 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהזדמנות זו שיעקב פתח את תיאטרון הדורות הבאים (בתגובה 264265), אני שמח להודיע על פתיחת מוזיאון "מיצב" המוזיאון, בשטח של 11,200 מ"ר בלב תל-אביב, יכלול מה שיכול להיראות לעין שמרנית ובלתי-פרוגרסיבית כמו בית פרטי של עוד חזיר קפיטליסטי, אך מדובר כמובן במשהו שהוא הרבה-הרבה מעבר לכך. עשרות חדרי השינה המפוארים, חדרי האורחים, אולם הכניסה, מגרשי הטניס, הבריכה ופארק הגולף יישרתו אמנם את מנהל המוזיאון ומשפחתו, אך זאת רק למראית עין. למעשה, הם מייצגים רעיון מתוחכם עד כדי כך שרק צרכני אמנות נבונים במיוחד ובעלי רמה אינטלקטואלית מספקת יוכלו להבין. זו טיבה של דמוקרטיה וזה עדיף מאי תמיכה בתרבות כלל. לכאורה, נראה המוזיאון כמו שחיתות קולוסאלית על חשבון הציבור (תקציב שנתי: 23 מליון שקל), אך למעשה מדובר ביצירה שכוונתה היא לזעזע ולא להנות. השחיתות כאן מכוונת! אמנם רק מיעוט קטן יוכל להנות מהיצירות במלוא מובן המילה אבל דמוקרטיה אינה לספק רק לרוב את מה שהוא רוצה אלא גם למיעוט. ואם הספקת התרבות למיעוט דורשת סיבסוד (בגלל שלמיעוט יש פחות כח שוק) צריך לעשות זאת. גררר! החלופה האיומה לכך להותיר הכל בידי השוק החופשי - המערכת המכוילת באופן אופטימלי לעודד ולקדם את אלה שאינם בעלי יושרה! ואולי לכך הכוונה במיצג המוזיאלי, אם כי יכול להיות שגם להיפך. כוונת מנהל המוזיאון, מר רדלר אורי, הייתה לעורר אנשים לחוות את הכוונות הרבות היכולות להמצא ביצירת אמנות וגם להיפך. מר רדלר אורי הוא אמן משום שיש לו מה לומר והוא משתמש באמצעים אמנותיים כדי לומר זאת. במקרה זה הוא ניסה לעורר את הציבור להסתייג מהקפיטליזם החזירי באמצעות אימוץ מלא שלו למהלך כל ימי חייו. זה נראה דוחה, אבל צריך להבין שאמנות "קונספטואלית|, כשהיא ברמה גבוהה, מרגשת אותנו, ולצורך הענין תגובה של דחייה יכולה להיות לא פחות אפקטיבית מתגובה של משיכה. מי שאינו מבין זאת סובל מצרות אופקים ופרימיטיביות גסה, או להיפך, כיוון שגם התגובה למרחב הנראה על פניו פסבדו-אמנותי היא חלק ממצרף מעשה האמנות. קוקוריקו. השאלה היא רק איך אתה תופס אמנות. אם אתה תופס אותה באופן שמרני מאוד כי אז עליך לצאת תיכף ומייד משדה השיח החתרני ולהירשם אצל המזכירה. האמנות תמיד שאפה לגעת בגבולות. זה חלק מהאופי של השדה הזה, שהוא חוקר ושואף להגיע לקיצונויות. אחד הגבולות הוא זה השואף לצמצם את הפער בין האמנות לבין החיים. כל דבר, בקונטקסט הנכון, יכול להיות אמנות. גע! גע! למשל, כל אדם יכול עם קצת אימון להגיע לרמה טכנית, אבל כמה אנשים יכולים להגיע לרמה אמנותית המאפשרת להם לגור בבית בשטח של 11,200 מ"ר בלב תל-אביב? עצם העובדה שהבית הזה קיים, ומתגורר בו אדם אחד וישנם כלבי שמירה ומאבטחים המונעים או מונגים כל גישה למקום – שזו צורה ייחודית של תקשור עם הקהל – מעידה על היכולת המיוחדת שיש לרדלר אורי כאמן ובו זמנית גם מבטלת אותה. אפשר לקרוא את היצירה הייחודית שמהווה את מוזיאון "המיצב" בדרכים שונות. יהיו רבים שיקראו אותה כביקורת חריפה מאוד על ההתנהלות של עולם האמנות ושל סוחרי האמנות, אם כי זוהי ביקורת רדיקלית למדי, שעצם העובדה שנתקבלה ונכנסה למיינסטרים של עולם האמנות מראה בעיקר עד כמה קשה לגעת בגבולות בעולם הזה שכולו מסע מתמשך אל אותו הגבול עצמו, עד כמה קשה לירוק בפרצופם של אלה שמיד יתעקשו לחבק אותך דווקא על שום היריקה. חיק! טפו! האמן יורק כאן בפרצופו של עולם האמנות כולו ומכריז על אימוץ מלא ומוחלט של הרעיונות הקפיטליסטיים החזיריים ואף ממש זאת בחייו ממש. אמנות כיום אינה מיידית כפי שהיתה פעם. אנחנו היום צרכנים מתוחכמים יותר של תקשורת מאשר האיכרים הנבערים שעבורם צוירו כל הפרסקאות המדהימים של ימי הביניים על קירות הכנסיות, לדוגמא. אמנות קונספטואלית היום, מתבדלת ממדיה ויזואליים אחרים בהיותה דווקא מצריכה שתשב ותקרא למה התכוון האמן, ושם תהיה ההנאה האמיתית שלך, בלהבין את הבחירות שלו, בלהבין מה רצה לאמר. במקרה זה מוסיף האמן רובד נוסף למיצג בסרבו לצרף הסבר כלשהו ליצירה. כביכול אמר: יקרא כל איש כרצונו. כל פירוש יכול להיות בו זמנית נכון ובלתי נכון וכל פירוש הופך חלק מהמכלול היצירתי, הקונטקסטואלי והבינזמני של היצירה או לחילופין דווקא נדחה מגוף היצירה והופך ליצירה נפרדת המעופפת מעל גגות העיר וקוראת קווא-קווא בקול של חתול. היופי הטמון ביצירה ובפירושים למיצג מתעצמים מאחר והנהלת "המיצב" אינה מאפשרת ביקורים במוזיאון ואף מעסיקה חברת שמירה למניעת ביקורים כאלו. עובדי חברת השמירה עובדים בזוגות המתפצלים ומקיפים את החומה והגדר החשמלית שסביב "המיצב." מאחר ומדובר בשומרים שאינם איכותיים במיוחד, לכל אחד מהם יש סטיית זמן מסוימת, וכך הם מתחילים ביחד אבל עם הזמן הם מתרחקים זה מזה, וגם זו עבודה שאומרת הרבה מאוד על זוגיות ועל אהבה בעיני, לא פחות מ"חתונת ארנולפיני" המאסטרפיס של העולם הישן, למשל וזה כל היופי או לחילופין היעדר היופי או שניהם בו זמנית. עבודה עם ויזואליה פשוטה יחסית, כמו שני השומרים, יכולה להיות טריגר מושלם לחוויה רוחנית עמוקה יותר, שתתבטא בחשיבה שלך מחדש על מושגים כמו זמן אוביקטיבי, זמן סובייקטיבי, על זוגיות, מה שזה לא יהיה. כלב צ'יוואווה וחתול. אמנם יהיו כאלה שיאמרו שאם זו אמנות זו תעודת עניות לאמנות, שכל ילד יכול לשכור שני שומרים, אבל זה כל היופי, שהאמנות פתחה את עצמה לכיוון החיים במידה כזו, שהיא מוכנה לקחת על עצמה את הסיכון להיראות כמו משהו שהילד שלך יכול לעשות, להיות בלתי מובנת (אבל במאמר מוסגר: לילד יהיו פחות הנמקות למה הוא שכר את חברת השמירה) פרשנות חזקה אחרת היא הרואה בעצם הפרשנות אנטי-פרשנות של הפירוש הפרשני. כלומר, אין צורך להכנס בשערי "המיצב" (וזה גם בלתי אפשרי) כדי להנות ממנו. אתה יכול ליהנות ממלוא עוצמתה של היצירה גם אם לא הלכת למוזיאון והתיישבת מול היצירה. המחאה כאן היא נגד הפרשן שהפך לכוכב של סצינת האמנות. ווף! ווף! היצירה מתנערת ומוחה נגד כל פירוש אפשרי ובו זמנית מאמצת אותו ודוחה אותו שוב כמו נער/ה קפריזי/ת ואפשר לקרוא בכך ביקורת חריפה נגד גיל הנעורים והזמן החולף ואימוצם בו זמנית כמחאה על אימוצם ודחייתם בו זמנית. זו סתירה עצמית, אבל אז מה? ============= ברצוני להודות ובו זמנית לא להודות, בהתאם להקשר הטמפורני, ליוצרים הבאים שנטלו חלק ביצירת ביקורת פרשנית זו על "המיצב": נח שמיר תגובה 262869 תגובה 262135 תגובה 263526 אלמנה ויתום תגובה 263721 רמי נוידרפר תגובה 262245 תגובה 262269 תגובה 262269 חטא שין תגובה 261997 אינדי גו תגובה 262838 תגובה 264151 תגובה 263745 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שאלמנה ויתום ונח ויתר תומכי המוזיאון יתנגדו לטענה זו - אך אחזור על דבריי בנסיונות שכנוע נוספים - זוהי פשוט שחיתות משוועת! מעבר לכך שלדעתי 'המלך עירום' ולקרוא ל"המיצב" אומנות זו פשוט צביעות, גם לו היה אומנות, זה עדיין פשוט לא תקין. אם מישהו רוצה, מכספו האישי, לממן את "המיצב" אז זוהי זכותו. בזאת גם אציין שיש ויש אנשים המממנים מיצגים הדומים ל"המיצב". בעוד אני יכול לטעון שהם סתם שוויצרים נהנתנים ושהיה נחמד אם את הכסף היו תורמים לרעבים, איני יכול לטעון שזה שחיתות באותה העוצמה כמו פה - שכספי ציבור מממנים את "המיצב" השערורייתי! אציין גם שאם היה מדובר בסבסוד 'תרבות' הניתנת בחינם לציבור שלא מסוגל לשלם על כך (והוא היה רוצה בה), אז הייתי מברך על כך. אבל "המיצב", בדומה לחלק ניכר מן (אולי כל?) התמיכה בתרבות כיום מיועד לרווחת אנשים אמידים שממילא מסוגלים לממן את התרבות שלהם לעצמם. ועכשיו ברצינות - זו בדיוק דוגמא למה שנקרא "אליטה אשכנזית". בעוד הייתה יכולה האליטה לממן את התרבות *שלה* בעצמה, היא לוחצת לסיבסודה מכספי ציבור. דווקא רוב החלק בציבור שאינו נהנה ממיצגים אלה (בין אם בגלל שסתם יש לו טעם שונה ובין אם בשל מחסור בכסף לכרטיסים היקרים שאינם ניתנים בחינם) נוטה להיות פחות אמיד. זה פשוט "רובין-הוד-הפוך". אלו שיש להם לוקחים מאלו שאין להם. זהו פשוט בזבוז שערורייתי של כספי ציבור! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''עד כמה קשה לירוק בפרצופם של אלה שמיד יתעקשו לחבק אותך דווקא על שום היריקה... אמנות כיום אינה מיידית כפי שהיתה פעם. אנחנו היום צרכנים מתוחכמים יותר של תקשורת מאשר האיכרים הנבערים שעבורם צוירו כל הפרסקאות המדהימים של ימי הביניים על קירות הכנסיות, לדוגמא''. גם בעבר אמנים ירקו בפרצופם של אלה שחיבקו אותם, ואף של אלה שמימנו אותם. נדמה לי שזה היה פראנס האלס שצייר את עובדי משק הבית של הפטרון שלו בצורה מאוד לא מחמיאה שבלטה לעין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גויה צייר כך את בית המלוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל היה גם אמן הולנדי/פלמי שצייר את אנשי הבית בצורה דומה (ניסיתי לחפש ולא מצאתי - זוכרת רק פרצוף אדום אחד, וקלסתרים קופיים למדי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, גם אני זוכר אותו דבר בדיוק! (אופס. זה מהפעם האחרונה שהסתכלתי בראי, לא משום יצירת אמנות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תפסיק לתלות תמונות של פראנס האלס בחדר האמבטיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאונרדו איים לצייר ליהודה איש קריות בסעודה האחרונה את קלסתרו של אב המנזר, שהאיץ בו לסיים את הציור (אני מנחש שלא לזה התכוונת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינני טועה לפרנץ האלס לא היה פטרון ולכן גם שאלת עובדי משק הבית שלו לא עלתה על הפרק. הוא התפרנס בעיקר מציור קבוצות של בורגנים (משמר הזהו וקבוצת המהו). בדקתי מעט במוזיאון פרנץ האלס בהארלם (ביקורי שם לפני יותר מעשרים שנה לא יכול להוות אסמכתא ממש...) ולא מצאתי. http://www.franshalsmuseum.nl/ . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי ''נדמה לי שזה היה פראנס האלס'' - אולי זה היה יאן סטיין או מישהו אחר מהחבר'ה (גם אני הייתי במוזיאון בהארלם, ואולי זה בלבל אותי). בכל אופן, את התמונה האמורה ראיתי במו עיני, במקור ובגודל טבעי, יחד עם ההסבר שניתן לעיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפגם היחיד במיצב הוא בחוסר היכולת להוכיח או להפריך את קיומו של הפנים (והלא כבר שנה ר' דרידה שהפנים הוא חוץ והחוץ הוא פנים ואם הפנים איננו יתכן שהחוץ שאנו רואים הוא הוא השתקפות הנרטיב הריק ומכאן שאינו חוץ אלא במשמעות שהיא חיצונית למשמעות הטקסטואלית (חלק מההגמוניה של הכח, הזכר הלבן המדכא מנסה להשמיד את הפנים כדי להותיר אותנו, הנשים, השחורים והפילוסופים הצרפתים במצב של עבדות)). בתור יושבת הראש של תת הועדה למיצבים של ועדת התקציבים המיוחדים במשרד הספורט, המדע וערוץ 2, אני חייבת להודיע לאמן, מר ר. אורי, שעליו לאפשר לי גישה מלאה אל המיצב בהקדם האפשרי. אם לא תתאפשר גישה כזו, בכל שעות היממה (כדי לוודע שהמיצב אכן מוצב במקומו בזמן ובמרחב ואינו מופיע שם רק כאשר אני מבקרת, או נבנה ומפורק על פי שרירות ליבו של האמן שאינו אמן, החזיר שאינו חזיר), אאלץ לקצץ לאלתר את תקציב 2005 בשיעור של כ 30%, בשם הדורות הבאים. עוד נושא שנאלץ לבחון בפגישת הוועדה בשבוע הבא הוא סירובו לכאורה של מר אורי לספק הסבר ליצירה, סירוב המלווה הלכה למעשה בהסבר של כל מה שהיצירה אינה ושל כל מה שאינו היצירה. תודה אורי, הצחוק יפה להתאוששות מליל ההודיה :-) (וסליחה עם כל מי שלא הבין שהאמירה לגבי העתודאים היתה מבודחת משהו, למרות שהאמירה בדבר הצורך האובססיבי בדיוני שוקחופשי לא) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה שווה להיכנס בך כדי להוציא את הקולאז' הזה (שכל חלקו האחרון הוא ציטוט ממני אחד לאחת, עאלק "נטלו חלק"). יצא לך משעשע מאוד 1, (אופס, ממש אמנות מה שעשית פה) ההצעה שלך מצוינת, לדעתי, אגב, ואם תבלה עכשיו כמה שנים טובות מחייך בהתקדמות עקב בצד אגודל בשדה האמנות, פה תערוכה קבוצתית, שם תערוכת יחיד, עניין של לא יותר מעשר עשרים שנה, ואם תתמיד בליקוק לאוצרים הנכונים או באיסוף חומר מפליל על הפוליטיקאים הנכונים, יש סיכוי שתצליח לממש אותה בחומר (למרות שיש סיכוי שהיא כבר לא תהיה רלוונטית, כבר היום הביצוע קצת מיושן, מתאים לתקופתו של מאנצוני יותר מאשר לטרנדים נוכחיים), אם כי יש חשש שפרויקטים פחות צרים בנגישות שלהם לקהל, נגיד, מוזיאונים, יקבלו עדיפות לפניך בתור. התהליך (התיאורטי, ברור שתיאורטי) שתעבור, כדי להשיג את מימושה של ה"בדיחה" הזו, הוא אמנות, בעיני. מי יודע, אם היית לוקח את העניין ברצינות, יכול להיות שזה אפילו היה משנה בך משהו, אבל, הופה, הרי כבר סיכמנו שאתה לא פה כדי ללמוד ולהשתנות, רק כדי להוכיח את צידקתך בכל האמצעים האפשריים, ומה אגיד ומה אומר, סחתיין על ההברקה, לטעמי היא מוכיחה את ההיפך, שבהינתן הגירוי המתאים והאמצעים, כל אחד יכול לקחת רדי-מייד (גם אם הוא רק טקסט), וליצור ממנו משהו חדש, שלם שגדול מסכום חלקיו :) 1 מובן שזו שיטה שיכולה להגחיך כל הנמקה שהיא, אם היו לי קצת יותר סבלנות וזמן הייתי מתיישבת לייצר תגובה נאה שמורכבת מהתיאוריות הכלכליות שהוצגו כאן בתגובות, אבל זה פחות מעניין, וחוצמזה, יש את עניין הראשוניות, אתה עשית את זה קודם. :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היה שווה להיכנס בך כדי להוציא את הקולאז' הזה (שכל חלקו האחרון הוא ציטוט ממני אחד לאחת, עאלק "נטלו חלק")." כמובן. הנפיחות העצמית, האבסורדים, האיגיונים, המשפטים היומרניים בעברית עילגת – כל החומרים לפרודיה טובה היו שם, אז למה לעבוד קשה ולקלקל? מכל מקום, אני שמח שלא לקחת את זה באופן אישי. מראש ניחשתי שהיכולת לצחוק על עצמך היא כישור נדרש, במקומותיך ובמצבך. שמחתי לא לטעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, נפיחות עצמית ו_גם_ יכולת לצחוק על עצמי? הייתכן שאתה סותר את עצמך בנסיונך הנואש להעליב? לא, לא יכול להיות, לא הבוט המצטיין, הצודק תמיד! הבה נסכם, שכל אדם ששוטח את דעתו בצורה נלהבת קמעא הוא חומר טוב לפרודיה. אצלך אפילו לא צריך להתאמץ עם החומרים, הטכניקה הוויכוחית עצמה היא כה צפויה ולכן משעשעת מעצם היותה, לכן מצאה חן בעיני תגובתך הקודמת, בה התעלית על עצמך ויצרת משהו חדש. אין לי בעיה שתצטט ותגחיך את מה שכתבתי, היות שאני לא חושבת שהמקור מגוחך, והיות שהוא כאן לשיפוטם של מי שלא יקראו. פשוט מאוד. אז לדעתך התגובות שלי כאלה וכאלה, זכותך המלאה. להאשים אותי בעילגות, זו האשמה נלעגת, צר לי, אני לא מצליחה להיעלב ממנה, למרות שניסיתי, בחיי שניסיתי. לדעתי, כדאי שתעבוד על מקצה שני של עלבונות, והפעם בהשתדלות יותר רצינית להצמיד אותם למציאות. אני מוכנה לתת לך קצה חוט: אחותי, היא צולעת! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמזתי בעדינות לכך שהנפיחות העצמית (היינו, חוסר הבטחון הנואש) הוא במקור, ואילו היכולת לצחוק על עצמך היא העמדת הפנים. נו, לא נורא. מכל מקום, מאחר ואיני נלהב ללעוג לאנשים על פגמים גופניים, לא אתמקד הפעם באחותך אלא דווקא ב"האשמה הנלעגת" ששפתך עילגת: בדקתי שלוש הודעות והתוצאות, לבקשתך, לשיפוטו של "מי שלא יקראו": תגובה 262844 111 מלים, 10 שגיאות: 1 ככל ז'אנר חתרני = כבכל ז'אנר חתרני 2 יש מקרי קצה = ישנם מקרי קצה 3 אמצעי הפצה לחלוטין של = לא בעברית 4 גובה המון כסף תמורת הקרנת סרטיו = צפיה בסרטיו 5 היות שבתוך הקולנוע עצמו נעשים = לא בעברית 6 או סרטים שבירת המבנה = ששבירת המבנה 7 מומנטו = ממנטו 8 אלא סרטי מיינסטרים = אלה סרטי מיינסטרים 9 באופן לא לגמרי קולנועי = באופן לגמרי לא קולנועי 10 כך שיש בכל אופן מרחב לשאול = מקום לשאול תגובה 262838 318 מלים (רק חלק מההודעה) 25 שגיאות 1 ממה שקראתי אצלך = עברית עילגת 2 אתה תופש אותה באורח שמרני מאוד = עברית עילגת 3 שאפה לגעת בגבולות = בעברית לא נוגעים בגבולות 4 השדה הזה, שהוא חוקר ושואף = אנשים חוקרים ושואפים, לא שדות. 5 אחד הגבולות הוא זה השואף לצמצם את = אז עכשיו גם הגבולות שואפים? 6 כביקורת חריפה מאוד על ההתנהלות של = עברית עילגת 7 ונכנסה למיינסטרים של עולם האמנות = עברית בסגנון עדות אודטה ואקזיט 8 יתעקשו לחבק אותך דווקא על שום היריקה = בעברית הגיונית, בגלל היריקה 9 היות שהוא מסוגל לספוג לתוכו = עברית עילגת 10 מסוגל... השתלט = החלפת זמנים שגויה בתוך משפט 11 סוטה מדרכי = סוטה מן הדרך 12 העניין הוא כזה, שבעצם העובדה ש = עברית עילגת 13 מעוררת את האפולוגטיקה שבכאן = שכאן? משפט עילג וחסר פשר 14 והצליח לו = עברית עילגת 15 האמנות שלו מזיזה אותך = משפט מעוברז 16 היא גורמת לך לבחון את שאלת מהי האמנות = עילג 17 אמנות כיום אינה מיידית = אמנות יכולה להיות מיידית כמו שברז יכול להיות מיידי 18 כפי שאנחנו צרכנים מתוחכמים יותר של תקשורת = איננו צורכים תקשורת 19 מאשר האיכרים הנבערים שעבורם = מהאיכרים הנבערים (אגב, היצירות לא צוירו עבור איכרים. למדי מעט היסטוריה) 20 הפרסקאות המדהימים = וביחיד "פרסקה מדהים"? 21 מתבדלת ממדיה ויזואליים = צ"ל אמצעי מדיה ויזואליים. אם מדיה בלבד, צ"ל ר' נקבה. 22 בהיותה דווקא מצריכה שתשב = עילג 23 ושם תהיה ההנאה האמיתית שלך = עילג 24 בלהבין את הבחירות שלו = עילג 25 בלהבין מה רצה לאמר = עילג ולקינוח, ההודעה שאני משיב עליה: תגובה 264656 142 מלים 7 שגיאות (רואים שהשקעת מאמץ!) 1 קמעא = קמעה 2 הטכניקה הוויכוחית עצמה = טכניקת הויכוח שלך 3 ולכן משעשעת מעצם היותה = עברית עילגת 4 היות שאני לא חושבת = עברית עילגת 5 והיות שהוא כאן לשיפוטם של מי שלא יקראו = עברית עילגת 6 פשוט מאוד = חסר חלק משפט 7 כדאי שתעבוד על מקצה שני של עלבונות, והפעם בהשתדלות יותר רצינית להצמיד אותם למציאות = עברית עילגת אחותי, היא צולעת! = זאת לא אחותך, זאת העברית שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעיון נוסף בדברים שכתבת אני מתרשם שעברית אינה שפת האם שלך, ולכן ייתכן מאוד שהליקויים שמצאתי נובעים מהיעדר שליטה בשפה נלמדת. אם אכן כך, קבלי את התנצלותי ובהצלחה בהמשך לימודי העברית. ועצה קטנה לדרך: מספר הפעמים בהן נעשה שימוש במילה "היות" נמצא ביחס ישר והפוך לשליטה בעברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניצחת, אני עם אובססיביים קומפולסיביים לא מתווכחת. :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ניצחת, אני עם אובססיביים קומפולסיביים לא מתווכחת." עזבי אובססיבי-קומפולסיבי – הלוואי וזה היה הסיפור – למעשה מדובר בהתקף של עגבת בשלב השלישי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עגבת? הצחקת אותי. אתה מזכיר לי את הבדיחה העתיקה1 על ההוא שסבל משילשול חריף, והרופא הודיע לו בצער שיזדרז ויכתוב צוואה בטרם יהיה מאוחר. "ממך, דוקטור" אמר החולה "יש לי רק בקשה אחת: בתעודת הפטירה, אנא ציין 'עגבת' כסיבת המוות." "וכי למה?" תהה הרופא. "כדי שיחשבו שהלכתי לקראת מותי כמו גבר, לא כמו קאקער." __ 1 כמה עתיקה? שמעתי אותה מאמא שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אובססיביים קומפולסיביים, אמרה האינדית, ואילו אני אגיד לך בתלמודית צחה: ואללה איזה נודניק! עשר קלפטעס וחמישים יכנעס בנות מאה, ביחד - לא היו מצליחות להגיע לרמת הנודניקיות שלך. ועצות קטנות לדרך: אולי תתחיל לסרוג קצת, או לרקום, או לתקן גרביים? אומרים שזה מרגיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לך על שורותיך, אלמנה יקרה. התגעגענו לשמות הבדויים שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משהו אירוני בכך שמי שכבר נתפס ממציא דמויות על ימין ועל שמאל, רואה בכל מקום סביבו דמויות שכאלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. רדלר נתפס ממציא דמויות? איפה הלינק שהחמצתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מוצאת את הלינק, אבל אא''ט, הוא הודה שהוא היה ה''עוזרת למנכ''ל'', איפשהו בדיון ''הממלכה הפנימית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אז מי זה קארי אופנהיימר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, נכון, זה הוא: תגובה 253260, וגם עוזרת המנכ"ל: תגובה 245634. אז ערן צודק ואולי היו עוד דמויות שאורי המציא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ''הודיתי'' -- אמרתי במפורש ובמקרה קארי אופנהיימר, גם מראש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בזה שום דבר אירוני זה מאוד הגיוני | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אלמנה אנוכי, ואף לא "אלמנה..." אנוכי. הבלבול הזה מחמיא לי, ונראה שאינו מפריע לבעלת הדבר עצמה. אשר לשנינות הלשון הפוגעניות שהנ"ל משירה על סביבותיה מדי פעם - אני, אפילו רציתי, לא הייתי מסוגלת לשכמותן - אין בידי כלים אינטלקטואליים מתאימים להנפקתן. אבל העניין איננו באלמנה וביתום או בי ובנישואיי הממושכים. העניין הוא שאתה גם נודניק, גם (אולי) אובססיבי לגבי אלמנות (או לגבי היתומים שלהן?), גם קאקער (ככתיב היידי הנכון של דורון), גם, בתור כלכלן חובב, אתה לא יודע מיהו ג'וזף שטיגליץ (ואפילו אהבלית שכמוני יודעת מיהו ואת עיקרי משנתו) - ואתה גם, ככל הנראה - מסרב להירפא מכל חלייך השונים והמשונים, פיסיים ובעיקר אישיותיים. מה יהיה, אה, מה יהיה? איך המדינה תמשיך ככה? כשאישים שחשיבותם להתנהלות המשק היא עילאית ועליונה ואין בלתה, לוקים לפתע (או לא לפתע) במחלה כלשהי - מן הדין שישתדלו להעלות לעצמם ארוכה (גם ארוחה לא תזיק, פה ושם), אם לא לרווחת גופם - למען הציבור! - למען העם! :-] (אגב, למה הכוונה ב"התגעגענו", בלשון רבים? "התגעגענו" - זה אתה ו... מי עוד?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחס ישר והפוך? זה כמו השוק החופשי שבו מכרו את קונטה קינטה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, למקרה שלא רק העברית של אינדי אלא גם היידיש שלי תדריך את מנוחתך: זה בסדר - במכוון, לא השתמשתי בכתיב יידי תקני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתפסות לזוטות היא מנגנון הגנה של חסרי בטחון. הכל חוזר עליך, ועבודה של מנציני בידך! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אומרת: לו רק היית מתעמק בכתבי ג'וזף שטיגליץ באותה מידה של התלהבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ואני אומרת: לו רק היית מתעמק בכתבי ג'וזף שטיגליץ באותה מידה של התלהבות." לו הייתי יודע מי זה ג'וזף שטיגליץ אז ללא ספק כנראה שקרוב לוודאי שסביר להניח שגם כן ברור שלא. מכל מקום, אין ספק שזו הייתה התפרצות מופרזת מצידי והיא עוררה אותי לחשוב על הסיבות שהביאו לה: 1 חידוד טיעוני: סיבה חלשה מאוד. סכין מתחדדת בירך חברתה, לא במי אפסיים. 2 שעמום: סיבה טובה, אבל לא טובה מספיק. לא היה במושא דבר שיצדיק את היקף העיסוק. 3 מחקר בטיפשות אנושית: אני מודה שיש לי סקרנות מעט חולנית לבחון כיצד פועל מוח של אנשים טיפשים, במיוחד כשהם מתיימרים שלא להיות כאלו. יעני, עשיתי "תחקיר." זה לא נשמע לי כמו סיבה משכנעת למדי, כיוון שכאן המושא סתמי מדי. 4 אכזריות סתמית: תמיד הייתי הילד הכי גדול וחזק בגן ובבית-הספר ואני לא זוכר את עצמי נוהג באכזריות לשם אכזריות. היא הייתה בדרך כלל פונקציונלית, לא דבר לשם עצמו. אבל, בכל זאת, ייתכן שבשילוב עם השעמום התפרץ ההוני הגועלי שבתוכי. 5 טעות סתם: מנסיוני בעבר (כאן ובמקומות אחרים) כאשר אדם – טיפש או חכם – מגיע לנקודה בה אין לו טיעון תקף להעלות, הוא אף פעם לא עומד ואומר: וואלה, אני אדיוט ועל כן אפרוש מן הדיון וזנבי בין רגלי. אנשים נמלטים בדרך כלל למסלול שבו הם אומרים "לא אענה לטענה x כי הכותב הוא y" או פשוט נעלמים או אומרים "אם כן, הובהר שעמדותינו שונות" או משהו כגון זה. 6 אובססיבי-קומפולסיבי + מזג חם: מן הסתם חולשתי הגדולה ביותר. אני צריך מן הסתם לכונן "סכסוך גלוי" כדי שאוכל לדלג בנפש קלה על פני ההודעות של אנשים שטיפשותם פשוט מעבירה אותי על דעתי. במקרה זה, הצלחתי וגם אם לא, אעמיד פנים שכן. סליחה על ההתפרצות הארס-פואטית. הרגשתי צורך להסביר את עצמי כי לא הרגשתי טוב עם מה שכתבתי. אין צורך להגיב (ואין גם צורך להגיב בהודעות באמת-אין-צורך-להגיב-כי-אתה-וכו'-וגו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח למצוא את התגובה בה חווית התפרצלות ארס פואטית, התוכל, בטובך, בעד תגמול נאה כמובן, להפנות אותי? לעתים הדיון כאן נעשה מסועף כל כך שנעשה בלתי אפשרי ממש לראות מי הגיב למי ובאיזה עניין. זה מצער אותי מאוד משום שאני נהנה לקרוא תגובות בהן יש יחס אישי, צהוב, אימפולסיבי. תודה מראש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאינדי זקוקה להגנתי יותר משעמלץ זקוק להגנתו של סרדין, אבל באמת ובתמים להכריז עליה כעל עילגת לא עושה שרות טוב למכריז. גילוי נאות: יש לי עניין מסויים באחותה הצולעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצילו, יהודים! גם כשהוא מודה בטעות, הוא חכם וצודק בכל הסעיפים! מי יודיעני היכן הקישור למדריך מיצפטל למתנצלים? טוב, נחפש אותו בהזדמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 36693 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, כן? איזו מין עצה זאת "העלב רק אנשים הראויים להעלבותיך, שווים לך מבחינת מעמד ואינטליגנציה"? סבתא שלי היתה אומרת: "לא כדאי לריב עם אנשים טיפשים, אבל זה יותר טוב מאשר לריב עם חכמים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם נחזור למקרה הפרטי של מר רדלר, סבורני כי לא יהיה זה מן ההגינות למנוע ממנו את התענוג שבהעלבה רק משום שאין בנמצא איילים המשתווים אליו מבחינת האינטליגנציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה יותר שהוא לא הודה בשום טעות אלא מצא עוד שיטה לרדת עליה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למען הצדק, גם אני לא ידעתי מי זה, והייתי צריך לנחש לא מעט כדי למצוא את האיות הנכון. ברקת-להבא, אם את לא רוצה שיחשבו שאת ניימדרופרית, תני גם את התעתיק האנגלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, חלק מ"תיקוניו" של רדלר מעידים על בורות, ומי שנמצא מספיק משועמם כדי לעבור עליהם, ימצא אותם בקלות וייבוך למקרא היהירות בה הוא פולט שטויות כאילו היו אמת לאמיתה. רדלר אכן הוכיח שהעברית שלי אינה תקנית, (כמו העברית של רובנו, לדעתי). אין לזה ולא כלום עם עילגות, כמובן (מפליא שמלומד לשוני מדהים כמוהו אינו יודע אפילו מה פשר המילה "עילג", לא?). עילג הוא מי שאינו מצליח להתבטא בשטף ובבהירות, ומה לעשות, האיש מאשים אותי בעילגות ובטפשות, מכל המגרעות (הרבות!) שלי בחר להיטפל דווקא לשתיים שאין לי :) מובן שיכולתי להשיב לו שם, סעיף סעיף, אבל אני פשוט לא מושקעת בזה רגשית כמוהו, וכפי שהאינטראקציה המתועדת מוכיחה, זה בזבוז זמן משווע להתווכח עם מישהו כמוהו, שצודק גם כשהוא טועה, מה גם שהתגובה האחרונה שלו היא כבר קצת מפחידה, במובן שאמנם אין לי ארנבת, אבל התחלתי לחשוש לגורלה של הארנבת שאין לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תיקוניו של רדלר מעידים על בורות, אז אולי כדאי שכן תתקני, לא בשבילו, אבל בשבילנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. לא כדאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לנו הזדמנות ללמוד משהו חדש, מה יש לך להפסיד. אם אתה לא רוצה, על תקרא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאנאליות המרהיבה הזו? אין סיכוי. אני יכולה לפרט פה את הבולטות ביותר מן הזכרון, ייתכן שלא אדייק, אבל אין לי כוונה לחזור ולקרוא אותה שוב, יש גבול. הממ, מה אני זוכרת בוודאות? כתבתי "פרסקאות מדהימים" רדלר טען שזו טעות ושצורת היחיד היא נקבה, פרסקה. לא נכון. היחיד הוא פרסקו, וצורת הריבוי המקובלת בעברית היא פרסקאות. לעומת זאת, "מדיה" היא צורת הריבוי הלטינית של מדיום, מדיה אינה נקבה וגם אין צורך להוסיף לפניה "אמצעי". וכפי שהוזכר למעלה, "קמעא" היא צורה תקנית לחלוטין. (אולי קצת ארכאית). ה"תיקון" הכי מביך הוא זה שבו רדלר קבע בנחרצות שפרסקאות לא צוירו עבור האיכרים הנבערים, ושולח אותי ללמוד היסטוריה, נו באמת. לגמרי במקרה יצא שלמדתי איזה קורס או שניים בתולדות האמנות1 ושומו שמיים, העניין הוא _בדיוק_ זה, ציורי קיר כנסייתיים נועדו לעיני ההמון הנבער (קרי, אנאלפביתי). המטרה העיקרית לשמה נוצרה האמנות הדתית היתה (על מנת לפאר את שם האל ולהפיץ את הרעיונות הנוצריים) לספר את סיפורי הברית החדשה והישנה לאלה שאינם יודעים לקרוא (הרוב המכריע). זו באמת עובדה כה בסיסית בתולדות האמנות, שברור היה לי שכל מי שקרא את ההערה הזו של רדלר גיחך בינו לבין עצמו בשקט. וכו' וכו', כאמור, זה מייגע מדי2 לעבור סעיף סעיף, גם ככה כבר הארכתי בדברים מעל ומעבר. אני מתנצלת, הפנאי שלי מוגבל, לא בא לי לבזבז אותו על דברים שלא גורמים לי הנאה, עמך הסליחה. 1 הס מלהזכיר: בשום פנים ואופן אין לשאול איך מתקדם הסמינריון שאני אמורה לכתוב על איקונוגרפיה של הבתולה הקדושה בעבודות קיר מן התקופה הביזנטית המאוחרת, ראו הוזהרתם. 2 רדלר - דיר באלאק להגיב פה עוד אחת מתגובותיך הנפתחות בציטוט וממשיכות בקביעה נחרצת ובלתי מבוססת זו או אחרת, הבנו, בסדר, אתה גאון פנומנלי וענק רוח, מין סופרמן (וסופרמרקט?) אינטלקטואלי, ואני טיפשה עילגת בורה ואפסית, הראה לי בבקשה איפה אני חותמת לך על זה (בטביעת אצבע, מן הסתם), ונמשיך בחיינו, אוקיי? רק לא עוד תגובות שלך, אני מתחננת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במדיה ופרסקו שניכם טועים. מדיה לפי האקדמיה מייצג גם media וגם medium ותמיד בנקבה ואשר לפרסקו הריבוי הוא פרסקים ולא משתמשים בו אלא אומרים פרסקו מדהימים. לגבי הפרסקו לאיכרים הנבערים קשה לדעת מי צודק כי המונחים שלך כלליים מדי. לא רק האיכרים לא ידעו קרוא וכתוב אלא 99 אחוזים מהאוכלוסיה. אם הכוונה לצמיתים ולאריסים שהיו הרוב הגדול של האוכלוסיה את טועה כי רובם לא דרכו בחיים בכנסיה. אם את מתכוונת לאיכרים חופשיים אז יש יותר צדק במה שאמרת אבל זאת תקופה קצת יותר מאוחרת. החשד שלי זה ששניכם מדברים על דברים שאתם לא יודעים עליהם הרבה. יש לי הרבה כבוד ללימודי תולדות האמנות אבל זה לא לימודי היסטוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף לבקשות תני עם כל הלב בשביל הקהל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קמעא, הנוסח הארמי של המילה, היה מקובל לפני שנים רבות אבל כבר ב"מילון החדש" של אבן שושן (משנת 1962) הוא אינו הכתיב המקובל (מקרה דומה לטבלא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לו הכתיב "קמעא" היה פחות מקובל - עדיין רב המרחק בין "פחות מקובל", ואפילו בין "לא מקובל", לבין הצגת הכתיב הזה כאחת ה"שגיאות" של אינדי, כביכול, או כחלק מן ה"עילגות" שאתה מייחס לה. ומה גם שבמהדורת "המילון החדש" של אבן שושן משנת 1985 מופיע הערך "קמעא, קמעה", בלי כל ציון הבא לומר שהצורה "קמעא", אינה מקובלת או פחות מקובלת. במהדורה זו - המאוחרת יותר, כאמור - אין כל ציון המבדיל בין השתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ככל הנראה צודקת והקביעה שלי הייתה מחמירה שלא לצורך. התייחסתי כאן להחלטה ישנה למדי של האקדמיה המובאת בנוסח הבא באתר האקדמיה: "שמות שהתגלגלו לעברית מן הארמית והמשמשים בצורת נקבה, כגון דוגמה, נכתבים בה"א בסופם. דוגמות נוספות: סדנה, טבלה, פסקה, עסקה, קופסה, גרסה. הוא הדין בשמות כגון שאלתה, משכנתה, אסמכתה, אתנחתה, בדותה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי 3: אם כך, אז בוודאי שתהנה מאינטרוספקציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו אינטרוספקציה והיכן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרות נוספת: חוסר בטחון: בגלל חוסר הבטחון של א"ר צורת הויכוח שלו היא תוקפנית , כזו שאינה מאפשרת פתחון פה לדעה שונה משלו. כל דעה מסוג זה מושתקת בצורה מעליבה, צינית ,מלווה בהכפשות אישיות וכזו שלוקחת את הטענות המועלות מולו לאבסורד. א"ר אינו מוכן להודות שיש אפשרות שאינו יודע משהו או שאינו צודק ב100% בנקודה מסוימת, וכשטענות נגדיות מועלות, א"ר נתקף באובססיה להוכיח את צדקתו ובמקרה כזה כל האמצעים כשרים להשתקת העבריין שהעז לבטא דעה שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4 השדה הזה, שהוא חוקר ושואף = אנשים חוקרים ושואפים, לא שדות. אנשים לא שואפים- לאנשים אין רצון חופשי (גם לא לשדות). חוץ מזה, ממש נחמד לראות את הדמיון בין האטימות שלך בענייני שפה לזו בענייני אמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך, מאחר ואני נמנה עם ציבור הבורים שעדיין לא הגיע למדרגת הוודאות המוחלטת שעליה אתה ניצב, הייתי משאיר את שאלת קיום הרצון החופשי פתוחה לדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת אנשים לא שואפים, ואיך זה מתקשר לכך שלאנשים אין (או יש) רצון חופשי? אני, מרצוני החופשי או בפעולה אוטומטית, שואף בין כל שתי נשיפות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |