחד. |
|
||||
|
||||
אתה יכול להסביר מה זה "פיגועי צבא"?! |
|
||||
|
||||
פעילות צבאית קטלנית. |
|
||||
|
||||
הרג מחבלים הוא קטלני למחבלים. נסה שנית. |
|
||||
|
||||
1. מה ב"לכו לאן שתרצו, אבל לא בינינו, בשום אופן! הגיע הזמן שתסתלקו, שתמותו היכן שתרצו, אבל לא בינינו, צאו מכל דבר, צאו מפצעינו, מאדמתנו, צאו מהיבשה, מהים, מהכל.. וטלו עמכם את מתיכם.." אתה לא מבין? 3. מנקודת מבט של "תהליך השלום" מסמך האסירים הוא רגרסיה רצינית לעומת מה שכבר הוסכם עליו בהסכמי אוסלו, כמו למשל נטישה מוחלטת של דרכי אלימות לפתרון סכסוכים. |
|
||||
|
||||
1. נשמע לי כמו יאוש ("צאו מפצעינו") יותר מאשר עיקרון כללי. ובלי לעסוק בניתוח שירה, שאל את דרוויש מה עקרוני לו יותר: "טלו עמכם את מתיכם" או זכות השיבה. נראה לי די ברור מה הוא יענה. 2. זו התקדמות מבחינת התפיסה של הפלסטינים את עצמם, את הסכסוך, ואת גבולות שאיפותיהם. אני מסכים שיש רגרסיה מבחינת העימות בינינו לבינם, אבל בשביל לדעת את זה אתה לא צריך את מסמך האסירים. חוץ מזה, קח בחשבון שזה החמאס שחותם על המסמך. הייתי אומר שמסמך האסירים יכול להיות תמונת-הראי הפלסטינית של הנסיגות החד-צדדיות הישראליות. |
|
||||
|
||||
היכן המסמך הסופי? כלומר המסמך עליו הסכימו אחרי שישבו את חילוקי הדעות ביניהם? המסמך שהתפרסם בהארץ היה נקודת המוצא של המו"מ. או אולי אני טועה? |
|
||||
|
||||
1. מאוד חשוב לנו שהם יבינו שהויתור על הגדה המזרחית הוא מבחינתנו ויתור רציני. 2. אנחנו לא מבינים מה האינטרס שלהם להגיע לכאן מחצי האי ערב מלכתחילה. אנחנו מניחים שהם כבשו את השטח כי הם תוקפנים שרוצים להשתלט על העולם הלא מוסלמי. 3. האריסים הערביים שישבו על האדמות שנרכשו מערבים (מן הסתם, מתוך הביטוי "אריסים" מבינים כי אלו לא היו אדמותיהם אלא אדמות האדונים שאותם הם עבדו) פוצו בכסף - לפנים משורת הדין, לפי המקובל עד אז (רק ב1933 נחקק חוק הגנת האריס). ה"איום" היהודי התממש רק בגלל שהערבים לא קיבלו את החלטת החלוקה והחליטו ללכת בדרך המלחמה במקום בדרך השלום. באותה צורה אתה יכול לומר שחלוקת גרמניה ודחיקתה מזרחה לאחר מלה"ע II היא הוכחה לכך שהיטלר צדק בדברו על "מזימה יהודית" כנגדה. |
|
||||
|
||||
1-2. לא נכון, ובטח לא בימינו. חוץ מזה, אם תתעקש לחפש היגיון באתוסים לאומיים לא תגיע רחוק. 3. כסף לא מפצה על אדמה. גם פליט עשיר הוא פליט. אחרת היה אפשר פשוט לדאוג לתשלום נכבד לכל פליט פלסטיני ובזה יגמר הסכסוך. הערבים לא יכלו לקבל את החלוקה אז יותר ממה שהם יכולים לקבל אותה היום, ומאותן סיבות. |
|
||||
|
||||
1-2. כן נכון, כך מרגישים רבים בעם היהודי (גם אם חלקך אינו בהם). כפי שכתבת, אין צורך לחפש הגיון באתוס הלאומי, אבל ניתן וצריך להעמיד את האתוס הלאומי שלנו מול האתוס הלאומי של האוייב. 3. עם כל ההבנה והצער, לאריס אין חזקה על האדמה עליה הוא יושב, מבחינה חוקית, הדבר דומה לכך שמישהו ידרוש לחזור ולגור בדירה שסבא שלו שכר ואשר נמכרה ע"י בעל הבית למישהו אחר. אפילו אם לא מדובר בסבא, אלא בו עצמו, המירב שהוא יכול לצפות לו הוא פיצוי כספי כזה או אחר (בד"כ שיעור הפיצוי במקרה כזה גם נכתב בחוזה). לפי המקובל דאז, גם הפיצוי שהם קיבלו היה לפנים משורת הדין. |
|
||||
|
||||
1-2. אני פשוט לא מסכים. החלק בעם שמתייחס לגדה המזרחית כרלבנטית היום הוא מיעוט מבוטל, ואף אחד לא עוסק בשאלת הכיבוש הערבי באלף הראשון לספירה. אבל אני בטוח שאתה יכול למצוא דוגמאות אחרות, רלבנטיות יותר, ולכן אשאל: למה אתה בעצם רוצה להעמיד את האתוס שלנו מול שלהם? 3. כבר סיכמנו שלא צריך להיות בזה הגיון (וגם אם כן, הגיון של מי). |
|
||||
|
||||
מן הסתם במשא ומתן, בסופו של דבר הפשרה תיסגר "באמצע הדרך". אם האוייב מציב מלכתחילה עמדה קיצונית, כזו שאחר כך כל "ויתור" מינורי נראה כמו סוף הדרך, עלינו להציב עמדה קיצונית לא פחות. כדי שהעמדה הזו תהיה אמיתית ולא חלולה, עלינו לחנך את ילדינו ברוח זו - של זכות אבות. זו הדרך בה הלכו אוייבינו מאז 1948, וביתר שאת מאז 1992, והיא זו שהביאה להם את הישגיהם. |
|
||||
|
||||
פשרה לא נסגרת בד''כ באמצע הדרך בשום סוג של מו''מ שאני מכיר. לכל צד במו''מ יש קו אדום שמעבר לו לא שווה לו להסכים לפשרה, ובין הקווים האדומים האלה מוצאים פשרה. כל צד מנסה להסתיר את הקו האדום שלו ולגשש אחרי הקו האדום של הצד השני, כדי שהפשרה תהיה רחוקה יותר מהקו האדום שלו. זה שתציג עמדה קיצונית לא יעזור לך בכלום, כי הצד השני לא יסכים לעמדה שלך ממילא, ובכל מקרה תצטרך לעשות מו''מ. ואם תחנך את ילדיך לעמדה קיצונית, אתה פשוט תזיז את הקו האדום שלך שלושה קילומטר קדימה, ולא תגיע לשום פשרה אף פעם. |
|
||||
|
||||
כן, אני מבינה שמדובר ב"אתוס" שלהם, ולאו דווקא בעובדות כהוויתן. מה שאני לא מבינה זה למה להערכתך "הם מכירים אותנו יותר ממה שאנחנו מכירים אותם", כאשר הם "לא מבינים מה הסנטימנט שלנו להגיע לכאן מאירופה מלכתחילה, או להגיע לשטחי 1967. הפיתוי שלהם.. הוא להניח שכבשנו את כל השטח הזה כי אנחנו תוקפנים שרוצים להתנקם בעולם בגלל השואה". נראה לי שהם לא מכירים אותנו כ"כ טוב... לדעתי, אם הם מצפים שנכיר ונכבד את האתוס שלהם למרות שאנחנו חלוקים לגבי העובדות, הם צריכים להכיר את האתוס שלנו- שהיהודים הם העם העתיק של הארץ הזאת, ולא פולשים זרים. ושיכבדו את האתוס הזה בלי קשר למה שלדעתם הן העובדות (דברים כמו- שאנחנו בכלל צאצאי הכוזרים, שמעולם לא חיו כאן. שזו טענה נפוצה אצלם). בכל אופן, היה מעניין לשמוע את דבריך, ותודה. |
|
||||
|
||||
חלק יותר גדול מהם מכירים אותנו יותר מהחלק המקביל אצלנו שמכיר אותם באותה מידה, או מה שלא יהיה. הכל יחסי. יש כאן הבדל תרבויות של ממש, ו"הפיתוי" הוא לנסות לפרש את הצד השני לפי ערכים שלנו, וכשנכשלים, להכניס אותם לשבלונה. הפיתוי המקביל שלנו הוא להניח שהם לא מוכנים לפשרה טריטוריאלית כי הם פונדמנטליסטים מוסלמים מטורפים, או סתם רצחניים, או שונאים יהודים, ומבינים רק כוח (אם את ימנית) או להניח שהם בעצם כן מוכנים לפשרה אבל הרגנו להם יותר מדי ילדים השבוע אז הם עושים לנו דווקא (אם את שמאלנית). זה שטחי באותה מידה כמו התפיסה שלהם. אני אישית מנסה להמנע מ"הם צריכים", לא יוצא מזה כלום. חוץ מזה, מה יצא לנו מזה שהם יכבדו את האתוס שלנו? אנחנו לא צריכים את האישור שלהם, הרי... אבל נו, זו בחירה כבר אישית שלי. ותודה על המחמאה! |
|
||||
|
||||
2. זה נכון שהפלסטינים "רוצים לשחזר את אורח החיים הקודם שלהם (אמיתי או מדומיין)", אבל לא נראה לי שהם - ודאי לא כולם - חושבים ש"אנחנו תוקפנים שרוצים להתנקם בעולם בגלל השואה". חלקם, לפחות, מניחים שהשואה השאירה בנו משקעים של פחד שאנחנו משליכים עכשיו עליהם. וגם יודעים שבאנו דווקא הנה בגלל אמונה באיזו זכות אבות על המקום הזה. מאידך גיסא, הם רואים - ובצדק מסוים - את זכות האבות שלהם על המקום הזה כעניין משמעותי יותר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |