 |
|
 |
||
|
||||
 |
המאמר מעניין, אבל הוא לוקה בכשל לוגי בסיסי: ההגדרה שהוא מגדיר את "תופעת העידן החדש" היא מעגלית. המחבר טוען שהוא מתנגד לרוחניות שנועדה להשגת מטרות חומריות, אבל הדברים שהוא כולל בקטגוריה "עידן חדש" מוגדרים, במשתמע, כ"דברים רוחניים שנועדו להשגת מטרות חומריות". אגב כך, הוא עושה סלט מהרבה תורות שאין ביניהן קשר ומציג את כולן (תוך בחירה בגילויים מסויימים שלהן) כ"תורות קש". למשל, קשה לי להאמין שנזירים דאואיסטים החוקרים את הקוסמולוגיה והרפואה הסינית דרך טאי צ'י, ושנזירים בודהיסטים הצועדים בדרכם (הדארמה) דרך מדיטציה עושים זאת כדי לקדם מטרות חומריות, ואני לא רואה סיבה לייחס מטרות כאלה רק למערביים המאמינים בדרכים אלה אך בשל היותם מערביים. חוץ מזה, ההתבוננות על בריאות וגוף כמטרות חומרניות ולא רוחניות מעידות על ההטייה של כותב המאמר. בתורת הרפואה הסינית, עקרון חמשת היסודות קשור לקוסמולוגיה, למשמעות הקיום העולמי והאנושי לא פחות משהוא קשור לפיסיולוגיה ולרפואה. כמו כן, מי שאכילת ירקות ופירות אורגניים, וקידום החקלאות האורגנית, חשובה לו (מודה באשמה) עושה זאת לא רק מתוך דאגה לבריאותו, אלא גם משום החשיבות הרוחנית שהוא מייחס לשימור השונות בין סוגים שונים של חיים על פני כדור הארץ. מובן, שראייה צרה של "מהי דת" או "מהי רוחניות" תבטל כחומרית כל אמונה שאינה עוסקת בדוד גדול עם זקן וגלימה היושב על כס השיפוט ומעניש אותנו אחרי שאנחנו מתים, אבל תיתכנה גם ראיות רחבות של מי אנחנו ולאן אנחנו הולכים. כמו, למשל, הראיה שכל החיים על כדור הארץ מקודשים מעצם הווייתם, בלא איזו ישות חיצונית, ובשם הקדושה הזו הם נדרשים לכבד את זולתם ואת החיים שלהם עצמם. יש מי שהשקיעו בשאלות האלה הרבה מחשבה, ואין המדובר רק בעורכי ירחוני נייר כרומו; איינשטיין ושפינוזה, אם למנות אחדים שחושבני שיהיו קרובים יותר לליבו של כותב המאמר. אבל לא רק הם. חבל לשים את כל מי שמקדיש מחשבה מסוג קצת אחר לחייו ולמשמעותם באותו סל עם נצלנים, שרלטנים וממסחרים; קיוויתי לדיון מעמיק יותר בעניין הזה, וחבל. כמובן שאפשר לצאת מזה אם טוענים שהמעמיקים יותר אינם בבחינת "עידן-חדשניקים", אבל אז אנחנו שוב בבעיה של הגדרה מעגלית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה פעמים הדיון שמתפתח מעמיק יותר מהמאמר. אל תתייאש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להרגשתי, אתה מצפה לדיון מעמיק, אבל בכיוון מוגבל מראש על ידך. הנקודה שהמאמר מעלה לדיון היא התשתית החומרנית המסתתרת מתחת לפרונט הרוחני. כיוון זה אינו לרוחך. אתה היית רוצה ללכת בכיוון אחר. אתה יכול לעשות זאת בתגובותיך, אבל למה לבוא בטענות לכותב המאמר? בצורה מסויימת אני מסכים איתך. לטעמי תורות הניו-אייג' הן בבחינת שוקולד רוחני, שערכו נגזר לא מערכו התזונתי, אלא מן הצורך של צרכניו. ולכן זיופים ודלות רוח בתורות הללו הן פחות חשובות ממה שנראה לכאורה. בכל זאת, חשיפתם ודיון בם הם נושאים לגיטימיים לדיון. אשר לשאר דבריך, בהם עצמם יש ניחוח קל של ניו אייג'יזם. הפרחת שמות ועובדות מרוחקות שבחינה קצת יותר מיודעת שלהם חושפת צל צילה של שטחיות. א. הבודהיזם כחריג היא אכן דת עם דגש על הצד הרוחני והתרחקות מן החומרנות והפוליטיקה של השלטון. אבל עיון היסטורי, אפילו ראשוני בתולדות הדת החשובה הזאת, מציג מייד את השיקולים המעשיים והחברתיים שהינחו את התפתחות הדת הזאת על פילוגיה והוריאציות השונות מאוד זו מזו שהתפתחו ממנה. הדמיון בין הכתות הבודהיסטיות השונות בדרום הודו, הבודהיזם הטיבטי, הסיני, היפאני וכן הלאה אינו גדול מן הדמיון שבין היהדות והאיסלם. ב. ההיסטוריה של סין והודו כערש המגיפות של העולם (חולירע, טיפוס, אבעבועות שחורות ועוד), מעלה את הצורך בספקנות כלפי הקוסמולוגיה העילאית הנסתרת של התורות הרפואיות שלהן. ג. שפינוזה הוא ממש משענת קנה רצוץ לניו-אייג'יזם. מבלי להיות מבין גדול בתורתו, אפשר לדעת ששפינוזה היה רציונליסט טהרן שכל התורות ה"רוחניות" הן בעיניו אמונות תפלות בלבד. השימוש שלו ב"היסטוריה" הסינית שעליה ידע בעיקר מפי השמועה הבלתי מבוססת כדי לערער על העובדתיות של ההיסטוריה התאולוגית, רחוקה מלהפוך אותו לחסיד של פנג שואי ודיקור סיני. איינשטיין היה פיזיקאי מן המעלה הראשונה. לדעותיו והשקפותיו הפילוסופיות אין שום יתרון מיוחד על דעותיו של כל אדם אינטלגנטי. הערצתו לגנדי לא מסמלת אותו כבודהיסט (אגב, גם לא את גנדי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לתמצת את המאמר, ניסיתי להעלות כאן שתי טענות: 1. הטענה הראשונה היא לשונית. המונח 'רוחניות' הוא מונח- שעקב התפתחויות היסטוריות מסוימות בחשיבה המערבית- נושא מספר גדול של משמעויות שלא בהכרח מתיישבות זו עם זו. לכן, לדעתי, הדיבור על 'רוחניות' הוא בעייתי ברמת העיקרון. בלשון הדיבור, אנו נוטים לקחת את כל מה שמתאים לאחת המשמעויות ולהכניס אותו תחת הכותרת 'רוחניות'. לפעמים, כתוצאה מאותה עמימות לשונית, אנו מייחסים למה שמוגדר כרוחני על פי מובן אחד של המילה, את האיכויות של הרוחני על פי המובנים האחרים. כמובן שלא חסרות דוגמאות: עצם העובדה שבדיון שלהלן מכניסים תחומים שונים ונבדלים כמו בודהיזם, פאנג-שווי וניאו-אפלטוניות תחת אותה כותרת- כאשר חלק מהמידיינים שוללים את כולם וחלק מחייבים את כולם- מוכיחה את הטיעון. במילים אחרות, אין כאן שום קביעה ערכית. בסך הכול יש כאן טענה ביחס לחמקמקות של המושג 'רוח'. 2. את הטענה השניה אפשר להגדיר כטענה סוציולוגית או תרבותית. הטיעון הוא שמה שמכונה 'מהפכת העידן החדש' הנו מהפכה רוחנית בערבון מאד מוגבל. שכן, בניגוד למהפכות אחרות (מעליית הנצרות ועד הסוציאליזם) המהפכה הזאת לא מביאה איתה איזה שינוי רדיקלי בצורה שאנו מתייחסים אל שאלות היסוד של החיים או איזו הסתכלות חדשה על מטרת הקיום. כמובן שזה לא פוסל את הניו-אייג' כתופעה תרבותית, כמהפכה בסגנון החיים וכדומה. כמובן גם שאני לא טוען שכל מי שמשתייך או מזוהה עם הניו-אייג' מתעניין רק בשיזוף טוב יותר או בסקס איכותי יותר. (מטרות ראויות לכשעצמן). ברור שיש רבים, הן בין אותם נזירים שהזכרת והן בין תלמידיהם המערביים שבאמת מעוניינים במשהו מעבר לשיפור איכות החיים שלהם. כשהייתי בהודו למשל, הכרתי שם מערבי שבילה שלוש שנים במדיטציה במערה. אני לא חושב שהוא עשה את זה רק בשביל לשפר את עור הפנים שלו או בשביל להרגיש יותר סבבה. יכול להיות שגם אתה משתייך לאותם אנשים, אני לא יודע. אבל- וזה אבל משמעותי- הניו-אייג' כתנועה המונית וכתופעה תרבותית, לא מתעסק בדברים האלה. (כמובן שאני מדבר בהכללות, אבל אין מה לעשות, תמיד יהיו יוצאים מהכלל). הנ"א כמעט שלא מציב בפני האדם מטרות חדשות. הוא רק מציב אמצעים חדשים. במובן זה הוא חלק מתרבות הצריכה החילונית ולא משהו חדש. כמובן שהבודהיזם, הטאואיזם וכל יתר השיטות הללו כן מציבות מטרות חדשות לאדם, מטרות שהנן מעבר למטרות שמציבה בפניו אותה תרבות צרכנית. אבל ראשית, אין הרבה ניו-אייג'רים שבאמת מתמסרים לאותן דרכים ושיטות עד הסוף. ההמון, מטבע הדברים, רק מאמץ את הסממנים החיצוניים או את הדברים שיכולים לשמש אותו למטרותיו שלו. שנית, תפיסות כמו הבודהיזם או הקבלה לא נולדו אתמול. אלה מסורות עתיקות ורציניות שהתקיימו ותורגלו במשך מאות-או אלפי- שנים. במובן זה אי אפשר לראות בהן איזו מהפכה או תופעה חדשה מפני שהדבר החדש היחיד זו התפוצה ההמונית שלהן. וכאמור, מה שנפוץ בציבור זה רק הסממנים החיצוניים והשטחיים שלהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקבלה היא תורה עתיקה עם מסורת של אלפי שנים? ספר הזהר עדיין לא בן אלף שנים. עיקרו חובר במאה ה־12 ע"י משה דה־ליאון. לא זכור לי אם חלקים נוספים בו חוברו יותר מאוחר. לאחר מכן במאה ה־16 הכניס האר"י מצפת עוד שינויים רבים. הקבלה כמו שאנו מכירים אותה כיום היא קבלת האר"י. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אמרתי "מאות או אלפי שנים" אז אל תתפוס אותי במילה. אבל, אם אתה מתעקש לתפוס אותי במילה, אז נכון שהטקסטים הקבליים הכי מוקדמים שמצויים בידינו הנם ככל הנראה מהמאה ה12 (ספר הבהיר היה נפוץ בערך מאה שנה לפני הזוהר), אבל היו זרמים אזוטריים ביהדות עוד הרבה לפני כן. בתלמוד ובמדרשים מסופר שהחכמים עסקו בכל מיני שיטות מיסטיות שנקראו 'מעשה בראשית' ו'מעשה מרכבה', שבאמצעותן הן חוללו כל מיני מעשי קוסמות. למרות שלא ממש מפורט מה היו השיטות הללו, ישנם חוקרים שסבורים (על סמך כל מיני ראיות) שהבסיס לתורות הקבליות מצוי כבר שם. בנוסף, קיימת ספרות ההיכלות (ספרות מיסטית יהודית שמקורה כנראה במאות הראשונות לספירה) והיו גם זרמים מיסטיים ביהדות בית שני- כפי שבא לידי בטוי בכמה ממגילות מדבר יהודה ואולי גם בגנוסיס המוקדם. ייתכן מאד- גם אם זה לא הוכח- שכל הזרמים והמסורות הללו השפיעו על היווצרות הקבלה כפי שאנו מכירים אותה במאות ה12-13. ואגב,ישנו כמובן גם ספר יצירה- טקסט קטן ואזוטרי שעוסק בדרך שבה אותיות הא"ב יוצרות את העולם. המקובלים המאוחרים יותר התייחסו אליו כאל טקסט קבלי לכל דבר וכתבו לו פרשנויות בנוסח זה. (אם כי הם טענו שהוא חובר ע"י אברהם אבינו). ע"פ מחקרים אחרונים מקורו של הספר הוא אי-שם בתקופת בית-שני. ועוד הערה לסיום: אני לא בטוח שמה שקרוי היום 'קבלה' מקורו בזוהר או באר"י. אני מעריך שלדברים שמדונה מתעסקת בהם אין ממש קשר לקבלת הזוהר או האר"י. (מקסימום כמה טכניקות מדיטטיביות של אבולעפיה). סביר יותר להניח שאלה שיטות ניו-אייג' פרופר שנוצרו בשנים האחרונות ורק נתלות במסורות ישנות כדי להוסיף לעצמן מכובדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הגודל (של אלוהים) לא קובע", מאת גלעד ברזילי: דיון 1522. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההבהרות, יואש. אני מסכים, בעיקר עם החלק השני. צרכנות במסווה של רוחניות וחיפוש היא תופעה מאכזבת, בלשון המעטה; והיא כמובן קיימת בכל ענפי הדת והרוח - הדתות המונותאיסטיות בכלל זה - ובכל מקום שבו יש בני אדם, כנראה (כך שאני לא מקשר את זה דווקא לתופעת הניו-אייג'). אם כבר מדברים על זה, אני מעדיף אנשים שזילות אמונתם מביאה אותם לרכוש קריסטלים על פני אנשים שזילות אמונתם מביאה אותם לשעבד, לכבוש ולרצוח אנשים אחרים. אבל לגוף העניין, אני כנראה אופטימי יותר ממך, כנראה, ורואה סביבי מספיק אנשים ששואלים שאלות רציניות שהתשובות עליהן מכוונות להיטיב את העולם שסביבם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נכון שתחת כנפי המושג רוחניות יש מקום למספר גדול של משמעויות, אולי זו השפה החמקמקה ולכן יש צורך בפירוט נוסף. כאשר אומרים דת או אמונה, ידועות דתות שונות ואמונות שונות, בלי פירוט נוסף לא נדע על ההבדל ביניהן. 2. הטענה שמהפכת העידן החדש זו מהפכה רוחנית דורשת את מרחק הזמן. יש מהיומרה שלבני אדם ולחיים יש איזו תכלית או מטרות. רובנו שהתחנכנו על ברכי התרבות המערבית היהודית נוצרית בטוחים שלחיים יש מטרות. גם אלה הרואים עצמם חילוניים מרגישים חוסר ומנסים למלא אותו באמונות שוא וניו איג', קבלה, בודהיזם או חזרה בתשובה הם חלק ממבחר גדול. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |