![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
באיסלנד עד היום שמורה המסורת שהייתה בסקנדינביה עד לא מזמן- שם משפחתו של אדם מבוסס על שם אביו + סיומת "בן של". לדוגמה אריק אולסון הוא אריק הבן של אולה (Olle). לבן של אריק, נניח אנדרס, יקראו אנדרס אריקסון, וכן הלאה. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
באותו הקשר, באירלנד, עד להופעת שמות משפחה קבועים, שם המשפחה היה בד"כ "מק" (בן בגאליק) + שם האב. עם המעבר לשמות משפחה קבועים, עברו ל "או" (נכד בגאליק, ובהשאלה - צאצא) + שם אבי השושלת. בסקוטלנד נשארו עם "מק" גם כשעברו לשמות משפחה קבועים. ודרך אגב, המקבילה הנשית ל"מק" היא "ניק", כך עד נישואיה, רווקה תיקרא "פיונה ניק-אליסטר" ולא "פיונה מק-אליסטר". |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כנראה שלא. Nickname היא צורה מעוותת של המילה האנגלית העתיקה Ekename, שפירושה "שם נוסף". | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
קל להבין את מקור העיוות כשמוסיפים "an" לפני המלה. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
(ולכן לא מוצדק לקרוא לזה "שם משפחה". לדעתי, אם צריך להסתפק בציון שם אחד של איש, במקרה האיסלנדי עדיף שמו הפרטי, לא?) ו"שם משפחתה" של אישה הוא שם אביה + סיומת "בת של", למשל ביורק גודמנסדוטיר היא בתו של גודמנ(ס?). |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אם אסלנדית היא כמו שבדית אז ה S אחרי גודמן היא S שייכות כמו באנגלית. זה מסתדר מצויין כי אז התרגום הוא ישיר: ביורק היא ביתו של גודמן |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ספר הטלפונים האיסלנדי ממוין לפי השם הפרטי. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
יש גם שמות בנוסח הבת-של, כמו גודמונסדוטיר. | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |