 |
|
 |
||
|
||||
 |
להוציא אל מחוץ לחוק את חברות הכח-אדם. יצחק ג'קי אדרי היום, במדינת ישראל 2005 ,כבר אפשר לזהות שישנם לא מעט עובדים, "שקופים" עבדים מזי רעב בחברתנו, שקופים לממשלה, שקופים למעסיקים שקופים למעבידים ובפרט שקופים לחברה הישראלית ומדובר לא רק בעובדים עם דרכון זר או פלסטינים עם תעודה כתומה. מדובר גם בנושאי תעודת הזהות הכחולה הישראלית, מדובר בחיילים משוחררים, בוגרי אוניברסיטאות, עולים חדשים ועולים ותיקים, ערביי ישראל, נשים כגברים. אנחנו נתקלים בהם בכל המרחב הישראלי – מהקופאיות העומדות במרכולים וב"פארמים" למיניהם דרך עובדי הניקיון והשירותים, השומרים והמאבטחים בכניסות למקומות ציבוריים. רואים אותם מלמדים במוסדות האקדמיה ויושבים מאחורי הדלפקים בבנקים, יושבים מולם באסיפות הורים בבתי הספר ומדברים איתם בחוגים. אנחנו נתקלים גם בעובדים מקצועיים "שקופים" שאמנם אינם משתכרים שכר רעב אבל עתידם מוטל בספק, עובדים "שקופים" אשר עובדים לילות כימים ומשמרות לאין סוף תמורת תשלום רעב, כן! גם רופאים, עורכי-דין, מהנדסים, מדענים ופרופסורים עובדי מדינה ורשויות מקומיות חיים כעובדים "שקופים" המועסקים ע"י חברות כוח-אדם. כיצד הידרדרנו למצב הזה? כיצד מחברת מופת אור לעמים, המתהדרת בפערים מצומצמים הפכנו למדינה כמעט שיאנית בפערים. מחברה השואפת לצדק חברתי הגענו לחברה הנמצאת מבחינת המדיניות הכלכלית – חברתית אי-שם באמצע המאה ה-19 ושירי העבדים השחורים בשדות הכותנה עוטפים אותנו לאט וגם הדמעות צובעות את הכותנה באדום. אין לי ספק שחלק גדול מן המציאות החברתית הקשה של היום נובעת מחולשת ההסתדרות. שרי אוצר בעבר, מכל המפלגות, לא העזו לצאת ברפורמות כלכליות וחברתיות בלא התייעצות מוקדמת עם ההסתדרות, או ללא הידברות מוקדמת עמה. ההסתדרות הייתה תמיד מוכנה להתפשר ולהידבר. וההסתדרות אכן דיברה והתפשרה, רמסה את החזון בבסיס הקמתה, קידמה התחזקות הוועדים שרמסו את מעמד עובדי הקבלן, חתמה על סכסוכי עבודה כשעובדי הקבלן מהווים את המקל נגד המעסיקים, את הגזר קטפו לעצמם, כך בבנק לאומי, כך ברשות שדות התעופה וכך גם ברותם אמפרט. בהרבה מאבקים של עובדי קבלן ברחבי הארץ, קטנים כגדולים, ההסתדרות נעלמה, נמוגה תחת לחץ בעלי ההון שמפעילים את חברות הכח-אדם, שהשכילו לבנות לובי פוליטי חזק כאותו תמנון רב זרועות השוחה במעמקי העלטה. בכל הידברות בין שרי האוצר להסתדרות הם סחרו ביחד בעובדי הקבלן והתוצאה, חברות הכח-אדם פרחו ושגשגו מתחת לאפה הרדום של ההסתדרות והטרור התעסוקתי כלפי העובדים "השקופים" הלך והתעצם. בהקמת המדינה ההסתדרות הייתה צעירה והמשק היה קטן ומקרטע. מעמד הפועלים היה חייב לפעול ליצירת מקומות עבודה, כמעט יש מאין, לחפש תעסוקה למובטלים ולכונן מוסדות עזרה הדדית, חינוך ותרבות, כי לא הייתה ממשלה שתעשה זאת. הממשלה הייתה, אולי, כחלומו של הקפיטליזם – קטנה, עוסקת בעיקר בענייני ביטחון ושיטור, חוק וסדר. את רווחת התושבים השאירו לכוחות השוק, המוסדות הלאומיים וההסתדרות היו היחידים שפיתחו באותה תקופה את המשק ואת התשתית הפיזית והחברתית.אם ההסתדרות לא הייתה קיימת – היה צריך להמציא אותה באותה התקופה. ההסתדרות, שלא תמיד השכילה להתאים את עצמה עם שינויי הזמן ולשמור על מעמדה כשומרת העובדים בישראל, נקלעה למשבר זהות עמוק בהתנהלותה. יצחק רבין ז"ל תיעב את ההסתדרות, הוא אמנם נעזר בראשי ההסתדרות במאבקו בשמעון פרס ובעת מערכת הבחירות לכנסת, אבל מיד לאחר כך סייע בידי חיים רמון וחבריו להרוס את עיקר כוחה של ההסתדרות. וההסתדרות התרסקה, עשרות עובדים פוטרו, נכסים נמכרו וחובות עתק תפחו למימדים מבהילים. מפלגת העבודה תרמה את תרומתה להרס חזון ההסתדרות, ההסתדרות לא ידעה לצאת מהמשבר עד לימים אלו שבהם מעל מליון עובדים "שקופים" כורעים לרגלי בעלי ההון, המעסיקים, קבלנים וחברות הכח-אדם שהפכו לחברות סחר עבדים מודרני. מזה זמן במאבק "עוטף ישראל חלק א' ו חלק ב' " אני מנסה למען מעמד העובדים "השקופים" בחברה הישראלית לחפש נקודה אחת המסבירה את התהליך של השחיקה והירידה בשכר עובדי הקבלן בישראל. את התהליך הבלתי מובן במדינה דמוקרטית של רמיסת זכויות העובדים, את הסיבה לעוולה המסוכנת שעובדים וחוזרים עניים הביתה. דומני שהתשובה היחידה למצב הפערים החברתיים המתרחבים, לתופעת העוני המתרחב נעוצה בקיומם של קבלני כח אדם וחברות הכח-אדם שהפכו למוטציה כלכלית מסוכנת להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה נאורה ומתקדמת לקראת המאה ה-21. מעמדם של העובדים בישראל היה בקשר הישיר שבין עובד למעסיק ויכולתה של נציגות העובדים להגן על העובד מפני פיטורים שרירותיים או התעמרות והתנכלות לעובד מסוים בלבד ללא סיבה מוצדקת. גם לאחר היחלשותה ידעה ההסתדרות להגן על עובדים במקום מאורגן ובפרט ארגוני עובדים שיכלו להזרים את החמצן להסתדרות בדמותם של מיסי החבר והפקירה את שאר העובדים לחסדי המעסיקים וחברות הכח-אדם שידעו בצורה מאוד בוטה לנצל את "התרדמת" שעטפה את ההסתדרות. חוזים אישיים מוענקים לרוב לעובדים בכירים או לעובדים חיוניים. חזקה עליהם שהחוזה קובע הליכי פיטורין מסודרים ופיצויים נאותים בשעת הצורך. עובדי קבלן מקבלים בדרך כלל שכר נמוך ללא ביטחון סוציאלי וביטחון בעבודה. כך יוצא שמשלושה צדדים השייכים לעניין שניים מרוויחים – המפעל והקבלן והעובד "השקוף" מפסיד. במעטפת הרחבה יש גם מפסידה גדולה בכל הנושא של חברות הכח-אדם והיא ההסתדרות שבשתיקתה הפעילה מנגנון השמדה עצמי, מנגנון השמדה ביולוגי על קיומה. הרי אם אין קליטה חדשה של עובדים לדור א' הקבוע והמאוגד הוא ילך ויקטן על ציר הזמן הביולוגי עקב יציאה לפנסיה או פרישה מוקדמת, היות וההסתדרות לא נלחמת על קליטת עובדים חדשים לדור א' כוחה בוועדים ילך ויקטן עד להיעלמותו של מוסד הוועדים, מכאן תבוא הקריסה הטוטאלית של ההסתדרות והתעצמותם של חברות הכוח-אדם, חברות שמתמחות בסחר אדם ומרוויחות הון עתק על גבם של עובדי הקבלן מבלי להביא שום תמורה לכלכלה הישראלית. חברות הכח-אדם הם מצבור אקראי של אנשים שעוסקים בתיווך ואינם תורמים כל ערך מוסף לכלכלה הישראלית הם המתעשרים החדשים. אנשים שקנו את כוחם בתהליכי ההפרטות המטורפות שאפשרו מסחר בעובדים "השקופים", הם האלפיון העליון בעוד העובדים השכירים לסוגיהם פוטרו, הושלכו לכלבים או שכרם קוצץ. השכירים "השקופים" עובדי הקבלן לא היו שותפים לחגיגת ההפרטות ומכירות החיסול הם רק היו קורבנותיה. חברות הכח-אדם, המעסיקים וההסתדרות הפכו את העובדים "השקופים" עובדי הקבלן "לרגולטור כלכלי", ווסת כלכלי תעסוקתי בידי המעסיקים, בעיתות שפע כלכלי מגייסים עובדי קבלן על מנת לספק את הדרישה לסחורה/ביקושים/הזמנה, פונים לחברות כוח-אדם (סוחרי אדם) וקולטים דרכם את עובדי הקבלן לפסי היצור/מסחר/תחזוקה. בעיתות רגיעה כלכלית מפטרים מעט מעובדי הקבלן בהתאם לצרכים, הרי אין יחסי עובד מעביד. בעיתות משבר כלכלי מפטרים את כל עובדי הקבלן ונשארים עם מצבת הכח-אדם הקבוע וחוזר חלילה בריטואל קבוע של "טרור תעסוקתי" והמחיר כבד מאוד לחברה הישראלית כשאין לעובד את הביטחון באופק תעסוקתי קבוע. את פעולת הויסות הזו בעובדי הקבלן אפשר לבצע רק באמצעות חברות כח-אדם או קבלנים שמאפשרים למעסיק לבנות את "הפרגוד" בינו לבין עובדי הקבלן "והפרגוד" הזה יוצר את הסחר בבני אדם שמנגד ההסתדרות, בתי הדין הממשלה והמעסיקים שותקים והחברה הישראלית התבגרה והחליטה לא עוד לסחר העבדים במדינה. העסקת עובדים באמצעות חברות כח אדם היא חלק מן ההפיכה הימנית שהתחוללה ביחסי העבודה בישראל "ומשמשת אמצעי בידי המעסיקים, ובכללם הממשלה עצמה, להוזיל את עלות העבודה ולצמצם את אפשרויות ההתארגנות של העובדים והעובדות. התוצאה היא רמת שכר נמוכה ורמת חיים נמוכה של עשרות אלפי משפחות". לחברה הישראלית אין ברירה אחרת: הדרך להבראת החברה הישראלית, לצמצום פערים חברתיים, מיגור תופעת העוני המתרחב, הענקת השכלה רחבה לאזרחים, לחיזוק המשק ולהשגת צמיחה יציבה לאורך זמן היא שיפור וחיזוק תנאיו של העובד "השקוף" עובד הקבלן - גם בשכר, גם בתנאים הסוציאליים (למעסיקים בוטל המס המקביל ועל השכיר המבוטח הוטלו תשלומים גבוהים נוספים עבור חינוך, רופאים ותרופות), גם בביטחון היחסי במקום העבודה וגם בתחושה שיש מי שמייצג אותו ומגן עליו מפני יחס שרירותי. המצב החברתי ישתנה תכלית שינוי רק כאשר חברות הכח-אדם יוצאו אל מחוץ לחוק, או לחילופין להגביל את גודלן בחקיקה, כאשר תצומצם האפשרות בסקטור הממשלתי והציבורי לפעול דרך חברות כח-אדם וכאשר נציגות העובדים תגן על "השקופים" עובדי הקבלן, היא תוכל להגן על זכיותיהם הבסיסיות ותשמור גם על מעמד מוסד הוועדים. שינוי זה יביא גם למפנה דרמטי בחברה הישראלית. לשם כך זקוקה החברה הישראלית להתניע מהלך חשוב להוצאת חברות הכוח-אדם אל מחוץ לחוק, אין מקום בחברה הישראלית לסוחרי אדם, אין מקום בחברה דמוקרטית לאפשר למעט אנשים לסחור באלפי אנשים, אין מקום בחברה הישראלית להרבה אזרחים "שקופים" עובדי קבלן שישרתו כל כך מעט בעלי הון. הוצאת חברות הכח-אדם אל מחוץ לחוק תחזיר את השפיות למדינת ישראל ותמגר לחלוטין את תופעת "הטרור התעסוקתי", הוצאת חברות הכח-אדם אל מחוץ לחוק תסלול את הדרך לבניית אמנה תעסוקתית בין המעסיק לעובדי הקבלן אמנה שהיא צו השעה לחברה הישראלית למיגור סחר העבדים המודרני. חג חנוכה שמח. יצחק ג'קי אדרי –דימונה 0545921733 פורום מטה התמיכה החברתי לקידום זכויות עובדי קבלן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עם מרבית הדברים אני מסכים. אינני מסכים עם הקביעה שחיים רמון הרס את האיגודים המקצועיים בישראל. אולי הוא פירק את ההיסתדרות אך כאיגוד מקצועי, ההיסתדרות היתה כבר בר מינן אחרי 1985. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי יש הערכה רבה לחיים רמון וגם קשר אישי, חיים רמון "צץ" במאמר כאירוע היסטורי בהסתדרות, בכל מקרה אני שותף לדבריך לגבי שאחרי 1985 ההיסתדרות נכנסה לתהליך של גסיסה בחזונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה "חזון" היא מאד יפה, אך אני חושב שהיתה להסתדרות בעיה "עיונית" בתפיסת החברה והכלכלה-אולי אפשר לקרוא לזה חזון. האנשים שם קיבלו את הכלכלה הקלסית כתפיסת החברה הנכונה ולכן הדרך למטה היתה בטוחה. ברגע ששמעתי גם את עמיר פרץ וגם את קודמיו (לא חיים רמון שהיה זר לפעילות של האיגודים המקצועיים) אומרים: "העובדים נתנו את חלקם", הבנתי שההיסתדרות היא כחומר ביד היוצר בידי כלכלני האוצר. כל עיסקות החבילה היו לא יותר מעבודה בעיניים על העובדים השכירים. אף פעם לא טופל נושא הרווחים אלא רק השכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר אדרי, זכותך להילחם לקידום זכויות עובדי הקבלן אולם בשם אלוהים, באיזו זכות אתה רוצה ללהגביל את חופש העיסוק של חברות כ"א? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר אדרי, זכותך להילחם לקידום זכויות הפרוצה הזרה בארץ, אולם בשם אלוהים, באיזה זכות אתה רוצה להגביל את חופש העיסוק של החברות המיבאות אותם לארץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע שם אלוהים מעורב בחברות כ"א? אדרי מתכוון שבאופן שחברות כ"א פועלות היום- הן תמצאנה את עצמן בבית המישפט. הדבר צריך להיות חלק מחקיקה רחבה יותר ואכיפה עוד יותר אינטנסיבית. חוק חופש העיסוק אמור לא להיות דומיננטי יותר מחוק כבוד האדם וחרותו ומחוק זכויות חברתיות שצריך להחקק. אינני יודע איך, אבל צריך גם להעמיק את חובת הממשלה לפעול על פי חוקי הכנסת וחלה עליה חובת אכיפתן. חוק שכר מינימום הוא פרסה עצובה (ולחברות כ"א יש חלק בה) שצריכה להפסק. ממתי כיבוד החוק על ידי הממשלה הוא זכות ולא חובה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיע הזמן, אחת ולתמיד, לחוקק כאן חוק נגד טפשות, רוע לב ורשלנות. מי שלא רוצה להיות טוב לב וחכם, צריך להכריח אותו! נסו תראו שככה יהיה לכולנו הרבה יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה קשור לטוב לב? כאן מדובר בהגינות מינימלית בין אזרחי המדינה הזאת. מחר זה יגיע גם אליך. יום אסל יום בסל. כל אחד תופס את חלקת אלוהים הקטנה שלה ושימות העולם. שמעת פעם את הסיפור על טיפוס אגואיסטי למעלה? אם אתה מטפס על אנשים בדרכך למעלה- תפגוש אותם בדרכך למטה ולא במצב שתזדקק לו אז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קשור לטוב לב משום שצורת הניתוח הכלכלי שלך מניחה שהכל הוא שאלה של מניע שהוא מנותק מההגיון, הכלכלי ובכלל. כל עוד אתה ממשיך להיות עסוק באלו אתה הולך להיות מופתע כל הזמן. חקקת חקיקת עבודה ''מתקדמת'' משמאל והנה צצו להן חברות כוח אדם מימין, תסגור אותן, תצוץ צורה אחרת של עקיפה וכן הלאה. כל זה על גבם של אנשים שנידוני לחיי בטלה ועוני על ידי אותם נסיונות שלך להתיימר לתקן דבר שאינך מבין ואפילו לא רוצה להבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''דבר שאינך מבין ואפילו לא רוצה להבין''. יכולת לומר את זה יותר בקצרה שאני טיפש בעיניך. מרוב ניתוח כלכלי הגיוני, לא הבנתי את ההגיון הכלכלי שאתה מנסה להסביר לי. כאדם חכם, אתה צריך לדעת איך לתאר ולהסביר הגיון כלכלי כזה גם לאדם טיפש כמוני. אז אתה מוזמן לנסות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אינני חושב שאתה טיפש, אני חושב שאתה מחזיק בעמדות שגויות ומזיקות - מכאן גם האמירה שאינך מבין - הסתכלות על העולם דרך צורת ניתוח שגויה מובילה לחוסר הבנה - בנוסף על כך, אני מתרשם שאתה מתחמק מלהסביר את ההגיון של דעותיך או להגן עליו מה שעשוי לעורר רושם חוסר עניין לבחון את העניין בצורה רציונלית. מאחר וביקשת, אולי כדאי שנתחיל בשכר המינימום ואולי באופן יותר ספציפי בזה שתענה לי על השאלה בתגובה 353789. לטובת הקוראים נציין שבתגובה על הצעתי המאוד סוציאל דמוקרטית להעלות את שכר המינימום ל10000 דולר לחודש אמרת שאתה מתנגד אבל נתקפת ביישנות בלתי ברורה כששאלתי למה. אם כן, למה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 358074. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה קורא "דיון כלכלי" להצעה לקבוע 46.000 ש"ח לחודש כשכר מינימום, אז אני מבין שאינך רוצה או אולי מסוגל לנהל דיון כלכלי. שכר מינימום הוא אמצעי לא טוב אבל אבל כשאנשים הפכו לכרישים והאתיקה האנושית גורשה מתוך הפעילות הכלכלית כלא רציונלית-אז הוא חיוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, לא קיבלתי תשובה לשאלה אבל הטענה התחלפה: עכשיו שכר המינימום לא טוב אבל נחוץ בתקופה בה לאנשים אין "אתיקה אנושית". האין זה הגיון הפוך מהמקובל? אמנם לא הסברת למה שכר המינימום הוא "אמצעי לא טוב" בעיניך (באמת למה?) אבל אפשר לנחש שגם אתה מבין שהוא בעייתי בגלל שהוא גורם לאבטלה, אבל מדוע אותו אמצעי לא טוב הופך להיות חיוני בעידן כרישי הכלכלה הרציונליים? אם האנשים היום יותר אכזריים מפעם, האם זה לא מגביר את האפקטים השליליים של שכר המינימום? ואולי אתה פשוט סבור שהחוק יגרום לאנשים לנהוג ברחמנות? אולי ההגיון הכלכלי של החוק עובד אחרת על אנשים אכזריים ורחמנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי חשק להתחיל לחפש לאורך ההתכתבות בינינו. עוד בהתחלה הדגשתי ששכר מינימום הוא איננו דבר טוב. נדמה לי שיש מדינות מתקדמות באירופה, אינני בטוח, ששכר המינימום שם נמוך יותר. אבל למרבית הפלא השכר החציוני גבוה יותר. הבעיה עם שכר מינימום אצלנו, מלבד העובדה שבהרבה מקומות הוא וירטואלי כי לא אוכפים אותו, היא שהוא משמש גם כשכר מקסימום; כתירוץ לא לשלם יותר. אם האתיקה של שוק העבודה בישראל היתה ברמה אירופאית, אז לא היה צורך בשכר מינימום, או שהיה מספיק לקבוע שכר נמוך יותר למקרים מיוחדים. נדמה לי שכתבתי את זה כבר יותר מפעם אחת. אתה מעמיד אותי כאחד שההגיון הכלכלי ממנו והלאה ורק הלב שלי נכמר. מרוב רחמים אני מוותר על השיקולים הראציונליים. הפוך בדיוק ידידי פוקינודי. השיקולים שלי רציונליים לחלוטין. ההבדל ביני ובינך הוא שקבוצת ההתייחסות שלי היא תושבי ישראל -החברה הישראלית. התפיסה המובלעת אצלך היא של מרגרט תאצ'ר- "אין דבר כזה חברה; יש רק אינדיוידואלים". היות שמטרת העל שלי היא לקיים כאן חברה של אנשים שיכולים לחיות אחד עם השני ולא נזרקים לשוליים, אז אני צריך לחשוב כיצד תתנהל הכלכלה כך שתשמור את כל האוכלוסיה בתוך מסגרת החברה. אני בעד שוק חופשי, כלכלה קאפיטליסטית וחירויות שונות ביניהן חירות הקניין. כדי של אילו יתקיימו, הן צריכות להתנהל בתוך כללי משחק שיאפשרו גם לחלשים לשרוד לא באורח ששורדים בסודן. לכן חירות הקניין לא צריכה להיות בלתי מוגבלת וכך גם חירויות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
--- "הבעיה עם שכר מינימום אצלנו, מלבד העובדה שבהרבה מקומות הוא וירטואלי כי לא אוכפים אותו, היא שהוא משמש גם כשכר מקסימום; כתירוץ לא לשלם יותר. אם האתיקה של שוק העבודה בישראל היתה ברמה אירופאית, אז לא היה צורך בשכר מינימום,[...]" אני לא בטוח שהבנתי. האם הבעיה היא ששכר המינימום הוא בעצם שכר מקסימום? איך זה עובד? האם בלי שכר מינימום המעסיקים היו משלמים יותר? בוא נוציא, לעת עתה, את נושא האכיפה מן הדיון ונתמקד במהות העקרונית של שכר המינימום (אם הוא טוב, ברור שצריך לאכוף, ואם הוא לא טוב, עדיף לבטלו ואז אין שאלה של אכיפה). ---"השיקולים שלי רציונליים לחלוטין.[...]ההבדל ביני ובינך הוא שקבוצת ההתייחסות שלי היא תושבי ישראל [...] היות שמטרת העל שלי היא לקיים כאן חברה של אנשים שיכולים לחיות אחד עם השני ולא נזרקים לשוליים, אז אני צריך לחשוב כיצד תתנהל הכלכלה כך שתשמור את כל האוכלוסיה בתוך מסגרת החברה.[...]" בדיוק על דברים מעין אלו אמרתי קודם "שצורת הניתוח הכלכלי שלך מניחה שהכל הוא שאלה של מניע", האם טענתי נגד שכר גבוה? נגד חיים משותפים? נגד השרדות החלשים? מעולם לא התייחסתי לאספקט הזה משום שיש לנו הסכמה מלאה על המטרות אבל לא על האמצעים. אם האמצעי שאתה מציע (שכר מינימום) איננו יכול להשיג את המטרה המבוקשת (רווחה מוגדלת לחלשים) ואפילו נוגד אותה, מה הטעם לחזור ולהצהיר על המטרה? אם השיקולים שלך רציונליים, עליך לנמק את הרציונל של שכר המינימום ככלי להשגת המטרה המוצהרת ולהתמודד עם הביקורת עליו. אם כן, הבה נזנח את נושא המניעים ונתמקד בניתוח שכר המינימום מתוך גישה ששנינו חותרים לאותה מטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התופעה שרף מינימום הופך לרף מקסימום אינו שייך רק לשכר מינימום. אותו הדבר קורה לפעמים עם מה שקרוי-מחיר מקסימום שהופך למחיר מינימום. יתכן שהמעסיקים היו משלמים יותר, אך יש להם כאן כאילו קביעה ולגיטימציה לשכר נמוך. שמירה על שכר מינימום מסויים באה להבטיח שלאנשים עובדים תהיה רמה מינימלית של אפשרות קיום. אם אתה זוכר, יצא שר האוצר נתניהו ופקידיו בהצהרה שהקצבאות מלמדות אנשים לא לעבוד. כדי להוציא אנשים מהעוני צריך להחזיר אותם לעבודה. התכנית היתה סבירה אם באותה נשימה היה שר האוצר דואג לאכיפת שכר מינימום. למעשה אכיפת שכר מינימום היא חלק משלים לתכניתו. העובדה שהוא לא עשה את זה, עוררה את חשדותי שהמניעים שלו היו שונים. מדוע אני חושב ששכר מינימום הוא רע הכרחי? אני הייתי מעביד לפני כ-15 שנה. לא נתתי לאף עובד שכר מינימום כי תפסתי את השכר הזה כאמירה שהעובד אינו שווה הרבה ואני משלם לו מינימום כי כך מחייבת אותי המדינה; למעשה עבודת העובד שווה בעיני למינימום. שוב אני אומר; שכר המינימום הנוכחי היה סביר לו רק מעטים יחסית היו משתכרים את השכר הזה. יש למשל עבודות או מישרות שאתה יכול איכשהו להסתדר בלעדיהם אך בגלל סיבות אנושיות-אישיות ופנים ארגוניות אתה יכול להשאיר את המישרה. לא כשלחצי מהמועסקים שלך אתה משלם שכר מינימום. אני מבטיח לך שאף אחד לא היה נאבק על שכר מינימום אם מעטים היו מקבלים אותו. היום כדי להקטין את אי השוויון ולא להביא להתפוררות חברתית של המדינה- צריך להעלות את שכר מינימום ולאכוף אותו. ארגון התעשיינים או כפי שהוא נקרא היום -משהו של הארגונים הכלכליים, צריך לקחת אחריות ולאכוף על חבריו את שכר המינימום. יתכן ואז יגיעו לפשרה על שכר מינימום נמוך מ-1000$ . התנאי כמובן שתהיה העלאת שכר וולונטרית כך שמספר מקבלי שכר המינימום ירד באופן דרסטי. אולי תזלזל בעניינים הוולונטריים אך בבריטניה של המאה ה-19 היו יוזמי התיקונים בחוקי העבודה דוקא המעמדות הגבוהים; הם הבינו שכל הבית יקרוס עליהם. גם כאן צריכים המעסיקים להבין את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לפסקה הראשונה. לא הצלחתי להבין את ההגיון בטענה ששכר מינימום הוא בעצם שכר מקסימום. אם הבסיס לקביעת השכר הוא רק האוונטה של המעסיק שיגיד "אני בסדר, אני משלם שכר מינימום" הרי שהעסקת עובדים ביותר משכר מינימום מגדילה את האוונטה ("אני אחלה, אני נותן עוד עשרים אגורות מעל שכר מינימום"). זה גם לא מסתדר עם העובדה שיש לא מעט עובדים שמרוויחים הרבה יותר משכר מינימום. מעבר לכך, לא הצלחתי למצוא בדבריך שום אמירה שרלוונטית לניתוח שכר המינימום כאמצעי בעל חסרונות ויתרונות להשגת מטרה כלשהי. במקום זה חזרת שוב ושוב על ציון ה*מטרות* (עליהן ממילא אין מחלוקת ושאינן משנות, אם האמצעי לא יקדמן), המלצות אופרטיביות לישום שכר מינימום (אשר, שוב, לא כל כך רלוונטיות כל עוד לא ביססנו את הטענה שהמטרות מושגות על ידי האמצעי הזה) וניתוח של מניעי המחוקקים האנגלים במאה התשע עשרה (גם לא רלוונטי, ולו בגלל ששכר המינימום לא היה חלק מהחקיקה הסוציאלית מסביב לתחילת המאה העשרים) כדי שהדיון לא יתפזר יתר על המידה, הייתי רוצה שנתמקד בשאלות הבאות: א. כיצד שכר המינימום הוא בעצם שכר מקסימום? איך עובדת הדינאמיקה הזאת? ב. האם יש לשכר המינימום חסרונות? אם כן, מהם? (מלבד החסרון שצויין בסעיף א') על מנת למנוע טרחה מיותרת כדאי שנוותר על הדיון בשאלות שבהן יש לנו הסכמה כמו מטרות שכר המינימום, הצורך לאכוף אותו במידה ונגלה שהוא אכן ראוי ליישום ומה גורם לביבי לתקתק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטרת שכר המינימום היא לאפשר לעניים סוג א' לקבל יותר כסף, על חשבון עניים סוג ב' שייפלטו ממעגל העבודה. שכר המינימום צריך להיות קצת מעל המשכורת בשוק חופשי של עניים סוג א' אך מתחת לתועלת של המעסיק מהעסקתם. קביעת שכר מינימום של $1000 שמה בעניים סוג ב' רק מעטים, בעוד שכר מינימום של $10000 שמה בעניים סוג ב' את כל העניים וגם את המעמד הבינוני. בנוסף, ניתן להתעמר בחלק קטן מהאוכלוסיה בלי לגרום למשק נזקים גדולים מדי. אולם התעמרות ברוב גדול של האוכלוסיה אינה אפשרית בלי לגרום למשק לקרוס. יש כמובן לסייג לגבי מגזר עובדי המדינה. שם יש כללים אחרים ושכר מינימום של $10000 הוא חיובי מאוד. צריך רק לבקש מהאמריקאים להגדיל את הסיוע הבטחוני הדחוף למדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאד מעריך את התייחסותך הרצינית להצעה של פוקינודי לשכר מינימום של 10000 $ כלומר 46.000 ש"ח לחודש. שכר כזה הוא מעמד מאד מאד בינוני. אינני יודע מהו הגבול התחתון של העשירון העליון אך נדמה לי שהשכר הזה הוא של המאיון העליון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העשירון העליון מתחיל בסביבות 27000 ברוטו, כמדומני. בכל מקרה, הרבה פחות מ 46000 ברוטו. כך שאני מסכים איתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התשובה. על העיקרון הכלכלי הבסיסי אין לנו וויכוח. שנינו מסכימים ששכר מינימום גורם לאבטלה ושנינו מסכימים שככול שהוא גבוה יותר, כך גם האבטלה שהוא גורם גדולה יותר. (לצערי עוד לא הצלחתי להגיע לנקודה הזאת עם איציק שסרב להכיר בקשר בין שכר מינימום לאבטלה). עם זאת, אתה מגדיל ועושה ואומר בעצם שהאבטלה בכמות שתווצר במקרה 1000 דולר היא "בסדר" ועם זה אני לא יכול להסכים. ראשית, איזה נתונים יש לך לגבי היחסים בין הקבוצות ברמות השכר השונות? מדוע 1000 ולא 1500? אם אין לך נתונים, על בסיס מה נקבע 1000 דולר? שנית, מהו הקריטריון לקביעת הנסבלות של האבטלה? מתי מפסיקה הפגיעה להיות נסבלת? שלישית, האם לדעתך זה סביר, ברמה העקרונית, לפגוע בקבוצה אחת של בני אדם כדי להיטב עם קבוצה אחרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא שמת לב שעל דבריו של "תומך נלהב" משוח חוט של אירוניה דקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משוך (אלא אם כן החוט הנ"ל ניגר משפופרת קרם ידיים, מצנצנת ריבת תות או מחבית של שמן זית זך :-]). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זהו פשוט חוטו של המשיח.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האירוניה היתה כנראה דקה מדי בשבילי ובשביל איציק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכר מינימום לא חייב לגרום לאבטלה. למשל, אם הביקוש ללחם אחיד הוא קשיח, אזי העלאת שכר המינימום בענף הלחם האחיד לא תגרום לאבטלה, כי אם לפני ההעלאה היה ביקוש ל- X ככרות לחם, גם אחרי ההעלאה יש בדיוק את אותו ביקוש ולכן יש צורך באותו מספר פועלים. מה שיקרה הוא שמישהו יצטרך לשאת בעלות השכר הנוספת. או שבעלי המאפיות האחידות ירוויחו פחות (מה שייצור חלוקת הכנסות יותר שוויונית במשק), או שמחיר הלחם יעלה - ואז (בהנחה שרמת המחירים הכללית לא תעלה), כל צרכני הלחם ישתתפו במימון העליה בשכר המינימום. בכל מקרה, מדובר בחלוקה מחודשת של כוח הקניה בין הפרטים במשק - מה שיכול להעלות את הצמיחה, להוריד אותה או להשאיר אותה באותה רמה. הדוגמה של הענף בעל הביקוש הקשיח מראה שהשפעת רמת שכר המינימום על התעסוקה והצמיחה איננה חד משמעית. עוד דוגמה למחלוקת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחירי הלחם יעלו. יצרני הלחם לא יהפכו לפילנטרופים. ולכן לציבור יהיה פחות כסף לדברים אחרים או שהם יעלו מחירים. הדברים האחרים יהיו עובדים אחרים שיפוטרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומצד שני לעובדים שקיבלו העלאה יהיה יותר כסף לקנות בו דברים אחרים. לכן לא ברור אם האפקט נטו יהיה עליה או ירידה בתעסוקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מהדיון הזה חופף את הטיעונים שב- "קפיטל" של מרקס לגבי אורך יום העבודה, בפרק שכולל תיאור היסטורי (מעניין מאד, לטעמי), על תנאי העבודה בתקופת המהפיכה התעשייתית באנגליה. בתקופה הגרועה ביותר שלה ירדה תוחלת החיים של הפועלים (בענף התחרה או הקדרות, נדמה לי) לבערך 20 שנה, כתוצאה ממחלות ריאה בגלל חשיפה לאבק רעיל. בעלי ההון התייחסו לבני אדם כאל גורמי ייצור כפי שמלמדים, אולי, עד היום בפקולטאות מסוימות לכלכלה. (בכלל, הטרמינולוגיה הכלכלית-עסקית היא טיפה בעייתית. למשל, מה זה "המשאב האנושי"? משאב זה משהו ששואבים ממנו, כמו באר נפט, למשל. כנראה שמנסים לחנך כלכלנים לראות באנשים חומר דומם שיש להפיק ממנו את המירב). ובכן, בשיאה של המהפכה התעשייתית הגישה הזו נחלה הצלחה מסחררת, על רקע הגירה המונית של כפריים אל הערים. בוא ונתחיל משם. האם יעילות כלכלית מצדיקה תוחלת חיים של כ- 20 שנה, כשילדים עובדים מגיל 9 לפרנסת המשפחה (ביזמת ההורים, כמובן)? וצריך להדגיש: חלק גדול מהפועלים עצמם תמכו בתנאי העבודה האלו. במילים אחרות, אם תנאי עבודה כאלו מבטיחים מקסימום צמיחה - האם זהו מחיר ששווה לשלמו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה גרם לנהירה ההמונית אל הערים, שם ציפתה להם תוחלת חיים של עשרים שנה? מה גרם לאותו "חלק גדול מהפועלים עצמם" לתמוך בתנאי העבודה האלה? אני מנחש שהאלטרנטיבה היתה גרועה עוד יותר. האם יש בכך הצדקה לעבודת ילדים? לסיכון העובדים? לחשיפה לגורמי מחלות? ודאי שלא. בעולם אידיאלי כל אלה לא היו מתרחשים, אבל יחסית לעולם העצוב של טרום המהפכה התעשייתית זה היה שיפור. אחד הלקחים המתסכלים של המאה שעברה הוא שכוונות טובות למנוע ניצול דומה מסתיימות, הרבה פעמים, במפח נפש גדול יותר (ויסלחו לי האדון מאו מור ותומכי החמר רוז' שבקהל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על החיטוט, אתה עצמאי או שכיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו חלק מעבודתו של מרקס בספר '' הקאפיטל''. האכרים ''שוחררו'' מהקשר שלהם לקרקע בתהליכי השתלטות של האצולה. התהליך נקרא תהליך הגידורים ובתיכון לומדים עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לא מעט דוגמאות של יצירת מצב בו יש ברירה לאכרים האם למות מרעב או לנדוד העירה. המילה -פרולטריון -מקורה ברומא. גם שם היו המוני אכרים שאיבדו את מישקיהם ונאלצו לנדוד. ההבדל היה שהדבר לא הוביל למהפכה תעשייתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ויכוח בין היסטוריונים של הכלכלה לגבי מידת השיפור שהשיגה המהפיכה התעשייתית לגבי איכות החיים של הפועלים. מצד אחד, רוב (אם לא כל) המדדים הכלכליים מראים על עליה (בהכנסה הריאלית, למשל), אבל מצד שני הגובה הממוצע של האנשים ירד באנגליה במהלך תקופה מסוימת, וזה נחשב אינדיקטור לרמת חיים נמוכה. כפי שאיציק כתב, הקפיטליסטים ביקשו מן הממשלה "לעודד" הגירת כפריים אל העיר כדי לספק ידיים עובדות לתעשיה. מרקס מספר על התהליכים האלו, וגם על המאבקים להנהגת חינוך חובה (שלא השתלם לחלק מהמעסיקים, שלא היו צריכים יודעי קרוא וכתוב) ועל קיצור יום העבודה שהיה, אולי, המאבק הקשה ביותר. ההנחה המשתמעת ממה שכתבת היא - אם אני מבין נכון - שאנשים יודעים מה טוב להם ויודעים לפעול כדי להוציא את המקסימום מההזדמנויות שהחיים מזמנים להם. האם זה נכון לגבי רוב האנשים? בגלל פערים בידע ובכישורים (קוגניטיביים, נפשיים, פיזיים), אנשים רבים אינם בוחרים תמיד באלטרנטיבות הטובות ביותר, ואינם מצליחים ליצור לעצמם הזדמנויות המתאימות להם. זה כולל גם את הפועלים בראשית המאה ה-19 באנגליה, שהיו ברובם אנאלפביתים וטרדות הקיום (והעדר זמן) מנעו מהם ליצור התאגדות אפקטיבית לשיפור תנאיהם. אינני חושב שקומוניזם מהווה פתרון ראוי למצב הזה, אבל אולי אפשר ללמוד לקח קטן מאותה תקופה אפלה: ששעות עבודה ארוכות מדי מביאות לניוון ולא לאושר. בניגוד לשכר העבודה, שהוא יחסי (למחירי מוצרים), הזמן (מספר שעות העבודה המקסימלי) הוא מוחלט ומוגבל, ועליו ראוי להיאבק. זה, לפחות, משהו שהצרפתים עושים נכון. מרקס מספר על בעלי המלאכה בתקופה הטרום-תעשייתית באנגליה, שהיו ברובם עצמאים והקפידו בקנאות על שעות העבודה. לא ניתן היה להעלות על הדעת שאומן (בשורוק) יוותר על השתיה עם החברים בפאב וילך לעבוד שעות נוספות - הוא חי בכבוד, היה גאה בעמלו וייחס חשיבות גם לעבודה וגם לפנאי. גם היום ניתן עדיין לראות את היתרונות בצורת אירגון של גילדה, בעיקר במקצועות שמבוססים על אמון (רופאים, למשל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על האינפורמציה. מה עם גידול האוכלוסיה באנגליה באותן שנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שמהיר מאד, לפי: ו- אבל מה זה, בעצם, אומר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. תוחלת חיים נמוכה יכולה להיות מוסברת ע"י הגדלת הילודה שכן כידוע תמותת תינוקות היתה בסביבות 50% באותן שנים. הגובה הממוצע הנמוך מעיד, אולי, על מעבר ממזונות כפריים עתירי חלב וביצים (באופן יחסי) למזון עירוני פחות מגוון שמבוסס על לחם ותפו"א. משהו דומה קרה לאנושות במעבר מחיי ציידים-לקטים לחקלאות: האוכלוסיה גדלה מהר מאד, אבל במקביל נעשתה הרבה פחות בריאה (לפחות עפ"י ג'יירד דיאמונד). (נא לא להבין מהודעה זאת שאני מתיימר לדעת מה באמת קרה שם - אני בור לחלוטין בעניין הזה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעניין. הדים קלושים לתופעה הזו אפשר לראות במאמרים על חיי האיכרים שמגיעים בזרם מהיר לערי הענק בסין, וגרים בשיכוני צריפים עלובים. האם מהשכונות האלו יתפתחו בעתיד אזורי עוני ופשע, או שזה שלב מעבר הכרחי בתוך כל שינוי כלכלי? כאנקדוטה, שמעתי פעם שאחת הסיבות לרשת הרכבות המפותחת של בלגיה, שהוקמה בסוף תקופת המהפכה התעשייתית, היתה הרצון למנוע את הווצרות שיכוני העוני, בין היתר כדי למנוע מהעובדים לבלות יחד אחרי שעות העבודה ולהתאגד. לכן יצרו מערכת רכבות שאיפשרה לפועלים לחזור הביתה לכפר בתום יום העבודה. כמובן שיש סיבות רבות לפיתוח הרכבות בבלגיה, אבל אולי זו דוגמה לכך שפיתוח תעשייתי לא תמיד צריך לבוא על חשבון איכות החיים של ההמונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהשאלה היא אם אלה באמת ''הדים קלושים'' או שחזור נאמן-למקור של אותה תופעה. תנועת המונים מהכפר אל העיר היא תופעה די נפוצה בחברות מתפתחות, למרות שלנו, כמסתכלים מן הצד, נראים החיים בשכונות העוני כמשהו שאין רע ממנו. ייתכן שלמהפכה התעשייתית באנגליה היו מאפיינים מיוחדים מבחינה זאת (לא בדקתי את מהימנות ההסבר שהביא איציק) , אבל מאחר והתופעה חוזרת על עצמה שוב ושוב במקומות שונים ובזמנים שונים, אולי ההסבר הוא שבכפרים ובעיירות הקטנות המצב גרוע עוד יותר, רק שאנחנו פחות מכירים אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינך יכול להשוות את המאה ה-16 באנגליה להיום. אם תקח לדוגמה את פולין: כשנפל הקומוניזם בפולין היו 30% מהפולנים איכרים. ברור לכל אחד שבמדינה מודרנית יכולים חקלאים, שהם פחות מ-10% מהאוכלוסיה למלא את כל מה שדורש המגזר החקלאי. לכן היתה נחוצה טרנספורמציה בפולין. זהו בגדול הגרעין של המהפכה התעשייתית. מה שמרקס תיאר הוא נישול האיכרים בשיטות של שוד אדמות. גם השיטה הזאת לא היתה חידוש עולמי במאה ה-16 . שיטת הגידורים נעשתה ונעשית גם היום. היא אמנם לא עוסקת בהשתלטות על שיטחי מרעה, אך בהרבה הפרטות- זהו העיקרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שחלק מהעניין נבע גם מכך שהמיכון החקלאי הוריד את הדרישה לאיכרים ויצר יתרונות לגודל שלא היו קיימים קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בעצם מה שגם איציק אמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק בזכות אחת להסיר את העבדות מעל אלפי עובדים שנעשקים ע''י כל כך מעט אנשים (בעלי חברות הכח-אדם). כפי שידוע לך יש הרבה פרשנות לעבדות אחת מהפרשנויות שלי לעבדות הם דמי התיווך הגדולים שנילקחים על גבם של אנשי יזע ועמל תוך רמיסה גסה של זכויותיהם. כשכוחות כלכליים, מעסיקים וממשלה חוברים לאותה זכות של חופש העיסוק של חברות הכח-אדם אנחנו מקבלים עבדות, נקודה סוף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |