|
||||
|
||||
אולי זו הבעיה. למה "אדריכלות של חזון" זה טוב? ואת החזון של מי אנחנו רוצים לראות בבניני הציבור? ובביניני המגורים? למה קבלן ירצה לעבוד עם אדריכל שיש לו אומץ? אם הקבלן משלם, הוא יעדיף לעבוד עם אדריכל רעב, שאין לו אומץ, שיוציא לפועל (באמצעות כישוריו הטכניים) את חזונו של הקבלן/יזם ולא את חזונו של האדריכל. אני חושב, שאם לאדריכל יש הרבה אומץ, אז הוא ייסכן את כספו שלו - כלומר יהפוך ליזם ויממן את הפרוייקט. אם אנשים יקנו אז חזונו הוא "טוב". ואם לא, אז לפחות היה לו אומץ והוא נשא בתוצאות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |