|
||||
|
||||
אישית נתקלתי בתופעה בבריטניה, גרמניה, נורבגיה וספרד. לא ב*כל* החנויות, כמובן, ובטח שלא בחנויות יד שניה, אבל כן בחנויות הגדולות (המקבילות המקומיות ל"סטימצקי", אני מניח, למעט אולי נתוני פלח השוק). כמו בסטימצקי בארץ, זה לא תמיד *חד*-ספרי, אבל מספר זעום של ספרים, עם עשרות עותקים מכל אחד. |
|
||||
|
||||
מדכא ביותר. אני משוכנעת שבצרפת זה איננו. וכמעט משוכנעת שגם באיטליה זה לא קיים. אגב, יש לך איזו השערה למה זה "מוכר"? |
|
||||
|
||||
"אם חוזרים על משהו מספיק פעמים, הוא ייתפס כנכון" – ומכאן אולי "אם מוכרים ממשהו המון עותקים, הוא בטח טוב"? (וכמובן, "אם יש הרבה עותקים בחלון הראווה, הם בטח מוכרים המון מזה"?) סתם השערה. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שזה פשוט מושך יותר תשומת לב, בפרט אצל אנשים שלא מתבוננים בכל הספרים בחלון הראווה. |
|
||||
|
||||
איך זה יכול למשוך יותר תשומת לב? נשמע קצת מוזר. |
|
||||
|
||||
אם אתה מסתכל בחלון ראווה ורואה בו 20 ספרים, ייתכן מאוד שלא תשים לב ל"עלילות ביש גדא" שנמצא למטה מימין. לעומת זאת, אם כל 20 הספרים הם "עלילות ביש גדא", קשה יהיה לפספס אותו. כמובן שלא מדובר כאן על יותר משיכת תשומת לב של אדם אקראי שהולך ברחוב כדי לגרום לו להסתכל *מלכתחילה* בחלון הראווה, אבל אני לא בטוח שאין גם אפקט כזה: יש משהו באחידות שמושך את העין, לדעתי. |
|
||||
|
||||
ראשית, אם אינני טועה, מטרתן של חנויות הספרים למכור כמה שיותר ספרים, לא? ולא רק ספר אחד... שנית, גם אם הם מאוד רוצים למכור דווקא את "ביש גדא בארץ הפילים הסגולים", אין כל סיבה להציג אותו למטה מימין גם בחלון ראווה כללי יותר. קל מאוד לשים אותו בנקודה מרכזית ובולטת ולדאוג שאותו יראו ראשון. שלישית, אות ךבאמת מושכים יותר חלונות ראווה אחידים? |
|
||||
|
||||
ראשית, כבר דיברו על הנקודה הזו. אני לא בטוח שיש תשובה אחידה לכאן או לכאן - זה תלוי מה בעצם ההשפעה של חלון ראווה. ייתכן מאוד שבום שיווקי של ספר אחד (בפרט רב מכר זמני, שעוד חצי שנה אף אחד לא יתעניין בו) רווחי יותר מאשר מתן פרסום לכמה ספרים בו זמנית. שנית, למרות שאולי אפשר להגיד מהו "מקום מרכזי" (מהו?) זה עדיין לא אומר שהצגת 20 עותקים של אותו הספר לא מרכזת בו את תשומת הלב הרבה יותר מאשר המקום המרכזי. שלישית, כן, כשהכוונה היא "צדים את העין" ולא "גורמים לך לרצות לעמוד ולהביט בהם הרבה זמן". |
|
||||
|
||||
טוב. ראשית, אולי. שנית, המקום המרכזי הוא במרכז. ומהספר הספציפי הזה אפשר לשים עוד שני עותקים וגם לסדר אותם בצורה מעניינת. שלישית, מוזר מאוד. לגבי, לפחות, זה עובד הפוך. אני אפילו לא מתקרבת מספיר לראות באיזה ספר מדובר. |
|
||||
|
||||
גם אני לא אתקרב כדי לראות באיזה ספר מדובר, אבל זה כי אני ''אנטי'' הפרסום המעצבן הזה. זה לא משנה את העובדה שאת העין שלי זה תפס, ושאם לא הייתי ''אנטי'' ייתכן מאוד שהייתי מתקרב וקורא. |
|
||||
|
||||
על האפקטיביות שלו, להבדיל כשיופלה התחילו להיות משווקים, הם מילאו לחלוטין את אגף היוגורטים בסופרמרקטים המראה שנגלה היה מדף אדום לחלוטין מהמוצרים. |
|
||||
|
||||
מה שהיה מוטעה. אני, למשל, מקשרת אדום עם תות. אני לא אוהבת יוגורט תות. ואין לי כוח להתחיל להסתכל מקרוב מה כל תות אומר, ושאולי התות הוא לא תות אלא ''אגס שובב'' או ''אפרסק נדיב''. |
|
||||
|
||||
זה אפשרי, אבל אז זה טוב בעיקר למחבר. לא כל כך לחנות, לא? החנות אמורה למכור קצת יותר מספר אחד... |
|
||||
|
||||
אני מנחש שמנחה את החנויות השערה דומה לאחת הבאה: יש שני סוגים עיקריים של לקוחות פוטנציאליים. יש את אלו שקוראים הרבה. הם יודעים מה הם מחפשים (שמעו מחברים, קראו ביקורת וכו') כשהם נכנסים לחנות, או שהם נכנסו כדי להעביר זמן בשיטוט, וישקלו ברצינות לקנות משהו שהם יתקלו בו לראשונה רק (בערך) אם הוא של מישהו שהם מכירים. ויש את אלו שקוראים ספר פעם בחמש שנים, או מחפשים מתנה. חלון הראווה מיועד למשוך את הקוראים מהסוג השני. על אלו מהסוג הראשון אין לו השפעה. |
|
||||
|
||||
כשקראתי את הודעתך ניסיתי לחשוב מה היחס בין מבט בחלון ראווה של חנות ספרים לבין קנייה בה, אצלי. וראיתי שאין יחס קבוע כזה בכלל. זה גם מאו' תלוי אם מדובר בחנות קבועה שלי או חנות מזדמנת, ואם באתי אליה במיוחד כדי לקנות ספר מסוים או סתם עברתי בסביבה. הדבר היחידי העקבי שאני רואה הוא, שלחנות שחלון הראווה שלה מציג רק ספר אחד, לעולם לא אכנס באופן מקרי. הסיכוי היחידי שאקנה בה הוא רק אם באותו רגע אני מחפשת ספר ספציפי כלשהו. |
|
||||
|
||||
מצטערת לאכזב- אני נתקלתי בתופעה גם בצרפת. |
|
||||
|
||||
זה אכן מאכזב ביותר. מה הטפיש אותם עד כדי? |
|
||||
|
||||
מההודעה שלך אפשר לחשוב שלכל אזרח צרפתי יש לפחות שני פרסי נובל לספרות מתחת לכל זרוע, מלבד שני גברים ואישה אחת ממחוז בורגונדי (ולא שלא הגיע להם. זה הכל פוליטיקה בפרסים האלו, אתה יודע). |
|
||||
|
||||
תראה, יש עניין של מנטליות של עם ויחסו לדברים שונים, כולל יחסו לספרים. למיטב הבנתי, הצרפתים מתייחסים לספרות, כמו גם לשפה, ביראת כבוד יחסית. ולי אישית נראה שחלונות ראווה ''חד ספריים'' מצביעים על זלזול ניכר בספרים ובקוראיהם. מכאן תגובתי. |
|
||||
|
||||
לדעתי זה אמור לתת הרגשה חגיגית של אירוע ("יצא החדש של עמוס עוז!"). |
|
||||
|
||||
''יצא החודש ספר של רות סירקיס''. הרבה יותר סביר. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע איפה להדביק את זה בדיוק, אבל מתבקש להזכיר כמשקל נגד לתופעות שצוינו לעיל את כל העניין של The Long Tail: http://www.wired.com/wired/archive/12.10/tail.html |
|
||||
|
||||
לא הבנתי מה כאן משקל הנגד. |
|
||||
|
||||
אתה יכול להדביק את זה כאן תגובה 255003. |
|
||||
|
||||
או, תודה! אני כמובן התכוונתי לכך שסטימצקי (עפ"ז) מתנהגים כמו Barns & Noble בכך שהם מגבילים את המלאי שלהם בחנויות, וכך מפספסים את "הזנב הארוך". עם זאת, נדמה לי שדווקא באתר האינטרנט שלהם אפשר למצוא ספרים שאי אפשר למצוא באתרי הספרים האחרים. אולי יש להם מחסנים גדולים של כל הספרים שלא נמכרו. |
|
||||
|
||||
Barnes & Noble "מגבילים את המלאי בחנויות"? לא לכל חנות ספרים יש שטח המדף של ספריית הקונגרס. מה הם יכולים לעשות? |
|
||||
|
||||
הכוונה לחנות הרשת של B&N (מחזיקים רק 130K הכותרים הפופולריים ביותר, לעומת אמזון שמחזיקים הכל), לא לחנויות. |
|
||||
|
||||
מזמני המשלוח השונים של אמאזון לספרים שונים, מהעיכובים הלא צפויים לפעמים ומהעובדה שבאתר שלהם רשומים גם ספרים שיצאו מהמלאי והופסקה הדפסתם, אני מסיק שהם לא מחזיקים את הכל, אלא מזמינים במיוחד. ברנס אנד נובל לא עושים את זה? |
|
||||
|
||||
לא. B&N מגבילים את המצאי באתר ל-130K כותרים (זה מה שאני זוכר מהדוגמה במאמר על הזנב הארוך). |
|
||||
|
||||
מה הם יכולים להרוויח מהגבלת המצאי ב*אתר*? שיקנו עוד דיסק. |
|
||||
|
||||
לא ידוע לי אם נכונה הטענה שאתר האינטרנט מגביל את מספר הכותרים שניתן להזמין ממנו, אך הדבר נשמע לי קצת לא הגיוני מכיוון שבחנויות עצמן יכולים להזמין לך כל ספר שנמצא בהדפסה אך אינו בחנות, והגדילו לאחרונה ושכללו את המערכת כך שיכולים לחפש לך עותקי יד שניה לספרים שגם אינם בהדפסה, דרך הסכמים עם חנויות יד שניה שונות ברחבי ארה''ב שהתחברו למאגר הממוחשב של הרשת. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שהם עשו זאת בדיוק בגלל הביקרת עליהם במאמר על "הזנב הארוך"? |
|
||||
|
||||
זה תלוי ממתי המאמר. התכנה שודרגה וקיבלה את התוספת הזו בערך בתחילת 2005. בכל אופן, לא נראה לי שהציפיה מחנות של ספרים חדשים שתהיה מסוגלת להשיג לך גם ספרים שיצאו מהדפסה כל כך טריוויאלית. |
|
||||
|
||||
המאמר אכן פורסם קודם :) |
|
||||
|
||||
הצצתי עכשיו במאמר, וראיתי שהוא מהאוקטובר 2004. חודשיים בכל זאת נראה לי כמו פרק זמן קצר מכדי להשפיע על המהדורה החדשה של BookMaster שיוצאת בערך פעם בשנה. בכל אופן, לינקקתי את המאמר לחברי מהחנות ואראה אם מישהו מהם יודע יותר ממני על הנושא. |
|
||||
|
||||
לפי מה שהוא אומר, אתה ככל הנראה צודק. הנה חלק מהתשובה הארוכה שכתב: Thanks for sharing this. Fascinating article.
I don't remember the timeline Out of Print was implemented. However, it's not too hard to implement it if you think about it. The OP search provides very little information and is more title based than ISBN based. For example, when you use the OP search it returns both hardcover and paper options for the same title. No description other than what shape the book is in and the cost, which is why most customers I do OP searches for don't follow through and make a purchase. The main reason it's simple to implement is that all the info comes from what was probably an existing database: Alibris. Long before the Alibris search in Bookmaster, BN.Com offered used book options online by partnering with various used bookstores (not just Alibris). However, I think this came after amazon.com's similar offering of used books being sold by any Joe/Jane. When I'm unable to find a used book for a customer in Bookmaster I always make sure to point the customer to bn.com where there are more options. |
|
||||
|
||||
האסוציאציה שלי לחלונות כאלה היא "חגיגה": הוצאתו לאור של הספר החדש היא מאורע שמצדיק את מילוי כל חלון הראווה בעותקים שלו. דרך פחות נחמדה לחשוב על זה היא שהצגה של הספר בחלון פעמים רבות מגדירה מה צריך לקרוא היום כדי להיות בעניינים. זאת חלק ממתקפת יחסי-ציבור (וזה הרי תפקידם של פרסומות וחלונות ראווה בחנויות אופנה). |
|
||||
|
||||
האם זו אסוציאציה ממשית? למשל, כזו שתגרום לך לקנות את הספר, או לפחות להיכנס במיוחד לחנות כדי לדפדף בו? |
|
||||
|
||||
היא לא תגרום לי לקנות את הספר או לדפדף בו (הספרים בחלונות הראווה בד''כ אינם לטעמי), אבל היא כן יכולה למשוך אותי פנימה בגלל התחושה ש''קורה שם משהו''. אני קונה ספרים בקצב מהיר יותר מהקצב שבו אני קורא אותם, כך שלכאורה אין טעם שאכנס לחנות ואקנה עוד ספרים. אבל התחושה שיש ''התרחשות'' היא תחושה שקשה לי לעמוד בפניה. |
|
||||
|
||||
אהמ... זו בעצם הייתה הטענה של ברקת, אבל מצידה זה נשמע לי כמו רעיון תיאורטי יותר. אם אתה אומר שזה עובד בפועל, אז יש בזה הסבר מסוים... במחשבה שנייה, ייתכן שגם עליי זה היה יכול לעבוד באופן דומה לולא הסידור המאוד מעוצב של העותקים. כלומר, לו הם היו מונחים, נניח, במין ערימות זרוקות כאלה - מעין ''זה עתה הגיע'', יכול להיות זה היה מושך. אולי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |