בתשובה ליוני, 17/09/04 0:08
תולדות הפוליטיקה 247289
האייל האלמוני • בתשובה ליוני יום ו', 17/9/2004, 3:59
אני זוכר מלימודי ההיסטוריה (לפחות בתיכון, בתחילת שנות התשעים) עיסוק בתהליכים כלכליים .

קצת על ההסטוריה של הספרות למדתי בשעורי ספרות. קצת על ההסטוריה של המדע למדתי בשיעורי כימיה ופיזיקה. אי־אפשר להבין את ההסטוריה של האומנות (להבין על מה מדובר: שפה משותפת עם המורה) בלי ללמוד כל מיני מושגי יסוד בתחום. לא נראה לי שאפשר להטיל את הנטל הזה על המורה להיסטוריה.

הנטל שמוטל על המורה להסטוריה כולל את שיטות העבודה הנהוגות בתחום וכן את המאורעות שהתרחשו והגורמים להם.

ואגב השפעה של פעילי זכויות האדם על ההסטוריה:
1. העבדות באמריקה היא פרי עמלו של פעיל זכויות אדם
2. מלחמת האזרחים בארה"ב לא פרצה ממניעים הקשורים לזכויות האדם

ואת שתי העובדות הללו למדתי בשיעורי ההיסטוריה בחטיבת הביניים ובתיכון.
תולדות הפוליטיקה 247310
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 17/9/2004, 10:20
חבל שבחטיבת הביניים ובתיכון מלמדים כאלו שטויות.
ובפרט - עמלו של איזה פעיל זכויות אדם היא העבדות באמריקה? (שהיתה שם מתחילת ההתיישבות הבריטית והצרפתית בצפון אמריקה, שלא לציין את העבדות בדרום אמריקה שהיתה שם מתחילת ההתיישבות הספרדית)
מהם המניעים שבשלם פרצה מלחמת האזרחים?
מנפטת הכותנה 247318
שוקי שמאל • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 17/9/2004, 13:02
לאט לך. האיילמוני שלו ענית מתייחס לאופנה היסטוריונית שהיתה מקובלת בזמנה וטענה שחיילי הצפון לחמו ומתו (וערקו) לא כדי לשחרר את אחיהם השחורים (שהיו שנואים בצפון יותר מאשר בדרום) אלא בגלל שלל סיבות כלכליות במהותן (למשל בגלל שהצפון התעשייתי נאלץ לסבסד את כלכלת הכותנה והעבדות הכושלת של הדרום). אלא שאופנה זו חלפה בינתיים, בין היתר מפני שהוכח שכלכלת העבדות הדרומית היתה יעילה ורווחית.
לא כדאי לפרט כאן את ההיסטוריה המפורטת והמסובכת של המחלוקות והפשרות בעניין העבדות במדינות הברית שהתחילו עוד בהקמת הברית (רוב האבות המייסדים, וושינגטון, ג'ון אדמס, ג'פרסון ומדיסון
התנגדו לעבדות (לפחות תאורטית), אך קרוליינה הדר' וג'ורגיה סרבו להצטרף לברית אלא אם העבדות תאושר ולכן הכרזת העצמאות והחוקה פחות או יותר עקפו את הנושא). מספיק לציין את נקודת הסיום של המחלוקות האלו שהוותה את נקודת הפתיחה של מלחמת האזרחים (זו מסובכת מספיק).
המלחמה פרצה בגלל מערכת הבחירות של 1860 בה התחרו 3 מועמדים. המפלגה הדמוקרטית שהיתה כלל ארצית התפלגה בגלל שאלת העבדות, חוק קנזס-נברסקה (1854) ועקרון הריבונות. כמו כמעט כל המחלוקות הקודמות עסקה המחלוקת האחרונה בשאלת הפיכת הטריטוריה של קנזס-נברסקה למדינת עבדות או מדינת חרות במסגרת הברית (למעשה הטריטוריה היתה מצפון לקו הכותנה ולא היתה בה כלכלת עבדות מבוססת). הפשרה שהושגה היתה כרגיל שנברסקה תצטרף כמדינת עבדות וקנזס ("השותת דם") תצטרף כמדינת חרות. עקרון הריבונות שנוסח ע"י סטפן דוגלס, קבע שאזרחי המדינות החדשות יהיו ריבוניים להחליט אם להפוך למדינת חרות או עבדות וזאת בניגוד למה שהיה מקובל עד אז כשהסמכות היתה בידי הקונגרס. דוגלס שהיה יוזם הפשרה, היה מועמד לנשיאות מטעם הפלג הצפוני של הדמוקרטים.
הדרומיים ראו בפשרה שלו בגידה בהם, שכן עד אז נקבעו החרות או העבדות ע"פ גבולות גאוגרפיים (קו מייסון-דיקסון על גלגוליו השונים והמשונים). בנתונים החדשים (נוצר רוב של מדינות חרות גם בסנט) לא היה סיכוי שתאושר העבדות בטריטוריות חדשות כלשהן, מה גם שדוגלס עצמו לא היה תומך עבדות ופעל לא מעט כדי למנוע אישור העבדות בטריטוריות (עקרון פריפורט). הדמוקרטים הדרומיים פרשו מן המפלגה והעמידו מועמד משלהם (ברקנרידג') שדגל בביטול עקרון הריבונות, הרחבת העבדות וסיפוח קובה.
הפילוג של הדמוקרטים נתן את הניצחון למועמד השלישי לינקולן, שהיה מועמדה של המפלגה הרפובליקאית החדשה (נקראה כך ע"ש מפלגתו הישנה של ג'פרסון) שקמה על חורבות המפלגה הוויגית הצפונית. גם הם התנגדו לעקרון הריבונות ותבעו איסור מוחלט על הפיכת טריטוריות חדשות למדינות עבדות (ראוי להדגיש שהן לא תבעו את ביטול העבדות בדרום עצמו). היה ברור שנצחון רפובליקני יגרום מיידית לפרישת מדינות הדרום מן הברית וכך קרה.
חיילי הצפון לא לחמו במלחמת אימים זו (המלחמה המודרנית הראשונה) כדי לשחרר את העבדים השחורים אלא כדי למנוע את פרוק הברית. אבל איך שלא מסתכלים על זה ביסוד פרוק הברית עמדה שאלת העבדות.

ואה, כמעט שכחתי, "פעיל זכויות האדם" שעמלו תרם לביסוס העבדות בדרום, הוא כנראה אליי וויטני שהמציא את מנפטת הכותנה המיכאנית, בין היתר כדי להקל על העבודה המפרכת של הפרדת הכותנה מן הזרעים, אבל המצאתו הפכה את כלכלת הכותנה של הדרום ליעילה כל כך שדרשה שדות נרחבים של כותנה שלא ניתן לעבדם אלא באמצעות כלכלת עבדות.
מנפטת הכותנה 247323
האייל האלמוני • בתשובה לשוקי שמאל יום ו', 17/9/2004, 13:43
מספר הערות:
א. בבחירות 1860 היו ארבעה מועמדים - דוגלס (דמוקרט צפוני), ברקנרידג' (דמוקרט דרומי), לינקולן (רפובליקן) ובל (יוניוניסט).
ב. הסכסוך סביב קנזס היה אחד בשורה ארוכה של סוגיות שנגעו לחוקיות של העבדות. ביניהן "פשרת מיסורי" (וחוק העבדים הנמלטים שהיא כללה בתוכה), קביעת בית המשפט העליון במשפט דרד סקוט, פעולותיו של ג'ון בראון ואפילו ספרה של סטו "אוהל הדוד תום".
ג. השאלה עבור מה נלחמו חיילי הצפון היא מורכבת מאוד (בניגוד לשאלה עבור מה נלחמו חיילי הדרום). רבים מהם גם כן לא הבינו בדיוק על מה הם נלחמים. חלקם לחמו לשחרור העבדים ושיר המלחמה "The body of John Brown" שהיה פופולרי מאוד ערך השוואה בין מותו של ישו ללחימתם של חיילי הצפון - As he died to set men sacred, we will die to set them free. רבים מהם נלחמו מתוך שנאה כללית לאנשי הדרום, ש-"מרדו" בברית. אך שנאה זו, שתפחה וגדלה במהלך השנים שלפני המלחמה, נבעה בעיקרה משאלת העבדות. סוגיית העבדות היתה הסוגיה המרכזית בפוליטיקה האמריקנית בעשור שקדם למלחמה, וסביב הסוגיה הזו (ותתי סוגיות הקשורות לה) נסובו הן מערכות הבחירות והן הפילוגים הפוליטיים.
אני הייתי בטוח שפעיל זכויות האדם שפרי עמלו היא העבדות (שים לב לניסוח בתגובה - לא שעמלו תרם לביסוס העבדות אלא שהעבדות היא פרי עמלו) הוא תומס ג'פרסון, שנהוג להאשימו שמכיוון שהיה בעל עבדים לא אסר בחוקה על כך.
מנפטת הכותנה 247325
האייל האלמוני • בתשובה לשוקי שמאל יום ו', 17/9/2004, 13:51
היו כאן גם אינטרסים כלכליים לא מבוטלים: למדינות הצפון ולמדינות הדרום היו אינטרסים שלכליים סותרים.

ובמבחן התוצאה:
לאחר המלחמה העבדים שוחררו להלכה, אולם למעשה לא זכו לשום השפעה פוליטית במדינות הדרום עד לאמצע המאה העשרים.

לעומת־זאת לאחר המלחמה מדינות הצפון מימשו ללא הפרעה את מדיניותם הכלכלית. כלכלת הדרום נהרסה וכלכלת הצפון פרחה.
מנפטת הכותנה 247419
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 18/9/2004, 9:42
באשר למבחני התוצאה שלך - העובדה שאחרי המלחמה הצפון פרח והדרום נהרס כלכלית, דווקא מתיישבת עם הטענה שהמלחמה היתה על העבדות: אם כלכלה הדרום התבססה על עבדות, והדרום הפסיד והעבדות נאסרה, מה אתה מצפה שיקרה לכלכלה שם?

וגם אם כלכלת הצפון פרחה, האם נכון להסיק שאלמלא המלחמה (למשל, אם היו מנסים לשמור על סטטוס קוו של דרום עם עבדות) הכלכלה שם היתה ניזוקה?

באשר למבחן הראשון: "לאחר המלחמה העבדים שוחררו להלכה, אולם למעשה לא זכו לשום השפעה פוליטית במדינות הדרום עד לאמצע המאה העשרים." האם אתה לא רואה מרווח גדול בין עבדות לבין יכולת השפעה פוליטית, מרווח שבו מן הסתם התמקמו השחורים במשך אותם עשורים? כלומר, האם לדעתך על עוד לא היתה להם השפעה פוליטית, ביטול העבדות היה רק להלכה?
מנפטת הכותנה 247482
אורי • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר שבת, 18/9/2004, 21:04
"באשר למבחני התוצאה שלך - העובדה שאחרי המלחמה הצפון פרח והדרום נהרס כלכלית, דווקא מתיישבת עם הטענה שהמלחמה היתה על העבדות: אם כלכלה הדרום התבססה על עבדות, והדרום הפסיד והעבדות נאסרה, מה אתה מצפה שיקרה לכלכלה שם?"

לא בהכרח שכן הצפון כבש את הדרום ונותר בו חיל כיבוש לאורך זמן, כשהוא מונע ואוסר בפועל על אנשי הדרום להיות שותפים בפעילות הכלכלית הפורחת של שלהי המאה התשע-עשרה.
המטרה העיקרית כאן לא הייתה העבדות אלא הכרתת כוחו הפוליטי של הדרום בתוך האיחוד והפיכתו מהחלק הדומיננטי והבולט בו לספר עני הכפוף בכל דבר לצפון.
מנפטת הכותנה 247326
האייל האלמוני • בתשובה לשוקי שמאל יום ו', 17/9/2004, 14:00
ועוד משהו: אתה מוזמן לבדוק את תוכנית הלימודים הרשמית הנוכחית של משרד החינוך בנושא. אבל לא באתי להתווכח כאן על ה"אמת" ההיסטורית השלטת.

הנקודה החשובה היא שבלימודי ההיסטוריה (לפחות שלי) אכן מחנכים לחשיבה ביקורתית ולנסיון להבין תהליכים היסטוריים. לא סתם משננים את קורותיהם של אנשים דגולים.
מנפטת הכותנה 247332
שוקי שמאל • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 17/9/2004, 14:30
עם "הנקודה החשובה" שלך אני מסכים. אבל אני חושב שבעיקר התברכת במורה להיסטוריה בעל/ת עניין אמיתי בהיסטוריה, דבר שהוא לרוע המזל יקר המציאות. קשה לי להאמין ששאלת המחלוקות בין היסטוריונים על הסיבות לפריצת מלחמת האזרחים בארה"ב עומדת במקום כלשהו במעייניו של משרד החינוך.
יתר על כן בזמן לימודי התיכוניים, המקום היחידי בו יכלת לשמוע משהו על סוקרטס, ישו ובודהה, שפינוזה ורוסו היה במסגרת שיעורי ההיסטוריה, כך שהטענות במאמר הן קצת לא הוגנות (או שאולי חלו שינויים לאומיים-קלריקליים בתוכנית הלימוד מאז).
מנפטת הכותנה 247343
נתן רון • בתשובה לשוקי שמאל יום ו', 17/9/2004, 15:43
אתה מוזמן לבדוק את תכניות הלימודים. אני מתכוון קודם כל ומעל לכל לתוכניות הלימודים של כיתות י- י"ב, בהן נבחנים בבחינות הבגרות. לא תמצא שם את סוקרטס, ישו ורוסו. שפינוזה? הצחקת אותי. הוא בכלל עדיין מוחרם. אגב, התלמיד הנבחן בבחינות הכגרות בהסטוריה כמעט ולא נדרש להכיר אישים. מרוב שינון של סיבות וגורמים ותוצאות ומאפיינים של ארועים ( מלחמות, שואה, פוגרומים וכדומה), מה שאוהבים לכנות "תהליכים הסטוריים", להם הוא נדרש בבחינת הבגרות, לא יוצר התלמיד הכרות עם אישים בהסטוריה. כך קורה שהתלמיד מסיים את לימודי ההסטוריה התיכוניים ולא רק שאין לא מושג מי הם רוסו ושפינוזה, אלא גם בן גוריון ובגין הם תעלומה עבורו, כמעט ולא נתקל בהם כששינן את החומר לבחינות. כאילו שהתקבלה החלטה מודעת במשרד החינוך שתפקיד האישיות בהסטוריה הוא כל כך שולי עד שאין כל צורך שהתלמידים ילמדו על אישים אלא רק על "תהליכים". גם מבחינה פדגוגית יש בזה פספוס גדול, כי האפשרות שהתלמיד יכיר אישי מופת, שאולי יקרינו , יהיו מודל לחיקוי, להערצה וכדומה, גם אפשרות זאת איננה מנוצלת.
מנפטת הכותנה 247344
שוקי שמאל • בתשובה לנתן רון יום ו', 17/9/2004, 15:53
טוב, דברים כנראה קצת השתנו מאז ימי התיכון הרחוקים מאד שלי.
מה שאני חושש הוא שדוקא הליכה בעקבות פופר תחזק את המגמה הזו. מדוע לא לבחור באידיאולוגיה אנטי-פופרית ולהתעקש על כך שיש עובדות ויש עיוותי היסטוריה. יש דברים חשובים ויש חשובים פחות. מנקודה זו אפשר להתעקש ללמד על בודהה, מפני שהוא חשוב מפני שתורתו משפיעה על מאות מיליוני אנשים ולא מפני שאנו מסכימים איתו או לא.
תולדות הפוליטיקה 247322
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 17/9/2004, 13:37
פעיל זכויות האדם המדובר:
האב ברתולימאו דה־לה־קזס (אם אני כותב נכון את שמו)
שני איילמונים 247330
שוקי שמאל • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 17/9/2004, 14:15
אכן מדהים (ומרתק לדעת כמה אנשים תוצאות מעשיהם היו מנוגדות לכוונותיהם). עם זאת כדי לעשות צדק עם דה לס קאזאס, צריך להזכיר שהוא התפרסם בזכות מאבקו העיקש למען זכויות האינדיאנים והופעתו בפולמוסים הכנסייתיים כנציגה של ההשקפה שגם לילידים הלא אירופאים יש נשמה בת אלמוות ולכן צריך לנצרם. יותר מאביה של העבדות במושבות הפרוטסטנטיות בצפ' אמריקה אפשר להגיד שהוא גרם לעובדה שמרבית העולם הוא נוצרי.
דה לס קאזאס הוא עד היום גיבורם של האינדיאנים הקתוליים ואף נדמה לי שבירת מחוז צ'יאפאס במכסיקו (מרכז המרד האינדיאני-מרקסיסטי של הזאפאטיסטים) נקראת על שמו.
באשר לג'פרסון (כמו גם וושינגטון), נראה לי שההאשמה חסרת בסיס. הוא התכוון לאסור את העבדות (או לפחות את הסחר בעבדים) ורק ההתנגדות של מדינות הדרום מנעה זאת ולא העובדה שהוא עצמו היה בעל עבדים.
כדאי לציין שראשוני המתנגדים לעבדות (קתולים ופרוטסטנטים כאחד) פעלו מתוך מניעים של ''קנאות'' דתית נוצרית (גם ג'ון בראון היה כזה).
והערה אחרונה העוינות בחוגים רחבים בצפון כלפי השחורים היא עובדה שקשה לחלוק עליה (אולי ממניעים של תחרות על שוק העבודה). ולראיה המהומות של ''ראשי הנחושת'' במדינת ניו-יורק בעיצומה של המלחמה, ששיאן בפוגרומים נגד השחורים.
שני איילמונים 247335
האייל האלמוני • בתשובה לשוקי שמאל יום ו', 17/9/2004, 14:50
א. המהומות במדינת ניו יורק לא הופנו כל כך נגד השחורים אלא בעיקר נגד פקידי הגיוס שהגיעו לשם אז וכנגד העשירים שיכלו לפטור עצמם מהגיוס תמורת 300 דולר (Here goes a 300 hundred Dullars men, הם צעקו לפני שהרגו אדם אמיד). המהומות היו ביולי 1863, זמן קצר לאחר הנצחון בגטיסבורג, וחיילים שלחמו שם אף נשלחו לדכא את המהומות בניו יורק. למהומות סיבות סוציו-אקונומיות יותר מאשר גזעיות. ברור, שגם לגזענות של אותם מהגרים איריים (שהיו קרבן לגזענות בעצמם) היה מקום - לראיה - בית יתומים של שחורים נשרף כליל.
ב. "ראשי הנחושת" קמו רק לקראת הבחירות של 1864, ולא היה להם, כגוף מאורגן, שום חלק במהומות ביולי 63 בניו יורק. אפילו בועידה הדמוקרטית של 1864 הם לא הצליחו לזכות בדומיננטיות לה הם ציפו בין היתר בשל כיבוש אטלנטנה בידי שרמן. בכל מקרה הם רכבו בעיקר על גל הסלידה מהמלחמה ולא על שנאת השחורים. יהיה יותר מדויק לומר שהם רכבו על גל "חוסר אכפתיות" כלפי השחורים (אם כי רכיבים של גזענות היו גם שם). גם גיאוגרפית לא יהיה נכון למקם אותם בניו יורק אלא בצפון מערב ארצות הברית - The Butternut Regions.
שני איילמונים 247339
שוקי שמאל • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 17/9/2004, 15:09
מקבל בהכנעה את התיקונים. עוד הוכחה לכך שגם לעובדות ההיסטוריות יש משקל משל עצמן ללא קשר לפרשנויות למיניהן.
על העקרון שמלחמת האזרחים פרצה בגלל שאלת העבדות, בלי קשר לשאלה מה חשו כל דיק תום והארי בצבא הצפון כלפי השחורים, אנו כפי הנראה מסכימים.
תולדות הפוליטיקה 247577
רודי וגנר • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 19/9/2004, 12:30
יש משהו בדבריך, אבל:
1. אני לא למדתי בשיעורי מדעים בתיכון דבר על ההיסטוריה של המדע, ובעיני זה פספוס רציני - ראוי מאוד שבשיעורים אלו תילמד ההיסטוריה של המדע כדי לאפשר לתלמידים לפתח מחשבה ביקורתית.
2. מה שאתה קורא "הסטוריה של הספרות" אני מכנה "היסטוריה של הרעיונות" ולדעתי ראוי ללמד אותה בשיעורי היסטוריה ולו בגלל שבמשך שנים רבות היה קשר הדוק בין סופרים, פילוסופים ואנשי רוח, שיצרו את הרעיונות המשפיעים על חיינו היום. הרעיונות האלו גם השפיעו על תהליכים פוליטיים ולעתים יצרו אותם, כך שבעיני חשוב ליצור את הקשר וללמד במסגרת לימוד היסטוריה.
3. אתה אומר שלימוד ההיסטוריה בתיכון מטרתו הצגת "שיטות העבודה הנהוגות בתחום וכן ... המאורעות שהתרחשו והגורמים להם". לגבי הראשון ראוי לציין שהיום בתחום החקר האקדמי של ההיסטוריה, ההיסטוריה הפוליטית והצבאית היא רק אחד מתחומים רבים של מחקר, ולמעשה לא המרכזי שבהם. רוב החוקרים העוסקים היום בחקר ההיסטוריה מתעסקים בתחומים אחרים ושונים (היסטוריה של הדת, של חיי היום-יום, של העיתונות, של הזיכרון, של המדע, של הרעיונות וכו'). לגבי השני אחזור ואטען ש"המאורעות" כוללים כל דבר שהוא, ולכן הצעתך אינה פותרת את השאלה כיצד יש לבחור את המאורעות אותם ראוי ללמד.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות