בתשובה להאייל הצעיר, 10/10/05 22:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפילו בתפיסה מאוד פוסט מודרנית, חתרנית, והרשה לי לומר - גם טטרנית ביותר - אי אפשר לתאר כך את האירועים. נכון שחוק שלוש הנוצות *המורחב* היו יתרונות מסוימים לכנסייה, אבל בצורתו המקורית, מיד אחרי המשבר הגדול (קרמר נגד דרמר) הכנסייה ראתה בו איום נורא, בפרט לאחר פרסום "קוד דה לינצ'י" ועוד כמה שערוריות קטנות. ומדוע אתה מתעלם מתפקידו של מוכר הפרחים בכל הפרשה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהשכילו אנשי הכנסיה להבין זה שהתוכן של החוק לא כל כך משנה. מה שחשוב זה איך זה ייראה כלפי חוץ. אנגלברט חוקק את החוק הזה כדי להשפיל את הקרדינלים ולהוכיח שהוא יכול לחוקק חוקים שנוגדים את האינטרסים שלהם. זה היה צעד נואש למדי להחזיר לו את המעמד שהיה לו בשנתיים הראשונות שלו כמלך. ומה עשתה הכנסייה? לקחה את החוק הזה בשתי ידיים. אנשי הכנסייה *הטיפו* למען החוק. כאשר המלך אישר את גירסתו המורחבת (זאת נחשבת לנקודת שפל מבחינתו, אגב) מי שנחשב ע"י העם למנצח הייתה הכנסייה. בכך הם הכשירו את הקרקע להפיכה שהסתיימה בהגליה שלו. לגבי מוכר הפרחים יש המון ספקולציות משעשעות. אני עד היום לא שמעתי על עדות משכנעת לכך שהיו לו אינטרסים נוספים מלבד חיבה יתרה למלכה. יש לך מה לחדש לי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוכר הפרחים היה, למעשה, אחת הדמויות הדומיננטיות מאחורי הקלעים בכל הבלגן הזה. הוא תפס מיד שמאבק בין המלך לכנסייה יכול להוביל, עם קצת מאמץ מצדו, למלחמת השחלבים, שתספק לו פרנסה בשפע למאה השנים הבאות, ולהבטיח לו את חסדי המלכה. הוא השתמש בקשריו הטובים הן בחצר והן בקרב החשמנים, כדי לזרז - מחד - את אישור החוק המקורי, ומאידך גיסא - לחזק את עמדת הכנסייה נגדו. טעותו הגדולה הייתה בכך שהוא נדחף לפעול כמעין סוכן כפול, והארכיבישוף ויסוצקי חשף את העובדה וניצלה לטובתו. בסופו של דבר הבאיש ריחו בשני המקומות, והפרס המשותף שהוחלט עליו בעקבות החוק המורחב התעלם במכוון מקטגוריית מוכרי הפרחים. אני ממליצה מאוד על זכרונותיו של החשמן מרטלייה, ''שחלב לבן, שחלב שחור'' המתאר באותן מרתק את כל ההתרחשות הדויה דנן והשלכותיה על המדע המודרני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני באמת יכול לקבל את זה. למעשה, אתה מחזק את הטענה שלי: מדוע התרגז הארכיבישוף ויסוצקי על ההתערבות של מוכר הפרחים? כי לויסוצקי היה חשוב שהכנסייה תביע את עמדתה *בעד החוק*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אנגלברט"?! קצת כבוד כשאתה מדבר על האפוף! בכל זאת הוא היה מלך בחסד האל! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנה האחרונה שלו חסדי האל לא כל כך עזרו לו. ועל זה נאמר: אלוהים גדול, אבל ליד הכנסיה הוא כזה-קטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא ידוע לך, את ה"תואר" הנחמד הזה, "האפוף", הצמידו לו החשמנים בעזרת אשתו הבוגדנית. וזה קצת מגוחך שמי שמתעקשת להשתמש בו מתחזה כשומרת הגדולה על כבודו. אולי הגיע הזמן שתחשפי את עמדתך האמתית בכל הפרשה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם אתה מתעקש, אני הייתי הפושרית של אנגלברט (אנג'י) II. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי ששמת לב, נעתקו מלים מפי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלו גם לנו במה מדובר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל המתחיל ב-תגובה 336497 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם יש לך עוד שאלות, עמרץ, אתה מוזמן לשאול. יש פה מומחים שישמחו לענות. ויש פה גם כאלה-שחושבים-שהם-מומחים שגם ישמחו לענות. זהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמי אתה חושב אתה מתכוון ב"כאלה שחושבים שהם מומחים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד ספציפי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה שפן!:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע מה הבעיה שלך? אתה לא מספיק בלבניסט (כפי שמוכיחה תגובה 336674). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה הקשר בין ברווז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי להשיג שלוש מטרות בתגובה אחת: א. להתחמק משאלת היותי שפן. ב. לתקוף אותך. ג. לעורר דיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט. קרי: דהיינו. היינו הך. בלי כל ספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אז אם לא שפן, אולי בן של ארנב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי לא-שפן, אבל כן לגמרי לא-ברווז. הכלאה של שפן עם איזה עוף אחר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |