 |
|
 |
||
|
||||
 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמה צר מוחין אפשר להיות? אם אתה באמת רוצה, אפשר גם שוב להתחיל בדיון על שוק חופשי, גלובליזציה, היסטוריה כלכלית של ארץ ישראל, ניו אייג', לא יודעת מה עוד - כולם נושאים שעולים ישירות מן המאמר הזה. רק ברית מילה אין כאן. מקסימום תמציאו. (ברקת, לא מאמינה שפתאום היא מתגעגעת לאורי פז). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאילו שלא ציפית לתגובה ההיא. גם אני בהתחלה נבהלתי, חשבתי שברקת היא משלנו, והנה מתברר שכל מה שמעניין אותה זה ליפסטיקים וכאלה. אבל במחשבה שניה ראיתי שזה דווקא מעניין. בכל אופן, הנה שאלה שתמיד מטרידה אותי כשאומרים לי על X שהוא לבוש בחוסר טעם: האם אדם חסר טעם יודע שהוא מתלבש באופן מכוער? ואם לא, מניין לבעלי הטעם הטוב שהם בעלי טעם טוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כחסר טעם עם תעודות אני מעיד: לא. כל עניין ה"טעם" הוא בשבילי כמו צבעים למר קננגיסר נ"י. שנים פמפמו לי שירוק לא הולך עם כחול, ואחרי שהצלחתי להפנים שינו את הכללים ואמרו לי שדווקא כן הולך, אבל בשום אופן לא הכחול ה*זה* עם הירוק ה*הוא*. בשלב הזה פשוט התייאשתי וזרקתי לפח את כל1 החולצות הירוקות שלי. חושבני שהאנלוגיה לעיוורון צבעים עונה גם על השאלה השניה שלך. ________________ 1- הכמת "כל" מקבל כאן את כל הערכים מ 1 עד 1. אני מקוה שלא פוגע בפונקציית גישור כלשהי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד איזה גיל זה יראה סביר (כלומר לא מגוחך) ללבוש ג'ינס וחולצת טריקו (קצרה בקיץ ארוכה בחורף)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עניין דורי לא גילי. אם אתה שייך לדור ילידי שנות השבעית, אז תוכל ללבוש ג'ינס עד מותך. אם אתה שייך לדור ילידי שנות הארבעים, אז לבישת ג'ינס תראה פחות סבירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאת את מי לשאול. אבא שלי נהג ללבוש ג'ינס גם בגיל 80, ואני מוכן להמר על כך שהיה מוסיף לעשות זאת עד עצם היום הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנלוגיה לעיוורון צבעים אומרת שיש שתי דרכים לדעת האם יש לך טעם טוב: 1) האם רוב האנשים בסביבתך מחמיאים לך. 2) לבדוק באמצעות ספקטרומטר התאמת צבעים. אני מקווה שלא התכוונת ל(2) באנלוגיה שלך ולכן לא אדון בה, אבל עדיין יש לי בעיה עם "דעת הרוב". ראשית, ידוע שקובעי הטעם הם מיעוט, ושנית, ידוע שטעם רע נובע הרבה פעמים מחיקוי הסביבה הקרובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה אצלי היא לא שיש לי טעם טוב או רע, אלא שאין לי טעם כלל. כשאומרים לי ''שולחן מעץ בוק לא מתאים לשטיח האפור'' אני פשוט לא מבין על מה מדברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחיים לא ראית משהו שצרם לך מבחינה אסתטית? נניח, מישהו שכותב עברית עם דיקדוק תקין אבל מוזר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי מסווג את זה כצרימה אסתטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם באמנות אין לך טעם? ובמוסיקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במוזיקה יש דברים שנשמעים לי טוב ויש שלא. באמנות מודרנית אני לא יודע מה מותר פול קליי מן הבהמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מסוגל לומר על משהו (חדר, צבע, אדם, נוף...) שהוא יפה ולהתכוון לזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מסתבך. כמובן שיש אנשים יפים בעיני, ויש נופים עותקי נשימה, ויש צבעים שבסיטואציה מסויימת גורמים לי להגיד ''וואו'' (ע''ע שקיעה, קיץ אינידאני, העיניים של ההיא). כשאני מדבר על חוסר טעם אני מתכוון (כנראה. לא חשבתי על זה יותר מדי עד היום) לענייני קומפוזיציה למיניהם. מי שיטען שגם פנים יפים הם עניין של קומפוזיציה כנראה ייצא צודק, אבל איכשהו אני לא יודע ליישם את זה לחדר שלם, לסט של בגדים או לתמונה של פיקסו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''טעם'' ויופי זה לא אותו הדבר. לכל אחד יש דברים שהם יפים בעיניו. להיות בעל טעם זה להיות גם בעל הקשר תרבותי. דבר שנחשב כחסר טעם באירופה, יכול להחשב כבעל טעם בסין (למשל, געפסים). דבר שהיה פעם חסר טעם, יכול להחשב היום כבעל טעם (למשל, הדוגמא שלך של השילוב ירוק וכחול). אנשים בעלי טעם הם אנשים מעודכנים מספיק בהקשר התרבותי. מובילי טעם הם אנשים שמצליחים להשפיע על ההקשר התרבותי של סביבתם. אנשים חסרי טעם הם אנשים שאדישים לכללי החברה. כל הורה להורים קטנים יכול להעיד על איך הוא ראה שהטעם של הילדים שלו התגבש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חושבני שאין כאן הרבה הורים להורים קטנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא התכוון ל''הרים קטנים''. לא צריך לעשות צחוק מכל שגיאת הקלדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מין צבעים יש בקיץ אינדיאני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאלה: http://www.usatipps.de/Reiseziele/Indian_Summer/indi... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלק. איפה זה? היית שם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משוכנע שזה יענין אותך. ולא, אני לא ציני ביחס לאופנה, לא מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה נעליים מזעזעות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אני בהחלט מסוגל להגיד שהנעליים מזעזעות, אבל לא שהן לא תואמות לז'קט (במעומעם זכור לי שגם כחול עם חום היה מוקצה במידה זאת או אחרת, כך שלא הייתי מתלבש כך לפגישה עיוורת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כחול וחום יכולים להוות שילוב יפה. בכלל, כמעט אין *צבעים* שאינם מתיישבים זה עם זה, זה רק תלוי בגוונים שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, אני מסכים לחלוטין עם כל מה שאמרת ומזדהה עם הרגשתך. אף על פי כן, היתה לי הארה לפני כמה חודשים. זה היה כשלבשתי לראשונה סריג ירוק שקניתי ומתחתיו לבשתי חולצה בצבע תכלת, וזה פשוט היה מכוער. אני ממליץ לך לנסות גם כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אבל אני לא לובש סריגים (מה זה הדבר הזה של "אסור לסחוט" שכתוב עליהם? ממה אני אמור להתפרנס?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם עליי להבין שאינך לובש גם חוקים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"משלנו".... למה מי אתה שמישהו ירצה בכלל להיות "משלנו" ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת, קבלי התנצלות, זאת אני בתגובה 333591. באמת הרגשתי קצת לא נוח כשראיתי שמאמר כזה מתפרסם דווקא כאן ושאת היא שכתבה אותו, והאמת היא שכשתיקתקתי את אותן חמש אותיות לא תפסתי עד כמה העניין עשוי להתגלות כרגיש. אגב, לגבי הנושאים הרציניים העשויים להיגזר מתוכן המאמר - בוודאי, זה נכון, אבל אפשר לטעון כך גם לגבי - "יונתן הקטן רץ בבוקר...". ובכל מקרה, בסופו של דבר, אני נהנית מן הדיון שהתפתח, ושאלות של טעם ושל ראיה אסתטית הן בהחלט ראויות. חשמנית - ג'ינס, טריקו ונעלי בד ב-35 ש"ח, מקדישה לקניית בגדים בערך שלוש שעות בשנה. (ובתוך כמה שנים אגיע לגיל בו הקלושאריות תפסיק להיות הצהרתית ותיעשה קלוצית) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקבלת את ההתנצלות. אבל המאמר הזה לא עוסק *באמת* בהמלצות לבוש, נכון? גם לא בטעם אישי או בראייה אסתטית. תגידי לי שהבנת לפחות את זה (אם כי על פי תגובתך, זה לא קרה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מרגישה כאן קצת על קליפות ביצים ותיכף אצליח להישמע עוד יותר גרוע ממה שכבר נשמעתי. במה עוסק המאמר? נו, תגידי לי את. לא בהמלצות לבוש אבל נדמה לי שבלבוש, הרבה מאוד לבוש (עוד וידוי - רק עכשיו בעקבות דברייך קראתי אותו ממש, מקודם רפרפתי, אבל אני עדיין לא מבינה..). ויש בו ראיון עם מעצבת אופנה - ראיון עם מעצבת אופנה - באייל! :-] - סקופ! (תוכלי לומר שלא ראיון אלא שיחה). ויש קישורים לפלפלים וכתומנטות. לו היה חלק יותר קצר של תיאורי לבוש, והחלק הזה היה משמש כקרש קפיצה לעיסוק בהקשרים התרבותיים - אולי זה היה מתיישב יותר טוב עם המובאה גבהת המצח של רולאן בארת, לא? ובתגובות יש גם נגיעות (לא מאוד כבדות) בשאלת מהי אסתטיקה ובהיבטים שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לרוח הזמן בכל נושא ותחום יש דרכים שונות שבהן היא באה לידי ביטוי. לפעמים היא "מונחתת" מלמעלה, לפעמים צומחת מן השורשים. לפעמים נדמה לפרט שבחירתו אישית ונובעת ממקורות עמוקים, והנה הוא יוצא לרחוב ורואה: לכולם יש! לכולם אותו דבר! לא רק אני חשבתי פתאום שבא לי ורוד, זה הופיע השבוע בחלון הראווה של המשביר 1. הבנאליות הזו של האופנה, ההמוניות שלה, עומדת בסתירה לשאיפה של הפרט המערבי-קפיטליסטי "לבטא את עצמו", ומשחקת איתה משחק מחבואים נבזי. כי בכל חנות שאכנס בשאיפה למצוא פריט שיבטא רק אותי, את אישיותי הייחודית, בכל חנות כזו היה קודם מעצב, שהשאיר 500 חתיכות מאותה החולצה. אבל הרצון למצוא ביטוי עצמי, לספר סיפור דרך קניית הפריט האופנתי, לא שבע לעולם בחברה שלנו. תחשבי מה חושבת גברת כהן מחדרה שבוחרת וילון אורגנזה בחנות "הודית" בקניון הסמוך לביתה. היא חושבת על טעם טוב, רוח מזרחית ענוגה שתנפנף את הווילון החדש שלה, על משחקי אור וצל, על בוסתני תפוחים ותמרים וגופות חטובים לעת ערב. היא קונה חלום על אירוטיקה, גם אם זו אירוטיקה ממוחזרת, קלישאתית ומסחרית, וגם אם יש עליה תו "נוצר בסין" (ולכן הווילון עולה רק 5 שקלים בתפזורת). האופנה היא הרצון להיות במקום אחר, או להיות מישהו אחר, ועיצוב האופנה מתפרנס מזה כמו שהספרות מתפרנסת מזה. מישהו באמת מאמין שהווילון נושא איתו ניחוחות של הרמון? מסתבר שכן. או שאולי כבר לא מאמינים בכלום, רק קונים מה שיש, כי אין משהו אחר בחנויות 2. האופנה היא אשליה אכזרית ("כולם רואים שאת מדמיינת" עם הווילון הזול הזה), והתפוגגותה אכזרית עוד יותר (את מגלה שהשלו אותך); שלא כמו הספרות, שהיא אשליה רחומה. , 2. המודרניזם כופה על קולקציות להתחלף כמה פעמים בעונה, על הבדים להיות חדשים ואל-גהץ, ועל הגזרות להשתכלל כל הזמן. לעומתו הפוסט מודרניזם גורם לתלבושות לחקות, להתחפש ולהצטעצע - פרוות, נוצצים, זהבים, חיקוי עשורים קודמים, השראה מסרטים מצליחים או מסגנון מוזיקלי... אנחנו חיים בעצם על הקו שבין שתי המגמות האלה, וככה גם נראים הבגדים שאנחנו צורכים (צרמוניה ויזואלית). כבר שנים שהמצב הזה נמשך, מטוטלת בין סגנונות - מינימליזם מול קרנבליות. אין לצרכן הבודד דרך לשבור את המטוטלת הזו או להגיע לבגד שבאמת מתאים לו (אם הוא זוכר בכלל מה הוא רוצה), אלא להזמין בגדים בתפירה אישית ("לבטא את עצמו", אותו חלום כוזב מהסעיף הקודם), או ללבוש סמרטוטים, בגדי יד שנייה, או "מדי יום יום" (ג'ינס וטי-שירט דהויים) ולהתכחש לכל העניין. 3. במוזיקה יש קלאסי ויש פופ(ולארי) ויש אישי. בספרות יש גבוה ויש נמוך, וספרות מטוסים ריקנית וספרות בלש משובחת. באדריכלות יש בנייה בארוקית ויש מרכז פומפידו ויש "בנה ביתך". ובעיצוב אופנה יש... מה? לבוש האצילים בימי הביניים והקודים החבויים בו יכולים היו לפרנס סדרת מאמרים באייל (כנראה). המאמר שלעיל נכתב במבט קרוב על ימינו אנו. אולי בגלל זה הוא נקרא כפי שנקרא. 1 מעצבי חלונות הראווה של המשביר סיפרו פעם שבסוף כל חורף, כשיש הרגשה שכמעט-כמעט מתקרב אביב, הם מציגים פריט ורוד בחלון הראווה. כמו שקדייה. הפריטים הללו בד"כ זוכים להצלחה היסטרית. 2 ובאמת אין. חיפשתי וילונות לא מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותמסרי לגברת כהן שאם היא היתה קופצת הייתי מסבירה לה מראש. נגעתי בזה בעקיפין כמה וכמה פעמים, בין השאר בתגובה 283288 ובתגובה 283412 (מזוית אחרת ועם הרבה פחות פיוט :-]). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי באמת כל האלמונים הם את (או כמעט) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש רוב גדול ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שלא דיברת על תכשיטים ואבזרים. בתכשיטים, ספציפית, יש לי אותה בעיה כמו לשכ''ג - אין לי טעם. ממש כלום. אין לי מושג כלשהו מה יפה ומה לא... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, זאת תגובה מרתקת. לא יכולת להכניס אותה למאמר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא רצתה לשמור את האס בשרוול... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי צריכה להיווכח כנראה, שאת רוב האיילים צריך להאכיל בכפית. _____ ברקת, שיש לה כבר את מי להאכיל בכפית בימים אלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה די נכון. אתמול כמעט התחלתי את תגובה 333851 ב"בתור קשת תפיסה...", אבל החלטתי לוותר על החכמות ולומר את זה ברצינות. (אל תגלי לאף אחד ששאלתי: מה זה מעפן? לא שלא שמעתי את הביטוי המון פעמים - דווקא שמעתי, אבל אף פעם לא השתמשתי בו ואני לא בטוחה שהייתי יודעת איך..) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת מה מקור המילה. אני משתמשת במובן ''עלוב'' (על חפץ או אדם, ר''ל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוכבד, אני עייף בסיגנון פרידריך הטעבאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז נדמה לי לא נכון :o) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה בסדר. הרבה מאוד מילים שעברו מערבית לעברית לא בהכרח שמרו על משמעותן המקורית. כל ערס הוא סרסור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שדייקת, כי יש סרסורים לדבר מצווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת ועוד: ככל שזה נוגע לי, התגובה היפה הזאת יכלה לבוא במקום חלק גדול מהמאמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי מראש אפשרות הביטוי בעזרת בגדים, לפחות במחירים סבירים, היא מאד מוגבלת, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן היא מוגבלת. אבל זה לא אומר שבכתיבה המצב טוב יותר - תחשבי למשל על עשרות חקייני אתגר קרת (כל אחד ואחד מהם משוכנע שמצא את הקול הפנימי שלו, ושזה מה שהוא אומר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל לפחות בכתיבה או בכלל ב"יצירתיות" (מילה של אחיות טיפת חלב ומנחות קורסים לאיך-להיות-אשה?) למיניה, מר פרט מבטא את עצמו באמת, את עצמו נטו (ככל שזה אפשרי). ואילו באמצעות הבגדים מר פרט, ועוד הרבה יותר מזה הגברת פרט - מבטאים עצמם אגב הזרמת מצלצלין אל כיסיה של תעשיה צינית הנבנית על תמימותם (בלי קשר לגובה ההשקעה - זה כך בכל המחירים, בין אם ב"חמש שקל" מהונג-קונג ובין באופנה עילית) - עובדה המעמידה מראש את כל עניין ה"עצמיות" באור נלעג מעט. במובן זה אולי יש משהו יותר נקי ומכובד ואפילו יותר מעמיק - באחידות מדי מאו, בסין. אולי אחידות כזו מותירה זמן, מקום ואנרגיה לחיפוש דרכי ביטוי אינדיווידואליות יותר פנימיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסקה האחרונה שלך מאוד נכונה. אבל לגבי ההתחלה, בכלל לא ברור (ואם יש לך כוח אולי תנסי להוכיח) מדוע כתיבה יותר "יצירתית" מהתאמת תלבושת. האם מפני שאת מבינה את שפת המלים באופן ברור יותר? אגב, ילדי גן הם דוגמה נהדרת לעם שמבטא את עצמו דרך תלבושות בצורה אותנטית ושובת לב. יום אחד רוצים ללכת לגן בתחפושת של באטמן (אפילו שעדיין לא פורים), למחרת מתעקשים ללכת במשקפי שמש ומכנסי ג'ינס מתחת לשמלת בלט ורודה (יהיו שיאמרו כי שמלה ורודה היא גם כן תוצר של שטיפת מוח ג'נדריאלית וכולי וכולי, אבל העיקרון הוא השילובים המוזרים, ההתחפשות ביום יום והדבקות בתלבושת אחת כייצוג של "זהות" זמנית שהילד בודה לו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתאמת תלבושת (לעומת יצירת תלבושת, שהיא מלאכה מכובדת) אין הרבה משתנים לשחק איתם - מספר קטן של משתנים שמקבלים מספר לא גדול של ערכים. ואיזה שילוב מורכב לרוב ונחשב למנצח? זה שדומה כמה שיותר לשילוב שכבר הורכב על ידי מישהו אחר, שטעמו נחשב. אלו סיבות לא רעות לראות התאמת תלבושת כלא יצירתית במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהיום האופנה כבר עברה לשיח הפוליטי במקום הדיבור, הכתיבה או האמנות. מה שהיה בולט במאבק של המתנחלים היה לא הסטיקרים שכבר שנשחקו, לא המאמריים שכבר נקראו ולא הדברים. פשוט בד בצבע כתום המזכיר מינוחים של עולם האופנה. הקיץ נראראה חצאיות וכיפות מלוות בסרט כתום. הו הצבע הכתום השאיר הרבה יותר אימפקט מניתוחים וטיעונים. למה באמת לאמץ את מיתרי הקול, או החשיבה המילולית, שאפשר לדבר בצבעים להבעת סולידריות. זה עובד בקבוצות ספורט. דווקא אני לא רואה באופנה המערבית משהו יותר מדי קולקטיבי, יש אמנם דברים זהים, אבל בוודאי יש בה יותר מגוון מכל חברה סגורה שאינה מערבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין שיותר מקומץ אנשים באמת מחפש "ביטוי עצמי" בחנויות בגדים. אנשים לובשים בגדים כי כולם עושים את זה, כי זה נוח ובגלל שהם רוצים להיות יפים, לפי הסדר הזה בדיוק. לחפש להראות בצורה מסויימת בגלל שאתה רוצה שידעו שאתה <ככה וככה - למשל שייך לקבוצה האנשים הזאת והזאת>, על הנייר זה מתאים בול להגדרה של ביטוי עצמי, אבל אני בטוח שלא לזה התכוונתן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא, שקשה מאוד למצוא ''דרגת אפס'' בלבוש. אפילו ג'ינס וטי-שירט, בלויים ככל שיהיו, הם סוג של קלישאה אופנתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני מתלבשת, אני בוחרת את מה שיתאים למזג האוויר הנתון, וכיוון שמבחר זוגות המכנסיים שלי מצומצם להפליא, אני משתדלת לבחור חולצה שאיכשהו לא תצרום אתם יותר מדי. אין כאן שום ביטוי עצמי. ו-90% מהבגדים שיש לי באים מאחותי או מחברות, כי חנויות בגדים מדכאות אותי עד היסוד ואני לא מסוגלת לקנות בהן. אז גם כאן אין שום עניין של ביטוי עצמי. ואין לי מושג ירוק מה יש באופנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה קל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינתי זהו המאמר שלך, ולא המאמר המקורי. לכן אתייחס רק למה שרשמת בתגובה הזאת. למרות שאיני מחובבי האופנה ואת בגדיי איני בור, זה נכון שאני משתדל לא להסתובב בחולצות דהויות מדי, או בצבעים צעקניים מדי. ככלל, אני סבור שלנשים יש הרבה יותר אפשרויות לביטוי עצמי בכל הנוגע ללבוש, להן "מותר" החופש שרק גיל ריבה ניכס לעצמו. את למעשה נוגעת כאן בתפיסה הנראטיבית של הלבוש ושל כל דבר בעצם שאני רוכשים/עושים. הלבוש, למרות שאני לא אוהב לומר את זה, גם כן מגדיר אותנו כאנדיוודואלים. הייתי ביפן לפני שנה. ביפן בני התשחורת מתלבשים בשלל סגנונות. לפעמים תהיתי שמה הם עיוורי צבעים. אבל זה היה ססגוני ומעורר השראה. המבוגרים, לעומתם, חנוטים כמעט כולם בחליפות. גם בחליפות, עד כמה שהצלחתי להבין, ישנם הבדלים ניואנסיים. ביפן מאוד מחשיבים את איש העסקים ותוכלי לזהותו בנקל ברחוב. בכתיבה המצב שונה. גם כאן אנחנו מוכתבים סביבתית. איני קונה ברשת סטימצקי משום שההיצע שלהם עלוב והמוני (כך!). [אני קורא כאן, מעל במה נכבדת זו, להחרים לאלתר את רשת הספרים החמסנית ומדלדלת הרוח סטימצקי ולקנות ברשתות אחרים, במידה ונותרו כאלו]. מאז שנכנסו לחיינו תוכנות השיתוף (בהן כמובן אף אחד אינו משתמש, שהרי מדובר בגניבה ובפשע), אנחנו יכולים לבחור את המוזיקה שלנו בעצמנו במידה רבה יותר מבעבר. מה יוצא מכך? מה אפשר להסיק? כמובן, הציר שהכל סובב סביבו הוא ההיצע והשקיפות, אם ניתן להשתמש בזה בהקשר הנתון. מכיוון שאנחנו משתפים זה את זה בקבצי המוסיקה שלנו אנחנו יכולים, מרשים לעצמנו, להחשף לשלל סגנונות וצורות. מה גם שכאן מדובר בצריכה אישית, בדל"ת אמות, ולא בציבוריות, כמו בבגדים. שהרי כאשר אני לובש בגד מסוים אני יוצא איתו החוצה וכולם יכולים לראות אותי ולהחליט מי אני ולאן אני משתייך. תראו למשל את מיתוג הצבע הכתום בארץ. עם ספרות ומוסיקה המצב שונה. הטעם הוא אינטימי יותר. לרוב אנשים קוראים בבתיהם. אם, למשל, אקרא ספר ברכבת, אקפיד שהספר לא יהיה "סיפורה של o" או "פסיכופת אמריקאי" אלא יותר משהו כמו "סיפור על אהבה וחושך" של עוד, ואם ארצה להראות פחות קרתני ויותר אינטלקטואל אקרא משהו כמו "תיאור של מאבק" של קפקא. אבל אני הרי רוצה שלכל הפחות מישהו יכיר את הספר ולכן אקרא את "המשפט" של קפקא. כמובן שאני יכול לבחור להיות רגיש ומסתורי ולקרוא שירה. טוב, קצת גלשתי עם עניין הספרים. בכל אופן, העניין מובן וידוע. אנחנו מוזנים מסיפורים. אפשר לראות את זה בפרסומות, בנאומים ציבוריים. אנשים, כך אני מתרשם, מבכרים דברים שיש להם נגיעה לחייהם, למאוויהם, לתשוקותיהם וכו', והפרסומאים משחקים על זה יופי. אולי האלטרנטיבה היא להיות אוטיסט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[ציטוט] בכתיבה המצב שונה. גם כאן אנחנו מוכתבים סביבתית. איני קונה ברשת סטימצקי משום שההיצע שלהם עלוב והמוני (כך!). [אני קורא כאן, מעל במה נכבדת זו, להחרים לאלתר את רשת הספרים החמסנית ומדלדלת הרוח סטימצקי ולקנות ברשתות אחרים, במידה ונותרו כאלו]." [/ציטוט] אשמח אם תרחיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם להרחבה, אתקן את עצמי: צ"ל רשתות אחרות. ולא כפי שנכתב. בהכנסך לאחד מסניפי הרשת ההיא אתה רואה ממש מולך, בכניסה, שולחן עמוס בכל רע. כל מיני רבי מכר מז'אנרים שונים ומשונים. בחלון הראווה ניבט אליך, במקרה הטוב, עוד רב מכר ישראלי, ובמקרה הפחות טוב, ואולי השכיח יותר, ספר בישול או ספל חתונות (ראיתי כזה לפני שבועיים בחלון הראווה של סניף סטימצקי שנמצא בעיר בה אני מתגורר). הרשת המשוקצת הזאת הפכה את הספר למוצר שווי ערך לקופסת שימורים. בה בוא איבד את ערכו התרבותי/רוחני והפך לעוד מוצר. מדפי הספרות המתורגמת מצומצמים ועניים. מדף השירה דל ומעורר רחמים. על ספרי העיון עדיף שלא לדבר. לעומתם, מדפי הניו אייג' למינהו, מדפי הפסיכולוגיה בגרוש וספרי המתנה גדושים ורחבים. ברוב ערי הפריפרייה קשה למצוא חנויות ספרים שאינן שייכות לסטימצקי. בשדרות, אשקלון, קרית שמונה, קרית גת, ובערים נוספות, אין חנויות של ספרים יד שניה או ירידי ספרים. הן נאלצות להסתפק בסניף של סטימצקי. הן התושבים שלהן נאלצים לנסוע רחוק אם הם רוצים לרכוש ספרים בעלי ערך ולא את החדש שם רם אורן. זה המצב. כך אני תופס אותו. אני מכיר אנשים נוספים שמחרימים את הרשת בגלל הסיבות הללו ובגלל סיבות אחרות (50% מחנויות הספרים בארץ שייכות לסטימצקי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק בערי הםריפריה: גם בירושלים רוב מוחלט של חנויות הספרים החדשים שייך לסטימצקי, והם אכן הפכו את הספרים למוצר תעשייתי. אני מופתעת לשמוע ש"רק" 50% מהחנויות שלהם. ובשנים האחרונות הם גם יצרו נוהג חדש למלא את כל חלונות הראווה כל פעם בספר אחד. מנהג דוחה ונפסד כאחד, ואני תוהה מי האידיוט שפתח בו. הם גם מכתיבים במידה רבה את ההיצע הקיים בכלל, משום שהוצאות הספרים מתחשבות בשאלה אם סטימצקי תרצה בספר מסוים או לא. אם לא - לפעמים די בכך כדי לפסול את הספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני לא אוהב את המוצרים בחנות, אני מדיר רגליי ממנה, ונגמר העניין. דרוש משהו מעבר לזה בכדי לגרום לי להניף שלטים בגנות העסק. מה פסול בהצלחה של סטימצקי? למה שאכעס עליהם אם הם מצליחים להתקיים גם במקומות שבהם עסקים אחרים לא מסוגלים? מה אכפת לי אם הם מציעים למכירה גם ספרים שמאוסים בעיניי? הם לא נדחפים לי במורד הגרון, הם סתם מונחים שם בשקט על המדף. אני לא אוהב את המלאי שסטימצקי מחזיקים בחנות, אבל אתה יכול לבקש מהם להזמין בשבילך ספרים שהם לא מחזיקים בחנות, ואני ממילא יודע מה אני רוצה לקנות כשאני נכנס לחנות. ואם עד שהספר מגיע כבר השגתי אותו ממקום אחר, סטימצקי אפילו לא מעקמים את הפרצוף, ומחר אני יכול לבקש מהם להזמין ספר אחר. ופעם אחת נתקלתי בעותק מקומט של ספר שרציתי לקנות, אז הם נתנו לי לקנות אותו במחיר מוזל, ובו-זמנית הזמינו עותק חדש, והבטיחו להחליף לי את המקומט בחדש כשזה יגיע, אחרי השלמה למחיר המלא, וזאת רק אם עדיין אהיה מעוניין. אני לא יכול לדעת אם ההבטחה מקויימת, שכן דוקטור פאוסטוס התגלה כספר משעמם להחריד [למכירה עותק יד שניה עם כריכה קדמית מקומטת], אבל סביר מאוד להניח שכן. סטימצקי הוא עסק. הוא לא בא לחנך את הציבור, הוא בא לספק ביקוש, וזה לגיטימי לחלוטין. מגוחך לבוא לסטימצקי בטענות על טעמו של הציבור, וגם להתלונן בפני הציבור לא יהיה חכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטימצקי זה אכן עסק, וכצרכן אני יכול להחרים אותו אם אני מרגיש שהוא פוגע בי ובציבור. כמו שהחרמתי את הירקות שהגיעו מגוש קטיף וכמו שאני מחרים מוצרים שמגיעים מחברון. אני סבור שסטימצקי מזיקה לספרות. אני חושב שהקונגלומרט המול"י הזה מסוכן. הם אינם מחזיקים, עד כמה שידוע לי, ספרים של הוצאת רסלינג. הם נותנים ללקוחותיהם חומר לעוס, משעמם, קל לעיכול. אני רואה בזה רדידות מסוכנת, נחיתת אונס. שלא כמו חנויות לממכר מוצרי מזון או ביגוד, חנות לממכר ספרים צריכה להיות בעלת ערך מוסף, תרבותי, אלטיסטי אם תרצה. אני מוכן להרחיק עד למרכז כדי לקנות ספר, אפילו אם אני יכול לרכוש אותו בסטימצקי. לפני מספר חודשים סטימצקי והוצאת עם עובד (אני חושב שזו הייתה עם עובד. אם אני טועה תתקן אותי) התאחדו. עכשיו, צפוי שספריה של ההוצאה יזכו לייצוג נרחב על חשבון ספרים של הוצאות אחרות. מה יגרום לך להניף שלטים בגנות העסק? מהו הדבר שיגרום למוצר להיות לא רק לא אהוב, אלא מתועב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש חנויות סטימצקי שמחזיקות ספרים של רסלינג, אם כי בד''כ הם דחוקים שם לשולי השוליים. ולא ידעתי שהם התאחדו עם ''עם עובד''. עצוב מאוד. נראה לי שעם הספר אבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"וכצרכן אני יכול להחרים אותו אם אני מרגיש שהוא פוגע בי ובציבור" לא רק שזה ברור, זו אפילו הנקודה - לא הסברת איך סטימצקי פוגע בציבור. הם לא מחזיקים ספרים של הוצאת רסלינג על המדפים? אבוי! גם אצלי בבית אין ספרים שלהם על המדפים. לאיזו שעה נקבע הלינץ'? סטימצקי "מזיקה לספרות"? סטימצקי "נותנים ללקוחותיהם חומר לעוס, משעמם, קל לעיכול"? אותי אתה מצחיק ומפחיד. אתה יוצא כנגד מונופול-לכאורה, אבל הבעיה שלך עם המונופול היא לא היותו כזה, אלא העובדה שהוא לא מהצד שלך. אם סטימצקי היו כופים על הלקוחות (זה בכלל בלתי אפשרי, אף אחד לא מכריח אותך לקנות, ואין לי מושג על מה אתה מלין) את הטעם שלך, היית מקעקע את הלוגו שלהם על המצח. בגלל שהם פלורליסטיים - ואת זה אתה מפרש איכשהו ככפיית "טעם רדוד" על הציבור - אתה רואה אותם כמסוכנים ומשוקצים. הסכנה היא לא סטימצקי, הסכנה היא אנשים כמוך (סכנה גם לאנשים עם טעם דומה לשלך). "מה יגרום לך להניף שלטים בגנות העסק? מהו הדבר שיגרום למוצר להיות לא רק לא אהוב, אלא מתועב?" אם המוצר איננו כמפורסם או שהשירות איננו כמובטח. אם תהליך היצור מזיק לי או לאחרים. מסעדה מתחרה שנפתחת מעבר לכביש לא עונה לקריטריון הזה, אלא אם היא מגישה חיות מחמד שנחטפו מחצרות של אנשים בסביבה. סטימצקי לא עונה על הקריטריון הזה, אלא אם היא, בעזרתם של אנשי ממשל מושחתים, משיגה כספי מיסים שלא כדין, מעלימה מיסים, מתנכלת (ולא על ידי החרמה, שהיא לגיטימית, אלא על ידי הכפשה או איומים [מהסוג הבלתי חוקי]) לסופרים ולהוצאות וכו'. סטימצקי באמת קצת מסוכנים, אבל לא בגלל מה שהם, אלא בגלל שאין להם תחרות, ואך רק בגלל זה. זו לא צרה גדולה כל כך, עם הגופים הגדולים שמתחרים בהם בחלק מהתחומים (מספר האנשים שקוראים באנגלית במקום תרגומים גדל כל הזמן, ואפשר להזמין מחו"ל די בזול, ושם לא חסרה תחרות) ועם האפשרות של סופרים למכור בעצמם את מרכולתם דרך האינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שכל מה שאומר השולי על סטימצקי מסוכן רק משום שיש להם מונופול. לולא המונופול הזה לא הייתה שום בעיה עם חנויות ספרים שמשרתות את הטעם הפופולרי: ההוצאות היו מוציאות גם ספרים שלא יימכרו בהן. צרכני הספרות היפה וספרות העיון היו מסתפקים בחנויות שמספקות את טעמם. אבל כשרוב ניכר מהחנויות הקרובות לאיזור מגוריך הן סטימצקי, אז הסיכוי שלך לפתח טעם לספרות טובה יותר קטן והולך. וזה הופך למעגל קסמים שמזין את עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלגל''צ של עולם הספרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעונים הנשמעים נגד סטימצקי מזכירים מאוד את אלה הנשמעים נגד גלגל''צ - שתיהן מונופול, שתיהן מקדשות את המכנה המשותף הבינוני, שתיהן דוחקות עוד יותר יוצרי שוליים וכדומה. גלגל''צ מעט יותר גרועה, כי כל כך הרבה תחנות מחקות את המתכונת שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו הבנתי. כיוון שאינני קולטת את גלגל''צ, אינני יודעת מי מחקה אותם (וייתכן שאינני קולטת גם את החקיינים...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש לא קולטת גלגל"צ? בשביל זה יש אינטרנט: http://radio.faz.co.il |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שם את "כל המוסיקה" מטעמים אידאולוגיים, או שקול ישראל לא נותן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קול המוסיקה ו-88FM אינם משודרים ברשת האינטרנט. עד לאחרונה גם רשת ג' לא שידרה. מחיתי בזמנו על כך. כשהם עלו לרשת לפני שבועיים-שלושה שלח לי מנחם גרנית מרשת ג' עידכון. לחובבי הסוגה הלכתי לרעות בשדות זרים. התוצאה נמצאת בכפתור „קלאסי” בלשונית „סגנון”. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה אתה מדבר? איפה יש כפתור "קלאסי" ולשונית "סגנון"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה לא להשתמש בקישור שנתן יובל אלא להיכנס ישר דרך העמוד הראשי. תיכנס ל-http://www.faz.co.il ואז תלחץ על "רדיו בפא"צ". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''רדיו בפא''צ'' מצאתי לשונית ''סגנון'', אבל לא כפתור ''קלאסי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה זה אצלי: בשורה הראשונה: "מזרחית", "עידן" ו"חגיגה". בשורה השניה: "יאסו", "נמסטה", ו"קלאסי". אין לי כוח לשורה השלישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יו, אז יוצאים אצלך כפתורים אחרים לגמרי מאלה שאצלי... מדהים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שיש כאן דיון פומבי ברדיו, אבל לבעיות פרטניות אפשר לפנות אלי לכתובת radio@faz.co.il (או לכתובת הדואר האלקטרוני שבראש הודעה זו). הייתי כותב זאת אליך ישירות, אבל אתה אלמוני. לחסומי הפופאפ אפשר לגלוש ישירות לעמוד הרדיו בכתובת http://www.faz.co.il/static/radio/main.htm . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[ציטוט] "אבל כשרוב ניכר מהחנויות הקרובות לאיזור מגוריך הן סטימצקי, אז הסיכוי שלך לפתח טעם לספרות טובה יותר קטן והולך. וזה הופך למעגל קסמים שמזין את עצמו." [/ציטוט] אתה גורם לזה להשמע כמו התמכרות לסמים, וגם כשמדובר בהתמכרות לסמים אני לא מוכן לקבל את הטיעונים האלו. "עזוב אותך מאוניברסיטה ודוסטוייבסקי, יש לי כאן את הביוגרפיה של אלון מזרחי, הרבה יותר טוב. בוא, תנסה. כולם קוראים את זה. כדאי לך. העותק הראשון עליי." מה קרה לבחירה חופשית ואחריות אישית? מי מינה אותך לראשות המיניסטריון לתרבות? מניין לנו שלך יש טעם ספרותי טוב משלי? הזכרתי באיזושהי הודעה מה המרחק של ביתי מסניף סטימצקי הקרוב, או כמה שנים אני כבר קונה שם, שאתה דואג למעגל הקסמים אליו נשאבתי, שמונע ממני לפתח טעם ספרותי ראוי? אולי בכלל אתה זה זקוק ליד המושטת שלי? אולי בולדוג צריכים לעשות תוכנית בנושא, כמו שעשו על קווי החשמל עם המתח הגבוה? "גרתי ליד סטימצקי וליד קווי מתח גבוה רק חצי שנה - הבן הצעיר שלי חטף סרטן, הבן המבוגר התחיל לקרוא מדע בדיוני. חייבים לתקן את זה! הראשון כבר אבוד, אבל עדיין אפשר להציל את הטעם הספרותי של הצעיר!" זה לא אידיאלי שאין להם מתחרים, אבל עדיין לא הבנתי למה זו אשמתם, או איך הם מהווים סכנה בעצמם, אקטיבית. הם לא שרפו את החנויות המתחרות והם לא תולשים מהספרים את דפים באקראי ומערבבים עם דפים של ספרים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה ראית שאני מתימרת להיות במיניסטריון התרבות? איפה אמרתי שטעמי טוב משלך? איפה הצעתי להושיט לך יד? נראה שהנחת אולי שכשדיברתי על החנות הקרובה למקום *מגוריך*, דיברתי עליך *אישית*. ולא היא. דיברתי על "אתה" הכללי. כלומר, "כאשר החנות הקרובה למקום מגוריו של אדם..." אינני יודעת כלום על טעמך. על טעמי שלי כבר אמרתי שאני מכורה לבלשים, שאותם הבדלתי מספרות יפה. כעת אין כאן עניין של התמכרות לסמים, זה יותר כמו התמכרות לטלוויזיה. הטלוויזיה היא מכשיר טוב במידה, אבל אם מתמכרים אליה היא יכולה להיות מאוד מנוונת. ספרות פופולרית במידה סבירה היא לא אסון גדול, אבל אם זה כל מה שאתה קורא (שוב אתה *הכללי*, לא אתה אישית) לאורך זמן, אז בהמשך תתקשה לקרוא ספרים עמוקים יותר או רציניים יותר. וזה הפסד (בעיניי לפחות). ומה סטימצקי אשמים? כבר הזכרתי שהוצאות הספרים מתחשבות בטעמם. פירושו של דבר, שייתכנו כמה וכמה ספרים טובים שלא יופיעו בדפוס אם סטימצקי יחליטו מראש על התנגדות לסופר או לעמדתו או משהו. או שהוא לא ייראה להם די פופולרי. והם אשמים בזה שהשתלטותם על השוק עשויה למנוע בדיוק את הבחירה החופשית שאתה מדבר עליה. לאדם שכל היצע הספרים הנגיש לו הוא משל סטימצקי אין בחירה חופשית. במקרים רבים הוא עלול לא לדעת שיש גם ספרות אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השתמשת ב"אתה" הכללי, ואני בתורי בחרתי ליצג את הכלל הנ"ל. [צ] "ספרות פופולרית במידה סבירה היא לא אסון גדול, אבל אם זה כל מה שאתה קורא (שוב אתה *הכללי*, לא אתה אישית) לאורך זמן, אז בהמשך תתקשה לקרוא ספרים עמוקים יותר או רציניים יותר. וזה הפסד (בעיניי לפחות)." [/צ] במקום להציג את זה כ"אני אוהבת את הספר הזה והזה והזה, חושבת שכולם יהנו מהם אם יתנו להם צ'אנס, וממליצה עליהם ממש בחום", שהיא אמירה ענווה ומדויקת, שלא מתיימרת להיות יותר ממה שהיא, את טוענת לדעת טוב מהזולת מה טוב עבורו, בתחום שהוא סובייקטיבי כמעט לחלוטין, פוסלת את דעתם של אחרים כאחת שמקורה בהכרח בבורות ו/או ברדידות, ומאשימה סוחר תמים שמספק לאזרחים ברי-דעת את הספרים שלטעמם בדרדורם והנצחת נחיתותם. [צ] "במקרים רבים הוא עלול לא לדעת שיש גם ספרות אחרת." [/צ] ולהחרים את סטימצקי היא פשוט הצעד ההגיוני במצב הזה, ולא, חס וחלילה, להמליץ לאותו אדם על אותם ספרים שאת אוהבת ושאינם בסטימצקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני טוענת שאני יודעת טוב מהזולת מה טוב עבורו. אני טוענת שסטימצקי קובעת לזולת מה טוב עבורו. הספרות איננה תחום "סובייקטיבי כמעט לחלוטין". היא לכל הפחות "אינטר-סובייקטיבית". אינני פוסלת את דעתם של אחרים כ"בורות או רדידות". מאיפה לקחת את זה? ולמה אתה שם בפי בעקביות דברים שלא אמרתי? לא הצעתי להחרים את סטימצקי, אם כי זה רעיון לא רע בעיניי. סטימצקי, מצדם, הרי מחרימים לא מעט סופרים. מי אמר לך שאינני ממליצה לאנשים על ספרים שאני אוהבת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, קצת קשה לנהל איתך דיון כשאת לא עושה טובה קטנה ובוחרת לך שם, אקראי אפילו, אותו תשאי לפחות בכל ההודעות שתחת המאמר הזה. סטימצקי לא קובעת לאף אחד שום דבר. סטימצקי מציעה מגוון מסויים של ספרים. מי שלא רוצה, לא קונה. מי שרוצה אחרים, קונה במקומות אחרים. לסטימצקי גם לא אכפת מה תקראי, העיקר שתקני, תקני אצלהם, תקני מוצר שעלה להם בזול, ושתקני מהם ביוקר. זה כל מה שמעניין אותם. אין שום מזימה זדונית להכתיב טעם לציבור, אלא ניסיון להתאים עצמם לטעמו של הציבור. את כן פוסלת את דעתם של אחרים, כשאת מתעקשת לקרוא למה שאת אוהבת "ספרות יפה" בצורה כזאת שעולה כי זוהי עובדה, ולא רק דעה (נחרצת ככל שתהיה) שלך. או כשאת מדברת על ההשפעה של סטימצקי על הטעם של הציבור, שכלפיו את מגלה פטרוניות אין קץ, במונחים של "התדרדרות לנחיתות", "מעגל קסמים" (מעגלי קסמים של עוני, של סמים, של פשע ושל כשלים לוגיים - את מכירה נוספים?). וכו'. אם לא את היא שהציעה להחרים את סטימצקי, אין הטעות באשמתי - אני מפנה אותך לראשית הודעה זו. להחרים את סטימצקי הוא רעיון מוזר במיוחד. לסטימצקי יש עניין מוצק לעודד את הספרות ואת רכישת הספרים בארץ. אם ספר לא נמצא בין המדפים בסטימצקי, יש לכך שתי סיבות אפשריות: 1. אין לו מספיק ביקוש. אם תחרימי את סטימצקי מסיבה זו, הרי שהביקוש לאותם ספרים ממש צונח עוד יותר. 2. כמו כל ארגון גדול, הם משתמשים בכוח שלהם בכדי להתמקח ולהוריד עלויות. החסכון הזה מועבר לצרכן. לולא היה מועבר לצרכן, היית יכולה להשיג מחירים טובים יותר בחנות אחרת, אליה היית ניגשת מבלי שום צורך להחרים את סטימצקי. השאלה האחרונה - אמרתי שזה פתרון מספיק, ושהוא עדיף על חרם. מאחר ואני חסיד של הדיוק - לא אמרתי/התכוונתי שהספרות היא סובייקטיבית, אלא החוויה הספרותית. ההנאה מקריאת ספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. סטימצקי, *כמונופול* קובעת גם קובעת. אפילו להוצאות הספרים, כפי שכבר ציינתי. ב. "את כן פוסלת את דעתם של אחרים,.. במונחים של "התדרדרות לנחיתות""... אנא קרא שוב את דבריי. לא מיניה ולא מקצתיה. ג. כן, יש מעגלי קסמים אחרים. גם לטובה וגם לרעה. ד. החרמה של סטימצקי יכולה גם להוסיף חנויות ספרים שאיננן סטימצקי. זו תוצאה רצויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מי בסטימצקי, בפעם המאה, מכריח אותך לקנות את ספר איקס במקום את וואי? מי בכלל מכריח אותך לקנות בסטימצקי? אם יש ספר שהם לא מחזיקים, זה לא שהספר לא קיים. אף אחד לא אוסר עליך לקנות אותו במקום אחר, ולא חסרים מקומות אחרים. סטימצקי לא מונופול אמיתי, יש חנויות פרטיות בשוק ויש רשתות נוספות - צומת ספרים, דיונון. ג. אפשר לבנות מעגל קסם חיובי, אבל זה יהיה מלאכותי. אני חושב. אני, בכל אופן, מעולם עוד לא שמעתי על אחד. ד. למה לא להחרים גם את שופרסל? הרי זה יעלה את מספר המכולות. תשובה: בגלל שאין לך אינטרס להעלות את מספר המכולות מעל למספר שיגרום תחרות מספיקה בענף. יש גבול תחתון לכמה שהמחירים יכולים לרדת. כמו כן, תצטרכי להכנס לחורף ארוך של קניה במקומות יקרים יותר (אם הם זולים יותר, היית צריכה להתחיל לקנות שם כבר מזמן, ללא קשר לחרם) לפני שתזכי לקצור את פירות התחרות המוגברת. הדברים האלו לוקחים הרבה מאוד זמן. את מתכננת לחיות לנצח? את באמת חושבת שההשקעה הזאת של מאות שקלים עכשיו תניב אלפים בעתיד שאיננו רחוק מדי? סטימצקי לא בכלל פועלים במתכונת של החכרה/זכיון? הם לא היבואים והספקים של ספרים, ובארץ הרוכשים שלהם בצורה קבוצתית עבור החנויות, בזמן שהחנויות עצמן פרטיות? למד איתי פעם מישהו שאמא שלו הייתה הבעלים של סניף כזה, נדמה לי. אם הוא הרחיב פעם בנושא, אני לא זוכר מה הוא אמר. חלק מהחנויות שלהן, חלק בזכיון. אני לא בטוח מה הכוונה בזכיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכל הכבוד לדורפל שהצליח לענות לאלמונית הדיון הנוכחי כשש דקות לפני שפירסמה את תגובתה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אצלך יש כמה תגובות שמסרבות לרדת מעמוד ה"דיונים המתמשכים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להאכיל אותך בכפית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נה, אין צורך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השעון על השרת עבר עדכון (לאחור) בפרק הזמן שבין שתי התגובות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערות חשובות: 1. אתה כל הזמן יוצר מהנחה שספר בסטימצקי זול יותר מאשר במקומות אחרים. הנחה זו היא שגויה. מחיר הספר במקומות אחרים בדרך כלל נמוך יותר מאשר בסטימצקי, או זהה. לכן אין פה 'הפסד של מאות שקלים' ולא נעליים. מקסימום כמה דקות הליכה. 2. בתל אביב אכן אין בעיה. אך בערי השדה סטימצקי הם ללא ספק מונופול. 3. אם שופרסל היו מחליטים יום אחד שלו לשווק יותר גבינות קממבר. האם היית ממשיך לקנות שם? ואם גם הגאודה הייתה יורדת מהמדף? והקשקבל? מתי זה מתחיל לשנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם מישהו יכול לספק את אותם ספרים לאותן ערים באותה הצורה במחיר זול יותר, ועדיין לעשות רווח, למה הוא לא עושה את זה? (בדרכים אחרות זה כבר נעשה - סטימצקי עצמם, כמו גם אחרים, מציעים ספרים באינטרנט במחיר זול יותר, גם לאחר משלוח. רלוונטיות לנקודה שהעלת ולתשובה שלי הן צורות הפצה זהות - חנויות ספרים "רגילות".) 2. ואני דיקטטור בדירה שלי, בגלל שאף אחד אחר שם לא זוכה להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות. אמנם אני גר לבד, אבל למה שתיתן (תיתני?) לזה להפריע לך לקרוא לי רודן? 3. לחרם זה לא היה משתנה בשום שלב. הייתי קונה קממבר, גאודה וקשקבל בחנויות אחרות, ומתישהו היה לי כבר יותר נוח לקנות רק בחנויות האחרות, בכדי לחסוך הליכה. זה לא היה חרם. זה היה מטעמי נוחות. אם הייתי צריך משהו, והייתי ליד שופרסל, והמחירים שלהם לאותו מוצר לא היו גבוהים יותר, הייתי קונה שם בלי שום בעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה צרכן לא-נבון, כי אינך מנצל את כל (מעט) הכוח שיש בידייך. מבחינתי סטימצקי בעייתית מכל מיני סיבות, כולל העיצוב בחנויות שלהם, היחס לסופרים ולהוצאות, ועוד הרבה דברים אחרים שאינם מתבטאים רק במחיר. זו זכותי המלאה (וחובתי כצרכן מודע) להעביר את השקלים שלי לחנות ספרים אחרת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |