|
||||
|
||||
אחד הדברים המרתקים בויכוח על ההתנתקות הוא הלהיטות של צד מסויים לחזור על נימוקים שהם מופרכים-מאליהם. (לערן: הייתי צריך לעצור בזה, בלי לחשוש להדרדרות "רמת הדיון". יש צורך לנמק מדוע אין צורך לנמק ש"גם לא ברור שאיכפת להם ממנה" היא שטות? אני חושב שלא, אפילו אם זו טענה שחזרו עליה לא מעט פעמים. מסתבר שבמצבים מסויימים אנשים מפסיקים לחשוב, וזה נתון שמי שמתכנן רובוטים בעלי קוואליה מוכרח לקחת בחשבון). |
|
||||
|
||||
שמעתי הבוקר ברדיו את אמה של אותה ילדה (בת 12!), אשר שוחררה סוף סוך (אחרי 36 ימים אאל"ט) ממעצר. אני חושב שהטענה "לא אכפת לה (לאמא) ממנה (מהילדה)" היא קצת קיצונית, ועדיין, לי, כהורה, קשה לראות איך הייתי נמנע מלעשות *כל* מה שביכולתי, לו הבת שלי (שמבוגרת מאותה ילדה באיזה שנתיים) היתה יושבת במעצר (ולו גם בתנאי פנסיון) לא חמישה שבועות, אלא חמישה ימים (אפילו 5 שעות) כדי להביא לשחרורה. במהלך אותו ראיון רדיופוני (שהשאיר עלי, אני חייב להודות, רושם קשה למדי1) חלפה במוחי מחשבה בהחלט בלתי תקינה פוליטית, (ואפילו לי היא נראית אבסורדית) שייתכן שאצל אותה אם, שיש לה, לפי עדותה, עוד שמונה ילדים פרט לאותה ילדה, הכמות היא על חשבון האיכות, ושבפורום כזה גדול, העדרה של אחת אינו כה משמעותי. ___ 1 עד כדי הפרת השתיקה האיילית. |
|
||||
|
||||
זו באמת אפשרות סבירה, שהאמא אמרה לעצמה "טוב, אז מה-שמה מספר 5 במעצר, לא נורא, יש לי עוד שבעה. 3, תעשי לי קפה." אפשרות אחרת היא שהמשפחה חושבת שחמישה שבועות במעצר הם מחיר כדאי, כאשר הבת מוכנה לעמוד על שלה מול מערכת שלא יודעת להחזיק פושעים אלימים במעצר, אבל מפעילה את כל כובד המשקל (כולל מעבר על החוק) נגד ילדה בת שתים-עשרה. אולי ה"חזקי ואמצי אל-תערצי ואל-תחתי" של אבא שווה לילדה יותר מהתרוצצות לשחרר אותה. |
|
||||
|
||||
לא ברור לי מדוע הנימוקים האלה "מופרכים מאליהם". אני לא מכירה הורים שישאירו את ביתם בת ה-12 במעצר, כשיש להם אפשרות כלשהי לשחרר אותה. |
|
||||
|
||||
כשהוודקה טובה, גם הבשר בסדר. |
|
||||
|
||||
ייתכן בהחלט - אם אתה אומר, נאמין לך. זה קשור באיזה אופן לשאלותיי? |
|
||||
|
||||
האם מדובר בפתגם קירילי קדום? יש נמשל? |
|
||||
|
||||
מתחמם. משעמם להסביר כל דבר. |
|
||||
|
||||
נכון, באמת. לבי לבי לך. קשה לדבר עם קשי תפיסה כמוני.. |
|
||||
|
||||
תרגום על בסיס The spirit is willing but the flesh is weak. לגבי מקור התרגום הקלוקל: |
|
||||
|
||||
תודה.:) |
|
||||
|
||||
האמת היא שבממוצע, התפיסה של אלו המגיבים בתור "האייל האלמוני" די בסדר. האגרסיביות קצת טעונת שיפור. יש פתגם קירילי עתיק: The spirit indeed is willing, but the flesh is weak
|
|
||||
|
||||
הנמשל הרלוונטי עדיין לא נקלט. |
|
||||
|
||||
רוחה של הנערה איתנה, והיא בעצמה (ללא לחץ חיצוני, חלילה) מחליטה שלא להסכים לתנאי השחרור (שהם: מעצר עד תום ההליכים ביישובה). בתנאים האלה, מה לך כי תלין על ההורים. |
|
||||
|
||||
ומה אם רוחה תהיה כה איתנה שבבוא הפינוי היא עצמה תחליט, בלא לחץ חיצוני, שגם אם הצבא נסוג, ואולי גם אם הוריה מחליטים להתפנות - היא נשארת במקום? (בסופו של דבר, הרי זה התרחיש שעומד כאן על הפרק). |
|
||||
|
||||
יש הרבה כאלה בתנחלויות |
|
||||
|
||||
הרחבה לפרשנותו של עוזי: הכוונה היא לוודקה סטוליצ'נאיה. יושבים במעצר, שותים אותה עם סטייק שאטובריאן עסיסי ומדמם ועושים הרבה רוח. |
|
||||
|
||||
אני חושב שגם רויאליטי, סטופקה, סמירנוף או פינלנדיה תעשתנה את העבודה. כל זמן שזאת לא קגלביץ'. (קראתי היום בספר החדש של אלכס אפשטיין ולמדתי שיש כאלה סוגים. ואם כבר, אתמול קראתי אצל חניף קוריישי ''אני אוהב לשתות, אבל את זה אני יכול לעשות בבית. למרבה המזל, אני משתכר בקלות. כמה כוסיות ואני מסוגל להבין את לאקאן'' - אלון, אולי כדאי לך לתת לזה צ'אנס פעם). |
|
||||
|
||||
באיזה ספר של קוריישי? שווה קריאה? (אפשטיין על הכיפאק, לא?) |
|
||||
|
||||
אפשטיין נהדר. חלק גדול מהסיפורים אני לא מבין (אולי בקריאה שנייה אבין יותר), אבל האווירה משכרת. חניף קוריישי - ''הגוף'' - לא יודע אם שווה. אני די בהתחלה. בכל מקרה, קצת חסרה לי ''אפשטניות'' אצל קוריישי. זה משהו שבד''כ חסר לי דווקא אצל סופרים אמריקאים. יש להם איזו נטייה להשאיר את הסיפור ברמת הדיבור הישיר והמטרות הברורות. למשל, קוריישי מתאר על פני עמודים על עמודים את התחושות של הגיבור כאיש זקן, בשעה שבעיניי מטאפורה אחת טובה או תיאור מחשבה קצרה יעשו עבודה מעניינת בהרבה. אני לא אוהב שמאכילים אותי בכפית, ושיחות סתם יש לי גם בחיים שלי. |
|
||||
|
||||
(שווה לקרוא את אפשטיין גם ב''רשימות''.) לגבי קוריישי אתה מפתיע אותי. ה''כפית'' לא מאוד אופיינית לו, בטח לא כמו לחלק גדול מהאמריקאים, באמת.. |
|
||||
|
||||
אני רק בעמוד 30. אולי אני טועה (אני ממש לא מבין גדול בספרות). ואולי אני מרגיש ככה כי התחלתי לקרוא אותו בצמוד לסיום הספר החדש של מריו ורגס יוסה, וזאת כתיבה מסוג שונה. |
|
||||
|
||||
או! זה מסביר הכל. אני לא סובל אלכוהול, מה שמוכיח שאפילו מ"ט יכולה להיות פוץ. אני שולח לקוריישי אי-מייל, לשאול אותו אם אפשר ל.ס.ד. במקום. |
|
||||
|
||||
ברוכה השבה לניקה. התגעגענו.:) עושים הרבה רוח רפאים, הכוונה? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |