בתשובה למר מור, 09/10/01 3:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אוקי, קראתי את החוק, ולפיו מותר לי להוריד mp3 מהאינטרנט, כל עוד זה לשימושי הפרטי... אז מה הבעיה פה ? ועוד, כל סעיף בחוק האמור שדיבר על האיסור לעשות העתקה פירטית של יצירה, השתמש בפירוט העבירה במונח "קלטת", הגדרת החוק ל"קלטת" (הרשומה מעל סעיפי החוק הרלונטיים) היא "התקן שאין עליו טביעה ושניתן לטבוע בו טביעה קולית או טביעה ויזואלית, למעט התקן המיועד לשימוש במחשב". למעט התקן המיועד לשימוש במחשב, לכן חוקים אלו לא תקפים לגבי mp3... אני איני משפטן ולכן איני בטוח במסקנותיי, לכן, אם מישהו רוצה לחלוק על מסקנותי (משפטן ?), אשמח לשמוע את פירושו לחוק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שקראת בהמשך הדיון הזה, אסור למישהו - מלבד בעל-הזכויות - לאפשר לך להוריד mp3 מהאינטרנט. כך שאם לקחת mp3 מעבריין כזה, מצבך דומה בעיניי למצבו של מי שהתגלגל לידיו רכוש שהוא יודע שהוא גנוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא את נוסח החוק כלשונו ואמור לי, בבקשה, איפה רשום שם שאסור לי להוריד שירים מהאינטרנט ? הרי רשום שם בפרוש שכל ההתיחסויות ל"קלטת" אינם מכלילים בתוכם פורמט אלקטרוני של מחשב, אין כל התייחסות לצורת הmp3 בחוק עצמו (לפחות כך אני הבנתי זאת...) אנא הראה לי סעיפים בחוק המציגים את טענתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא התייחסתי לזה. התייחסתי להכנת עותק לצורך שאינו שימוש פרטי (למשל: שיתוף ברשת) ולחלוקת עותקים (למשל: שיתוף ברשת). אמרתי שביחס לצד ה"מקבל" בעבירה הזו, הדבר נראה לי (אך אולי לא לחוק) כהחזקה ברכוש גנוב ביודעין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך... זה ''נראה'' גם לי כך... (מעולם לא טענתי שזה מוסרי או חוקי להוריד שירים מהאינטרנט) אז אולי הגיע הזמן שיעדכנו את החוק הישראלי שיותאם לפשעים אלקטרוניים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק מותאם היטב לעבריינות אלקטרונית מסוג העתקת שירים: הוא קובע איסור על יצירת עותקים של יצירה, הן בצד שיוצר עותקים והן בצד שמרשה ליצור. קובץ מחשב הוא יצירה (בין היתר). שכפול קובץ = העתקת היצירה. לכן השכפול אינו חוקי. הבעיה העיקרית בחוק היא באשר לכלי ההעתקה (תוכנות כדוגמת נאפסטר), וכמובן באשר לאכיפה של כלל ההיבטים. אבל הקרימינליזציה, ברמת הערכית והעקרונית, נמצאת שם עוד מלפני המצאת המחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא קובע איסור על יצירת עותקים בכל מדיה אפשרית >מלבד< פורמט אלקטרוני כדוגמת mp3... ראה את הלינק לחוק עצמו מהתגובה של מיץ פטל, בהגדרת "קלטת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק קבע איסור על יצירת כל עותק מכל סוג ומין בכל מדיום שהוא. זה בסעיף 1(2) חוק זכויות יוצרים, 1911 1. פשוט סתם כתוב שם "להעתיק" וזהו. אח"כ הוא התיר העתקות ל_קלטת_, לשימוש פרטי וכו'. זה בפקודת זכויות יוצרים, 1924 (שמיץ ץיטט קודם). מכאן, שמה שאינו "קלטת" (ו-mp3 אינו מועתק לקלטות) – אסור, כי יש עליו איסור בחוק, ואין עליו פטור בפקודה. מצטער אם זה פלצפני.... אבל משפטנים משמינים מנחת משטויות כאלה. לכן, אין צורך באיסור מפורש ספציפי ל-mp3, מכיוון שאם מחר ייצא mp6 או שיטת העתקות שמבוססת על גרעיני חמניות, גם זה יהיה אסור, אוטומטית, כי זה לא "קלטת". קלטת? :-) הרעיון של קלטת הוא לא להיות נחמד למעתיקים, אלא ליצור סימטריה: התקן מדיה שעליו מוטל מס יזכה את המשתמשים בו בפטור מזכויות יוצרים כי שילמת "תמלוגים" בעצם הקניה במחיר שיש בו גם מס. (בפועל, אגב, המס אינו נגבה, אבל אני חושב שתמלוגים מועברים. אבל זה לא משנה את פירוש החוק.) אז יש התקנים מסוג "קלטת" שממוסים ולכן יש לגביהם פטור, והתקנים אחרים שאינם "קלטת" ואינם ממוסים, ולגביהם אין אישור להעתיק. זה כמעט שרירותי במובן של מה כלול במושג "קלטת", כל זמן שנשמרת הסימטריה המשולשת לגבי כל מדיום כזה: יכולת לגבות מס מהקונה, העברת תמלוגים ליוצרים וחופש שימוש של הקונה. --- זו אגב לא הפקודה שאוזכרה קודם, אלא החוק של הפרלמנט בבריטניה. אחת הדוגמאות הנדירות לחוק בריטי אמיתי שחל כאן. כשאתה מעתיק, לכן, סע בנתיב השמאלי של הדיסק. זו הזדמנות להגיד שאולי כבר הגיע הזמן שיחוקקו כאן חוק זכויות יוצרים חדש, רציני ומסודר. זה נמצא בהליכים כבר מאות שנים במשרד המשפטים ובכנסת, וזה עוד מקרה מני אלפים של חקיקת בלגאן שצריך לשלם למישהו 150 דולר לשעה רק כדי שהוא יסביר לך מה אומרות מילות החוק – מילים שאמורות להיות ברורות למדי לכל אזרח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הערתך האחרונה: לפי דעתי בנושא זכויות היוצרים לא רק שאין חוק מסודר כפי שכתבת אלא שעדיין ישנן שאלות עקרוניות שאין עליהן תשובה ברורה, וחלקן עלו גם בדיון הזה. נאפסטר יצר כמה מהן, ורשתות P2P אמיתיות הרחיבו את הבעיה עוד יותר בהיותן דבר כמעט אמורפי שלא עומד מאחוריו שום אדם או ישות ברת תביעה. לפני שאפשר יהיה לנסח חוק רציני ומסודר, צריך לתת תשובות רציניות ומסודרות לכמה שאלות שאם תעלינה היום בבית המשפט יידרש כבוד ביהמ"ש בעצמו לעזרה של סוללת מומחים כדי להבין על מה מדובר בכלל ועד כמה שונה המצב במהותו ממה שהיה רק לפני כמה שנים. כמו בתחומים אחרים הקשורים באופן הדוק להתפתחות הטכנולוגיה, המחוקק נמצא בפיגור מתמיד מול הטכנולוגיה ואינו מצליח לתת מענה למצב הקיים בשטח. במקרה הטוב החוק עונה על המצב שהיה קיים לפני עשר שנים ויותר, ובמקרה הרע, יוצא לו משהו כמו "חוק המחשבים התשנ"ה-1995" 1. כשנוסח חוק המחשבים בישראל, התחמקו מנסחיו באופן אלגנטי מהצורך להגדיר מושגים טכניים מורכבים שעד שהיו מסיימים להגדירם היתה ההגדרה הופכת מזמן למיושנת, והסתפקו בהגדרות הבסיסיות של מהם מחשב, תוכנה, מידע, וכו'. מכיוון שהפשעים עצמם אינם מוגדרים כלל בחוק, יוצא שמה שמותר אפריורית לעשות באמצעות כל מדיום אפשרי (אלא אם יש בכך עבירה על חוקים אחרים כגון הוצאת לשון הרע או פגיעה בבטחון המדינה) אסור לעשות באמצעות מחשב! ראה למשל את סעיף 3 (א): "העושה אחת מאלה, דינו - מאסר חמש שנים: (1) מעביר לאחר או מאחסן במחשב מידע כוזב או עושה פעולה לגבי מידע כדי שתוצאתה תהיה מידע כוזב או פלט כוזב; (2) כותב תוכנה, מעביר תוכנה לאחר או מאחסן תוכנה במחשב, כדי שתוצאת השימוש בה תהיה מידע כוזב או פלט כוזב, או מפעיל מחשב תוך כדי שימוש בתוכנה כאמור." היה ניתן לחשוב שכל זה יסוייג היטב בכך שהצד התובע הוכיח בדרך כלשהי שנגרם לו נזק משמעותי מהפעולות שצוינו לעיל, אך גם פה יש הפתעה: סעיף 8 (נטל ההוכחה) קובע כדלהלן: "בתובענה שהוגשה לפי פרק זה, על הנתבע הראיה כי המעשה נעשה כדין." כלומר, אם אני אכתוב פה עכשיו שהיום יום חמישי (והיום בעצם שבת), אפריורית עלי להישלח למאסר לחמש שנים אלא אם אני אוכיח שהדבר נעשה כדין. על פניו נראה גם שאסור לי לכתוב שהיום יום חמישי אפילו באמצעות notepad שמותקן במחשבי הפרטי, באישון לילה, בלי שאף אחד יראה, כי גם אז הרי ביצעתי "אחסנת מידע כוזב במחשב" וכך עברתי לכאורה על החוק. אישית, נראה לי שהחוקים צריכים להיות מנוסחים כך שהמדיום בו נעשית העבירה אינו מעלה ואינו מוריד מחומרתה. לדעתי בכלל לא צריך להיות "חוק מחשבים" אלא רק חוקים כמו חוק הגנת הפרטיות, חוק לשון הרע, וכהנה וכהנה מעשים שכולם ניתנים לביצוע עם או בלי מחשב, וזה ממש לא משנה את שאלת החוקיות שלהם. מה שכן, אני לא משפטן ולא בן של משפטן, ואם פספסתי משהו יסודי בטענותי אשמח לקבל תיקונים והבהרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שהמצב היום בעייתי. לא רק בישראל, אגב. וברור שהבעיה היא לא סתם צורנית. זו פשוט עבודה רשלנית, המעבירה לבית-המשפט את ההכרעה, וזורעת אי-בהירות בתחום. אפשר רק לקוות שבית-המשפט כשיר לקבל החלטה כזו. אשר להיוועצות בסוללות של מומחים, נראה שבנקודה הזו אין בעיה. אני לא חושב שכל התחומים האלה של כלכלה חדשה הם מסובכים יותר מהתחומים ה"קלאסיים" של רשלנות רפואית, למשל. שיפוט הוא ממילא פעולה מסובכת מאוד. לגבי חוק המחשבים. קודם כל ממה שנתקלתי אני יכול להעיד שהציפיות מהחוק הן מוגזמות. היית יכול לחשוב שהחוק מרכז את כלל הסוגיות הנוגעות למחשבים. זה לא קרוב לכך, אבל זה מעולם לא נועד להיות אחרת. לסעיף 3, קראתי עכשיו, ואני מסכים שזה סעיף גרוע. צריך עם זאת לשים לב למפתחות הפרשניים שניתנים בסעיף 3(ב), המסייגים את הסעיף. לכן אולי פרשנות יצירתית יכולה לחלץ אותנו מהבעיה. קודם כל, לגבי כתיבת מידע כוזב במחשב האישי שלך וודאי עומדת לך הגנה: הסכמת הנפגע. אתה ה"נפגע", ואתה "הסכמת". הגנה נוספת, מאשר שאתה יוצר המידע, לפי סעיף 3(ב) המידע אינו יכול להטעות אותך מעצם זה שהוא על המחשב. לגבי שקרים באיל. קשה עם זה, אבל לא תמצא בית-משפט שירשיע אותך בעבירה לפי סעיף 3. אני חושב שהמפתח הוא בשאלה האם יש בכך כדי להטעות מעבר "למטרות השימוש" במידע. אם מטרות השימוש כאן הן לראות מה כתבת... אז אולי זה לא מטעה, כי זה משקף נאמנה את מה שכתבת. אבל אני רוצה לציין שהקשיים האלה לא נראים לי קשים מקשיים דומים אחרים בעשרות חוקים אחרים. אני לא חושב שהיה נכון להגדיר יותר מדי מונחים כמו "מחשב" או "פלט". החוק אמור ליצוק תבניות חשיבה, והוא בפירוש יכול להיקרא באופן שונה עם הזמן, וגם להשאיר מקום מעורפל במתכוון ל קריאה חלופית כזו. אבל אם יש לך דוגמא ספציפית אשמח לחשוב על זה מחדש. לסעיף 8, המדובר הוא לא במצב של יש/אין נזק. אלא במצב שבו הנתבע טוען "יש לי הצדק חוקי לעשות מה שעשיתי". נראה לי הדיוני שמי שטוען שיש לו הצדק חוקי לפעול הוא זה שצריך להוכיח מהו היסוד הזה. אבל אני מודה שאני לא זוכר את תלמודי בסוגיה הזו. הבעיה שעומדת בבסיס החוק, שבגללה צריך את החוק, היא (לעניות דעתי, אינני מומחה) שקשה ליישם קטגוריות משפטיות קלאסיות על החדרת וירוסים או שיבוש פעולה. הקטגוריה הקלאסים מדברת על הקמת הגנה סביב קניין פיזי. אסור לי לפעול בקניין פיזי בלי אישור של הבעלים שלו; וגם אסור לפעול בחריגה מהאישור (למשל, להטמין פצצה באמבטיה בזמן שאני מתקן את המקלחון). זו הסגת גבול. אבל זה בעייתי ביחס לחומר מחשב – כי זו לא מניפולציה פיזית, אלא מניפולציה של מידע. אם אני מתכנת פרילאנסר שלך ואני משלב backdoor במערכת שלך ושולח לך את הקובץ, ברור שלשינויים שעשיתי יש ייצוג פיזי, ברור שעשיתי כאן תרמית, הטעיה, הפרת חוזה וכאלה. אבל ברור גם שכל המונחים האלה לא "תופסים" את המהות האמיתית: גרימת נזק בשל מידע שגוי. זה דומה לגניבת חשמל. המשפט התמודד בהעדר חוקים עם דברים קשים מאלה, אבל למה לא להגדיר בצורה מסודרת את גבולות האחריות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, אם הבנתי נכון, אז מה שאתה אומר שאם הmp3 >כן< היו נכנסים להגדרות "קלטת" אז מותר היה להעביר שירים באינטרנט למטרות פרטיות ??? בקשר ללינק שהבאת... אני לא הבנתי משם כלום, מה לחוק ולהפיכת יצירה דרמטית ללא-דרמטית ? וראינוע ? לא עבר זמנו מזמן ? ועוד שאלה אחרונה (בהנחה שאתה משפטן, לא ממש הבנתי אם כן או לא...), כאשר מאמצים לשון חוק ממדינות זרות כמו בריטניה, לא ניתן להוציא ממנה את הקטעים הספציפיים שלא קשורים אלינו לדוגמא "בכל חלקי מושבות הוד מלכותו" וכו' ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המושג "קלטת" מתייחס לאמצעי האחסון, לא לפורמט המידע שבו מיוצגת ה"יצירה" (נגיד השיר). לכן אם אתה מקליט mp3 לקלטת ביתית (זו עם הרעש-רקע), לשימוש פרטי וכו', אתה בסדר. זה בגלל שכשקנית את הקלטת שילמת כבר ליוצרים. אם אתה מקליט ל-CD, דיסקשיח, וכאלה, אתה עובר על החוק. המינוח של החוק מאוד מיושן. יש רשימה של סוגי יצירות. כשאתה נתקל בתופעה כלשהי ורוצה לבדוק אם יש עליה זכויות יוצרים, אתה צריך לבדוק אם היא נכנסת לאחד הסוגים. שיר (song) הוא יצירה מוסיקלית. המילים שלו הן יצירה ספרותית. וידאו הוא יצירה ראינועית (כשהיה החוק עוד טרם היה הקולנוע, רק הראינוע, אבל הפרשנות של הקטגוריות היא מאוד גמישה). סרט קולנוע, למשל, הוא אסופה של המון המון יצירות, וכנראה גם יצירה שלמה בפני עצמו. לגבי החלת החוק מבריטניה.... למעשה זה חוק של הפרלמנט, ויש חוק אחר (קטנצ'יק) שמחיל אותו כאן על ידי הפניה. לכן אנחנו קוראים את הטקסט הבריטי ומייחסים אותו לעצמנו. אז כשאומרים "כל מושבות הוד מלכותו", מדברים במקור על פלשתינה (א"י) וחברותיה. מה המשמעות של זה היום כשזה למעשה חוק ישראלי? אני לא יודע, אני מתאר לעצמי שנוצרים כמה אבסורדים (בטח כמה פוינטרים בחוק שמפנים לעצמם), ושבית-משפט פשוט יתעלם מהם. זו שיטת עבודה קלוקלת שכזו. חקיקה עצלנית. זה עובד ככה: הכנסת לא מחוקקת, לפעמים כי היא לא רוצה ולפעמים כי היא לא יכולה, ואז כועסים או מתפלאים כשהדברים נאלצים להיות מוכרעים בבית-המשפט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |