|
||||
|
||||
אם כך, אם יותר לי לשאול - מנין הקביעה הנחרצת? |
|
||||
|
||||
כי מעצם זה שאת חיה בארץ, שהיא 1. ארץ ים תיכונית, השבח לאל, עם שפע פירות וירקות. 2. קיבוץ גלויות, כל עדה עם המאכלים שלה1. את חשופה למגוון קולינרי רחב בהרבה מזה של סמואל יוד, הידוע בכינויו ג'ון כריסטופר, מה גם שבכלות העשב / קץ העשב נכתב לפני שכל האימפריה הבריטית היגרה לאנגליה, ופתחה בה מסעדות הודיות ובנגלדשיות וכיו"ב. על כל פנים, לא בהאם את אוהבת חריימה מדובר, אלא בבעייתיות שבקץ העשב: ג'ון כריסטופר מתאר מצב בו נגיף מתפשט ודופק את על האורז - אחר כך כל החיטה ואחר כך כל עשב באשר הוא. ועל רקע זה הוא מתאר מסע של 2 משפחות לחווה של אחיו של אחד מראשי המשפחות, הואיל והחוואי נערך מראש לזה, זרע רק תפוחי אדמה וסלק, חיסל את התרנגולות והפרות והשאיר רק חזירים, הואיל וחזירים יכולים לחיות טוב מאוד על תפוחי אדמה. אה.והחוואי רצה שהם יגיעו אליו3. ההתבהמות של האוכלוסיה טוטאלית ומהירה מאוד, עוד בטרם כלה אוכל מן המחסנים. ג'ון כריסטופר, בתור אנגלי טיפוסי, מתעלם מזה שחוץ מלחם וכיו"ב, יש המון דברים שאפשר לאכול. אפשר ליצור קמח מתפוחי אדמה. חוץ מסלק ותפוחי אדמה עוד יש ירקות שורש: גזר, בצל, שום, סלרי, קולורבי, לפת. רובם הגדול, אם לא כולם, גדלים באנגליה. יש גם פירות וירקות. עצים לא נפגעו מהעניין, לא? תרנגולות, לפי מה ששמעתי, חיות טוב מאוד מעיסת אפרוחים. וגם פרות. בגדול, האנושות יכולה לשרוד, גם ללא הפלת פצצת אטום על לונדון4, אם נערכים מראש, מעבדים כל חלקה פנויה, למשל, ממריצים את האזרחים בעלי הגינות לכך וכיו"ב. מחוץ לאנגליה, במקומות שלא מיבאים את רוב מזונם מבחוץ, אין ספק שההתמודדות תהיה יותר טובה. 1 אלא אם כן אירע אחד מהשניים: את אלרגית להמון המון דברים. את בררנית מאוד. הכרתי כמה אנשים כאלה. אם זה מקרה א' - אני מאוד משתתפת בצערך2. אם מקרה ב' - זבש"ך. צאי מהדיעות הקדומות. 2 מצד שני, כבר היתה לי שותפה עם אלרגיה לחיים - מעגבניות ועד מסכי מחשב, ובכל זאת הצלחתי לבשל הרבה דברים שגם היא יכלה לאכול. 3 כלומר, הוא רצה את זה עוד בטרם החלו מהומות הלחם. 4 מחוכם מאוד. להפוך את כל האיזור למדבר, וליצור בעיות נשורת. |
|
||||
|
||||
אני, אכן, מאוד בררנית באוכל. וזה לגמרי ענייני האישי, אבל אני עומדת על כך שנסיוני הקולינרי אינו עולה על זה של אנגלי טיפוסי. אשר על כן, אינך יכולה לומר לי מה נכון ומה לא בעניינים אלה! |
|
||||
|
||||
היית מכבסת דג סלמון? |
|
||||
|
||||
אני לא מתמצאת במכונות כביסה. |
|
||||
|
||||
לא שאלתי איך לכבס אלא האם היית מכבסת. |
|
||||
|
||||
אני גם לא מתמצאת בדגים. |
|
||||
|
||||
זה באמת תמיד הדהים אותי, שיש אנשים שאוכלים קולורבי מרצונם הטוב והחפשי ובלי שמישהו הרביץ להם ואיים עליהם קודם, אין לי מושג למה הם עושים את זה. |
|
||||
|
||||
קולרבי צעיר ונטול סיבים הוא מזון טעים ביותר. |
|
||||
|
||||
באיזה גיל מאבדים את חוש הטעם? |
|
||||
|
||||
מי זוכר? |
|
||||
|
||||
לא התכוונת "מעבדים"? |
|
||||
|
||||
אבל אומרים שסיבים זה טוב נגד העצירות (וזה נותן לכותרת משמעות חדשה). |
|
||||
|
||||
בהחלט! ולא אשמתנו (מכוון לאייל האלמוני) שתמיד הגישו לך אותו מאודה ובלי כלום. |
|
||||
|
||||
מאודה?... טרי ורענן בתוך הסלט! |
|
||||
|
||||
סלט? טרי ורענן בלי תוספות. |
|
||||
|
||||
ורק לחשוב שפעם חשדתי בשניכם שמא זללתם סלט משותף מאחרי גבי... איך יכולתי לחשוד?! |
|
||||
|
||||
חשדת בברקת ובנועה? |
|
||||
|
||||
לא, חשדתי בברקת ובשכ"ג, כמובן. טעיתי במיקום התגובה, שהיתה צ"ל לשכ"ג (תמיד יימצא מישהו שיגיב לשטויות שלי? :-] ) |
|
||||
|
||||
אבל אידוי (להבדיל מבישול) הוא הדרך הטעימה להכין ברוקולי כך שישמור על פריכות ולא יתמלא מים! אפשר וכדאי להוסיף לו תוספות ורוטב, אבל זה כבר קוסמטיקה. (דיסקליימר: את הרעיון לאכול אותו טרי אני קורא כאן לראשונה.) |
|
||||
|
||||
גם אני חשבתי שהברוקולי ה"טרי" עובר בעצם חליטה קצרה (לא ממש אידוי) במים רותחים לפני ההגשה. הלא כן? |
|
||||
|
||||
חוששתני שאתם קצת מבלבלים פה ירק בירק (אין דבר, ישנם אסונות גדולים פי כמה וכמה). הירק עליו דיברנו כאן, ואשר ציינתי בתגובה 377692 את אי-חיבתי אליו, הוא הקולורבי (ככתיב נועה) או קולרבי (ככתיב שכ"ג) - ירק ממנו אוכלים את ה*שורש*. (לפני שנים היו גם שניים-שלושה משוררי ילדים שהשתמשו במין כתיב "מעוברת" - כלרבי, יעני כל-רבי). ואילו אתה וערן מדברים על הברוקולי, ירק ממנו מקובל לאכול את ה*תפרחת*, ואשר גם לטעמכם, גם לטעמי וגם לטעמם של כמה מגדולי השפים - הוא ירק טעים ואנין. את ירק הברוקולי (לא את בסיסו של הפתיל, הקול(ו)רבי, איכס! - את הברוקולי!) הביא לארה"ב מן המולדת הישנה, איטליה, פלוני, איטלקי, מר ברוקולי - שהיה דודו של אלברט ברוקולי, מפיק סרטי ג'יימס בונד. כן כן! |
|
||||
|
||||
אוי ואבוי. אכן, פזלו עיניי ונדמה לי הקולרבי כברוקולי. קולרבי הוא אכן ירק עצוב קצת - עד שכמה שפים גילו לאחרונה שאפשר לבשל אותו קצת (משהו כמו עשר דקות, כשהוא פרוס בעובי של משהו כמו סנטימטר), והוא הופך לירק טעים ואנין (גילוי נאות: לא את כל משפחתי הקטנה הצלחתי לשכנע בכך). |
|
||||
|
||||
עכשיו בדקתי, מה שאוכלים בקולרבי איננו בדיוק השורש אלא ה... הגבעול, דווקא. יש לו מין ''גבעול מעובה'', ואותו אוכלים. אבל רק אם רוצים. |
|
||||
|
||||
מה דעתך על צנוניות? |
|
||||
|
||||
לגבי הצנוניות עלי עוד לגבש עמדה (חדשיים-שלושה יספיקו). אבל לגבי אחיהן הגדול, הלא הוא הצנון - כבר הבהרתי דברים שהם, עלי לומר במלוא הצניעות - ראויים שנקשרם לאות על ידינו ויהיו לטוטפות בין עינינו: תגובה 357130. |
|
||||
|
||||
לצנינים בעיניה. |
|
||||
|
||||
ואגב, להלן, כדי להבדיל קולורבי ברוקולי http://www.jodigf.com/תזונה%20נכונה.files/image003.j... ולפת |
|
||||
|
||||
הבחורה המצולמת בתקן של ברוקולי לא מתאבנת במיוחד. |
|
||||
|
||||
צ"ל זה: |
|
||||
|
||||
אה, זה כבר הרבה יותר סקסי... |
|
||||
|
||||
קניבל א: אתה רוצה חתיכה משכ"ג? קניבל ב': לא, אני רוצה את כל-רב"י. |
|
||||
|
||||
השאלה היא על איזה חתיכה משכ''ג אנחנו מדברים. |
|
||||
|
||||
חוששני שהחתיכה שעולה בדעתך לא תשביע את הלביאה. |
|
||||
|
||||
ואם אנחנו ברוח זו, איזה נהר הוא ההפך מדילמת הקרונית? |
|
||||
|
||||
אין לי מושג. |
|
||||
|
||||
(חמש אותיות, באירופה) |
|
||||
|
||||
תזהר לא להסחף בשטפונות. |
|
||||
|
||||
רק אחרי הרמז של איזי הבנתי. |
|
||||
|
||||
אני עדיין לא הבנתי! איפה הרמז של איזי? |
|
||||
|
||||
האייל האנומלי הוא איזי (וזה לא סוד). תגובתו מופיעה מעל שלי. |
|
||||
|
||||
מה, רק אתה לא הבנת? כנראה שהבעיה אצלך. (ברקת, מעמידה פני מבינה ומקווה שלמישהו - ראובן? - תיפלט התשובה בקרוב, שאם לא כן המצב יהיה ממש מביך. אלא אם התכוונו לנהר הירקון, שזה בערך שיכול אותיות של הקרונית. כי אחרת איזה עוד נהר יש באירופה חוץ מהוולגה?) |
|
||||
|
||||
דנובה דנו-בה לא דנו בה כן דנו בה דנובה בו בו דובה! |
|
||||
|
||||
לשם כך הופיא הרמז הבא של השוטה: הדילמת הקרונית אסור לדון באייל. |
|
||||
|
||||
אוח, מעולה... (איפה, איפה הימים שהייתי הולכת למפגשי פורום תשבצי היגיון?) |
|
||||
|
||||
למפגשי פורום נכבד זה הגיע בזמנו גם יורם הרועה, וחד חידות אינסטנט מתסכלות שאף אחד לא הצליח לפתור (הוא הפסיק אחרי ששני חבר'ה חטפו וסיממו אותו בתא מטען של מכונית עד שייתן פתרון). אבל אני מדברת על המילניום שעבר. |
|
||||
|
||||
אבל מה עושים במפגש ממשי כזה? |
|
||||
|
||||
יושבים, משווים שמות וניקים, שותים מיץ ואוכלים בייגלה, ומדברים ומברברים. |
|
||||
|
||||
אני אף פעם לא הצלחתי לפענח את ההוראות איך מגיעים לשם. ("רח' בעלה של הפריג'ידית (6) פינת שתה חלב ובעל תרנגולת (7)"?) |
|
||||
|
||||
קרליבך פינת רחוב ההרבעה? |
|
||||
|
||||
אה. אם כך צריך להיות "שתה חלב *ב*בעל תרנגולת". |
|
||||
|
||||
תגובה 381230. |
|
||||
|
||||
אכן משובח. וגם: נהדר שהצילו את המלחין מטביעה (ש)(5). |
|
||||
|
||||
והתשובה? |
|
||||
|
||||
בגוף השאלה (במשפט הראשון ליתר דיוק). |
|
||||
|
||||
אהה. מה עם "נשמע לי נהדר"? עבדת עלינו. |
|
||||
|
||||
השוטה כבר ניחש, אז עכשיו ספרו גם לנו כולל הסבר לגבי דילמת הקרונית. |
|
||||
|
||||
דילמת הקרונית היא הדילמה היחידה שלא דנו בה באייל. עם השנים נוצרה הסכמה בשתיקה שראוי לה לדילמה זאת להישאר בסטטוס הייחודי שלה, ומי שיעז להפר אותו ינודה מהעדר. |
|
||||
|
||||
כן, אבל עכשיו עסקינן בדילמת הנהר. |
|
||||
|
||||
ואי לכך - עכשיו התברר העניין. |
|
||||
|
||||
לא דנו בה! סוף סוף נפל לי האסי מון. |
|
||||
|
||||
חשבתי שקולרבי ולפת הם אותו הדבר. בטוח שיש ביניהם הבדל? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ככה? "כן", וזהו? לא יכולת לרכך קצת את המכה? לנחם קצת? להסביר קצת? אולי משהו בנוסח - "הם לא אותו הדבר, קולרבי הוא קולרבי ולפת היא לפת! אין לערבב בין השניים! יש ביניהם הבדל חד וברור - המתמצה בזה שקולרבי הוא קולרבי ולפת היא לפת!" נדמה לי שאחד מהם אמור להיות יותר חריף בטעמו מן השני, אבל לא ברור לי אם זה המונדריאן או הדה-לוריאן. |
|
||||
|
||||
אם התכוונת לרמוז שתגובתי נכתבה ברוח מונדריאנית, אני מודה על המחמאה. |
|
||||
|
||||
התכוונתי בעיקר לאסוציאציה שעלתה בי בעניין הישראלי ההוא, מתעשר חדש שסמלי המעמד נעשו מאוד חשובים בעיניו. הוא היה בעיצומה של פגישת עסקים חשובה באירופה, עת טלפן לאשתו וסח לה: "יונה, שלחתי עם חברת אבטחה רנואר קטן ולמבורגיני, הם כבר הגיעו?" ותען לו יונה ותאמר: "אחד הגיע, לא יודעת איזה מהם בדיוק אבל אם אתה אומר שהרנואר קטן אז זה בטח הלמבורגיני". |
|
||||
|
||||
לפת מאז ומתמיד היו מבשלים (או כובשים ומגישים לצד חמוצים ובצל עם החומוס), וטעמה חריף קצת. גם קולרבי טרי הוא חריף קצת, אבל לא כשהוא מבושל. |
|
||||
|
||||
ותמורת שק לפת ניתן להשיג קוטפת (כותנה) |
|
||||
|
||||
זה היה חרוז (חופשי למדי) לשם החרוז. |
|
||||
|
||||
ואני עוד אכלתי את הלב שלא נתתי כותרת לתגובה הקודמת, ''תראו שעוד יחזור על ארבע אל הלפת'', אבל התאפקתי. |
|
||||
|
||||
אני רק מקווה שלא נכון להגיד עליך ''הוא עוד עצוב''. |
|
||||
|
||||
יש שיר כזה, דרך הטבק נדמה לי. |
|
||||
|
||||
זה די בזבוז לבשל קולרבי, לא? במצבו הטרי הוא היה אחד המעדנים של ילדותנו. היום אני כבר כמעט לא קונה אותו, אולי מפני שמתעצלת לקלף. לעתים אני מוצאת ניחומים בכרסום לב הגזע של חסה ערבית (מקולף כהוגן כמובן). |
|
||||
|
||||
רציתי לציין שקולרבי טרי הוא סיבי בצורה בלתי נסבלת, אבל עליתי בפתיל וגיליתי את תגובה 377696 (שבפעם הקודמת שקראתי אותה חשבתי משום מה שמדברים על ברוקולי), אז אני אתן צ'אנס. אגב, ראיתי בשוק קולרבים קטנים עם קליפה סגולה. מישהו מכיר? כדאי? |
|
||||
|
||||
קולורבי צריך להיות קטן ככל האפשר (הכי טעימים אלו שבגודל שזיף ומטה). כל פרט שבגודל כדור טניס ואילך יהיה סיבי ומגעיל. ולסגול יש את אותו הטעם, רק קצת פחות - כלומר קצת פחות עסיסי וכו'. אבל ניסיתי רק פעם אחת אז אולי נפלתי על מצבור עפש. |
|
||||
|
||||
סגולים? לא. רק ירקרקים בהירים, בגודל קטן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |