בתשובה להאייל האלמוני, 23/08/05 18:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא מבין מה הוויכוח הגדול. _ברור_ שבתפיסה היהודית/ישראלית שלנו, ערלות מבדלת יהודי מעמו במידה גדולה הרבה יותר (הייתי אומר כמעט מוחלטת) מזו של אכילת חזיר, שבתורה מבדלת (קצת) יותר מזו של שמירת שבת. זה בכלל לא קשור מה כתוב בתורה או במקורות אחרים. זה לא רלבנטי. אפשר להתווכח, סוציולוגית, למה זה נהייה דווקא ככה, אבל העובדה היא שזה המצב. כשאתם לא מלים את בנכם, יש ל(חוסר) הפעולה משמעות הצהרתית מרחיקת לכת מבחינת העם והחברה בארץ. זה לא על מה יגידו בגן או בטירונות. זה על מה _אתם_ אומרים על היחס שלו ושלכם (אבל קודם כל שלו) לעם היהודי. אי-מילה זו תקשורת לעולם. אתם יכולים לומר שאתם לא מכירים בעם היהודי, או שאתם מעדיפים את שלמותו הפיסית של בנכם על פני כל שיקול אחר, או שאתם מוכנים לקחת עליו צ'אנס כדי לקדם אג'נדה צודקת, או שאתם מעדיפים להמנע מסממני דת למרות כל האמור, או כל טיעון אחר. אבל אל תמציאו רציונליזציות ללמה המשמעות של מילה בחברה היא לא רלבנטית. זה פשוט לא נשמע אמין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא לייחס לאנשים האלה יושר? בין אם אתה מסכים אתם או לא, ניכר שהם היו בדילמה רצינית ובמצוקה קשה לפני שהחליטו מה שהחליטו. אני לא חושבת שיש כאן חוסר "אמינות". השיקולים שלהם הם השיקולים שלהם - אתה לא יכול לקבוע עבורם מה האג'נדה שלהם. הם חושבים שהמילה לא רלוונטית - כ כ ה ה ם ח ו ש ב י ם . אתה חושב אחרת? סבבה! אבל אל תגיד להם מה הם "באמת" חושבים ומה לא. וכהערת אגב: מעניין שהחשיבה וההתלבטות הם דווקא במחנה שלא הולך על האופציה הניתוחית, ושמי שמנתחים את בנם ברוב המקרים עושים זאת בלי לחשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כזה מעניין. בהינתן 100 זוגות הורים, נניח ש-90 מהם לא חושבים על הנושא בכלל (ולכן מלים), ועוד 10 חושבים. מתוך ה-10, חמישה זוגות ימולו את בנם וחמישה יחליטו לא למול. עכשיו, אמנם רוב אלה שמלו את בנם עשו את זה מבלי לחשוב, אבל זה לא אומר ש"החשיבה וההתלבטות הם במחנה שלא הולך על האופציה הניתוחית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאיך שהם חושבים זה עניינם, אבל מה המשמעות של מה שהם עושים בעיני החברה לא תלויה רק בהם. אולי מילה לא אומרת כלום להם, אבל היא בהחלט אומרת הרבה מאוד לכל השאר. זו הצהרה כבדת-משקל, בין אם זו היתה הכוונה של המצהיר ובין אם לאו. מי שלא מל את בנו נוהג לפי הנורמה. לא נראה לי מפתיע שמי שמסרב לפעול לפי נורמה חזקה מאוד חושב עליה יותר ממי שלא, ולו בגלל שהם חשופים להשפעה של הסרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך שאין כלל חשיבות בדיון זה לחומרה ההלכתית. אני גם מסכים שאי-מילה היא מנוגדת לנורמה _כיום_ הנחשבת כהצהרת שייכות לעם היהודי, ושהיא בהחלט צורמת ומושכת את תשומת הלב. אבל, וזה אבל בעל משמעות כבדה לדעתי, אתה חייב להכיר בכך שההחלטה על אי-מילה יכולה גם להתקבל _למרות_ תחושת שייכות חזקה לעם היהודי, על-ידי הורים חילוניים. הסיבה לכך שהורים חילוניים שאינם רוצים להתנכר לעם היהודי יכולים לבחור שלא למול את בניהם נעוצה בהבנה שגם מנהג המילה, כמו מנהגים יהודיים-דתיים רבים בעבר ובעתיד, ילך ויתמעט, יוטל בספק ויאבד את מעמדו כמנהג ברור מאליו. כבר היום רואים את התרחבות התופעה בחברה היהודית בארץ ובחו"ל, ומשנה לשנה היא מתרחבת, מקבלת עוד ועוד לגיטימציה ותומכים ומעוררת פולמוס שפעם היה טאבו. זכור מה היתה המהומה התקשורתית בשנה הראשונה שראש-עריית תל-אביב הצהיר שלא יאכוף את האיסור על אי-פתיחת מקומות בילוי בערב ט' באב. אמנם כיום עדיין בערב ט' באב רוב המקומות סגורים, אך היום הזעזוע והתדהמה הציבורית על החלטה כזו תלך ותקטן. כך קרה לשמירת כשרות, לעלייה לתורה בבר-מצווה וכך יקרה תוך זמן מה (שנים ספורות לדעתי) לנסיעה ביום-כיפור, לחתונות יהודיות וגם לברית המילה. לכן, בבואך לשפוט הורים חילוניים _שבוחרים_ לא למול את בניהם, זכור שגם הם, כמוך בדיוק, רואים את החברה משתנה ויודעים שמה שנדמה היום כאמירה חמורה יראה בעוד שנים ספורות כדבר של מה בכך. היות ומילה אינה דבר של מה בכך, הרי שגם הורה חילוני בעל זהות יהודית חזקה (וכמובן שלא אכנס לשאלה של מה זה אומר בכלל) ושקשה לו להשלים עם בן ערל, עשוי לנשוך שפתיו מתוך ידיעה שאוטוטו לאף אחד לא יהיה אכפת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |