|
||||
|
||||
התמונה של אגף וואהל בבר אילן הובאה כדי להדגים אדריכלות טובה או אדריכלות רעה? ----- 1 disgruntled employee if I ever saw one
|
|
||||
|
||||
אדריכלות של חזון, של אומץ, אדריכלות קונספטואלית, אדריכלות שמישהו רצה לעשות משהו ועשה, לא פחד מהצל של עצמו. |
|
||||
|
||||
מילא הצורה, על ''חזון ואומץ'' אני לא מתווכח, אבל הצבע מבחיל. (ואני מכיר את הבניין המדובר היטב, ולא רק מתמונות. גרתי לידו כמה שנים, העיניים כאבו לי בכל פעם שעברתי שם) |
|
||||
|
||||
הוא נפתח לפני שנה. אני לא שופט כרגע את הצבע. אני גם לא אומר אם זה טוב או לא, למרות שבמאמר שבלינק אני משבח את ליבסקינד. אני אומר שלאדריכל הזה יש....הוא עושה את מב שהוא רוצה. נכון זה מבנה ציבור וקל יותר להיות קריאטיבי כאן מאשר במגדל מגורים. אדריכלי המגורים, למעט 4-3 אדריכלים, לא מנסים אפילו להיות יצירתיים, הפ עייפים, מתוחים, מפחדים מתביעות משפטיות והכל גדול עליהם. |
|
||||
|
||||
לפי התמונות האגף הזה נראה טוב, רק שמיעוט החלונות שם (כל החלק המרכזי נטול חלונות לחלוטין) נותן תחושה שהפנים ודאי מעיק וחסר אוורור. |
|
||||
|
||||
הבניין נפתח לפני שנה, אבל שימש מפגע אסתטי עוד בזמן בנייתו... |
|
||||
|
||||
"...זה מבנה ציבור וקל יותר להיות קריאטיבי כאן..." וזה למה? כיוון שהיזם לא משלם מהכיס שלו, אלא מהכיס של כולנו. בכזה מקרה, כדאי ליזם לשלם יותר על יצירתיות. |
|
||||
|
||||
אני מכירה אנשים, זוגות (שהיו) צעירים, שהתחתנו בערך כשאנחנו התחתנו, שגרו בזמנו באחד הפרוייקטים הכי יצירתיים בענייני תכנון בניין מגורים- בנייני המשושים בשכונת רמות. (אני חושבת שהאדריכל אפילו קיבל איזה פרס על הפרוייקט). מסתבר שהמגורים שם הם ממש זוועה- יש הרבה שיפועים משונים בחדרים, שטח מבוזבז של כל מיני זוויות, גשם שמטפטף דרך השיפועים אל התקרות, ועוד כהנה וכהנה. האנשים שגרו בדירות היו צריכים לא פחות יצירתיות מהאדריכל כדי למצוא דרכים להשתמש בכל החללים המשולשים שנוצרו מאחורי הספריה, הספה או המיטה, וכדי לשוות לחדר מראה קצת יותר מרובע (תרתי משמע). דירת השיכון הפיצפונת, הסטנדרטית להחליא, שכל החלונות בה מכוונים לבתי השכנים (כאשר לצד הנוף המרהיב של צפון ירושלים היה קיר אטום מחלונות..), שהתגוררנו בה בזמנו, נראתה לי אז כמו מציאה אמיתית. היה כל כך קשה למכור את הדירות הללו, שהמחירים ירדו עד כדי שבסופו של דבר הם מכרו אותן במחיר מציאה לזוגות צעירים חרדיים (דבר שאח''כ הקפיץ חזרה את מחירי הדירות שם...). מסקנה שלי- יצירתיות זה נורא יפה, אבל בבית של מישהו אחר. אני מעדיפה מנה גדושה של שכל ישר ואהבת אדם, ורק קמצוץ יצירתיות, כתכונות יסוד של אדריכל שבונה בתי מגורים. |
|
||||
|
||||
רק רגע, יש פרויקטים גם לא יצירתיים, חסרי רעיון וחזון ושיש בהם פגמים רבים, כשלים תכנוניים, נזילות והתכנון ממש גרוע. אז מה, נסיק מזה מסקנה שכל תכנון לא יצירתי הוא תכנון רע? מלא בפגמים פיזיים, נזילות וכו'? לא. אי אפשר לעשות הכללות כאלו. זה כמו לומר לי שבירושלים , עיר הבירה שלנו, יורד גשם, וגם בשיקאגו יורד גשם, לכן שיקאגו היא עיר הבירה של ארה"ב. |
|
||||
|
||||
שוב, יוסי, האם תוכל לתת דוגמה לפרוייקט בנייה סטנדרטית מוצלח בעיניך? בארץ או בעולם? |
|
||||
|
||||
יש גם מזה ויותר מזה. באתר הזה אפשר למצוא כמה טובים. צריך לחפש בסבלנות. ויש בעולם רבים.. |
|
||||
|
||||
חיפשתי בחוסר סבלנות :-) התכוונת לזה למשל? http://www.notes.co.il/yossi/14569.asp |
|
||||
|
||||
לא ממש, אבל אלו מבנים בעלי איכות , וסיפורי חיים מעניינים. יש מבנים חדשים טובים ואין הכוונה שלי לעשות פה פרסום לקבלנים ואדריכלים , אבל יש מבנים שאפשר לראות פה ושם, מבנים מעטים אמנם, שהיזם, הקבלן והאדריכל רצו להוציא משהו טוב מבית מדרשם וגם הצליחו. |
|
||||
|
||||
איש לא ביקש לשמוע פרסומת. אתה מבקש לחנך את הציבור. ובכן, כאן רודוס. חנך אותנו והראה לנו בניין מגורים שהוא סטנדרטי מצד אחד ופנינה אדריכלית מצד שני. |
|
||||
|
||||
אי אפשר לעשות הכללות כל כך גורפות, אבל עקרונית יש משהו נכון בדבריה של ניצה. אם אדם אמור לעבור לגור בדירה שאינו מכיר אותה מראש, אולי באמת עדיפה דירה בלי ''יצירתיות'', למניעת צרות בלתי צפויות שלא היו קורות בדירה שנבנתה ע''י ארכיטקט ''מרובע'' וחסר מקוריות ההולך תמיד בתלם (בדיוק מה שאתה לא אוהב). |
|
||||
|
||||
נכון שייתכן בניין יצירתי שיעבוד היטב, וייתכן בית מתוכנן שמרנית שייצא פגום. אבל נראה לי מובן מאליו שceteris paribus, תכנון יצירתי וקונספציה שלא נוסתה בעבר מכניסים ממד נוסף של סיכון (ואפשר להקטין אותו, נניח באמצעות חוות-דעת נוספות, מה שמן הסתם ייקר ויעכב עוד קצת את שלב התכנון). זה לחלוטין לא פסול, אבל הבונה והקונה צריכים להיות מודעים לכך. |
|
||||
|
||||
לטיני, דבר עברית! |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תודה. גם אתה מדבר לטינית עם החבר'ה? |
|
||||
|
||||
כשמישהו חולה והוא צריך דעה שניה, הוא הולך לרופא נוסף? הולך! כשמישהו קונה נעליים, הוא מנסה הרבה זוגות והרבה חנויות? מנסה! אז מה הבעיה כאשר רוכשים או בונים בית!!! חללים שבהם חיים, האם מותר לקבל חוות דעת נוספת, כלומר הוצאה נוספת של כמה דולרים? מה הבעיה. תחשבו, נעליים לא טובים, זורקים, ובית לא טוב, מה עושים? הורסים? |
|
||||
|
||||
מזכיר לי משהו שאמר לי פעם יועץ פיננסי: ביטוח חיים הוא הקנייה היקרה ביותר שאדם עושה בחייו, ולמרות זאת אנשים ממעטים לבדוק ולעתים קרובות הולכים על "מה שיש". ככל הנראה יש החלטות שבהן גודל ההוצאה העצום מוסך על המחליטים "חרדת קודש" ו/או שיתוק באשר לבירורים נוספים (כי גם כך יש לברר פרטים הקשורים לטאבו, שיעבודים למיניהם, אישור לתוספות בנייה וכולי וכולי). |
|
||||
|
||||
הדוגמאות של ה''סטארכיטקטים'' הן קצת בעייתיות. באקדמיה מלמדים את הסטודנטים להעריץ את הגדולים ביותר ומלמדים לתכנן בסדרי גודל וממערכות שיקולים של הגדולים ביותר. על פניו זה נראה טוב ויפה, אלא שהסטודנט יוצא החוצה ולא יכול לעבוד על פי שיקולים כאלה....אלא שאף אחד לא לימד אותו לתכנן בתנאים האמיתיים, אז הוא מרים ידיים ולומד מהדור הקודם. אם היו מלמדים באקדמיה לתכנן בצורה ארצית יותר, יתכן והיו יותר כלים להתמודד עם זה. אלא שכמובן, באקדמיה טוענים שפה השיקולים הם אקדמיים בלבד, ומי שרוצה לבנות שיכונים שיפתח חוברות של משרד השיכון. במילים אחרות...מתחמקים מפתרון הבעיה. בעיה נוספת של האקדמיה היא שהיא מתנהגת כמו חילזון שמסתובב אחורה ושואל מי השאיר את כל הריר הזה. רוב דורות האדריכלים בארץ יצאו מהפקולטה בטכניון, כל אנשיהפקולטה הזאת יוכלו לומר לך שיש בעיה עם האדריכלות בארץ, אבל הם לא חושבים לבדוק מה לא בסדר בחינוך שהם נתנו. נוח לכל אחד לחשוב שהוא היה בסדר והאחרים לא. |
|
||||
|
||||
אלה באמת טענות משכנעות, ולגבי הטכניון הן כבר נטענות זמן רב (נדמה לי שלא רק לגבי ארכיטקטורה). האם הן נכונות לגבי המוסדות האחרים המלמדים זאת בארץ? |
|
||||
|
||||
לא למדתי בארץ אז איני יודע בדיוק מה קורה כאן. ידוע לי כי בטכניון הם יותר טכנים ובבצלאל יותר יצירתיים ללא ההיבטים הטכניים. בארה"ב, או איפה שאני למדתי, אמרו לנו להיות משוחררים מכל סיבות שהן ולתכנן ללא מגבלות, חופשי, היה אפשרי להיות יצירתי, חופשי, לתת דרור למחשבות ולדמיון. ב-PRATT היצירתיות היתה חשובה מאוד, את הענין הטכני-סטטי יפתרו אח"כ. לא היה שם כל ענין של סגנון, הכל היה פתוח, אפשר לתכנן כל מה שרוצים כל זמן שיש סיבה טובה מאחורי זה. "יפה, חמוד ונחמד" הן לא תשובות של בית ספר לארכיטקטורה. צריך משהו קצת יותר רציני, משהו ש"מחזיק מים". |
|
||||
|
||||
אולי זו הבעיה. למה "אדריכלות של חזון" זה טוב? ואת החזון של מי אנחנו רוצים לראות בבניני הציבור? ובביניני המגורים? למה קבלן ירצה לעבוד עם אדריכל שיש לו אומץ? אם הקבלן משלם, הוא יעדיף לעבוד עם אדריכל רעב, שאין לו אומץ, שיוציא לפועל (באמצעות כישוריו הטכניים) את חזונו של הקבלן/יזם ולא את חזונו של האדריכל. אני חושב, שאם לאדריכל יש הרבה אומץ, אז הוא ייסכן את כספו שלו - כלומר יהפוך ליזם ויממן את הפרוייקט. אם אנשים יקנו אז חזונו הוא "טוב". ואם לא, אז לפחות היה לו אומץ והוא נשא בתוצאות. |
|
||||
|
||||
כל מה שאמרת נשמע מקסים ביותר, אבל כרגע עולים בדעתי לפחות שניבניינים שנבנו בהתאם לדרישות אלה (נראה לי) והם אסונות טבע ממש - האוניברסיטה על הר הצופים, ובית האופרה החדש. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |