בתשובה לעוזי ו., 20/06/05 8:23
במאמר של טל, עיין שם. 310244
דורון הגלילי • בתשובה לעוזי ו. יום ב', 20/6/2005, 8:39
שמעתי הבוקר ברדיו את אמה של אותה ילדה (בת 12!), אשר שוחררה סוף סוך (אחרי 36 ימים אאל"ט) ממעצר.
אני חושב שהטענה "לא אכפת לה (לאמא) ממנה (מהילדה)" היא קצת קיצונית, ועדיין, לי, כהורה, קשה לראות איך הייתי נמנע מלעשות *כל* מה שביכולתי, לו הבת שלי (שמבוגרת מאותה ילדה באיזה שנתיים) היתה יושבת במעצר (ולו גם בתנאי פנסיון) לא חמישה שבועות, אלא חמישה ימים (אפילו 5 שעות) כדי להביא לשחרורה.
במהלך אותו ראיון רדיופוני (שהשאיר עלי, אני חייב להודות, רושם קשה למדי‏1) חלפה במוחי מחשבה בהחלט בלתי תקינה פוליטית, (ואפילו לי היא נראית אבסורדית) שייתכן שאצל אותה אם, שיש לה, לפי עדותה, עוד שמונה ילדים פרט לאותה ילדה, הכמות היא על חשבון האיכות, ושבפורום כזה גדול, העדרה של אחת אינו כה משמעותי.

___
‏1 עד כדי הפרת השתיקה האיילית.
במאמר של טל, עיין שם. 310264
עוזי ו. • בתשובה לדורון הגלילי יום ב', 20/6/2005, 10:59
זו באמת אפשרות סבירה, שהאמא אמרה לעצמה "טוב, אז מה-שמה מספר 5 במעצר, לא נורא, יש לי עוד שבעה. 3, תעשי לי קפה."

אפשרות אחרת היא שהמשפחה חושבת שחמישה שבועות במעצר הם מחיר כדאי, כאשר הבת מוכנה לעמוד על שלה מול מערכת שלא יודעת להחזיק פושעים אלימים במעצר, אבל מפעילה את כל כובד המשקל (כולל מעבר על החוק) נגד ילדה בת שתים-עשרה.
אולי ה"חזקי ואמצי אל-תערצי ואל-תחתי" של אבא שווה לילדה יותר מהתרוצצות לשחרר אותה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות