|
||||
|
||||
מר בר רב אשי, מר זוטרא, יש עוד. 'מר' הוא אדון, ומכאן בא מרן - 'אדונינו'. אגב, הכינוי למשיחם של הנוצרים מקורו ביוונית קיריה (κυριε). הלטינית היא תרגום מאוחר. |
|
||||
|
||||
אם אינני טועה, "רב" לכשעצמו הוא אדון, מנהיג של רבים. אני מנחש שיש קשר לערבית, שבה רַבַּכּ זה "האלוהים שלך". אגב, מדוע דווקא κυριε הוא המקור המקורי ל־domus? אני מנחש שהנוצרים הראשונים קראו לו דווקא "אדוני" או "אדוניי" ורק אז תרגמו ליוונית. |
|
||||
|
||||
domus הוא בית. אתה ודאי מתכוון ל-dominus שאת צורת ה-ablativ שלו - domine, ציין איציק. מן הסתם אתה צודק בעניין קדימות העברית לעדות היוונית. 'רבא' בארמית פרושו גדול, אבל צריך באמת לבדוק את זה עם מילון ארמי ולא תלמודי דווקא. |
|
||||
|
||||
כמדומני שווקאטיב ולא אבלטיב. |
|
||||
|
||||
הסבר ופרש. |
|
||||
|
||||
לפי שהידע שלי במונחים מתחום דקדוק השפה העברית מצטמצם ל'ספר השורשים' של הרד"ק, נסתפק בתרגום לאנגלית. בלטינית שם העצם מוטה בהתאם לשלושה רכיבים: Casus (case) הווקאטיב (vocativibus) משמש להטיית השם במקרה של קריאה או הכרזה (exclamation).casus ablativus casus accusativus casus dativus casus genetivus casus locativus casus nominativus casus vocativus Genera (gender) nomen communis generis nomen feminini generis nomen masculini generis nomen neutri generis Numeri (number) pluraliter singulariter בשעה שבלשון הקודש אנו כותבים: "אדוני ימלוך לעולם ועד" (שמות ט"ו י"ח) ו"אדוני גדול!" בלטינית אנו כותבים: (Domin*us* regnabit in aeternum et ultra (Exodus 15/18 ו-O Domin*e* Magne!
|
|
||||
|
||||
תודה. אבל מה זה האבלטיב? |
|
||||
|
||||
האבלטיב (ablativus) משמש במקרים של מושא עקיף, לרוב 'מ'- או 'ל'-. "הודו לה' בכינור" (תהילים ל"ג ב') Confitemini Domin*o* in cithara (psalmorum *32*/2)
|
|
||||
|
||||
טעות שלי. אכן ווקאטיב. |
|
||||
|
||||
בנוסף להסברו של עמיתי המלומד, כדאי לציין שהטיית שמות עצם לפי תפקיד תחבירי (יחסוֹת) קיימת בלא מעט שפות: גרמנית, רוסית, ערבית ספרותית (עם עקבות במדוברת) ועוד. s השייכות באנגלית היא מקרה מנוון קצת. |
|
||||
|
||||
אני מוסיף את היוונית העתיקה ובל נשכח את הסנסקריט, שתרמה רבות למחקר המודרני של השפות ה*הודו*-אירופאיות, ושאף היא מתאפיינת בכך. |
|
||||
|
||||
אני מתעקש להוסיף גם רומנית (כן כן כן, ומולדבית), משום שהיא השפה הלאומית היחידה ברשימה שגם התפתחה מהלטינית, מקור הדיון, ושמרה על ההטיות. |
|
||||
|
||||
הרי מוחזק בידינו שהדיינים נקראים אלהים. דוגמאות פזורות לכל אורך הש"ס והמדרשים, אבל הכל מתבסס על החומש. אפשר להתחיל מחומש שמות כ"ב ז' "אִם-לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְנִקְרַב בַּעַל-הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים: אִם-לֹא שָׁלַח יָדוֹ, בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ. ח עַל-כָּל-דְּבַר-פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל-חֲמוֹר עַל-שֶׂה עַל-שַׂלְמָה עַל-כָּל-אֲבֵדָה, אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי-הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים, יָבֹא דְּבַר-שְׁנֵיהֶם: אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים, יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ". דוגמאות ספורות לאלהים במשמעות דיינים בגמרא: בבא קמא ס"ד ע"ב סנהדרין ס"ו ע"א לשון הירושלמי סנהדרין פרק א' הלכה א' גמרא: "מנן תיתי ליה והיו אלה לכם לחקת משפט הייתי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה. ומניין לדיני ממונות שהן בשלשה ונקרב בעל הבית אל האלהים ריבה בה דיין אחד עד האלהים הרי שנים אשר ירשיעון אלהים הרי כאן שלשה דברי ר' יאשיה רבי יונתן אמר הראשון תחילה נאמר. ואין דורשין תחילות. אלא עד האלהים הרי אחד אשר ירשיעון אלהים הרי שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי שלשה". זה גם מופיע בפרוש רש"י בכמה מקומות בש"ס, אבל נראה לי שזה יספיק. |
|
||||
|
||||
ואף אחד מהציטוטים לא בפולנית! :-) |
|
||||
|
||||
טוב, פה אולי צריך באמת ד"ר לאנתרופולוגיה ולא lost case של חילויני אובססיווי ליהדות. |
|
||||
|
||||
אני מתחילה להבין מדוע יש בארץ כל כך הרבה עורכי דין... |
|
||||
|
||||
מקובל היום על רוב הפוסקים (פוסקים = פוסקים חרדים) שבתי המשפט הישראלים, למעט בתי הדין הרבניים, דינם כערכאות של גויים. מעמדן ההלכתי של 'ערכאות' יסודו במקורות. עייני למשל בבלי גיטין דף פ"ח ע"ב. משם הוא הגיע להלכה, ומפורש ברמב"ם בטור ושו"ע , קמאי ובתראי (ראשונים ואחרונים) ואין כאן המקום להאריך. הרב עובדיה יוסף, שנוהג להקל בדרך כלל, כתב על כך דברים חד משמעיים: שו"ת יחווה דעת *חלק ד'* סימן ס"ה, דיבור המתחיל 'גם הלום'. |
|
||||
|
||||
כדי שלא יישארו דברי המרן כספר סגור בפנינו, אנא צטט. (ולאיילה האלמונית שלעיל: פלפול תלמודי בריא על ביצה שלא נולדה לוקח בהליכה פלפול משפטי מודרני) |
|
||||
|
||||
נו, לא סתרתי את הטענה שהולך ופוחת הדור. יחד עם זאת, במאות האחרונות ירד במידה ניכרת גם הרייטינג של אלוהים. |
|
||||
|
||||
מומלץ לעיין שם כדי לעמוד על מבנה תשובה הלכתית והסימוכין שלה בדברי רז"ל. אני מביא להלן את סיכום הדברים. "לפי ההלכה על פי תורתינו הקדושה אשר היא חיינו ואורך ימינו, ודבריה נר לרגלינו ואור לנתיבותינו, אסור בהחלט לדון בדיני ירושות ונחלות וכן בדיני ממונות אלא על פי התורה שהיא נצחית ולא תשתנה בשום זמן ח"ו, שנאמר: 'והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת'. (וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ז' הלכה ז'). ולכן איסור חמור הוא להתדיין בכל הדינים האלה בפני ערכאות ששופטים לפי חוקות הגוים, אשר עליהם נאמר ומשפטים בל ידעום. ואין כל הבדל בזה בין כשהשופטים גוים, לבין כשהשופטים יהודים הדנים על פי חוקות הגוים, שלא כדין התורה. ואם הבנים רוצים לוותר מחלקם לטובת הבנות כדי שיטלו עמהם בירושה, יגשו אל בית הדין הרבני אשר בשער מקומם, ויקנו מידם בקנין גמור ושלם, או באגב, (כגון מטבע שאינו נקנה בחליפין), באופן המועיל על פי דין תורה. וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום". |
|
||||
|
||||
גם בבראשית יש דוגמאות כאלו, על בני האלהים שהיו מתחתנים עם בנות הארץ. פון-דניקן הסיק מהם שהחיזרים (בני אלהים) יצרו הכלאה גנטית עם בני אדם. |
|
||||
|
||||
פון דניקן גם הסיק מסיפור החרבת סדום שסדום נחרבה בהפצצה אטומית. |
|
||||
|
||||
שמרנו יופי, על שירת-החוק שלנו. יש לנו גדודים ששומרים עליה, לבל תשתנה לשונה |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |