|
||||
|
||||
לא ברור לי מדוע הנימוקים האלה "מופרכים מאליהם". אני לא מכירה הורים שישאירו את ביתם בת ה-12 במעצר, כשיש להם אפשרות כלשהי לשחרר אותה. |
|
||||
|
||||
כשהוודקה טובה, גם הבשר בסדר. |
|
||||
|
||||
ייתכן בהחלט - אם אתה אומר, נאמין לך. זה קשור באיזה אופן לשאלותיי? |
|
||||
|
||||
האם מדובר בפתגם קירילי קדום? יש נמשל? |
|
||||
|
||||
מתחמם. משעמם להסביר כל דבר. |
|
||||
|
||||
נכון, באמת. לבי לבי לך. קשה לדבר עם קשי תפיסה כמוני.. |
|
||||
|
||||
תרגום על בסיס The spirit is willing but the flesh is weak. לגבי מקור התרגום הקלוקל: |
|
||||
|
||||
תודה.:) |
|
||||
|
||||
האמת היא שבממוצע, התפיסה של אלו המגיבים בתור "האייל האלמוני" די בסדר. האגרסיביות קצת טעונת שיפור. יש פתגם קירילי עתיק: The spirit indeed is willing, but the flesh is weak
|
|
||||
|
||||
הנמשל הרלוונטי עדיין לא נקלט. |
|
||||
|
||||
רוחה של הנערה איתנה, והיא בעצמה (ללא לחץ חיצוני, חלילה) מחליטה שלא להסכים לתנאי השחרור (שהם: מעצר עד תום ההליכים ביישובה). בתנאים האלה, מה לך כי תלין על ההורים. |
|
||||
|
||||
ומה אם רוחה תהיה כה איתנה שבבוא הפינוי היא עצמה תחליט, בלא לחץ חיצוני, שגם אם הצבא נסוג, ואולי גם אם הוריה מחליטים להתפנות - היא נשארת במקום? (בסופו של דבר, הרי זה התרחיש שעומד כאן על הפרק). |
|
||||
|
||||
יש הרבה כאלה בתנחלויות |
|
||||
|
||||
הרחבה לפרשנותו של עוזי: הכוונה היא לוודקה סטוליצ'נאיה. יושבים במעצר, שותים אותה עם סטייק שאטובריאן עסיסי ומדמם ועושים הרבה רוח. |
|
||||
|
||||
אני חושב שגם רויאליטי, סטופקה, סמירנוף או פינלנדיה תעשתנה את העבודה. כל זמן שזאת לא קגלביץ'. (קראתי היום בספר החדש של אלכס אפשטיין ולמדתי שיש כאלה סוגים. ואם כבר, אתמול קראתי אצל חניף קוריישי ''אני אוהב לשתות, אבל את זה אני יכול לעשות בבית. למרבה המזל, אני משתכר בקלות. כמה כוסיות ואני מסוגל להבין את לאקאן'' - אלון, אולי כדאי לך לתת לזה צ'אנס פעם). |
|
||||
|
||||
באיזה ספר של קוריישי? שווה קריאה? (אפשטיין על הכיפאק, לא?) |
|
||||
|
||||
אפשטיין נהדר. חלק גדול מהסיפורים אני לא מבין (אולי בקריאה שנייה אבין יותר), אבל האווירה משכרת. חניף קוריישי - ''הגוף'' - לא יודע אם שווה. אני די בהתחלה. בכל מקרה, קצת חסרה לי ''אפשטניות'' אצל קוריישי. זה משהו שבד''כ חסר לי דווקא אצל סופרים אמריקאים. יש להם איזו נטייה להשאיר את הסיפור ברמת הדיבור הישיר והמטרות הברורות. למשל, קוריישי מתאר על פני עמודים על עמודים את התחושות של הגיבור כאיש זקן, בשעה שבעיניי מטאפורה אחת טובה או תיאור מחשבה קצרה יעשו עבודה מעניינת בהרבה. אני לא אוהב שמאכילים אותי בכפית, ושיחות סתם יש לי גם בחיים שלי. |
|
||||
|
||||
(שווה לקרוא את אפשטיין גם ב''רשימות''.) לגבי קוריישי אתה מפתיע אותי. ה''כפית'' לא מאוד אופיינית לו, בטח לא כמו לחלק גדול מהאמריקאים, באמת.. |
|
||||
|
||||
אני רק בעמוד 30. אולי אני טועה (אני ממש לא מבין גדול בספרות). ואולי אני מרגיש ככה כי התחלתי לקרוא אותו בצמוד לסיום הספר החדש של מריו ורגס יוסה, וזאת כתיבה מסוג שונה. |
|
||||
|
||||
או! זה מסביר הכל. אני לא סובל אלכוהול, מה שמוכיח שאפילו מ"ט יכולה להיות פוץ. אני שולח לקוריישי אי-מייל, לשאול אותו אם אפשר ל.ס.ד. במקום. |
|
||||
|
||||
ברוכה השבה לניקה. התגעגענו.:) עושים הרבה רוח רפאים, הכוונה? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |