 |
|
 |
||
|
||||
 |
הגן שלכם נשמע כרעיון מבריק, חוץ מנקודה אחת שקצת לא מובנת לי: אם אני מבינה נכון הגן עובר "בית" כל יום. למה, בעצם? למה אי אפשר לקיים את הגן באותו בית באופן קבוע, ושההורים התורנים יגיעו לשם, במקום שהגן יגיע אליהם? אתה אומר שהקביעות לא חשובה כל כך לילדים. האמנם? זו לא בדיוק אותה סיטואציה, אבל- לפני כמה שבועות היתה ב"הארץ" של שישי, במסגרת טור קבוע על משפחות ואיך הן חיות את חייהן, כתבה על אב גרוש, שבנו בן השש (בערך) ישן אצלו שני לילות בשבוע, פלוס מבלה אצלו עוד שני אחה"צים בשבוע, פלוס כל שבת שניה. בשאר הזמן הוא אצל אמו, שגרה באותו אזור כללי (שיינקין אם זכרוני אינו מטעני). בטור הזה המשתתפים תמיד מתבקשים לדרג את רמת האושר שלהם. האב דרג את אושרו כ-7. הבן כ- 5. זה נראה לי מדאיג שילד בגיל כזה, אפילו אם הוריו גרושים, ידרג את אושרו נמוך כל כך. לא יכולתי שלא לתהות אם זה שהילד צריך לחלק את עצמו שווה בשווה בין שני הורים בשתי דירות, לא מוסיף לבעייה, שהיא מראש לא קלה. והאם מגורים קבועים בבית אחד תוך ביקורים בלבד באחר, לא היו יכולים לשפר את הרגשתו. אז גן זה לא בית, אבל בכל זאת... מה דעתך? (הבהרה: אני לא הורה, ולא מורה. וגם לא גננת). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן (ואפילו די סביר להניח) שילד בן שש אינו תופס את נושא הדירוג - לא רק "דירוג האושר" - אלא *כל* דירוג, בכלל - באותו אופן בו אנחנו המבוגרים - כולל מפרסמי הדירוג ב"הארץ" - תופסים אותו. אי לכך אולי ענה תשובה שאנחנו המבוגרים, אנשי "הארץ" והמבוגרים באופן כללי - איננו יכולים להבין את משמעותה, מזוית הראיה שלו (וזאת מבלי לחוות דעה על שאלת הקביעות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפך, הילד הספציפי הזה נשמע לי חכם לגילו, כי תשובתו המלאה היתה (בערך): חמש, אבל מחר הכיתה נוסעת לחרמון אז מחר זה בטח יהיה עשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המשפחה הספציפית הזו אני דוקא מכירה (מהצ'כונה), והילד לא פחות או יותר מאושר מילדים אחרים. אולי אפילו קצת יותר. ובודאי שהדוגמה שהוא נתן על כך שמחר רמת האושר שלו תהיה 10 בגלל טיול, מראה שהוא אינו תופס את הדרוג הזה כמו מבוגרים. כקוראת קבועה של המדור, אגב, שמתי לב שרוב הזמן ילדים מדרגים פחות ממבוגרים, ואם הם נותנים נימוק ברור שהם מבלבלים שמחה או עונג רגעי עם אושר (שהוא מושג יותר קיומי, אם תרצי). ומה עדיף, אגב? לראות את אבא לאחר צהריים אחד בשבוע? למי זה עדיף בדיוק? בואי לא לילד, ש50% מההורים שלו נכרתים מחייו, ובטח שלא לאבא, שמפסיד את העונג האינסופי שבגידול ילד, ובודאי שלא לאם, שנותרת לבדה עם הנטל העצום שבגידול ילד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עדיף? אני לא יודעת- אבל מצב שבו הילד צריך לחשוב: איזה יום היום? שלישי. אה, אז אני אצל אבא. רביעי. אז אצל אמא. ושני חדרים, ושתי מיטות, ושני סטים של צעצועים וספרים... האם זו באמת האפשרות הכי טובה? אולי היה עדיף שהילד יהיה באופן קבוע כל אחר-צהרים אצל האבא, ואז יילך תמיד לישון אצל האמא. או להפך. אבל שפעילות מסויימת תתבצע תמיד (או רוב הזמן) באותו מקום. ההגיון והרגשת הבטן אומרים (לי) שכללים ברורים יותר עוזרים לנסוך ביטחון. ואולי גם עוזרים להיווצרות מהירה יותר של תמונה פנימית קוהרנטית של העולם. אבל מה אני יודעת- אולי באמת, (ובניגוד להגיון ולתחושת הבטן הנ"ל) אי-קביעות זה לא דבר מבלבל, ואין סיבה להתאמץ לכיוון. ולכן שאלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהסיבה להבדל בין ילדים למבוגרים היא פשוטה יותר. מבוגרים רגילים מבית ספר שכשמבקשים מהם ציון בין 1 ל-10 מתכוונים בעצם לציון בין 4 ל-10 (4 כשלון גמור, 5 כשלון, 6 מספיק, 7 בסדר, 8 טוב, 9 מצויין, 10 אלוהים). ילדים חושבים שבאמת מתכוונים ל1 עד 10. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שמבוגרים פשוט מסתכלים על התמונה הגדולה - כלומר, אם כולם בריאים, יש איפה לגור ומה לאכול ואפילו אהבה בחיים - אז מתחילים את הספירה מ 7 או 8. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בערך מה שאמרתי. 7 או 8 זה כבר בשליש העליון, את באמת חושבת שבריאות, מקום מגורים ואוכל זה מספיק להיות בשליש העליון של האושר? בשביל זה הייתי נותן 5. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היה לך אדם שאתה אוהב ושסובל מכאבים קשים ונכות כל ימיו, ובנוסף תהיות אם הצ'ק של שכר הדירה יחזור החודש או לא, ובוא נוסיף למשוואה תינוק שעוד לא חזר לו הורוד ללחיים מהוירוס הנבזי של שבוע שעבר, אז היית לומד להעריך את הדברים הבסיסיים בחיים. לי אגב יש את כולם, ואני עדיין בסביבות ה9 רוב היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל זה יש גם מספרים נמוכים מ-5. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, תודה. הרבה זמן אני תוהה בשביל מה המציאו אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, לאחיו של האבא קוראים חיים שתיים. מעניין מה דרגת האושר שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שזה אותו חיים2 שרוב המקינטושאים בארץ מכירים, או שיש המון אנשים בארץ שקוראים להם בשם המוזר הזה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... (וכל הכבוד על הזיכרון) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אסתי. התיחסות ל "אם אני מבינה נכון הגן עובר "בית" כל יום. למה, בעצם? למה אי אפשר לקיים את הגן באותו בית באופן קבוע, ושההורים התורנים יגיעו לשם, במקום שהגן יגיע אליהם?" קודם כל אפשר. ולמיטב ידיעתי יש גם גני הורים שכך מתנהלים. המודל שלנו הוא יחיד מבין רבים. (וגם לא המצאנו את זה דרך אגב. רבים וטובים עשו זאת לפנינו). לגבי הגן שלנו - יכולנו לשכור מקום קבוע (יש גני הורים שעושים זאת). אבל אז זה הוצאה לא קטנה שגם נראתה לנו מיותרת וגם אנחנו באמת מאמינים שטוב לילדים להיות בבית שלהם או של אנשים שהם תופסים כחלק מהקהילה שלהם. כתבתי במאמר על היתרונות בכך שהגן הוא בבית חי ונושם ולא במקום חיצוני. למה לא בחרנו בית קבוע ? א. כי חשבנו שזה נחמד שכל ילד יארח את ילדי הגן אצלו בבית. יש בזה משהו יפה שכל ילד לומד לפתוח את ביתו (ואת צעצועיו !! זה החלק הכי משמעותי) לילדים האחרים. ב. את שואלת האמנם קביעות לא חשובה לילדים. האמת היא שאין לי תשובות מוחלטות. קביעות מסוימת בודאי חשובה (וקיימת אצלינו בגן - אותם ילדים, אוכל דומה, זמני ארוחות זהים וכ"ו) אבל נראה לי שבית מתחלף זה סביר. מה שאני בטוח זה שלילדים אצלנו בגן זה ממש בסדר. ג. כי הגיוון נורא כיפי. כמו שכתבתי במאמר עצמו "בכל בית יש משהו אחר מעניין: משחקים "שווים", חצר מעניינת, פינת חי בשכנות, תינוק (האטרקציה האולטימטיבית!), וזה נהדר וכייף לילדים". ד. כי זה תיק די רציני למי שזה היה אצלו. כל יום להכין את הבית לקבל זאטוטים על הבוקר. אצלנו גם חלק מההורים נמצאים בחלק מהימים בבתים שלהם (יש שתי משפחות עם תינוק) כך שזה בטח לא מתאים שזה היה אצלם. בקשר לדיון שהתפתח על ילדים להורים גרושים - יש את האתר הורות שווה (http://www.horut-shava.org.il) שטוען (בליווי מחקרים) שהיתרונות של שני הורים נוכחים עולים בהרבה על החסרון של בתים מתחלפים. תגובה להבהרה: מותר לך להיות גם לא הורה, גם לא מורה וגם לא גננת ... זה חוקי, מוסרי ובטח גם משאיר המון זמן פנוי ... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם העובדה שאתם גרים במושב בו לכל משפחה יש בית עם חצר קשור לעניין המיקום המתחלף (כל בית מתאים לשמש כגן). אם כן, האם נראה לך שזה פחות אטרקטיבי לעכברי העיר שבינינו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני חושב שזה קשור. בעיר זה יותר בעיתי. אני מסכים מאוד. יש כמה דברים שחשבתי עליהם: 1. אם לאחד ממשפחות הגן יש חצר, אז אפשר שבאמת הגן יהיה כל יום בבית הזה. אפשר אפילו להתארגן על זה מראש ושאחת המשפחות תשכור בית עם חצר והמשפחות האחרות יפצו כספית על תוספת שכ"ד. בהחלט הייתי חושב על סידור כזה בעיר. 2. אפשר להעזר בגינות בעיר. יש הרי חצר לכל בית משותף. אפשר לסדר שם קצת ולהיות שם עם הילדים חלק מהיום (פעם בשבוע ! זה לא אמור להציק לשכנים הקרציות). חוץ מזה, יש הרי גינות ירוקות בעיר. שני מבוגרים וכמה ילדים יכולים ללכת רחוב או שניים לגן הציבורי. בגן ציבורי זה יכול נפלא להיות עם הילדים. 3. לא חייבים להיות כל היום בחוץ. הרי החורף/גשם/קור כל גן מחזיק את כל הילדים בפנים כל היום. זה לא קל ורצוי, אבל אפשרי. כך שאם יש סידור שמאפשר להיות לפחות חלק מהזמן בחוץ - זה נראה לי סביר. 4. אפשר לשכור מקום (עם חצר). זה מייקר וקצת מסבך אבל עדיין זול משמעותית מגן רגיל. הנה לינק לדף בבאופן טבעי שבו מסופר על גן הורים בפרדס חנה שהם שכרו מקום מיוחד לגן: בקיצור, זה יותר מסובך בעיר אבל נראה לי אפשרי. וחוץ מזה, תבואו להכיר קצת אותנו, עכברי הכפר. אולי זה ימצא חן בעינכם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חידה קלה לותיקים באייל: איך קוראים לילד שמתחלק בצעצועיו עם ילדים אחרים? (תשובה: תגובה 258892, פסקה שישית.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שאתה מתכוון לילד פריק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |