בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 20/03/05 7:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התגובה שלך העלתה אצלי מחדש תהייה נושנה: נניח שחלומם של הצמחונים ה"מיסיונריים" מתגשם, והאנושות כולה מפסיקה מחר לצרוך בשר; מה בדיוק אמור אז לקרות לכל בעלי החיים ה"שבויים" על ידי תעשיית המזון? כולם יצאו לחופשי? הפרות המודרניות שאנחנו מכירים לא ישרדו יותר מחודש-חודשיים מחוץ לרפת (נראה לי), משום שהן הושבחו על מנת למקסם את תנובת החלב, ומזמן איבדו את התאמתן לטבע (איפה בכלל יש/היו פרות בטבע?? האם פרה היא בעצם ג'מוס מבויית?). מצבם של התרנגולות, החזירים וכו' לא נראה לי טוב בהרבה. בקיצור: נראה לי שבאופן פרדוקסלי משהו, צמחונות גלובלית גורפת משמעה גזר-דין מוות למינים שלמים של בעלי חיים. אם החמצתי דיון איילי בנקודה, לינק יתקבל בברכה; אם לא, אני באמת סקרן לשמוע את דעתו של אסף עמית (או כל אחד אחר) בעניין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעשית, התסריט שבו ביום אחד כל התעשייה נעלמת אינו ריאלי, לא מחר ולא אף פעם, כך שאין טעם לעסוק בלוגיסטיקה הנלווית אליו. תסריט ריאלי יותר, שכרגע הוא יותר חזון מאשר מציאות אבל אין סיבה תיאורטית שהוא לא יתגשם יום אחד, מניח תהליך של phase-out הדרגתי לתעשיות הללו בדומה למה שקורה כרגע ברחבי העולם לתעשיית פיטום האווזים. בתסריט כזה, לא מתבצע שחרור של בעלי-חיים מבויתים לחופשי, אלא לאט לאט מפסיקים להרביע אותם עד שהם פשוט נגמרים. המשמעות של זה בסופו של דבר היא אכן הכחדה של מינים מסוימים שבעקבות מאות שנים של ברירה מלאכותית כבר אינם מסוגלים להתקיים בטבע, אבל מה שייפגע מכך הוא רק הדורות הבאים שלהם, שלא נולדו וגם לא ייוולדו, ולא הם עצמם. הפרטים הנוכחיים לא יסבלו מחיסול התעשייה יותר מכמה שהם כבר סובלים היום מעצם קיומה. בעיני זה לא פרדוקס אלא סתם איוולת להאשים את הצמחונות בכך שהיא גוזרת גזר דין מוות על בעלי-חיים. הרי כבר היום, ימיו של כל בעל-חיים שנולד במשק הם קצובים וספורים מראש, והאדם שמחכה לו בסיבוב עם הסכין ביד הוא לא בדיוק מיסיונר צמחוני. כמו שאנחנו לא מייצרים ילדים במיוחד כדי לעשות בהם ניסויים מדעיים או לאכול אותם, למרות שאם היינו עושים את זה אין ספק שהיו יותר ילדים בעולם מאשר יש היום, כך אין הצדקה שנעשה זאת לבעלי-חיים, וככל שנפסיק עם זה מהר יותר, כן ייטב לכולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה פרדוקס או איוולת, אלא דרך התבוננות שונה על העניינים. בספר "הזדמנות אחרונה לראות" של דגלאס אדאמס מתואר איך זואולוגים שרוצים לשמר (אם אני זוכר נכון) זן מסויים של ציפור שיכולה לגדול רק באי מסויים מבצעים הדברה המונית (בעזרת כלבים) של מכרסמים שזיהמו את המערכת האקולוגית באותו אי. בעצם, כדי לשמור על המשך הגזע (ועל החיים של מספר לא גדול של ציפורים) מחסלים מספר עצום של בעלי חיים אחרים. אני מניח שלגישתך זה מעשה פסול מאין כמוהו, אבל הזואולוגים (שאפשר להאשימם באי אהבת בעלי חיים, כמובן) כנראה לא מסכימים עם זה. יש כאן גם שאלה פילוסופית עתיקה אחרת: הרי ממילא כולם ימותו, אז בשביל מה בכלל לחיות? האם חייה של הפרה שווים פחות רק בגלל שמחכה לה בסיבוב אדם עם סכין ביד? הרי לכולנו מחכה בסיבוב דמות מספר של פראצ'ט עם חרמש ביד. כמובן (וזה טיעון חזק) ש*איכות החיים* של הפרה עד שהיא פוגשת את האדם בסיבוב, לפחות בתעשיית הבשר המודרנית, היא לא משהו, בלשון המעטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 53147 | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |