|
||||
|
||||
קראתי את הספר לפני כמה שנים ואת (רוב) האפילוג בזמן האחרון, ומצאתי את שניהם מרתקים (אם כי האפילוג, אולי מעצם היותו מאמר מסוג "אמרנו לכם", סובל מעט מעודף סגנון ציני). יש לי שאלה והערה: 1. ראשית, מאחר והמחברים בחרו איזה חלק מעבודתם להציג ב'אייל' ולא העורכים, הרי האחריות לבחירה נופלת עליהם, ולדעתי הבחירה גרועה במיוחד. ה"מאמר" שפורסם ב'אייל' לא זאת בלבד שאיננו יותר מ'טיזר' שלא מכיל ולו חלקיק מידע, הוא אף איננו מציג לא את התזה העיקרית של המחברים, לא את הנחת היסוד החשובה מאוד שלהם, לא את התחזיות של שיטת הניתוח שלהם ולא את התאמת התחזית למציאות. למעשה, מה שנותר הוא לא יותר מאוסף אמירות ציניות אותם יכולה לנפק גם תוכנת מחשב. לא זאת בלבד שהאמירות הללו נותרות באוויר וללא כיסוי (ולכשעצמן נדמות כמגוחכות), אלא שאי אפשר לצפות מקוראים ב'אייל' לקרוא חמישים או חמש-מאות עמודים כדרישת קדם לתגובה, ועל חלקיק המאמר שמופיע ב'אייל' לא ניתן לפתח שום דיון. פשוט, אין על מה. ברור שקל יותר לצטט חלק מטקסט שכבר כתוב מאשר לכתוב מאמר חדש, אבל לא דין הקדמה לאפילוג לספר נתון כדין מאמר האמור לעמוד בזכות עצמו ולהוות בסיס לדיון. לטובת הקוראים שאין להם מושג על מה בעצם המחברים מדברים (מן הסתם כל מי שקרא רק את הטקסט ב'אייל' ולא את שאר חמש-מאות או אפילו חמישים העמודים), ובתקווה שאינני מעוות את כוונתם: ההנחה היסודית של המחברים שבעיני נראית פשוטה אך מהפכנית היא מה שהם מכנים "רווח דיפרנציאלי", ובעברית פשוטה, רווח יחסי. הם יוצאים מהנחה שהשחקנים המרכזיים במשחק הקפיטליסטי אינם מנסים למקסם את הרווח שלהם (הנחת היסוד העיקרית בכלכלה), אלא דווקא את הרווח שלהם -יחסית- לשחקנים אחרים. לבעלי המניות של אקסון-מובייל לא איכפת כמה קופסאות גבינה לבנה הם יכולים לקנות בסופר עם רווחי התאגיד, אלא כמה הם מרוויחים לעומת פירמות אחרות. ההנחה הפשוטה הזו מביאה למעשה לתוצאות רדיקליות למדי. במקום שבו ניתוח כלכלי יראה פירמה נתונה כמפסידה, ביכלר וניצן רואים אותה דווקא כמרוויחה. תופעות שבניתוח הכלכלי הן "רעות לכולם" (כי כולם מפסידים מבחינה ריאלית), זוכות אצל המחברים לניתוח על פי המרוויחים והמפסידים, משום שבחלוקה יחסית תמיד יש מרוויחים ומפסידים. ההנחה הזו נלקחת אצלהם כאקסיומה, ולדעתי האישית היא אכן הגיונית בהרבה מההנחה הרגילה בניתוח כלכלי ומתארת את המציאות נאמנה. לאור האקסיומה הזו, הם נותנים ניתוח אלטרנטיבי מפורט של ההיסטוריה הכלכלית של ישראל, וגם של גורמים אחרים - למשל, תאגידי קבוצות הנפט והנשק בעולם. המחברים טוענים שמצאו קשר נראה לעין בין רווחים דיפרנציאליים של קבוצות נפט לבין מלחמות במזה"ת, ועל סמך התאוריה הזו הם אף מתיימרים לתת תחזיות לגבי התפרצות של קונפליקטים באזור, ומטרתם. הטון השחצני והרמיזות הבלתי מובנות בטקסט שמופיע ב'אייל' מתבססים על כמה עובדות מעניינות לכשעצמן: יהיו התאוריות שלהם אמינות או לא (את זה ישפוט כל אדם לעצמו), קיומה של המלחמה בעיראק תואם לתאוריה שלהם והם הצליחו לחזות אותה. יתר על כן, עושה רושם שהם הצליחו לא רע לחזות את המטרות (לכאורה) של המלחמה, ולא היססו להמר על כך מבעוד מועד. קשה להתעלם מהפרשנות שלהם לגבי מטרות המלחמה. לפני המלחמה בעיראק היו השערות ותאוריות רבות באשר לסיבות למלחמה. היה ההסבר הרשמי של "השכנת דמוקרטיה" ו"נשק להשמדה המונית", אולם קשה היה למצוא אנשים הגיוניים שלקחו את זה ברצינות. ההסברים הרווחים היו שזה "הכל בגלל הנפט", בגרסאות שונות ומשונות. לפי הסברים אלו ארה"ב רוצה לשלוט או לפקח על עתודות הנפט האדירות בעיראק, לחסל אחת ולתמיד את קרטל אופ"ק ולדאוג למחירי נפט נמוכים ויציבים אשר דרושים להמשך הצמיחה הגלובלית של הכלכלות המתעוררת וכלכלת המערב. בפברואר 2003 פירסמו המחברים 1 את המסקנה הדי טריוויאלית מהניתוח שלהם - המלחמה לא נועדה להגביר את היציבות אלא לערער את היציבות. לא להוריד את מחירי הנפט, אלא להעלות את מחירי הנפט. לא לפרק את הקרטל משום שהוא הפך למטרד ומעמסה על הצמיחה של כלכלות המערב, אלא דווקא משום שהקרטל איננו יעיל מספיק. הטענות הללו נשמעו מטורפות וקונספרטיביות לגמרי בתחילת 2003, ועם זאת המחברים עמדו מאחוריהן בתוקף ולא עירפלו אותן וסייגו אותן כנהוג בתחזיות בתחום האפור הזה העוסק בניתוחים גאו-אסטרטגיים וגאו-כלמיני. התזה שלהם היתה פשוטה, בהירה, וניתנת לאימות. מקור הטון השחצני (המיותר לטעמי האישי) ולמעשה אחת ממטרות האפילוג הינה צפצוף אחד גדול ורעשני - "אמרנו לכם". יהא סגנונם דוחה או משעשע, התזה שלהם אכן אומתה ברובה. אולי זה מקרה, אבל זה מקרה די מעניין. 2. לא מצאתי כמעט התייחסות (אם כי עוד לא קראתי את כל האפילוג) לבסיס -הריאלי- למחירי הנפט, ועושה רושם שהמחברים לא מכניסים את זה בכלל לתאוריה שלהם. גם אם כבר שמענו אלף פעמים בעבר שהנפט הינו משאב מתכלה ואו-טו-טו הוא נגמר וכלום לא קרה, ברור שאי אפשר להתעלם מכך. הנפט הוא באמת משאב מתכלה, ונכון להיום יש סיבות ריאליות טובות מאוד לצפות לעליות מחירים דרסטיות של המשאב הזה, מה שממילא יביא לפי התאוריה שלהם לשינוי רציני ביותר ביחסי הכוחות הקפיטליסטיים. איפה זה נכנס? מה עושים בנידון (אם בכלל) כל אותם גורמים שעיסוקם לא בהפקת אנרגיה אלא בשימוש בה? האם גם כאן טוענים המחברים שיש איזו זהות אינטרסים הנובעת מהפחד הכולל מדפלציה? 1 |
|
||||
|
||||
במאמר מוצג קשר אמפירי בין מחיר הנפט לרווחי חברות הנפט אך לא מצאתי הסבר תיאורטי לקשר הזה. למיטב הבנתי, לאחר כינון אופ''ק מתרכזת פעילותן של חברות הנפט ביבוא ושיווק בלבד (כיוון שהחיפוש וההפקה של הנפט הולאמו). אינני רואה כיצד עליה במחיר הנפט משרתת את האינטרס של היבואן שהרי עלות ההובלה והשיווק אינה תלויה במחיר בו החברות קונות את הנפט. העליה במחירים אף עלולה להוביל לירידה בצריכת הנפט או במציאת תחליפים לשימוש בו אשר אמורים להקטין עוד יותר את רווחי החברות. ההסבר שאני יכול לחשוב עליו הוא שחברות הנפט, מלבד עיסוקן ביבוא, עוסקות גם, כחלק עיקרי בפעילותן, בהפקת נפט מקומית. זו הופכת לרווחית יותר עם האמרת מחיר הנפט בעולם. למרות זאת נראה כי גם במקרה זה עדיף לחברות הנפט לשלוט גם בהפקה המקומית וגם בחיפוש והפקת נפט במזרח התיכון. בצורה כזו קל יותר לבצע מניפולציות במחירי הנפט מבלי להזדקק להפעלת כלים כמו מלחמות או השתלטות על הבית הלבן, כפי שטוענים כותבי המאמר. |
|
||||
|
||||
מראש אני מודה שכבר עבר זמן מאז קראתי בפעם האחרונה בצורה מעמיקה את הספר. כתשובה ''מהשרוול'', אפשר ליישם את הדוגמא שנתנו המחברים. אם ''עלות הייצור'' (שזה בעצם מחיר הנפט עבור היבואן) עולה בעוד שולי הרווח נשארים זהים, הרווח עולה באחוזים זהים לעליית המחיר. מבחינה אמפירית, המחברים מראים שדווקא ה''פוליטיזציה'' של שוק הנפט הביאה לעליית מחירים גבוהה בהרבה ממה שהשיגו חברות הנפט בעצמן. |
|
||||
|
||||
ברור שאם שולי הרווח נשארים זהים אז הרווח עולה. אני שואל למה הם נשמרים. |
|
||||
|
||||
למה שלא יישמרו? כשמחיר המכוניות עולה ב40%, היבואן סופג את העלייה או מעלה בהתאם את מחיר המוצר המיובא? הלו, הוא רק מייבא, ועושה את עבודת הייבוא עבור אחוז רווח מסוים. היבואן יכול אולי לספוג חלק מהעלייה במחיר (כאשר מדובר על תנודות קטנות ולא על קפיצות של פי שלוש במחיר), אבל אני מניח שזה תלוי מאוד בכוח התמחור שלו. אין דין יבואן קטן של מוצרי קוסמטיקה כדין הקבוצות הגדולות העוסקות בנפט. |
|
||||
|
||||
אולי אני לא מבין משהו אבל באופן עקרוני היבואן לא מייבא עבור אחוז רווח אלא עבור רווח מוחלט. |
|
||||
|
||||
בעיקרון, יש גם וגם. זה תלוי בעיקר בסוג ה"שחקנים" עליהם אנחנו מדברים. ספציפית, ההגיון של אחוזי רווח איננו שרירותי, ונראה לי כאילו הוא נובע ממה שהמחברים מכנים "מוסד הרווח" בכללותו, ולמען האמת אף מהגדרת ההון (כאובייקט ניתן לכימות אשר צומח לא באופן מוחלט, אלא ביחס ישר לכמות). ההגיון הזה מתקבל על הדעת גם אם לא מתייחסים להנחת היסוד של המחברים בקשר לרווח יחסי. אם אתה מייבא סוג מסויים של ברגים ויש לך חנות ברחוב המסגר, אז יש הגיון ברווח מוחלט. מה איכפת לך אחוזים? אתה רוצה לסגור את החודש ולהביא הביתה משכורת. בקורפורציה יש בעלי מניות, והם משקיעים כסף. הקורפורציה לוקחת אשראי ומשלמת עליו ריבית. לא מוחלטת - באחוזים. אם ההשקעה הדרושה קופצת פי שניים (למשל בשל קפיצה בעלויות) אז הפירמה צריכה לגייס את הסכום הזה מאי אילו מקורות. כאשר מדברים על תאגידים ושחקנים "גדולים" בכלכלה (ולא אני, שבמקרה הנני עוסק מורשה), המושג השגור הוא ROI - "return on investment". פירמה לא מעוניינת להשקיע מאה מליון דולר על מנת לקבל רווח "אבסולוטי" של חמישים שקלים על מסטיק בזוקה שמחירו קפץ פלאים. כל אפיק השקעה נמדד כנגד אפיקי השקעה אחרים, ובפרט כנגד אפיקי ההשקעה הפשוטים וחסרי הסיכון - למשל, בנק. המחברים מלכתחילה מגבילים את הדיון למה שהם מכנים (על פי קריטריונים סטטיסטיים שהם מגדירים במדויק) "גרעין הכלכלה הגדולה". אלו חברות מובילות שוק, ובמקרה של תאגידי נפט מדובר בשוק אוליגופולי. אתה לא עוסק במחזור מכירות של מאות מליארדי דולרים (אקסון-מובייל) עבור רווח אבסולוטי שמביא לך משכורת הביתה. מה שכן, הייתי שמח אם המחברים היו מבהירים את מנגנון התמחור של מוצרי נפט, וכיצד זה מתרחש במציאות. הרי המחירים נקבעים ב"שוק חופשי", לא? (עד כמה שאני יודע ממילא רוב הטרנזקציות הן של מוצרי נפט עתידיים, ה "Futures"). |
|
||||
|
||||
We appreciate that some readers prefer hard and fast answers. We cannot give them. For those willing to put in some effort, the following links should be helpful.
For the pricing “mechanism” of oil you can start from the following links (and from there elsewhere on the internet): http://en.wikipedia.org/wiki/Crude_oil (under pricing) http://tonto.eia.doe.gov/ask/crude_types1.html For the best history/analysis of the oil market, see: Blair, John M. (1976). The Control of Oil. New York: Vintage Books. For an explanation of how the so-called “free market price” of oil is in fact a “political price” and indeed a measure of power, read Ch. 6 in our Hebrew book “From War Profits to Peace Dividends". (http://bnarchives.yorku.ca/archive/00000005/). For earlier detailed analyses in English, see our papers: “The Political Economy of Armament and Oil – A Series of Four Articles” (1989), particularly the 3rd and 4th papers http://bnarchives.yorku.ca/archive/00000136/ “Bringing Capital Accumulation Back In: The Weapondollar-Petrodollar Coalition – Military Contractors, Oil Companies and Middle-East "Energy Conflicts" (1995). http://bnarchives.yorku.ca/archive/00000013/ “Putting the State In Its Place: US Foreign Policy and Differential Accumulation in Middle-East "Energy Conflicts" (1996) http://bnarchives.yorku.ca/archive/00000011/ |
|
||||
|
||||
The following section is taken from a recent article of ours, “Dominant Capital and the New Wars” (pp. 305-306). http://bnarchives.yorku.ca/archive/00000001/
------------------- “On the face of it, this relationship [between the relative price of oil and the global profit share of the oil companies] seems counterintuitive. For the oil companies, crude oil is the principal input, not output. It is the raw material which they refine into gasoline, diesel, petrochemicals and other derivatives. Consequently, should they not lose when crude oil becomes more expensive? The answer is negative. If the price of refined products were fixed, higher crude oil prices would probably mean lower profit. But the price of refined products is not fixed. On the contrary, it tends to move up and down with the price of crude oil, causing profit and cost to move not inversely with each other, but together.[*] [*] For the mathematically inclined, assume for simplicity that the oil companies buy all their crude oil from others; that they refine the oil into final products; and that they sell those products for profit. By definition, the companies’ dollar profit (Π) is the multiple of their output volume (Q), the dollar cost per unit of output (C) and the decimal profit markup (K), such that: (1) Π = K • C • Q Using lower case notations to represent rates of change, we have: (2) π ≈ k + c + q Suppose now that the price of crude oil goes up, so that c > 0. Assuming that the other costs of production remain unchanged, what happens to profit depends on the relationship between c and (k + q). Profit will fall if, and only if, (k + q) < –c; in other words, if, and only if, the multiple of the markup and output (K • Q) falls by more than the rise in C. Although possible, this outcome is very unlikely for two reasons. First, rising crude prices tend to both ‘fire up’ the profit expectations of oil companies and galvanize their cooperation. This closer cooperation, tacit or otherwise, usually works to keep profit markups from falling, and often helps them go up. (Technically, there is nothing to prevent oil companies from changing their markups as they see fit. But in the absence of an external ‘shock,’ such as a hike in the price of crude oil, raising the markup significantly is too blatant an act to contemplate politically, and one which often is difficult to coordinate and maintain.) Now, since higher costs and higher markups lead to higher prices, one would expect to see output fall. Oil products were made more expensive, so it is only natural for consumers to use less energy overall, as well as to substitute to alternative, non-oil sources. As it turns out, however, this negative impact usually is very small (in the jargon of economists, oil is ‘price-inelastic’). To illustrate, between 1970 and 2001, the annual growth rate of crude oil consumption varied between a low of –3.9 percent in 1980 and a high of 8.4 percent in 1970 – an overall range of only 12.3 percent. By comparison, the range of price changes during the same period was 230 percent – prices fell by as much as 53 percent in 1986, and rose by as much as 267 percent in 1974 (computed from British Petroleum Annual). Moreover, there was no clear correlation between the two movements, with higher prices often coinciding with higher rather than lower consumption. To sum up, then, higher prices for crude oil (c > 0) tend to be associated with stable or even higher markups (k ≥ 0), as well as indeterminate but very small changes in output (q ≈ 0). The net impact of higher crude prices on oil company profits therefore is almost always positive.” |
|
||||
|
||||
ראשית כל, הפירוק הכפלי של הרווח נראה לי מוזר. "אחוז הרווח" (K) לא נראה לי כמו משתנה העומד בזכות עצמו אבל אני מבין שתיאורטית אפשר לפרק ככה. תגובתכם מכילה שתי טענות: האחת שהביקוש לנפט ומוצרי נפט נשאר קשיח. בנושא זה אין לי אלא לסמוך עליכם. אני תוהה האם הביקוש לנפט לא גדל בין 1970 ל- 2001 עם הגידול בכלכלה העולמית, במקרה כזה הייתי אומר שהביקוש לנפט דווקא קטן ריאלית וחברות הנפט ירו לעצמן ברגל. הטענה השניה היא שחברות הנפט שומרות על אחוזי הרווח שלהן באמצעות קרטל יציב שמחזיק מעמד עשרות שנים. בהנחה שקרטל כזה אכן קיים, לא היה עדיף לו לשלוט בעצמו על מקורות הפקת הנפט ולגרוף רווחים גדולים בהרבה? |
|
||||
|
||||
1. We do not speak about “demand” but about consumption (demand is an unobservable neoclassical category; it has to do with the “desires” of buyers on which we know nothing). The consumption of crude oil is not very responsive to its relative price.
2. The oil companies are interested in profit, not consumption, and profit is affected mostly by price. So, no, the oil companies do not get shot when the price of crude rises. On the contrary (Figure 9 p. 40 in the Epilogue). 3. Would it be better for the oil companies to control crude oil directly? Not really. The politics of the oil business is complex, and goes way beyond the issue of “cartels”. We describe the history and nature of this political economy in great detail in Ch. 6 of our Hebrew book (http://bnarchives.yorku.ca/archive/00000005/) and Ch. 5 of our English book (http://bnarchives.yorku.ca/archive/00000008/). |
|
||||
|
||||
להבנתי אם צריכת הנפט בעולם בין 1970 ל- 2001 גדלה פחות מהגידול בכלכלה העולמית באותן שנים אזי מדובר בירידה בצריכה הריאלית. בהנחה שמדיניות מחירים מתונה יותר היתה גורמת לגידול בצריכה, חברות הנפט היו עשויות דווקא להרוויח יותר במקרה זה. לגבי ה"קרטל", אם התשובות לשאלותי נמצאות בתחום הפוליטי הרי אנו סוגרים את האפשרות לדיון אמיתי וכל שנותר לי הוא להחליט האם אני "מאמין" לפוליטיקה שאתם מתארים. |
|
||||
|
||||
I think that we are not on the same wavelength. Our book develops an approach that rejects the traditional separation between “politics” and “economics.” There is no sense debating these issues unless you are familiar with our broader argument.
|
|
||||
|
||||
אם אני זוכר נכון אז עם הנתונים האמפיריים דווקא הסכמת, לא? אם מקבלים את ההנחה היסודית של המחברים לגבי רווח יחסי, אזי באופן עקבי מסתבר שמחירים נמוכים מובילים לרווח יחסי נמוך של תאגידי הנפט. בכל אופן, לדעתי הדיון האמיתי רק מתחיל ברגע שנכנסים לפוליטיקה. קל לטעון שהעובדה ששר החוץ ושר ההגנה של ארה"ב הם נציגים של תאגיד נשק זה כבר "פוליטיקה" ולא קשור לכלכלה, אבל מה לעשות ובחוץ יש איזו סוגיה קטנה ושולית ולמעשה בלתי חשובה בעליל, וקוראים לה המציאות. יש אנשים שמעניין אותם לנתח את המציאות לא פחות מאשר תאוריות דמיוניות. ברור שאלגנטי יותר לטעון שהתאוריה קובעת שאם תאגידי הנפט מוכרים במחיר מופרז אזי בטווח הארוך מתחרים חדשים ייכנסו לשוק וייגרמו לרווח לרדת לאפס. אבל האלגנטיות הזו היא חסרת כל תועלת - היא איננה מתארת שום מציאות שמוכרת לנו. |
|
||||
|
||||
צר לי אך בניגוד לתקוותיך אשר הובעו בדבריך הבנת את האותיות, את רוב המלים אך רק חלק מהמשפטים ולכן עלי לחזור על דבריהם בקצרה. בתיאוריה הקלאסית של קנת' גלבריית', ללא תקנות ממשלתיות המסדירות את הדבר, לא ניתן לפסול את ההשערה, כפי שמראה משוואה ליניארית פשוטה, טענת ההיפר-קפיטליזם שהופרכה נשמעת הגיונית פחות. כפי שאפשר לראות במחקריהם הקלאסיים של סרפה ושומפטר כאשר אנו עוסקים בבניית יריעה אלגברית נאו-קפיטליסטית במרחב תלת-מימדי בתנאים שלא הוסיפו לבריאות הניאו-קולוניאליזם הפורח איש לא קיבל את הטענה המופרכת, מאחר ויש ניסויים המודדים את "עקומת ההיצע" כפי שהראו כבר חוקרים ולא אשוב על כך1 כפי שמודה היום אפילו פרידמן ושאר הניאו-ליברלים (חפש בוויקיפדיה מידע על "מחלוקת קיימברידג" שבו ירדה כמות ההון בתעשיית השבבים ב-1997"). כעת, אגע בתיאוריית הצברי ההון כפי שהיא מוזכרת ב"ספרים" ולא ארחיב. בתיאוריה הקוואנטית של דיויד ריקרדו, בתקופת הקיזוז הסוציאליסטי המבורכת, כפי שאנו יודעים כיום אחרי מלחמת המפרץ, איש לא קיבל את הטענה המופרכת כיוון שזו זו טענה נאו-קלאסית שב"הצבר ההון" עלו מחירי הנפט, ולכן התפשטה ההבנה אצל בני התקופה (תקופתנו, יש לשער) והתפתחה ההכרה המודגשת בצדק, ומכאן נובע שאת המצב הזה הבינו קפיטליסטים והודו בטעותם כפי שמראה כבר זומבורט. לבעלי המניות של אקסון-מובייל לא איכפת כמה קופסאות גבינה לבנה הם יכולים לקנות בסופר עם רווחי התאגיד, אלא כמה הם מרוויחים לעומת פירמות אחרות. מכאן בורור שכל סטודנט שנה ראשונה בחוג לכלכלה יכול לרמז לך למה זה יוביל לתעסוקה נמוכה יותר, תפוקה נמוכה יותר, ורווחה נמוכה יותר לכלל האוכלוסיה. לצערנו לא נפלנו עד כה במקרה על איזה נוהל צה"לי שבתיאוריה הנאו-קלאסית של פול סמואלסון וסטיוארט קומונס, התברר כי למרות השערותיך הפך מזון הפלפל לפופולרי באיזורים שונים בארץ, והתפתחה ההכרה המודגשת בצדק. בתנאים שלא הוסיפו לבריאות הניאו-קולוניאליזם הפורח, לא היה שום קשר לבעלות על המפעל, לחובות, סיכונים, או כל דבר אחר כפי שמראה השלישייה הקלאסית פיגו, וובלן ותורסטיין. מכך ניתן להסיק שה"הון" איננו אוסף מכונות וציוד אלא בהחלט הדברים שאראה בהמשך דברי. לכן ברור כי למרות שישנם שיבושים בכלכלה הנאו-קלאסית שהוזכרה לא מופרך להניח שבקפיצה הנאו-קפיטליסטית קדימה של מאו הניאו-סוציאליסט בתקופה שבה כל ניתוח תאורטי קוהרנטי הוא מעניין בזכות "ההצבר הדיפרנציאלי", לא ניתן לפסול את "עקומת ההיצע". במאמר מוסגר, אין מדובר בתרגולת שב"כית של מוסדות הכוח בנושא אכילת פלפל אלא בתורת החלקיקים והפרוטונים ששאול מופז וכנופיית הניאו-קפיטליסטים שסביבו אינה מבינה. אין לציבור עניין בשאלה אם בציפורן החודרנית של ארנסטו מירדל, מדען האטום הספרדי, ללא תקנות ממשלתיות המסדירות את הדבר, וכפי שאפשר ללמוד בשיעוריו של שהרון שלח ארה"ב העלתה את שכר המינימום פעמיים לפחות (מהזיכרון) בתקופת קלינטון, כפי שאפשר ללמוד משווי משקל ומערכת של משוואות דיפרנציאליות חלקיות בעלת פתרונות רבים, הדבר היחידי שחשוב הוא הצלחת התאוריה לחזות ולהסביר את המציאות במובן הבלתי מציאותי של ההסברים ההתחלתיים. שים לב לעובדה החשובה שב"הצבר ההון", כאשר חל גידול בכוח החקלאי כפי ש"טענו" שמשון ויובב, עולה הסברה כי הם מסכנים את הרווחים ואחוזי הבעלות על הון צובר, אשר גדלים מכוח תרומתו של ההון הנצבר שלהם לתהליך ההצטברות הדיפרנציאלית של ההצבר המתמשך (בניגוד להצבר הפנימי). לפיכך ייתכן צריך לדחות את ההסברים של נתניהו ונעריו באוצר, של מי שחינך אותם באוניברסיטה, של פרידמן, של האייק, ושל כל מי שמתבסס בדבריו על חינוך כלכלי אקדמי (אלו האנשים שקובעים את המדיניות הכלכלית של רוב מדינות תבל) משום שכפי שראינו המדיניות הקיינסיאנית הצבאית בהחלט יכולה להוביל למלחמות הנפט שעליהם מדברים קארד וקרוגר במחקרם על העלאת השכר בניו-ג'רזי ולכן אפשר לראות כי כאן נפלו מחירי הצדק החברתי.]2[ אין ספק שבמשחק ההישרדות של ספסרי הקפיטליזם, עם חלוף תקופת הקפיטליזם המוקדם, הוכח כי בחצר היו החיילים צולים דגים גדולים על גחלים. אכלתי חילבה בשוק העיראקי, אבל האם ההצדקה המוסרית הזו בנויה על היכולת לחשב מה היא תרומתו היחסית של ההון? התאוריה הניאו-קוסמופוליטית הקפיטליסטית לא מוכיחה שההכנסה של הקפיטליסט תלויה בתרומתו היחסית לתהליך הייצור והצבר ההון כפי שלא אראה בהמשך דברי. ב"שווקים המתעוררים" במזרח אפשרו ביכלר וניצן לפירמות ויזמים להמשיך להשקיע "מעבר לכדאיות" כך שעקרונות ה"שוק החופשי" אינם אומנות מעשית כמו נגרות, אבל האם אנחנו חייבים לראות במודל הרומני כ"צודק"? רשמתי את דבריך בפני ואתייחס אליהם בבוא העת, אבל עובד הנקיון שמנקה את משרדו של עורך הדין "שקשוקה" (כן, ההוא של האחים עופר) מרוויח פרוטות. האם הבנת שאתה מפספס את הלוגיקה של כל העניין כפי שאפשר לראות בהודעה תגובה 268696 לסיכום לטובת הקוראים שאין להם מושג על מה בעצם המחברים מדברים (מן הסתם כל מי שקרא רק את הטקסט ב'אייל' ולא את שאר חמש-מאות או אפילו חמישים העמודים), ובתקווה שאינני מעוות את כוונתם: הקפיטליסט איננו פרזיט עם כוח מיקוח, אלא אחד מהגורמים התורמים לתהליך הייצור וחשיבות הדברים תתברר בהמשך באופן מלא. ברור היה שבהנקת עוברים שטרם נולדו בתקופת הבצורת, התברר כי למרות השערות הניאו-מחברים מחיר הבננות מתחרה במחיר ארגזי הקוקה-קולה, כפי שנטען על ידי הכלכלנים שהזכרתי. הניתוק הזה שימושי עוד יותר למי שמקדמים אג'נדה פוליטית שיש להסתייג ממנה בשיקול דעת. אמשיך בהתנצלות קלה: בארוחת הצהריים בקיבוץ בו גדלו ידידי, בתקופה שבה עוד הייתה לי הערכה רבה לפילוסופיה הסטואית במשרה של קבע במפעל אלקטרוניקה דעתו של אדם תושפע מערכיו, ובנסיבות אלו של משטר דמוקרטי קיקיוני יחסית, ומכאן מתברר באופן הגיוני כי בעלי עסקים לא נוהגים תמיד לפי המדלים הפשטניים של התאוריה הנאו-קלאסית. זה המצב ברבים מהענפים התעשייתיים, וכוח הולך לכוח. לא רק כשרון לא שווה מוליך לחלוקת הכנסות בלתי שווה, אלא גם חלוקת הכנסות בלתי שווה עצמה מובילה לחלוקת הכנסות בלתי שווה. וחלוקת ההכנסות, הכוח היחסי של גורמים שונים בחברה, הינה בלתי שוויונית בהרבה מכל וועדה פוליטית אשר נבחרת במשטר דמוקרטי, אפילו קקיוני יחסית. אני מקווה שעכשיו הדברים ברורים מעט יותר. בשבוע הבא אתייחס לחלקו השני של דבריך. 1 עוד על משחק ההישרדות של ספסרי הקפיטליזם http://www.edva.co.il/analfun.asp 2 למעשה, בשוק גלובלי מודרני, בתקופה הפסבדו-אוליגרכית של הIMF, למרות כל ההערכה שעוד הייתה לי אז לחרחורי המלחמה של קורס המבוא בכלכלה בתקופת הפילוסופיה הסטואית ניתן לראות שאתה שקרן. יש עוד פרטים באתר הבא אם אתה נכון למעט משוואות http://www.caputals.org/edu/articles/~jones/crimeaga... |
|
||||
|
||||
אם לסכם ברוח טובה - בוא'נה אחי, אני מקווה שיש לך איזה תוכנית מחשב שכותבת את זה (הפעם השלישית כבר? הרביעית?). למה אם לא אז אתה מה זה משועמם.. |
|
||||
|
||||
Oil is probably finite and when the “peak oil” point is reached, we may very well see a drastic rise in the price of oil (assuming there is still no viable alternative). But the finality of oil is known to us all and Hubbert’s theory of “peak oil” has been known since the 1950s – so why has it had no impact on the price of oil thus far?
|
|
||||
|
||||
סיימתי לאחרונה את ספריכם "מרווחי מלחמה.." המאיר עיניים. אינני כלכלן בהשכלתי (ביולוג), אבל הקדשתי זמן רב ללימוד עצמי של נושאים רבים, וביניהם כלכלה. נושא שהולך וצובר תאוצה בקרב כל מיני חוגים מחוץ לתודעת המיינסטרים, הוא הקרוי "שיא תפוקת הנפט" או PEAK OIL. אני סקרן לשמוע דעתכם על התופעה, האם אתם מכירים בה, ואם כן, איך אירוע מכונן שכזה עשוי (או עלול) להשפיע על תהליך ההצבר הנוכחי? בתודה מראש, ירון הוכמן. |
|
||||
|
||||
אינני בטוח שהם עוקבים אחרי התגובות למאמר שנכתב כל כך מזמן; כתוב לאימייל: nitzan@yorku.ca ובקש מניצן את מה שאתה מבקש. |
|
||||
|
||||
גוגל אומר שהם מכירים את התופעה http://www.google.com/search?hl=en&lr=&rls=G... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |