 |
|
 |
||
|
||||
 |
חתן פרס ישראל, הרב מרדכי ברויאר, פרסם עכשיו מאמר מרתק וערמומי בכתב העת האיכותי 'מסכת' של המכון התורני לנשים בירושלים (מת"ן). למה ערמומי? כי לקראת הסוף יש זיגזג מפתיע שאינו עולה בקנה אחד עם חוט המחשבה שהכותב אורג במהלך החלקים הראשונים של המאמר הארוך. הרב ברויאר, שאף פעם לא חושש להרגיז את קוראיו, מתעד במאמרו מלחמות אבודות מראש, כהגדרתו, של הציבור האמוני. הוא קובע שרבנים חשובים נחלו תבוסה מוחצת וצודקת במלחמתם במהפכת ההשכלה, במהפכה הציונית ובביקורת המקרא. 200 שנה התמשכו שלוש המלחמות הללו, ולדעתו הן הסתיימו בכישלון אורתודוכסי חרוץ, שבאורח פרדוכסלי דווקא הוכיח את נצחיות האמונה חרף המציאויות המתחלפות מדור לדור. ואז מגיע הרב ברויאר למלחמה הרביעית, בעניין מעמד האשה. לרגע נדמה שגם כאן הוא יקבע נחרצות שהרבנים הובסו, אבל אז מתהפכת הקערה, והכותב מבהיר בעדינות לציבור הקוראות שהמצב יותר מורכב: אף רב לא יצליח למנוע מהן ללמוד תורה כאוות נפשן, ואולי אף להתפלל במניין משל עצמן, אבל לעולם לא ישתרר שוויון מלא בין סדרי המצוות של שני המינים. למה? כי בנים ובנות הם שני עמים שונים. הוא מספר שכאשר בתו היתה בגן, היא שאלה אותו באחד הימים מדוע רק הבנים מברכים על הציצית. "השבתי לה בשאלה: מי מהילדים בגן הוא שובב יותר, פראי יותר, מרביץ יותר – הבנים או הבנות? היא השיבה לי, כמובן, שרק הבנים משתוללים, ואילו הבנות הן ילדות טובות. ואז אמרתי לה: בגלל זה הבנים צריכים ללבוש ציצית. אלמלא הציצית בכלל לא היה אפשר לרסן אותם. תשובה זו הניחה את דעתה לחלוטין ושוב לא התעוררו בה נטיות פמיניסטיות". או במילים אחרות, מילים של הרב ברויאר: "כל עוד מספר בתי הסוהר לנשים הוא קטן בלי שיעור ממספר בתי הסוהר לגברים, גם מספר המדרשות לבנות יהיה קטן בהרבה ממספר הישיבות". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהרב ברויאר מבין את נפש חסידיו. הדמיון בין ישיבה לבית סוהר משכנע בהחלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, זהו משל קיצוני ויוצא-דופן שבו משתמש הרב ברויאר כאמצעי שכנוע. וכל אריגת קשר משמעותי-ריאליסטי בין המשל לנמשל (ישיבה = בית סוהר) הוא תלוש מקרקע המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת ''יושבים'' בשני המקומות. וגם ודאי שהוא תלוש מקרקע המציאות. בדיוק כמו נמשלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט הראשון שלך מזכיר לי את "תפילת הלימוד": "...אלו רצים ואלו רצים, אלו רצים לבאר שחת ואלו רצים לחיי העולם הבא...". מהמשפט השני שלך משתמע שאינך יודע מהם יחסי "משל ונמשל". צא ולמד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם איזה אחד שידע דברים שפוטנציאלית אינך מסוגל לדעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט נעלבתי. מן הסתם שינית מאותן סיבות כמו מצטט הכותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל לך להיעלב, זה נכון גם לגבי. הרי אינך נעלב כשאומרים לך שאתה לא גאון כאיינשטיין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אני, למשל, נעלבת מטענות כאלה - אלא אם כן המשך המשפט הוא, ''את הרבה יותר ממנו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה שבאמת תהי "הרבה יותר מאיינשטיין"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר משהשאלה היא "למה לא?", היא "למה שכן?". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למה שכן"? שכן של מי? ושאלה של מי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אפשרות שלא חשבתי עליה. ''מי כתיב'' זה לא ''מי כתב'' (ראה למשל ריש פרק אור לארבעה-עשר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם, האלמוני המנומס התכוון לרמוז לאלו: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי. אינני מפשפשת ביחסים אינטימיים שאינם שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעיה. לכי תקראי את "ההיסטוריה האינטימית שלל האנושות" לתיאודור זלדין: (סתאם, סתאם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''...כישלון אורתודוכסי חרוץ, שבאורח פרדוכסלי דווקא הוכיח את נצחיות האמונה חרף המציאויות המתחלפות מדור לדור.'' - כמה נאה. ממש מזכיר לי את הרב הגאון אפי בירנבוים שאמר משהו דומה על הפועל תל-אביב. שניהם קבלו את השראתם, כמדומני, מהנאום המפורסם של צ'רצ'יל על התהילה שבתבוסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהו הקריטריון לתבוסה במלחמה? וכי לא שאתה נישאר חי וקיים, פיזית ורעיונית, חרף כל ניסיונות השמדתך מבית ומחוץ?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי באיזו מלחמה מדובר. כשהמלחמה היא רעיונית ואתה מודה ב"תבוסה", המשך הקיום של האמונה שלך הוא הוכחה למה שדאוקינס קורא "the infected mind". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שתלוי באיזו מלחמה מדובר ועוד יותר מזה באיזה סוג של תבוסה, אם בכלל, המדובר הוא. "רק 15 שנה חלפו מאז נאום השפנים והחזירים, מאז שהתעמת הרב שך עם הזהות היהודית-חילונית המתוקה והמרעננת שהעניקה הציונות, זו שגם הצליחה לחולל את נס הקמת מדינת ישראל. עם זאת, אם הרב שך היה מגיח מקברו בבית העלמין של נציבי פוניבז' בבני ברק לחגיגות העצמאות ה,57- ומחפש את ממשיכי מעצבי הזהות היהודית-חילונית שאת שמותיהם אהב להעלות בשנאה: ביאליק, אחד העם, טשרניחובסקי, גורדון, מחפש אותם, סתם כדי להתפלמס עוד קצת ולהפחיד שאם תוותרו על הקולטורא היהודית בסוף תגלו שאיבדתם את הזהות היהודית לגמרי, הוא בטח היה מתבאס לגלות, שכבר אין לו עם מי לריב מהי זהות יהודית אמיתית. הוא בטח היה מתבאס לגלות, שמה לעשות, הוא יותר מאשר קצת צדק": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כל טוב בשימור הזהות היהודית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ואני רואה עצמי יהודי בעל זהות יהודית, אשיב לך בשאלה (-: ומה כל כך טוב בכלאיים ובשעטנז של הזהות הישראלית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאיש לא חייב למסור עליה את נפשו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, וכמה נפלו במלחמות ישראל על הגנת המולדת שמייצגת עבורם את זהותם הישראלית-הלאומית? ובכלל, חירוף הנפש היהודית בעידנים שבהם המדד לניצחון תיאולוגי-רעיוני היה המדד לבשורת האמת האמונית, משתווה לחירוף הנפש הישראלית בעידן העכשווי שבו ניצחון רעיוני-טריטוריאלי הוא המדד הלאומי וה-V של המנצחים לעיני המנוצחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנופלים במלחמות ישראל חשבו (בצדק או שלא בצדק) שהם מגנים על הבית, לא על הזהות. ורוב המחרפים את נפשם למען הנצחונות הטריטוריאליים עושים זאת למען הזהות היהודית, לא הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הנראה יש בינינו הבנה שונה של הישראליות. אם הישראליות טומנת בחיקה את כל מי שחי ובועט במסגרות החברתיות של מדינת ישראל, אתה צודק במשפט א' וטועה ומטעה במשפט ב'. ואילו אם הישראליות הינה רק שם נרדף ליהודיות (או, אם תרצה, לעבריות) הצדק איתי וממילא המשפט הראשון שלך מתנגש חזיתית במשפט השני שלך ודוק. כך או כך, דומה כי אינך עקבי וסותר את עצמך בבואך ליהנות משני העולמות, לרקוד בו-בעת על שתי החתונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני רואה כל סתירה בדבריי. עליך להסביר למה כוונתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושבת שאורי הסביר את כוונתו - ''אם הישראליות טומנת בחיקה את כל מי שחי ובועט במסגרות החברתיות של מדינת ישראל, אתה צודק במשפט א' וטועה ומטעה במשפט ב'. ואילו אם הישראליות הינה רק שם נרדף ליהודיות (או, אם תרצה, לעבריות) הצדק איתי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שאמרתי שאינני רואה את הסתירה בדבריי, וביקשתי הסבר, ממילא החזרה על דבריו לא עוזרת לי כהוא זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שזה כך אנחנו יודעים, ואין זו השאלה בכלל, אלא: מה טוב בכך? ואיזה סוג של טוּב יש לדעתך בעצם השעטנז והכלאיים של הזהות הישראלית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה טוב בחוסר השעטנז וחוסר הכלאים ,של התרבות היהודית שאתה דוברה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ואינני ממוקם באף חברה, אינני דוברה של אף תרבות משנה. וגם אם נניח שהוכחת שהזהות היהודית היא רעה חולה, אין זה אומר עוד שהזהות המכולאת-המשועטנזת הישראלית היא טובה במשהו; בין אם זהו טוב יחסי שחסר בזהות שקדמה לה (היהודית) ובין אם זהו טוב לכשעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שהזהות היהודית היא רעה חולה. אבל יש קשר בין העובדה שהזהות היהודית היא רעה חולה,לבין הטוב שמחליף אותה בשענטז ובכלאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לשאול שאלה כזאת צריך שלמילה "טוב" תהיה משמעות. מהו הקריטריון ל"טוב" שאתה שואל עליו: פרטי שלך? מערבי-ליברלי? נוצרי? יהודי? מוסלמי? הינדי? מכל אחת ממערכות הערכים הללו תקבל תשובה שונה לשאלה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה את לא מסוגלת להגדיר הגדרה כוללנית ל"טוב", בעלת משמעות שמעבר לפרספקטיבה האישית שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהי לדעתך ההגדרה הכוללנית ל"טוב" שהיא בעלת משמעות מעבר לפרספקטיבה האישית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני במצב יותר טוב. לפחות דעות אישיות יש לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש, אין לך שום דרך לדעת ,שהטוב של הדעות האישיות שלך. יותר טוב מחוסר הדעות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אין יומרות ל''הגדרות כוללניות שמעבר לפרספקטיבה האישית שלי''. לדעתי האישית, זה נורא טוב שיש לי דעות אישיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרגע חשבתי שלדוברת ''תנועת מנהיגות יהודית'' יש מסר שמתעלה מעל לאישי, הרגעי והחולף. אך טעיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא דוברת של אף אחד, מלבד של עצמי. "אישי" זה לא "רגעי וחולף". "אישי" זו הדרך בה *אני* רואה את העולם. מבחינתי, זו גם הדרך ה*נכונה* לראות את העולם. העניין הוא שברור לי שייתכן שאתה והוא לא רואים את העולם כמוני. (אני גם לא זקוקה לאישור הזה, כדי לדעת שמה שאני חושבת נכון...) אני לא מתיימרת לכך שאני יכולה לייצג "ראייה כוללנית" שתהיה נכונה בעיני כולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אישי זה אכן רגעי וחולף.כל פרספקטיבה שלא מצליחה לעגן את עצמה מעבר למימד פרסונלי זה או אחר ,סביר שתחלוף בשל היותו של האדם הנושא אותה בן תמותה. זה שאת רואה בדרכיך את הדרך הנכונה,אבל לא מסוגלת להסביר לי,ולעצמך מה נכון בה באופן אוביקטיבי.רק מלמד על הארעיות של דעותיך, שאינן שונות מדעות אחרות שמסתובבות בשווקים בימינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זה קצת נשמע לי כמו בדיחה שמסבירים, אבל נראה לי שיש משהו רציני בשאלה שלך, אז אענה) אני יכולה להסביר לך מה נכון לדעתי. אני לא יכולה להסביר את זה ב''אופן אובייקטיבי''. כלומר, על אף שאני מאמינה שיש אמת אובייקטיבית, אני יודעת שאני סובייקטיבית, והתפישה שלי את האמת הזאת היא סובייקטיבית. (בשבילי, ''סובייקטיבי'' אינה מילה שלילית, זה פשוט תיאור של מציאות). אני כמובן משתדלת להתקרב בתפישה שלי ככל האפשר לאמת האובייקטיבית, אבל אני לא מתיימרת להכיל אותה. אני גם לא מאמינה שיש מישהו שמסוגל להכיל אותה. זה הרי בהגדרה- האדם הוא סובייקטיבי- מסוגל לקלוט את המציאות רק דרך חושיו ודמיונו- המוגבלים בהגדרה. כל אינטראקציה של חילופי דעות אנושית, עוברת שני מחסומים של סובייקטיביות- האחת של האומר, והשניה של השומע. זה לא הופך את תהליך החלפת הדעות לדבר לא יעיל, או לא רלבנטי. רק שצריך להבין את המגבלות שלו. יש תהליך אדיר של העברת אינפומציה, אמונות, ומחשבות בין אדם אחד לשני, אבל צריך להבין שזה לא תהליך אובייקטיבי, כמו העתקה ממחשב למחשב. גם האדם שהכי מתקרב לאמת האובייקטיבית בעצמו, צריך לעבור את מחסום הסובייקטיביות של השומעים אותו. זה נכון שכיון שהאדם הוא בן חלוף, הדרך הספציפית שלו להבין את העולם גם היא חולפת אתו, אבל זה לא אומר שהוא אינו יכול להשפיע על הסביבה ועל האנשים אחריו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה האדם צריך להשפיע על הסביבה ועל האנשים אחריו.אם האמת שלו היא בסופו של דבר סוביקטיבית,והוא לא יוכל אף פעם לעבור את מחסום הסוביקטביות.מאין לו שמה שטוב בשבילו טוב לאחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה מעניינית! יש לי שאלה אחת בקשר לספר של 'מיתוסים עבריים' של רוברס גרייבס, על מה מסופר בו? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |