 |
|
 |
||
|
||||
 |
לי נראה שהסקר הזה בוחן משהו אחר לגמרי - כמה גלויים וכנים עם עצמם האיילים. מין הידועות הוא שהכרה וכבוד הם מנשמות אפו של האדם. רוב בני האדם (ויסלחו לי אותם שברירי אחוז שהם יוצאי דופן) ישמחו לזכות בהכרה ובהערכה על פועלם. אולי זה לא גורם האושר העיקרי, אבל בטח ובטח שהוא לא האחרון בהם. מי שזכה בהכרה משמעותית על עבודתו, וככל שהקהל גדול יותר ומוערך יותר כך טוב יותר, יודע על מה מדובר. ההרגשה הזאת מדהימה בעוצמה שלה ובתחושת האושר שהיא מעניקה, לפחות בשניות הראשונות. היא זאת שגורמת לאנשים לומר דברים מפגרים שהם מצטערים עליהם אחר כך*. בקיצור, לדעתי חלק לא מבוטל מאלו שרשמו שהם רוצים להיות אלמונים או פחות מפורסמים, ואפילו לא לזכות בהכרה מקצועית (שזה בהחלט עונה על הדרישה להיות ידוע), קרי, בערך 1/6 מקוראים, או שמעולם לא זכו בהערכה, או שהם לא מספיק כנים עם עצמם. ________ *"אני מודה להורי, למשפחתי ולכל חברי (ועכשיו באה רשימה אין סופית) על העזרה לאורך כל הדרך הקשה ורבת החתחתים, מעכשיו אני רוצה להציל את העולם! ג'ורג', אני באה!" פורצת בבכי מרגש, מלכת היופי של גבעת אולגה שזה עתה הוכתרה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(*) אני לא בטוח שבמקרה הזה הפרסום אשם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו הייתי עובד כפיזיקאי, אני מניח שהייתי בוחר ב''רוצה להיות שם מוכר בתחום מקצועי, לא יותר מכך''. מאחר ואני עובד כמהנדס תוכנה, אין לי שאיפות להתפרסם בתחום הזה. אם נוריד את האופציה הראשונה, האחרונה וההומוריסטית, נשאר עם השאלה אם זה טוב להיות מפורסם ואם כן, איזו מידת פרסום היא אופטימלית. מהנסיון האישי שלי, מעבר לטפיחה על האגו (וואו, ראו אותי בטלויזיה) זה יותר מנג'ס מאשר מועיל ולכן אני שמח שכיום כבר כמעט שלא מזהים אותי ואני מקווה לחזור לאלמוניות המבורכת במהרה. אלמלא העבר שלי, הייתי בוחר ב''יהיה כיף שיזהו אותי ברחוב לתקופת מה'' כאשר רצוי שה''תקופת מה'' לא תהיה ארוכה יותר משבוע - שבועיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אתה? אייל אחד, לא מהקליקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת לא עניין של קליקה חברתית אליטיסטית או משהו כזה, אלא בעיקר של ותק איילי. מי שקורא את האייל מספיק זמן - בוא נגיד, משהו כמו שלוש שנים לפחות - וצופה בשעשועוני טריוויה בטלויזיה - יודע. הייתי אומרת לך, אבל אולי זה יביך את easy, שהוא כנראה צנוע אמיתי (בלי שום ציניות) - ומי יודע, אולי הוא פשוט יחליט לגאול אותך מיסורי הסקרנות הבלתי נענית ולספר לך בעצמו :) . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן מנג'ס יותר משנה. גם היום, עדיין מזהים אותי פה ושם, אבל זה הולך ונהיה פחות תכוף. מצד שני, אני חייב להודות שגם לי יש אחריות מסויימת לכך - הופעתי מאז פעמיים בטלויזיה ''בהתנדבות'' (ואין לי כוונה לעשות את זה יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלאק. כיוון שאין לי טלוויזיה, נראה שאני לא אזהה אותך ברחוב. אי לכך, אם אתה חולף על פניי במקרה, אנא הצג את עצמך.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מהרמזים שלכם כבר יש לי תחושה שאני יודע מה פרסם את easy, למרות שלא ידעתי זאת קודם. ודרך אגב, גם אני כבר הספקתי להופיע פעם-פעמיים בטלוויזיה ולזכות לזיהוי אחד-שניים מאנשים ברחוב, אבל זה בהחלט לא מספיק, ולכן סימנתי 'שם מוכר בתחום מקצועי'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהו התחום המקצועי שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 151925 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לכתוב RFC או פטנט, ואז תוכל להתפרסם גם בתחום שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת העבודה הנוכחית שלי זה לא סביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה? תכתוב תוכנה שיכולה לקחת את הקופה במשחק טריוויה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמילי דיקנסון (ויסלח לי אלוהי האנקדוטות אם אין אמת בסיפור הזה) חלמה כל חייה להיות משוררת, אבל בפועל לא העזה להוציא את השירים מהמגירה.חלק הארי הנהדר של שירה פורסם רק אחרי מותה. לא כולם רוצים פרסום. לפעמים העשייה עצמה היא החלום, הפרסום הכרוך בה רק מפריע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי שחסרה כאן האופציה ''הייתי רוצה להיות מפורסם, אבל לא בשמי''. יש לי חברה שהיא משוררת מוכרת ומוערכת מאוד, אבל אינה מפרסמת את שיריה בשמה האמתי. היא אפילו די נלחצת אם מישהו ''עולה'' על זה. מאידך גיסא, אני די משוכנעת שפרסומה בשם העט שלה חשוב לה מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה שזה נכון. אני, כל מה שרציתי זה להיות פסוודונים. יצא שלא נהייתי, ועד היום כשאני פוגשת משהו שלי במקום בו עוד אנשים עלולים להיתקל בו אני מצטערת על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני. והאמת - קרה לי (לא הרבה, אבל קרה) שאנשים זיהו את שמי (תוך אמירות מחמיאות, עקרונית) אבל אני רציתי לזחול מתחת לרצפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה משעשע, כי אני די מכיר את שדה השירה, אבל מתקשה לחשוב על "משוררת מוכרת ומוערכת מאוד" שכותבת בשם עט. למעשה, אני יכול לחשוב רק על משוררת אחת שאני מכיר שכותבת בשם עט, והיא בעצם הפכה את שם העט לחלק מהזהות האמיתית שלה. מאחר שבהיותך אלמוני אינך חושף אותה, האם איכפת לך לכתוב כאן את שם העט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב לשורה האחרונה בתגובה 371783 - האלמוני הוא אלמונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. אז אולי היא-עצמה המשוררת? (שיטת "יש לי חברה ש...") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי (הסגנון שלה לא מזכיר דווקא משוררת, אבל מי יודע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא מדובר במשוררת שהפכה את שם העט שלה לחלק מזהותה האמתית. (אתה מתכוון לשז? או לניצה ק"ן?) ב. לא ברור לי מדוע אלמוניותי מחסנת אותי מפני חשיפתה. ג. אני אינני משוררת, כפי שכבר הניח אחד האלמונים האחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. או לאחינועם שלו (שולמית אפפל). אם כי זה לא שם עט אלא ''סתם'' שינוי שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. התכוונתי לשז. ב. אם מדובר במישהי ששם העט שלה מוכר ברבים, הרי שעצם העובדה שתכתבי כאן את שם העט לא תחשוף דבר; זה שאת אלמונית אומר שאי אפשר אפילו לקשר אותך אליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר מקרה סימון נחמיאס (איתן נחמיאס-גלס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח אם תעברי לעברית (למתחילים).:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמיאס פרסם בהתחלה את השירים שלו, שהיו מרעננים וזרועי סלנג, תחת השם "סימון נחמיאס" (נדמה לי שבעיתון 77... לא בטוחה), והיו ניסיונות רבים לנחש מיהו. בסוף גילו מיהו :-) נדמה לי שכבר כתבתי על זה באייל איפשהו ואף ציטטתי את השורה האלמותית "הכניסיני תחת כנפך / בן שרמוטה", בשיר הערצה לשירת ביאליק. אבל אין לי זמן לחפש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברו על פסבדונים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כן, אבל על זה דיברנו מלכתחילה...:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 156744 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרסום לא תמיד מביא איתו הערכה מהאנשים שדעתם משנה למפורסם. יש גם את אלו עם החרדה החברתית, שמספרם באייל (ובפורומים בכלל) בוודאי גבוה ממספרם באוכלוסיה הכללית. עוד שיקול - לרגעים המביכים שלך יש סיכויים גבוהים בהרבה לעשות כותרות מלרגעי הזוהר. אתה מתפרסם (במקרה הטוב) בעקבות הצלחה אחת, אבל אתה נשאר מפורסם בגלל המעידות (האמיתיות, ואלו שעיתונאים עורכים ברשלנות קפדנית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה לחלוטין. מחשבה דומה עברה במוחי עם קריאת התגובות ולכן בחרתי באפשרות "מעדיפה להישאר אלמונית". (הנסיון הקצר שהיה לי בהופעה מוסווית בt.v. באחת מתוכניות השיח,רק העמיק את ההרגשה). כאדם פרטי קל לי יותר מהיבט נוסף: אני יכולה להשתטות, לעשות בחירות לא מקובלות במיוחד מבחינה חברתית,להיות נון קונפרמיסטית בכיף, חופשיה מהשיפוט הציבורי ומהצורך במתן תשובות (אפילו בלי להיכנס למיגננה) אלא רק לסביבה המצומצמת שחשובה ויקרה לי. יחי האלמוניות, משקל החופש האישי שהיא מאפשרת, מטה בעיני לגמרי את כף המאזניים לטובתה לעומת שכרון הכוח וניפוח האגו (טוב, גם הכיס, לרוב) שמקנה הפרסום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהפרסום הוא מחיר של הצלחה, וקבוצת האנשים שבוחרים לעבוד בלהתפרסם מבלי להצליח בשום דבר אמיתי נראית לי כמו מי שבוחרים מרצונם לשלם מס הכנסה בלי הכנסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אינך חושב שהיה יותר נכון לכתוב: "בוחרים מרצונם לקבל הכנסה בלי לשלם מס הכנסה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאתה שייך לאותו מיעוט קטן ומאוד עניו שפרסום וקרדיט עבור הצלחתו לא מעניינים אותו, אבל להבנתי לדעת רבים, ומעצם העובדה שכל כך הרבה אנשים רודפים פרסום, עבור רוב האנשים זה כנראה ההפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרסום וקרדיט לא חייבים להיות זהים. יתכן שאני אשמח מאוד לקבל קרדיט על הישג כזה או אחר, בפרט אם הקרדיט יבוא מצד קהילה מקצועית ספציפית. הפרסום עשוי להיות לא רצוי כשהוא מגיע לאנשים שאני פוגש בסופר, בבנק או או בדפי זהב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו ש-easy אמר, פרסום זה שהמוכר במכולת יזהה אותי, קרדיט זה שהבוס שלי יעריך אותי על מה שעשיתי. זה לא אותו הסבר, השני לא בהכרח גורר את הראשון, והראשון לא גורר את השני. ולעניין, קרדיט מעניין אותי בעיקר בתור אמצעי (נגיד, להגדיל את המשכורת), וודאי שלא בתור מטרה. הרבה אנשים רודפים אחרי פרסום בגלל שהרבה אנשים מבלבלים את הסיבה והמסובב (אם קובי בריאנט משחק כדורסל טוב -> קובי בריאנט מרויח הרבה כסף -> קובי בריאנט יכל לזיין את מי שהוא רוצה -> קובי בריאנט מפורסם אז אם אני אהיה מפורסם ארוויח הרבה כסף, אוכל לזיין את מי שארצה ואשחק כדורסל טוב) זה, כמובן, לא תמיד עובד ככה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתכם, חשוב לנו ממי אנחנו זוכים לקרדיט, ובגלל זה אמרתי כבר בתגובה הראשונה שלי, שהכרה מקצועית בהחלט נחשבת לצורך העניין. יצאתי נגד אלו שטוענים שאין להם שום צורך בהכרה ובקרדיט על הצלחתם. קשה לי להאמין שאדם יהיה מוכן לעבוד קשה, להצליח ולא לקבל על זה קרדיט, אפילו לא מקצועי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול אמרה לי חברה שהיא רשמה את שמי בין ה''תודות'' על עבודת המוסמך שלה, לאחר שלא הוספתי דבר וחצי דבר לאותה עבודה (אפילו לא קראתי אותה). זו, למשל, תחושה מאוד לא נעימה. קיבלתי כבר ''תודות'' רבות על מאמרים ועבודות באותו תחום, אבל לפחות כאלה שעברתי עליהם ונתתי הערות ורעיונות - ועל אף שברוב המקרים איזכור שמי לא נעם לי במיוחד, הוא היה סביר. בכל אופן, דעתי היא שבכל מקום שבו מחליט לתת לך קרדיט מסוים בפרהסיה, רצוי לשאול אותך עליו קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לגמרי. אני מניח שאנחנו גם מסכימים שיש הבדל בין לקבל קרדיט על מה שעשית לבין לקבל קרדיט על מה שלא עשית. גם אני לא הייתי רוצה לקבל קרדיט על מה שלא עשיתי. אני אנצל את ההזדמנות לספר את סיפור הקרדיט על הדוקטורט שלי. אחרי שנתיים של עבודה המעבדה שעבדתי בה 'פשטה את הרגל', קרי, נגמר לה התקציב. הבוס כינס את כל תלמידי המחקר (ארבעה) והודיע להם לחפש לעצמם נושא שלא עולה כסף לעבוד עליו, או שיתופי פעולה שיכולים לממן את הניסויים שלהם. באותו הזמן התחלתי לעבוד על נושא מסויים והצגתי אותו לקבוצה. הסטודנט המבריק של הקבוצה אמר "שמע הרעיון שלך נחמד, אבל לא ישים, מה דעתך לעשות איתו X במקום? חשבתי על מה שהוא אמר, והבנתי שהוא צודק, ואכן אימצתי את הרעיון שלו והתמקדתי בו. הבחור לא חשב שהנושא מספיק חשוב ולכן תרם רק בעיצות ולא בעבודה רטובה. על תרומתו זאת הוא הופיע שני במאמר הראשון שפרסמתי. אני חשבתי שהנושא חשוב מאוד ואכן הלכתי איתו הלאה. לימים, כשזכיתי בפרס בין-לאומי על העבודה, נתתי לו חצי מהפרס, ובכל פעם שהצגתי את העבודה שראשתה ברעיון שלו הדגשתי בסוף המצגת שהוא האב הרעיוני של העבודה. בנוסף עליו היו עוד אנשים שתרמו, וכמובן הזכרתי גם את שמם. למעשה, הבחור ההוא (אנדרס סטולביי) בא עם הרעיון, בחור אחר (אנדרס מוצסטה) בה עם הסטטיסטיקה, חברת Carlsson Research הרשתה לי לנתח את הנתונים שהם יצרו, כמה פרוייקטנטים תרמו קצת עבודה רטובה, אני הרצתי כמה ניסויים, וכך נוצר הדוקטורט שלי. בחלק של התודות, כשאני מציג את עבודתי, אני שמח לתת את הקרדיט לכל האנשים שמגיע להם, ולא מתבייש לספר שהעבודה שלי הסתכמה בעיקר בלחבר את האנשים הנכונים באמצעות כתיבת כמה שורות קוד וכמה ניסויים. היום אני מחבר בין כסף, חוקרים, מפתחים, נותני שרותים ולקוחות בתה שחושבים שהרעיון ההוא של החבר מהמעבדה דווקא כן חשוב. זה דווקא דיי כיף :o) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש לך חולשה לאנדרסים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם מבטאים את השם 'אנדרש', עם רי''ש שבקושי נשמעת ועם שין שמאלית. זה שם שבדי נפוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שזה שם הונגרי נפוץ:). ואגב, חיבתך למתן קרדיטים לזולת כה גדולה, שאתה מוסר את שמות שותפיך גם במקום שאינך מוסר את שמך שלך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב לדעת. שמי מופיע בקישור של הניק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך קשר משפחתי עם ל.ב.פ.? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידוע לי על קשר כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. מקובל להסיק קשר משפחתי משם משפחה זהה (או דומה) ולא מזה ששמו הפרטי וחצי משם משפחתו דומים לשל אחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז חשבתי ששם פרטי וחצי שם משפחה הם סיבה מצויינת להסיק קשר משפחתי. אני, למשל, כל מי ששמה ציפי לב - אני ישר בטוחה שהיא אחותי. אז טעיתי, shoot me. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך קרובה בשם סימי? עשיתי טירונות עם בת דודתה, קחילה. ___________ ברקת, עושה קולות של חנניה רייכמן, אך ללא הועיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו נחמדה (באמת). אני חייבת להכיר לה בחור חמד מחוג מכריי: טוביה החו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. גם את זה טוב לדעת. וגם שאתה דוגמן...:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה ממש לא אני! יש איזה ילד בין 12 עם אותו שם שפצח בקריירת דוגמנות במתנ"ס המקומי ומאז מי שמחפש את שמי בגוגל מקבל קישור לאתר מת שבו מסופר שאני דוגמן. אם יום אחד תראה אותי לא תצטרך הרבה בשביל להבין שאני לא דוגמן. טוב, אולי לא צריך להצטנע יותר מדי, אני יכול לדגמן עכברים למחשב (תמונה של כף יד מונחת על עכבר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויסה חביבי! תתחיל ממקלדות ונראה איך ילך ולאן זה מגיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נראה בסדר גמור. (כן, אלון, שמרתי אותן, את כולן. זה מותר או אסור?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, אולי יש לך גם תמונות של איילי מפתח אחרים? (אף פעם לא הצלחתי לפתוח את התמונות של מסיבות האיילים, ועכשיו אפילו אין לי מושג איך למצוא את הקישורים אליהן...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איילי מפתח? את מתכוונת שישנם איילים שאינם איילי מפתח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי: יש אלמונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי ילדת מפתח וכיום הנני אלמונית מפתח גאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, את אולי אלמונית מפתח, אבל לא איילת מפתח! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי, אבל עכשיו הם קוראים עלינו חמס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומרים שילדי מפתח, זה משפיע להם השפעה טרגית על כל החיים :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגישה שלי לקרדיטים במאמרים היתה קצת שונה- אם חששתי שעורך העיתון עשוי לשלוח את המאמר שלי לביקורת אצל אדם שעשוי להיות קשוח מידי, מייד צירפתי את שם האדם לשלמי התודה של המאמר, ומקווה שהעורך לא ינסה לשלוח את המאמר לביקורת אצל אדם שבעליל תרם משהו. הקריירה האקדמית שלי מוכיחה את חוסר התועלת של השיטה, אבל חשבתי שכדאי לשתף את הקוראים למרות הכל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |