 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעייה רצינית, שאנשים מתעלמים ממנה כאשר באים לדון בשאלת העינויים, היא תקפות ההודאה. כולנו מכירים את הבדיחה על השפן, שלאחר חקירה בשב"כ הודה שהוא דוב - והמצב לא רחוק מהמציאות. תחת עינויים, אדם יגיד כל דבר. הוא יחתום על כל מה שיבקשו ממנו. עינויים, מעבר להיותם בלתי הומניים, הינם בלתי יעילים. לא כל כך מזמן, בשנות השמונים, התחקה השב"כ אחר מחתרת קטלנית, ולכד את חבריה בשעה שמלכדו ששה אוטובוסים. מאחר והמחתרת הייתה יהודית, איש לא חשב בכלל להפעיל עינויים כלפיה - וראה זה פלא, חבריה נלכדו גם בלי טלטולים. דובי, אתה מוציא את דיבת ה-FBI רעה. אין סוכן אמריקני, על אדמת אמריקה (בעולם השלישי זה סיפור אחר לגמרי) שיעז לענות אזרח לצורך חקירה. הדברים הללו נגמרו, ודי מזמן. ועם זאת, לאמריקנים יש נסיון בכלל לא רע בהתחקות אחר מבצעי פיגועי טרור - בלי עינויים. רק בשכל. רק מה, פה עדיין לא שמעו על זה. מקימי השב"כ היו בולשביקים, והשב"כ עדיין עובד בשיטות של הנ.ק.וו.ד. האם, אי פעם, מנע השב"כ מקרה אמיתי של פצצה מתקתקת? האם עינויים הם מה שאפשר זאת? או שמא כל הנושא של פצצה מתקתקת הוא סנאריו תיאורטי בלבד, שבשמו מענים כותבי כרוזים (וכותבי כרוזים אכן עונו)? ומה יקרה, אם לאחר חקירת אדם בעינויים, יסתבר שהיה חף מפשע? האם נוכל להסתכל בעצמנו במראה? ולמה, בעצם, לעצור בפצצה מתקתקת? מה, האנס הסדרתי פחות מפחיד? ועדיין, איש לא העלה על דעתו לחקור אנשים שאולי שמעו משהו ממישהו יל האנס הסדרתי, באמצעות עינויים. אחד השב"כניקים אמר בתיסכול, לאחר פסק הדין: "עשו מאתנו משטרה". נכון! בדיוק - הם גוף משטרתי, שמתעסק בסכנות לבטחון המדינה. זה הכל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי, אתה לא מדייק. שפן או דוב, השב"כ לא מענה אנשים בשביל להוציע מהם הודעות, הוא מענה אותם בשביל להוציא אינפורמציה - ואינפורמציה ניתן לבדוק מול המציאות, לאשר או להכחיש. דהינו, אם נחקר שב"כ אומר שבונים פצצה בבית X, רק צריך ללכת לבית ולבדוק. דרך אגב, אני מתנגד נחרץ לעינויים ומאוד תומך בפסיקה של בג"ץ, אבל לדייק צריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם, אני לא מאמין לשב"כ. נקודה. האנשים האלה שקרנים. ממה התחיל כל הסיפור של "לחץ פיזי מתון"? מפרשת נאפסו. עיזאת נאפסו היה קצין מודיעין ממוצא צ'רקסי. שטינקר בלבנון העליל עליו שהוא מסר מידע לסוכן של אש"ף. השב"כ לא בדק את ההאשמות - הוא עינה את נאפסו, עד שנאפסו מסר הודאה. על סמך ההודאה הזו, נאפסו נמצא אשם ונשפט ל-18 שנות מאסר בעוון ריגול חמור. אלא שנאפסו היה זכאי. כאשר נחשפה פרשת השב"כ, נחשף שמו של יוסי גינוסר, אחד מ"גיבוריה" ומי שהיה מענו הראשי של נאפסו. משנחשף גינוסר (שמשום מה נחשב עדיין ראוי לבוא בציבור הישראלי, במקום לזחול לאיזו מאורה ולהשאר בה), הגיש נאפסו ערעור. הערעור התקבל. בית המשפט קבע שאנשי השב"כ שיקרו. נאפסו זכה לפיצויים. הפיצויים לא החזירו לו את שלש השנים שאיבד בכלא, את האשה שהתגרשה ממנו כשנאסר, את מעמדו בחיל המודיעין. אז מה היה לנו כאן? רשלנות וטמטום. ההשענות על העינויים החליפה את החקירה. אדם חף מפשע עונה ונמק בכלא. לאחר פרשת נאפסו, הוקמה ועדת לנדאו. השופט לנדאו התפרסם כמי שהמציא את הביטוי "לחץ פיזי מתון" - אבל הוא המציא אותו רק לצורך אמיתי של פצצה מתקתקת. הוא גם קבע שהשב"כ שיקר דרך קבע בבתי המשפט. סיפור אחר, מימי שירותי בעזה: חייל ישראלי נרצח בצורה אכזרית (אמנון פומרנץ, נשרף למוות ב20.9.91). השב"כ הבטיח להשיג את הרוצחים. הוא השיג אותם. הוא השיג אותם על ידי לקיחת בני ערובה. במו עיני ראיתי איך מובילים באישון לילה ילד בן שש, כבול, עיניו מכוסות, להחזקה כבן ערובה. השב"כ איים על המשפחה, שאם הרוצח - אחיו של הילד - לא יסגיר את עצמו, הילד ישלח למחנה אנצאר. ממה שהבנתי, הם גם איימו על המשפחה שהילד יאנס שם - ודברים כאלה קרו. החשוד הסגיר את עצמו. זו התמונה, אדם, שאתה צריך לשוות לגנד עיניך: ילד בן שש, כבול ומעוור, באישון לילה, בבסיס צבאי. ככה השב"כ עובד. זה לא מוסרי. לרוב, זה גם לא חכם. רבותי, השב"כ הוא זרוע של אכיפת חוק. הוא אחראי על מניעת פגיעות בבטחון המדינה - אבל הוא עדיין זרוע של אכיפת חוק. אין בטחון ללא חוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי, בוודאי שהשב"כ צריך להיות כפוף לחוק, ובוודאי שהוא מוגבל. בג"ץ רמז על זה נמרצות בפסיקה שלו, והנושא פרוץ לחלוטין. היום, כל סמכותו החוקית של השב"כ באה לו מאישורים חתומים _אישיים_ שניתנים לסוכנים ע"י שר המשפטים! זה מצב אבסורדי. אבל כל זה לא משנה את העובדה שככל הנראה יש צורך בקיומו של השב"כ במצב העניניים הנוכחי. עצם המחסור בחוק והכוח הרב שניתן לשירות יוצר השחתה, אבל אתה מפקפק בעצם נחיצותו וקובע נחרצות שהוא פשוט מושחת. זה נראה לי מוגזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאפסו ישב 7 שנים בכלא , לא 3 לידיעתך . הוא הסכים לעיסקת טיעון שהוציאה אותו מיידית מהכלא ללא עיקובים נוספים . כשאתה יושב 7 שנים בכלא ואומרים לך תעשה ככה וככה ואתה חופשי , אז הברירות מעטות . הוא היה זכאי , צ'רקסי , והמדינה העלילה עליו תואנה . מי שאומר שמוצאו לא קשור לעניין , לא יודע כלום . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה. הם כן מענים על מנת להוציא הודאות. גם במשטרה, גם בשב"כ. מה, זה היה הקצין הדרוזי ההוא? מה זה היה חבורת מע"צ? ויש עוד כמה דוגמאות מעוררות חלחלה. זה שאפילו לרגע יכולת להתעלם מזה, זה בדיוק ההוכחה לכך שקהות החושים עברה כל גבול ויש לשים לה גבול, לא עמום אלא ברור כשמש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין שהתשובה לשאלה באשר להאם השב''כ אי פעם ניטרל פצצה מתקתקת בעזרת עינויים היא דווקא כן. מה שאני מציע הוא להסיר את המרכאות מהפצצה המתקתקת. אני מאמין שזו הייתה גם כוונתו של בג''ץ, כשקבע שהגנת ה''צורך'' עדיין תעמוד לצידם של חוקרים שיוכיחו כי הייתה להם עילה טובה להאמין שאכן מדובר היה בפצצה מתקתקת. לא ''פצצה מתמשכת'', לא ''פצצה מתקתקת, קריצה'' ולא ''אופציה עמומה לכזה-כאילו פצצות כזאת אולי''. פצצה פצצה, שממש מתקתקת, וממש עשויה להתפוצץ עוד רבע שעה במרכז קניות הומה אדם. כזאת פצצה, או חשד סביר ואמין לכזאת פצצה, מצדיקה עינויים, וגם זה רק עד רמה מסויימת. השב''כ אינו מתעסק בפושעים רגילים, אלא בפשע מאורגן מהסוג הגרוע ביותר. לכן צריך לאפשר לו להשתמש בכלים יוצאים מגדר הרגיל במצבים יוצאים מגדר הרגיל. שוב - הפיקוח צריך להיות ע''י מישהו מחוץ למערכת השב''כ, היועץ המשפטי, לדוגמא. חוקר שלא יאמין שהתירוץ שלו יעמוד לו במשפט, לא ישתמש בעינויים. אם זה אומר שלא יהיו עינויים בכלל, אני לא אזיל דמעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזאת אומרת? באיזה הקשר? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |