|
||||
|
||||
עם "הנקודה החשובה" שלך אני מסכים. אבל אני חושב שבעיקר התברכת במורה להיסטוריה בעל/ת עניין אמיתי בהיסטוריה, דבר שהוא לרוע המזל יקר המציאות. קשה לי להאמין ששאלת המחלוקות בין היסטוריונים על הסיבות לפריצת מלחמת האזרחים בארה"ב עומדת במקום כלשהו במעייניו של משרד החינוך. יתר על כן בזמן לימודי התיכוניים, המקום היחידי בו יכלת לשמוע משהו על סוקרטס, ישו ובודהה, שפינוזה ורוסו היה במסגרת שיעורי ההיסטוריה, כך שהטענות במאמר הן קצת לא הוגנות (או שאולי חלו שינויים לאומיים-קלריקליים בתוכנית הלימוד מאז). |
|
||||
|
||||
אתה מוזמן לבדוק את תכניות הלימודים. אני מתכוון קודם כל ומעל לכל לתוכניות הלימודים של כיתות י- י"ב, בהן נבחנים בבחינות הבגרות. לא תמצא שם את סוקרטס, ישו ורוסו. שפינוזה? הצחקת אותי. הוא בכלל עדיין מוחרם. אגב, התלמיד הנבחן בבחינות הכגרות בהסטוריה כמעט ולא נדרש להכיר אישים. מרוב שינון של סיבות וגורמים ותוצאות ומאפיינים של ארועים ( מלחמות, שואה, פוגרומים וכדומה), מה שאוהבים לכנות "תהליכים הסטוריים", להם הוא נדרש בבחינת הבגרות, לא יוצר התלמיד הכרות עם אישים בהסטוריה. כך קורה שהתלמיד מסיים את לימודי ההסטוריה התיכוניים ולא רק שאין לא מושג מי הם רוסו ושפינוזה, אלא גם בן גוריון ובגין הם תעלומה עבורו, כמעט ולא נתקל בהם כששינן את החומר לבחינות. כאילו שהתקבלה החלטה מודעת במשרד החינוך שתפקיד האישיות בהסטוריה הוא כל כך שולי עד שאין כל צורך שהתלמידים ילמדו על אישים אלא רק על "תהליכים". גם מבחינה פדגוגית יש בזה פספוס גדול, כי האפשרות שהתלמיד יכיר אישי מופת, שאולי יקרינו , יהיו מודל לחיקוי, להערצה וכדומה, גם אפשרות זאת איננה מנוצלת. |
|
||||
|
||||
טוב, דברים כנראה קצת השתנו מאז ימי התיכון הרחוקים מאד שלי. מה שאני חושש הוא שדוקא הליכה בעקבות פופר תחזק את המגמה הזו. מדוע לא לבחור באידיאולוגיה אנטי-פופרית ולהתעקש על כך שיש עובדות ויש עיוותי היסטוריה. יש דברים חשובים ויש חשובים פחות. מנקודה זו אפשר להתעקש ללמד על בודהה, מפני שהוא חשוב מפני שתורתו משפיעה על מאות מיליוני אנשים ולא מפני שאנו מסכימים איתו או לא. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |