בתשובה לסער אוסטרייכר, 03/07/01 1:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעבר לטענות פילוסופיות, האם אף אחד לא חושב שלאלו שדוגלים בסוג כזה של אגואיזם קיצוני יש בעיה של התפתחות רגשית? של איזו שהיא חוסר יכולת בסיסי לאמפטיה? אחרי הכל, אושרם של אנשים אחרים יכול למלא אותנו שמחה וסבל של אחרים עשוי לגעת ללבנו. עד כמה שזכור לי, בגיל ההתבגרות יש לחלקנו נטייה לדחות מערכות מוסר מקובלות ולאמץ ערכים קיצוניים כסוג של תגובה (טבעית ומובנת) לכפייה חיצונית. אבל זה משתנה עם הגיל לא רק בגלל ההשלמה שלנו עם החברה הקיימת - שאפשר לראות בה סוג של ויתור - אלא בגלל התפתחות היכולת שלנו לחוש אמפטיה לאנשים אחרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וזה מזכיר לי ראיון שהתפרסם בכתב העת "מחשבות " של צבי ינאי בשנות ה-שבעים כאשר תורתו של קרוי הייתה בשיא ההשפעתה בארץ וכל כמה שבועות הופיע עליו כתבה במקום כלשהוא. ינאי ריאין אז אדריכל בשם צפרוני שהפך לתלמידו של קרוי וזה נתן לו תורת חיים ארוכה ומסובכת המבוססת על האוביקטיביזם של קרוי וראנד וחוסר הצורך לדאוג לאף אחד אחר רק לעצמך. ינאי שאל אותו אז שאלה פשוטה : אם הוא יעבור בכביש ויראה זקנה שעומדת להידרס האם הוא יעשה את הצעד הקל שבקלים כדי לעזור לה ? אינני זוכר בדיוק את התשובה (יש חומר ממחשבות ברשת באתר של ינאי אולם כרגע האתר אינו זמין אצלי ) אולם זכורני שהייתה זאת תשובה ארוכה ומתפתלת מעין כמוה שמימנה אפשר היה להבין (כנראה ) שהאיש אכן יעשה צעד כלשהו כדי להציל את הזקנה אבל...( וכאן הופיעו כל מיני טיעונים פילוסופיים מורכבים שכאשר קראתי את המאמר קצרה בינתי המוגבלת מלרדת לסוף דעתם ). התגובה היחידה של ינאי על כל זה בסיום המאמר הייתה הערה הקצרה שכל אלה הם דעותיו של איש צעיר מאוד. אינני חושב שיש הרבה להוסיף מעבר לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לצבי ינאי אתר?! מה הכתובת? (אני חושש שחיפוש ברשת יניב בעיקר אתרי מיכל ינאי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשירותך בכל עת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הזדמנות להמליץ על תוכנת netex שהיא חינם ומאפשרת, למשל במקרה זה לרשום (אפשר גם בעברית) בחלון הכתובת בדפדפן: צבי ינאי וזה יביא אותך ישר לאתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הוא נחשב כאיש דעת מעניין במיוחד? כי אני שמעתי עליו דעות שליליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האגואיסט הראציונלי עליו אני מדבר מבין שאושרם של אחרים יכול למלא אותנו שמחה, וזה אחד מהגורמים שגורמים לו לעזור לאחרים, לתרום ולתת. שוב, חוסר הבחנה בין אגואיסט לאגואיסט ראציונלי. ושוב אני אדגיש-לא קרתא את כתביו של קרוי, וייתכן שדבריי מנוגדים לתפישתו של קרוי את האגואיסט הראציונלי. סער האופטימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה נתקל בנשיפות של בוז ע"י קרוי וראנד. לפי ההגדרה המרחיבה שלך גם אמא תרזה ואלברט שוייצר היו אגואיסטים. אם אושרם של *אחרים* יכול למלא אותך שמחה, אתה (בעיניהם) תוצר של אידיאולוגיות חברתיות ששטפו את מוחך ובלבלו אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש, כאגואיסט רציונלי אתה יכול להחליט שאושרם של עניי העולם משמעותי עבורך ולהקדיש את חייך עבורם. זה יכול להיות נכון ומוסרי. הדבר הלא מוסרי הוא לתרום כסף של אחרים (משלמי המיסים) למען עניי העולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אתה צודק בכך שאת הרע האולטימטיבי הם ראו במוסדות הרווחה שלדעתם הם באותה דרגה מוסרית שבה נמצאים שודדים וגנבים. אבל, גם מי שתורם לעניים מכספו שלו ו/או מקבל סיפוק ("אושר") מטובתם של אחרים אינו אגואיסט רציונלי לפי הגדרתם. יתר על כן, האוביקטיביזם טוען שצדקה היא אקט לא מוסרי מטבעה, בכך שהיא מעודדת פרזיטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם היו *ה*אגואיסטים. על פי הגדרתי בלבד, כמובן. סער האופטימי 2. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רשאי, כמובן, להגדיר את המושגים כראות עיניך, כל עוד אתה מביא את ההגדרה לידיעת הציבור. לפי ההגדרה שלך כל אדם הוא אגואיסט - כי בסופו של דבר הוא פועל בהתאם לרצונו כדי לספק את הצרכים שלו. אם, במקרה, אושרם של אחרים חשוב לו הוא יהיה ''אגואיסט חברתי'', ואם מה שגורם לו סיפוק הוא רצח הוא יהיה, אולי, רוצח סדרתי, אבל בכל מקרה הוא אגואיסט. לכן ההגדרה שלך הופכת את המושג ''אגואיסט'' לחסר תוכן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |