בתשובה לצב מעבדה, 07/03/06 16:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפרסום לא תמיד מביא איתו הערכה מהאנשים שדעתם משנה למפורסם. יש גם את אלו עם החרדה החברתית, שמספרם באייל (ובפורומים בכלל) בוודאי גבוה ממספרם באוכלוסיה הכללית. עוד שיקול - לרגעים המביכים שלך יש סיכויים גבוהים בהרבה לעשות כותרות מלרגעי הזוהר. אתה מתפרסם (במקרה הטוב) בעקבות הצלחה אחת, אבל אתה נשאר מפורסם בגלל המעידות (האמיתיות, ואלו שעיתונאים עורכים ברשלנות קפדנית). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה לחלוטין. מחשבה דומה עברה במוחי עם קריאת התגובות ולכן בחרתי באפשרות "מעדיפה להישאר אלמונית". (הנסיון הקצר שהיה לי בהופעה מוסווית בt.v. באחת מתוכניות השיח,רק העמיק את ההרגשה). כאדם פרטי קל לי יותר מהיבט נוסף: אני יכולה להשתטות, לעשות בחירות לא מקובלות במיוחד מבחינה חברתית,להיות נון קונפרמיסטית בכיף, חופשיה מהשיפוט הציבורי ומהצורך במתן תשובות (אפילו בלי להיכנס למיגננה) אלא רק לסביבה המצומצמת שחשובה ויקרה לי. יחי האלמוניות, משקל החופש האישי שהיא מאפשרת, מטה בעיני לגמרי את כף המאזניים לטובתה לעומת שכרון הכוח וניפוח האגו (טוב, גם הכיס, לרוב) שמקנה הפרסום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |