|
||||
|
||||
היה נתקל בנשיפות של בוז ע"י קרוי וראנד. לפי ההגדרה המרחיבה שלך גם אמא תרזה ואלברט שוייצר היו אגואיסטים. אם אושרם של *אחרים* יכול למלא אותך שמחה, אתה (בעיניהם) תוצר של אידיאולוגיות חברתיות ששטפו את מוחך ובלבלו אותך. |
|
||||
|
||||
לא ממש, כאגואיסט רציונלי אתה יכול להחליט שאושרם של עניי העולם משמעותי עבורך ולהקדיש את חייך עבורם. זה יכול להיות נכון ומוסרי. הדבר הלא מוסרי הוא לתרום כסף של אחרים (משלמי המיסים) למען עניי העולם. |
|
||||
|
||||
ראשית, אתה צודק בכך שאת הרע האולטימטיבי הם ראו במוסדות הרווחה שלדעתם הם באותה דרגה מוסרית שבה נמצאים שודדים וגנבים. אבל, גם מי שתורם לעניים מכספו שלו ו/או מקבל סיפוק ("אושר") מטובתם של אחרים אינו אגואיסט רציונלי לפי הגדרתם. יתר על כן, האוביקטיביזם טוען שצדקה היא אקט לא מוסרי מטבעה, בכך שהיא מעודדת פרזיטיות. |
|
||||
|
||||
הם היו *ה*אגואיסטים. על פי הגדרתי בלבד, כמובן. סער האופטימי 2. |
|
||||
|
||||
אתה רשאי, כמובן, להגדיר את המושגים כראות עיניך, כל עוד אתה מביא את ההגדרה לידיעת הציבור. לפי ההגדרה שלך כל אדם הוא אגואיסט - כי בסופו של דבר הוא פועל בהתאם לרצונו כדי לספק את הצרכים שלו. אם, במקרה, אושרם של אחרים חשוב לו הוא יהיה ''אגואיסט חברתי'', ואם מה שגורם לו סיפוק הוא רצח הוא יהיה, אולי, רוצח סדרתי, אבל בכל מקרה הוא אגואיסט. לכן ההגדרה שלך הופכת את המושג ''אגואיסט'' לחסר תוכן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |