בתשובה ליוסי גורביץ, 14/09/99 23:50
עינויים, הודאות, ופצצות מתקתקות. 51
דובי קננגיסר • בתשובה ליוסי גורביץ יום ה', 16/9/1999, 22:48
אני מאמין שהתשובה לשאלה באשר להאם השב''כ אי פעם ניטרל פצצה מתקתקת בעזרת עינויים היא דווקא כן.
מה שאני מציע הוא להסיר את המרכאות מהפצצה המתקתקת. אני מאמין שזו הייתה גם כוונתו של בג''ץ, כשקבע שהגנת ה''צורך'' עדיין תעמוד לצידם של חוקרים שיוכיחו כי הייתה להם עילה טובה להאמין שאכן מדובר היה בפצצה מתקתקת. לא ''פצצה מתמשכת'', לא ''פצצה מתקתקת, קריצה'' ולא ''אופציה עמומה לכזה-כאילו פצצות כזאת אולי''. פצצה פצצה, שממש מתקתקת, וממש עשויה להתפוצץ עוד רבע שעה במרכז קניות הומה אדם. כזאת פצצה, או חשד סביר ואמין לכזאת פצצה, מצדיקה עינויים, וגם זה רק עד רמה מסויימת. השב''כ אינו מתעסק בפושעים רגילים, אלא בפשע מאורגן מהסוג הגרוע ביותר. לכן צריך לאפשר לו להשתמש בכלים יוצאים מגדר הרגיל במצבים יוצאים מגדר הרגיל.
שוב - הפיקוח צריך להיות ע''י מישהו מחוץ למערכת השב''כ, היועץ המשפטי, לדוגמא. חוקר שלא יאמין שהתירוץ שלו יעמוד לו במשפט, לא ישתמש בעינויים. אם זה אומר שלא יהיו עינויים בכלל, אני לא אזיל דמעה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות