בתשובה לאסתי, 30/05/06 13:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ייתכן (ואפילו די סביר להניח) שילד בן שש אינו תופס את נושא הדירוג - לא רק "דירוג האושר" - אלא *כל* דירוג, בכלל - באותו אופן בו אנחנו המבוגרים - כולל מפרסמי הדירוג ב"הארץ" - תופסים אותו. אי לכך אולי ענה תשובה שאנחנו המבוגרים, אנשי "הארץ" והמבוגרים באופן כללי - איננו יכולים להבין את משמעותה, מזוית הראיה שלו (וזאת מבלי לחוות דעה על שאלת הקביעות). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
להפך, הילד הספציפי הזה נשמע לי חכם לגילו, כי תשובתו המלאה היתה (בערך): חמש, אבל מחר הכיתה נוסעת לחרמון אז מחר זה בטח יהיה עשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המשפחה הספציפית הזו אני דוקא מכירה (מהצ'כונה), והילד לא פחות או יותר מאושר מילדים אחרים. אולי אפילו קצת יותר. ובודאי שהדוגמה שהוא נתן על כך שמחר רמת האושר שלו תהיה 10 בגלל טיול, מראה שהוא אינו תופס את הדרוג הזה כמו מבוגרים. כקוראת קבועה של המדור, אגב, שמתי לב שרוב הזמן ילדים מדרגים פחות ממבוגרים, ואם הם נותנים נימוק ברור שהם מבלבלים שמחה או עונג רגעי עם אושר (שהוא מושג יותר קיומי, אם תרצי). ומה עדיף, אגב? לראות את אבא לאחר צהריים אחד בשבוע? למי זה עדיף בדיוק? בואי לא לילד, ש50% מההורים שלו נכרתים מחייו, ובטח שלא לאבא, שמפסיד את העונג האינסופי שבגידול ילד, ובודאי שלא לאם, שנותרת לבדה עם הנטל העצום שבגידול ילד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עדיף? אני לא יודעת- אבל מצב שבו הילד צריך לחשוב: איזה יום היום? שלישי. אה, אז אני אצל אבא. רביעי. אז אצל אמא. ושני חדרים, ושתי מיטות, ושני סטים של צעצועים וספרים... האם זו באמת האפשרות הכי טובה? אולי היה עדיף שהילד יהיה באופן קבוע כל אחר-צהרים אצל האבא, ואז יילך תמיד לישון אצל האמא. או להפך. אבל שפעילות מסויימת תתבצע תמיד (או רוב הזמן) באותו מקום. ההגיון והרגשת הבטן אומרים (לי) שכללים ברורים יותר עוזרים לנסוך ביטחון. ואולי גם עוזרים להיווצרות מהירה יותר של תמונה פנימית קוהרנטית של העולם. אבל מה אני יודעת- אולי באמת, (ובניגוד להגיון ולתחושת הבטן הנ"ל) אי-קביעות זה לא דבר מבלבל, ואין סיבה להתאמץ לכיוון. ולכן שאלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהסיבה להבדל בין ילדים למבוגרים היא פשוטה יותר. מבוגרים רגילים מבית ספר שכשמבקשים מהם ציון בין 1 ל-10 מתכוונים בעצם לציון בין 4 ל-10 (4 כשלון גמור, 5 כשלון, 6 מספיק, 7 בסדר, 8 טוב, 9 מצויין, 10 אלוהים). ילדים חושבים שבאמת מתכוונים ל1 עד 10. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שמבוגרים פשוט מסתכלים על התמונה הגדולה - כלומר, אם כולם בריאים, יש איפה לגור ומה לאכול ואפילו אהבה בחיים - אז מתחילים את הספירה מ 7 או 8. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בערך מה שאמרתי. 7 או 8 זה כבר בשליש העליון, את באמת חושבת שבריאות, מקום מגורים ואוכל זה מספיק להיות בשליש העליון של האושר? בשביל זה הייתי נותן 5. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היה לך אדם שאתה אוהב ושסובל מכאבים קשים ונכות כל ימיו, ובנוסף תהיות אם הצ'ק של שכר הדירה יחזור החודש או לא, ובוא נוסיף למשוואה תינוק שעוד לא חזר לו הורוד ללחיים מהוירוס הנבזי של שבוע שעבר, אז היית לומד להעריך את הדברים הבסיסיים בחיים. לי אגב יש את כולם, ואני עדיין בסביבות ה9 רוב היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל זה יש גם מספרים נמוכים מ-5. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, תודה. הרבה זמן אני תוהה בשביל מה המציאו אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, לאחיו של האבא קוראים חיים שתיים. מעניין מה דרגת האושר שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שזה אותו חיים2 שרוב המקינטושאים בארץ מכירים, או שיש המון אנשים בארץ שקוראים להם בשם המוזר הזה... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |