בתשובה לברקת, 14/10/05 8:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם אני מבין נכון, ולגברת עצמה מעולם לא היו ילדים? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון לגמרי. זו גם אחת מנקודות הביקורת העיקריות עליה. כתשובה נטען בד''כ שהיא לא כתבה ספר הדרכה לגידול ילדים, אלא ספר המכיל אבחנה אנתרופולוגית-ביולוגית על סמך שהות ארוכה בשבט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודת הביקורת העיקרית שלי עליה היא הקיצוניות. בדיוק כמו הגישה-של-פעם ש"אסור להרים תינוק על הידיים כי הוא יהיה מפונק", גישת "עקרון הרצף" מדברת על חוקים נוקשים שאינם לוקחים בחשבון שהמעורבים בעניין הם בני אדם בעלי כוחות מוגבלים, ושמן הסתם עקרון המתינות יהיה רעיון טוב יותר. תינוק שאף פעם לא מחובק או נישא על הידיים יגדל עם בעיות, זה ברור לכל הורה מתחיל. אבל גם תינוק שלא נותנים לו לנסות להרדם לבד (עם עזרה, ובהתאם לגילו ויכולתו), או לחקור את סביבתו כשהוא חושב שהוא עצמאי (ומבוגר משגיח מהצד לודא שהוא לא מסכן את עצמו או מטריד את החתול יתר על המידה), הוא גם תינוק שמשהו נשלל ממנו. יתר על כן, תינוק שהוריו עצבנים כי מאז שהוא נולד הם לא ישנו בשלוה או שתו כוס קפה בשקט, לא יהיה מאושר יותר מתינוק שמבלה חצי שעה ביום בלול או מול "בייבי מוצארט" בזמן שהמבוגר האחראי עושה מקלחת אחת נורמאלית ומכין לעצמו סנדביץ עם חמוצים (להבדיל מפרוסת לחם עם לא הרבה עליה שמכינים תוך כדי החזקת הגוזל.) (ומה, אני לא ישנתי השבוע מכורבלת עם תינוק אחד אהוב וחולה? בטח שכן. כי הוא קטן ועצוב ומצמיח שינים וזה הגיוני מאד שהוא ישן בחיבוק של אמא. בשאר הזמן יש לו מיטה משלו, וגם לי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שולחת לו החלמה מהירה, לגוזל.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי את חושבת הכניס לו לראש את הרעיון של להתחלות בשביל לישון עם אמא, אם לא השובב שלי? צריך לקרוא את "עיקרון הרצף" בראייה של זמנו - הוא יצא במקור ב- 1977, בעידן שבו האמינו שאין כמו פורמולה, שיש להקפיד על האכלה פעם בשלוש שעות גם אם התינוק צורח מרעב, ש"תלותיות יתר של התינוק" היא סכנה ממשית שמאיימת על כל הורה וכולי וכולי. "העיקרון" הוא מניפסט שהפך סדרי עולם, גרם לאנשים לחשוב שוב, ובזה הוא עשה את העבודה שלו יפה מאוד. כמניפסט, הקיצוניות שלו בהחלט במקום. ושוב, כספר הדרכה להורות הוא לא משהו (אם כי עוזר מאוד להבין דבר או שניים על אי-מרכוז הילד, עיקרון חשוב מאין כמוהו שמאפשר לקרוא באייל בעוד התינוק על הרצפה, משחק בטלפון של אמא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק רוצה להעיר שנראה אם כך שספר ההדרכה הזה היה מיושן כבר אז. ממה שאת הבאת, אני חושב שאלה רעיונות שפותחו בתחילת המאה העשרים, ראי למשל ווטסון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה ספר הדרכה? ה"עיקרון"? (אבל זה לא ספר הדרכה :-) ) יש 2 תפיסות חינוכיות שעולות ויורדות במחזורים עם השנים והדורות: האחת "תרבותית" - גבולות מעוצבים, נוקשות מתוך רצון "לא לפנק", הפרדה ממוסדת (נפשית, פיזית וחינוכית) בין הורים לילדים ובין קבוצות הגיל השונות, מסירת החינוך בידי סוכני חיברות "רשמיים" וכולי. בין היתר נשענת התפיסה הזו על ראיית האדם כרע מטבעו - ומכאן, ראיית הצורך שב"אילוף" מסוים של התינוק ("הקניית הרגלים"). השנייה "טבעית" - דיאלוג בין-דורי שוטף, קהילתיות וראיית הקהילה/משפחה כסוכן החיברות העיקרי, חשיבות למגע רב (נשיאה, לינה משותפת והנקה), צמידות התינוק כמצב נתון וכולי. כאן הבסיס הוא אמון בטוב ובמאוזן, בקשב לצרכי התינוק כאדם 1 ובמתן מקום מרכזי לדיאדה אם-ילד. (אלה ממש קווים גסים ואני בטח שוכחת כמה אלמנטים בכל תפיסה, וכמובן שהיו וריאציות שונות בחברות שונות, בין אם באירופה או בעולם ה"אחר" 2. בנוסף, היו תקופות שבהן שתי התפיסות התקיימו במקביל, למשל אחת בערים בקרב שכבות מבוססות, והשנייה בכפרים אצל האוכלוסייה הענייה יחסית). אני לא מכירה את ווטסון. הגיוני שדברים דומים נאמרו גם קודם שלידלוף כתבה את הספר שלה. אלא שכנראה המקום והזמן שבהם הופיע גרמו לו להשפיע כפי שהשפיע. אין לי הסבר נחרץ. 1 זה לא טריוויאלי בכלל, הרעיון שתינוקות הם בני אדם. שכן יש המון מעשים שאנחנו עושים/אומרים לתינוקות (בתחום יחסי האנוש ולא בתחום הטיפול, כמובן), שלא היינו חולמים לעשות לאנשים בוגרים. 2 דוגמה: אני מעלעלת עכשיו ב"חברה ים תיכונית" שמתאר את יהדות מצרים והארצות השכנות בימי הביניים, על סמך "מכתבי הגניזה". הפרק העוסק בחיי המשפחה וגידול ילדים מתאר חברה שקרובה יותר לגישה ה"טבעית" מאשר לגישה האחרת (כמובן במגבלות של דתיות וכולי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר הזה מרתק כמו שהוא נשמע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה ספר? תהיו ברורים! חברה ים תיכונית מרתק, כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, לזה התכוונתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ווטסון נחשב לאבי הביהייויוריזם ועכש"י, עבורו חינוך ילדים צריך להעשות בשיטות מדעיות של התנייה (קלאסית, אופרטיבית וכיוב'). לכן הוא אפילו טען שאסור להורים לגדל את ילדיהם ויש להעבירם לבתי ילדים המנוהלים ע"י צוות של מומחים. התאוריות הללו פותחו בתחילת המאה העשרים (מעניין יהיה לדעת אם יש קשר ארצישראלי) ושלטו בכיפה בחצית הראשונה של המאה. בשיטחיות, הרעיון הוא שאפשר להכניס אדם לקופסת-סקינר (בה ניסו לאלף יונים, וגם למדו כמה דברים חשובים ביותר על טבע היונה [והאדם?]), ולחנך אותו "מבחוץ." ראי למשל את ספרו החשוב, והנשכח, של סקינר (הביהיוויוריסטי הכי מפורסם מכולם) וולדן-2, בו הוא כותב על קהיליה שלמה ומאושרת שמתפתחת בתנאים מדעיים של התניה חברתית מוחלטת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אלה - הם כמובן הפוכים לגמרי ל''רצף'' (תגובתך הקודמת הטעתה, אבל אני מבינה שהתכוונת לספר של ספוק ולא של לידלוף). האב הקדמון של לידלוף היה, אולי, רוסו (''אמיל''). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע ממש מבעית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אם כי תרם במשהו להתפתחות הקולנוע - נדמה לי שאייזנשטיין וחבריו התבססו על תיאוריות ''פבלוביות'' שכאלה בטכניקות העריכה שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם תרם למאמץ המלחמתי, באמת. אבל ברצינות, זה גם תרם להבנה הכללית שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה תרם למאמץ המלחמתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הכוונה הייתה ל"פרוייקט יונה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע מתאים, אם כי לפי הכתוב הפרוייקט כנראה לא הופעל, נכון? מה שמעניין אותי, זה כמה שילמו ליונים בתקופת האימונים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה מתקשר לטכניקות עריכה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייזנשטיין וחבריו חקרו את המונטאז' הקולנועי (שהוא בעצם צירוף של שני שוטים או יותר), למעשה המציאו את כלליו (אם לא אותו), שאומרים שהשלם גדול מסכום חלקיו. הראה צילום של אדם שפניו חתומות, ומייד אחריו צילום של צלחת אוכל - הצופים יפרשו ''הוא רעב''. הראה אותו צילום של אותו אדם ואחריו צילום של ילד קטן - הצופים יפרשו ''הוא מתגעגע לבנו'' או משהו דומה. הראה אותו הדבר, אבל במקום צלחת או ילד, סכין שלופה - יפרשו ''הוא מתכנן נקמה''. זה בעצם מנגנון די טריוויאלי, אבל ה''ניסויים'' של אייזנשטיין היו בסחיטת תגובה רגשית פבלובית כמעט מהצופים (שאמורים להזדהות עם הדמות המצולמת), והוא באמת ניסה לבדוק את הדברים בדרך לכאורה-מדעית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עובד? כך הדברים מתפרשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן (או לפחות כך הוכיח ''ניסויו'' של אייזנשטיין בתחילת המאה הקודמת, עם צופים הרבה יותר נאיבים אומנם). ורסיות שונות, כמובן יותר מתוחכמות, של עיקרון המונטאז' נמצאות היום בכל סרט קולנוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת, גרמת לי לפתוח את מחברות הקולנוע הישנות שלי (ואני מודה לך מקרב לב). אני מאמינה שאת מתכוונת לניסויים של לב קוליישוב. והפנים שרואים בניסוי המדובר הן של השחקן המפורסם איוון מוזוכין. אני משערת שהצופים דאז לקחו כמובן מאיליו שמוזוכין יכול להביע הרבה עם "שיטת המשחק העדינה שלו". אני אהבתי יותר את הניסוי הזה: תמונה א: 1902 גבר הולך ברחוב לונדוני מצד אחד לשני תמונה ב: 1905 אישה הולכת ברחוב פריזאי מצד שני לאחד תמונה ג: סרט אמריקאי יד נשית אוחזת ביד גברית תמונה ד: 1915 וושינגטון גבר ואישה עולים במדרגות הצופים סברו שיש כאן רצף עלילתי של גבר שפוגש אישה והולך איתה יחדיו (לעתיד משותף). אני לא חושבת שהצופים בעבר היו כל כך נאיבים, כמו שאנחנו לא כל כך לא נאיבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בניסוי שתיארת נראה לי ברור שזה אמור לעבוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנוסה, מתוחכם, מבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את/ה ממונה הלשון באתר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פשוט מתקשה להבין משפטים שהמילה ''לא'' מופיע בהם שלוש פעמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, נהדר. אני לא חזקה בפרטים מדויקים. הצופים היו נאיבים מבחינה קולנועית. זה אומר שהם היו מעין קרקע בתולה של אימאג'ים :-) שום דבר על המסך הגדול עדיין לא היה בגדר קלישאה באותה תקופה (הדימויים עצמם אולי כן, אבל הארגון הקולנועי שלהם לא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, שיהיה ברור על מה מדובר, הנה עקרונות "העיקרון": נקודת ביקורת נוספת על לידלוף היא, שהשיטה שהיא מתארת לגידול תינוקות וילדים אינה ישימה בתנאי המחיה של האדם המערבי - יחידות דיור קטנות, גבוהות ורחוקות מהאדמה, בידוד יחסי מהמשפחה המורחבת והקהילה (אפילו מהשכנים ממול), הורים שעובדים מחוץ לבית (ולא בחצר באריגת שטיחים למשל), עבודה בתנאים שלא מאפשרים לשלב ילדים וכולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההורים שיכולים להביא את הילדים לעבודה בכל יום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיפה אצל לידלוף, זה שהיא ישימה רק להורה שבעצם נשאר בבית כמעט לחלוטין עד שהילד שלו בן שלוש או ארבע, והפלא ופלא - 95% מההורים האלה הן נשים. אז השיטה שלה (שאני מודה שיש בה כמה וכמה תובנות טובות),במסווה של חדשנות וליברליות ונאורות, מחזירה דה-פקטו את האישה הביתה - אולי האקט השמרני ביותר שניתן לבצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה אתה רואה "מסווה של חדשנות וליברליות ונאורות"? היא לוקחת שבט מסורתי כמודל ההתייחסות שלה. להפך, הפמיניזם הקלאסי, שמעודד נשים לצאת לעבודה מוקדם ככל האפשר אחרי הלידה, הוא שמדבר על נאורות. ולצערי אתה צודק באבחנה אחת, צרכיהם של ילדים בשנות הינקות לא עולים בקנה אחד עם היציאה של שני הורים לעבודה במשרה מלאה. אבל אין פה משחק סכום אפס, כי רוב ההורים (שיכולים להרשות לעצמם) חיים פשוט בתמרון תמידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכשהו, אלה מסביבי שדוגלים(לות) בשיטה הזו מחשיבים את עצמם למאד ליברליים ונאורים. (וגם: חדשנות היא הרבה פעמים לפעול שונה מהנורמה, לא?). אני מסכים ששתי משרות מלאות וגידול ילדים זה מאד קשה. למרבה הצער, נראה לי שהיום (יחסית לדור של הורינו) הרבה יותר קשה להתקיים ממשרה אחת, וכמו-כן לא מוקבלת חלוקה כמו שתי משרות של 80% לשני בני הזוג, מה שהיה מאד מקל. גם כמות שעות העבודה הנדרשת מאיתנו גדלה לדעתי בעשורים האחרונים (בדיון מקביל את יכולה למצוא כינויים כמו עצלנים ובטלנים לכאלה שמעונינים בהגבלת שעות נוספות, קל וחומר למי שמעז לחשוב על פחות ממאה אחוזי משרה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מחשיבים את עצמם ליותר חכמים :-) זה לא אותו הדבר. (אני גידלתי לפי עיקרון הרצף, ככל יכולתי, אבל לא רואה שום קשר לערכים ליברליים ונאורים כפי שאני מכירה אותם. אין הדבר אומר שיש סתירה מובנית אלא שהשורשים הרעיוניים שונים מאוד). אכן, היום עובדים יותר ומתכלבים יותר. ברוב המשק הלוך הלכו ימי ה"פיצול", מנוחת הצהריים הקדושה, החזרה הביתה בשעות אחה"צ המוקדמות ועוד. מאז ומתמיד כתבתי פה על הצורך ביתר משפחתיזציה של שוק העבודה. זה לטובת כל הצדדים, לא רק הילדים. הכינויים הבוטים למי שדוגלים בכך באים מהצד הקפיטליסטי הארד-קור, של קידוש אתוס העבודה כתשובה האחת לכל גילוי אי-שוויון או דרישה לצדק חברתי (טיעונים בנוסח: מרוויח פחות משכר מינימום? זה בגלל שאתה לא עובד מספיק!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שכן יש סתירה מובנית: עיקרון הרצף גורס שלבני אדם יש "ציפיות" ביולוגיות מולדות, שמילוי שלהן הוא תנאי לגידול אדם שלם, מסופק ובריא. הנאורות הליברלית דווקא פונה אל התעלות האדם מעל דחפים מולדים (אמנם לא אלה של עיקרון הרצף, אבל בכל אופן דחפים מולדים) ומגבשת ערכים רציונליים שאינם "טבעיים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נורא, ברמה הפרקטית - והנסיון שלי מראה שאין תחום בחיים שנזקק לרמה הזאת יותר מגידול ילדים1 - מותר וכדאי לקחת כמה תובנות מעקרון הרצף, וכמה תובנות ליברליות, לערבב היטב ולהגיש מחומם. כל עוד הפעוט מוכן לאכול ולעכל את זה. 1 בקישור לדיון אחר שמתקיים כאן לאחרונה - אין כמו הורות2 כדי ללמד אותך כמה מהר מוותרים על 'עקרונות' אפריוריים ומתפשרים עליהם כדי לתמרן ולהתמודד עם חיי היום-יום וצרכיהם הבוערים. 2טוב, אולי זה רק אצלי :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי שזה נורא. יש הרבה סתירות מובנות בחיי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |