 |
אני מסכים איתך שאין כלל חשיבות בדיון זה לחומרה ההלכתית. אני גם מסכים שאי-מילה היא מנוגדת לנורמה _כיום_ הנחשבת כהצהרת שייכות לעם היהודי, ושהיא בהחלט צורמת ומושכת את תשומת הלב.
אבל, וזה אבל בעל משמעות כבדה לדעתי, אתה חייב להכיר בכך שההחלטה על אי-מילה יכולה גם להתקבל _למרות_ תחושת שייכות חזקה לעם היהודי, על-ידי הורים חילוניים. הסיבה לכך שהורים חילוניים שאינם רוצים להתנכר לעם היהודי יכולים לבחור שלא למול את בניהם נעוצה בהבנה שגם מנהג המילה, כמו מנהגים יהודיים-דתיים רבים בעבר ובעתיד, ילך ויתמעט, יוטל בספק ויאבד את מעמדו כמנהג ברור מאליו. כבר היום רואים את התרחבות התופעה בחברה היהודית בארץ ובחו"ל, ומשנה לשנה היא מתרחבת, מקבלת עוד ועוד לגיטימציה ותומכים ומעוררת פולמוס שפעם היה טאבו.
זכור מה היתה המהומה התקשורתית בשנה הראשונה שראש-עריית תל-אביב הצהיר שלא יאכוף את האיסור על אי-פתיחת מקומות בילוי בערב ט' באב. אמנם כיום עדיין בערב ט' באב רוב המקומות סגורים, אך היום הזעזוע והתדהמה הציבורית על החלטה כזו תלך ותקטן. כך קרה לשמירת כשרות, לעלייה לתורה בבר-מצווה וכך יקרה תוך זמן מה (שנים ספורות לדעתי) לנסיעה ביום-כיפור, לחתונות יהודיות וגם לברית המילה.
לכן, בבואך לשפוט הורים חילוניים _שבוחרים_ לא למול את בניהם, זכור שגם הם, כמוך בדיוק, רואים את החברה משתנה ויודעים שמה שנדמה היום כאמירה חמורה יראה בעוד שנים ספורות כדבר של מה בכך. היות ומילה אינה דבר של מה בכך, הרי שגם הורה חילוני בעל זהות יהודית חזקה (וכמובן שלא אכנס לשאלה של מה זה אומר בכלל) ושקשה לו להשלים עם בן ערל, עשוי לנשוך שפתיו מתוך ידיעה שאוטוטו לאף אחד לא יהיה אכפת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש