בתשובה לאורי, 10/08/04 15:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"חופש כלכלי בלי חופש אישי כמו בסינגפור" בסינגפור גם אין חופש כלכלי. בסינגפור יש מיסוי נמוך על פעולות שהממשלה רוצה לעודד (יצוא, השקעות מבחוץ, פעילות כלכלית תאגידית) ומיסוי מאוד גבוה על פעולות כלכליות אחרות (כלי רכב פרטיים, הימורים, טבק, מים, דלק, אלכוהול ועוד). בהתערבות הממשלה בכלכלת המדינה סינגפור מקבלת ציונים גרועים יותר מאשר מקבלת ישראל1 (בוולגרית - הממשלה מחזיקה את כלכלת סינגפור בביצים ע"י חברות כלכליות וגורמי יצור מולאמים). בסינגפור ישנן תוכניות רווחה סוציליסטיות, בכפיה, שהמחנה הסוציליסטי במדינות רווחה מערביות יכול רק להתקנא בהן (ה-CPF, למשל). לסיום יש גם לזכור מי המפלגה השלטת (PAP הסוציליסטית שנמצאת בשילטון באמצעים מפוקפקים מאז 1959) שבראשה Goh Chok Tong, שמתחלף עם Lee Hsien Loong בימים אלו ממש - חבר'ה שלא קשה במיוחד להדביק עליהם את הכינוי "סוציליסטים". בכלל, ההפרדה הזאת בין חופש כלכלי לבין חופש אישי, כאשר עושה אותה ליברל, היא מאוד מוזרה. איזה חופש כלכלי הוא זה, כאשר אתה לא יכול להדפיס ולמכור עיתון, מבלי למצוא את עצמך באיזה מרתף ממשלתי? בסינגפור אין חופש כלכלי, בסינגפור יש סביבה נוחה להשקעות של בעלי הון וכלכלה בפיקוח ממשלתי מכוון. בקיצור: דוגמא לקפיטליזם בעידוד ממשלתי, ללא בדל של ערכים ועקרונות של השוק החופשי. _________ 1 GOVERNMENT INTERVENTION IN THE ECONOMY
Score: 3.5 Based on data from Singapore’s Department of Statistics, the government consumed 12.9 percent of GDP in 2002. In 2001, according to the International Monetary Fund, Singapore received 23.3 percent of its revenues from state-owned enterprises and government ownership of property. The Financial Times reports that “Temasek’s [the government’s investment arm] seven top state companies had a market capitalisation of S$72bn ($41bn) at the end of May 2002, or 21 percent of Singapore Exchange’s total capitalisation.” |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. הדברים שאתה חושף מעניינים ומציגים את החופש הכלכלי בסינגפור באור אחר במקצת. זה אינו משנה את העקרון כמובן. ב. אינני מפריד בין חופש כלכלי לאישי, אך בעולמנו, שאיננו אידאלי, אפשר בהחלט לבחון גם דוגמאות חלקיות. ג. "קפיטליזם בעידוד ממשלתי" הוא סתירה במונחים. ממשלה אינה יכולה לעודד קפיטליזם אלא רק לדכאו. ד. פא"פ היא יצור נתעב למדי. עם זאת, 4.6 מליון התושבים המצטופפים על שטח הקטן פי 20 משטחה של ישראל סבורים, ככל הנראה, שפא"פ עדיפה על השכנים ממאלזיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. OK. ג. אז כנראה שסינגפור לא קפיטליסטית כמו שנדמה לרבים. במדד ההתערבות הממשלתית במשק1, ישראל קרובה יותר לארה"ב (פחות התערבות ממשלתית) מאשר לסינגפור (יותר התערבות ממשלתית). אתה יכול לכנות זאת פסאודו-קפיטליזם (חופש כלכלי יחסי עבור תאגידים, יצואנים, משקיעים מבחוץ וחברות ממשלתיות - תחת שליטתה ההדוקה של ממשלת סינגפור). מן קפיטליזם חלקי לעשירים בלבד שכזה. אם אתה משקיע שרוצה לשים כסף בסינגפור, הרגולציה פשוטה, מינליסטית ונוחה מאוד. אם אתה פלוני-אלמוני שמעוניין לרכוש רכב ולדאוג לרישוי מתאים (או עסק קטן שרוצה למכור מוצרים לסינגפורים), צפה לכאב-ראש וחור בכיס. ד. מסכים לגבי נתעבותם, אבל אני לא באמת יודע מה דעתם של התושבים. אין להם כלים מספקים להביע באמת את דעתם (סינגפור לא דמוקרטית). סינגפור היא יותר דוגמה למשק-מנותב-ממשלה מוצלח מאשר שהיא דוגמה למוצלחות השוק החופשי. לדעתי, עדיף לחובבי השוק החופשי להשתמש בהונג-קונג בתור דוגמה במקום סינגפור. _________ 1 עד כמה שהבנתי, המדד הזה מודד את הלאמת גורמי היצור במשק - הן את ההכנסות לממשלה מגורמי ייצור מולאמים והן את גודל ההוצאות הממשלתיות ביחס לתל"ג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מינליסטית זה מינימליסטית בכתיבה מינימלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין איך מדינה שהוצאות ממשלתה מתחת ל 13 אחוז מהתמ"ג, עם הוצאות ביטחוניות לא קטנות (אי קטן מוקף אויבים) יכולה להתמקם אחרי מדינות כמו ישראל (כ 35%) וארה"ב (כ 20%). אולי הניקוד שם דגש יתר על תעשיות שבבעלות הממשלה (למרות שגם כאן לא ממש מובן איך עדיין ישראל מדורגת לפניה, עם בעלות ממשלתית על כמחצית מהמשק, וגם ארה"ב עם בעלות ישירה ועקיפה לא קטנה על אמצעי ייצור). בנושא ההשוואה בין סינגפור להונג קונג מוצע גם הקישור הבא (בן 4 שנים, וייתכן שסינגפור קצת התדרדרה מאז, אבל בכל זאת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל מדורגת (במצעד השווקים החופשיים) הרבה מתחת לסינגפור בפרמטרים רבים, אין שום ספק בכך. הניקוד עליו דיברתי, אכן שם דגש (לא יודע אם יתר, תגיד לי אתה) על תעשיות בבעלות ממשלתית. לממשלת ישראל יש בעלות ישירה על חצי מהמשק? כמה הכנסות יש למדינת ישראל מהמשק שבבעלותה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקישור המרתק. נראה לי אכן שיש בעיה עצומה בניקוד של סעיף המעורבות הממשלתית, והלוואי שהיו מפרטים איך משקללים כל דבר. הרי כבר בסעיף עצמו רשום, בדומה לנתונים שהבאתי גם בתגובתי הקודמת, שההוצאה הממשלתית של ישראל כאחוז מהתמ"ג יותר מכפולה מהסינגפורית (מתקרבת לפי 3). על מה "נענשת" סינגפור? שהתעשייה הממשלתית שלה רווחית יותר בהרבה מזו הישראלית? האם נלקח בחשבון בסעיף Revenue שהממשלה שלנו, כמעסיק הגדול ביותר במשק, מקבלת כמחצית מהמיסים ממשכורות של עובדי ממשלה, ובהיבט זה בלבד עוברת את סינגפור? כניסה לאתרי משרד האוצר או הלמ"ס יראו לך שחלקה של הממשלה כמעסיק הוא כמחצית מהעובדים, וזאת בלי לדבר על כמות העסקים הפרטיים הנסמכים על שולחן הממשלה כלקוח יחיד. אתה יכול לעיין, למשל, בגרף הבא (שנותן סדר גודל למרות שאינו מכיל את כוח האדם הבטחוני ו"מחביא" תחת תעשייה ותחבורה את מפעלי הענק הממשלתיים של חב' חשמל, מקורות, בזק, תעשיה אווירית, תע"ש, רפא"ל, אל על, נמלים ועוד): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלינק הוא רק דוגמה, כתבתי את שכתבתי מקריאת טקסטים נוספים, המדברים על מעורבות ממשלת סינגפור במשק. כן, נראה לי שאתה צודק וסינגפור נענשת בדירוג הנ"ל על רווחיות התעשיות המולאמות שלה. שוכנעתי שישראל היא פחות "שוק חופשי" מסינגפור ושההכנסות של סינגפור מתעשייות ממשלתיות הרבה יותר גבוהות. לא שוכנעתי שסינגפור עונה על הגדרת ה-"שוק חופשי כמעט טהור" - אני עדיין חושב שהממשלה הסינגפורית יותר ממנתבת את המשק הסינגפורי ושההפרדה בין החרות הכלכלית של הפרט או של עסקים קטנים (לא תאגידים) לבין החרות האישית של הפרט היא מלאכותית משהו (ממתי לזכות הדיבור ולבעלות על המדיה אין משמעות בהקשר של פעילות כלכלית חופשית של אזרחים?). אני חושד שחובבי שוק חופשי שמחים לקחת את סינגפור כדוגמא לשוק חופשי בעיקר משום שמדובר בשוק רווחי ולמרות שמדובר בשוק שלא ממש (או ממש לא) מתאים לערכים ליברליים (ואז מסתירים קצת את ההתערבות הבולטת של הממשלה *הסוציליסטית* הסינגפורית במשק, בשביל להגיד - הא! תראו איזה יופי שוק חופשי עובד ואיך התערבות ממשלתית תמיד מפריעה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סינגפור היא שוק רווחי כי אינה סוציאליסטית. הוא חופשי בכל אספקט כמעט - הוא השני במידת החופש שלו בכל בעולם. זה שהממשלה סוציאליסטית אומר שאולי יהיו שינויים בקרוב, ואולי בכלל לא (ראה את ממשלתו ה"סוציאליסטית" של בלייר, שהביא ליותר הפרטה וחופש בבריטניה מאשר תאצ'ר). המעורבות הממשלתית הנמוכה מצויינת במספרים - 13 אחוז מהתמ"ג (שלא לדבר על אחוז מהתל"ג בהשוואה למדינות אחרות). שתי המגבלות היחידות של סינגפור נובעות מהיותה דיקטטורה (אין חופש ביטוי והעיתונות נשלטת ע"י הממשלה) והבקרה ההדוקה על משאבי הנדל"ן של האי (למרות שמסחר בנדל"ן עסקי פתוח לכולם). כשבוחנים את גודל האי וכמות האוכלוסיה אפשר להבין הגבלה זו, וזו נקודת הסתירה החלקית הבודדת לשוק חופשי. זה לא סותר שימוש בסינגפור כמדד לכל פן אחר של שוק חופשי (כולל הרווחיות הגבוהה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה לגבי תוכניות הרווחה הסוציאליסטיות בסינגפור שהוזכרו כאן לעיל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש רק תוכנית אחת בעצם, ודי מרכזית, והיא ה CPF. היא לא ממש תוכנית רווחה במובן הסוציאליסטי הקלאסי, ואפשר להגיד "הלוואי עלינו". הרעיון הוא שזה לא ביטוח לאומי שנעלם כחלק מהמיסים למדינה, שעושה בתשלום כרצונה, אלא ממש קרן עם שמך עליה, ורק אתה יכול לנצל אותה. כלומר, אין כאן "תשלומי העברה" סוציאליסטיים, אלא דווקא חיסכון *אישי* לא רע, פטור ממס, באפיק סולידי-גמיש, בו הבעיה היחידה היא המעורבות הממשלתית בקביעת המינון הכפוי לחיסכון, שמשלמים המעביד והעובד, ותחת אילו תנאים מותר לך למשוך כסף מהחיסכון. לא פעם טעתה המדינה ונאלצה לתקן לאחר שראתה שהרף גבוה מדי (למשל ב 84 וב 99), אולם נראה כי עצם קיום התוכנית ברף חיסכון סביר מנע מתושבים לא אחראים ליפול למעמסה על החברה, ובכך היא מצליחה לשמר את מינון הסוציאליזם הנמוך להפליא באי. יתרה מכך: אם אינך עובד, לא תהיה זכאי לCPF, שהיא קצבה של *עובד* ו*מעביד*. קצת על ההיסטוריה של התוכנית ומהותה (ב 5 חלקים): כפי שכתבתי: הלוואי עלינו רווחה כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארה"ב ממליץ גרינספאן לאמץ את מודל ה CPF כתחליף לביטוח הסוציאלי (הסוציאליסטי) שמקרב את המדינה לפשיטת רגל. פסקאות מהקישור המצורף: "אם הבטחנו יותר ממה שהכלכלה שלנו מסוגלת לספק לפנסיונרים בלי להפחית בהתאם את הכנסתם של העובדים, כפי שחוששתני שעשינו, עלינו להתאים מחדש את התוכניות הציבוריות כך שהממתינים לפרישה יוכלו להסתגל בעזרת אמצעים אחרים", אמר גרינספאן היום בכנס של הבנק המרכזי בוויאומינג. "אם נדחה זאת, ההסתגלות עשויה להיות חדה ומכאיבה. גרינספאן, נשיא הנציבות הלאומית לפורמה בביטוח הלאומי בארה"ב מ-1981 עד 1983, הפך את פרישת דור ה"בייבי בום" המתקרבת לאבן הפינה של קריאותיו החוזרות ונשנות לקונגרס לשיפור התכנון התקציבי. דור ה"בייבי בום" ייכנס לגיל הפרישה בעשור הבא, ולדעת גרינספאן, ההכנסות ממס של הביטוח הלאומי לא יכסו את ההוצאות החל מ-2018. ביטוח הבריאות הממשלתי, מדיקר, מהווה אתגר גדול יותר, כיוון שעלויותיו הולכות וגדלות עם השנים. הוצאותיו יתחילו לעלות על הכנסותיו כבר ב-2011 לפי הערכות. גרינספאן ציין כי קצב הילודה בארה"ב, כמו בשאר העולם, ירד, אך הוסיף כי "אם כי ארה"ב תמודד עם בחירות קשות, באירופה וביפאן ייאלצו לנקוט שינויים יותר מרחיקי לכת". הוא הוסיף כי "התגובה לעלייה הדרמטית הצפויה בשיעור התלות תהיה קשה במיוחד לקובעי המדיניות במדינות המפותחות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, בדרך כלל יש לי מהאייל הרבה זכרונות טובים, אבל שלא ברצונך (או שכן?), העלית מן האוב גם את הכותרת הלא נעימה מפרי יצירתו של אורי ר., שהתפרשה על דיון שלם, וכך עלו בי גם כמה זכרונות עצובים מההיסטוריה של האתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר וטרחת להעלות את הנושא מהאוב, ולי לקח זמן לראות שמישהו הגיב, אתה יכול לפרט למה את מתכוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אלמנטרי: הוצאות הממשלה הן מתחת ל-13 אחוז, אבל שבע החברות הממשלתיות הגדולות מהוות כחמישית מכלל שוק המניות וכרבע מהכנסות סינגפור בא מחברות אלו ומבעלות על הקרקע. הנקודה האחרונה, בגלל שטחה הזעיר של סינגפור (שווה ערך לאי שרוחבו ואורכו 25 קילומטר!) מהותית ביותר ומאפשרת לממשלה לשלוט באופן ישיר ועקיף על השוק הקריטי של הנדל"ן. דמיין לעצמך שבישראל היה שורר מצב אבסורדי שבו המדינה מחזיקה בבעלות על 90 אחוז מהאדמות ויכולה... הממ, טוב, אולי זאת בעצם דוגמה לא טובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם חברה ממשלתית נסחרת בשוק המניות היא כבר לא כל כך בעלת מאפיינים ממשלתיים: המאזן שלה שקוף, והיא חייבת להיות יעילה, אחרת תפסיד והמשקיעים יעזבו - זו גם הסיבה שההכנסות ממפעלים ממשלתיים באי גבוהה הרבה יותר מישראל, למשל. לגבי בעלות על הקרקע: דווקא הקרקע שאמורה להניב הכנסות - הקרקע לתעשייה - אינה בבעלות ממשלת סינגפור, אלא פתוחה לכל מי שיכול ורוצה לקנותה. הממשלה אף מעודדת את האוכלוסיה להיות הבעלים של בתיהם הפרטיים, גם אם הקרקע של הבית אינה שלהם (וזה המצב ברוב המכריע של האוכלוסיה) - ואין הם משלמים מיסים על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה*ממשלה* מעודדת את האוכלוסיה להיות הבעלים של בתיהם הפרטיים... ה*ממשלה* מנהלת באופן יעיל את החברות הממשלתיות... הממשלה פה והממשלה שם. אני לא מבין איך מזה שהחברות הממשלתיות יעילות יותר ורווחיות יותר נובעת מידת חופשיות השוק (אלא אם הנחנו מראש ששוק יעיל יותר הוא בהכרח שוק חופשי יותר, וממש לא סביר שזה מה שעשית). עידוד האוכלוסיה לבעלות על בתים (תוכנית ה-Public Housing) , נעשת בעזרת ה-CPF (סוג של גזל, בשפתו של יעקב) והלוואות ממשלתיות (Government Bridging Loan). זו פעילות מוכוונת *ממשלה* באופן מובהק ואף ניתן להדביק עליה בקלות את התווית פעילות-ממשלתית-סוציאליסטית. איך הדוגמה הזו קשורה לחופשיות השוק (ולא להיפך) לא ממש הבנתי. קצת על ה-CPF ("שוק חופשי" עם יענו מיסים נמוכים בו כופים על האזרח לחסוך את כספו למטרות אותן קובעת הממשלה): אם אתה מעוניין לבזבז 70% מהמשכורות שלך על סיגרים קובנים כדי לחגוג את המיסים הנמוכים, לבזבז את הכסף על הימורים, לקנות רכב חדש כל שנתיים, להנות מהחיים ולמות צעיר - שכח מזה. אמנם יש לך יותר כסף בגלל מיסים נמוכים יותר, אבל הממשלה כבר תגיד לך מה לעשות איתו. בזבוז ליברלי זה עניין שלא עונה על האידיאולוגיה הסוציליסטית של האי (שרחוקה מעולם הערכים הליברלי כמזרח ממערב, תרתי משמע). כעובד אתה צריך להיות חרוץ, להמשיך לעבוד, לחסוך כמו אזרח ממושמע ולמות בשיבה טובה עם ביטוח בריאות איכותי ופנסיה שמנמנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שנכון שיש חוקים סוציאליים, ,אבל המנגנון באופן מפתיע לא דומה לאף מדינה סוציאליסטית אחרת, ולמרות שה CPF הינו חובה, הוא אינו מס: הוא אכן עידוד לחיסכון, ובצורה כזו שאתה אפילו יכול לפרוע מוקדם את ה CPF שלך. בעצם, ה CPF, כמו גם החברות הממשלתיות של האי מתנהגות כחברות בשוק הפרטי, ומכאן היעילות וההבדל הגדול בינם לבין הסוציאליזם המערבי המוכר. אם ניקח את 20% המס המירבי של תושב סינגפור, ונצרף את 20% השותפות ב CPF, קיבלנו הרבה פחות מהמס הישראלי, המוחזרים באופן הרבה יותר יעיל. אתה יודע מה? מאחר ואני לא ליברליסט, אלא סתם אחד שאוהב מנגנונים שעובדים ומייצרים רווחה אמיתית - אני חותם על מנגנון כזה. אם כל המדינות יחליפו את הביטוח הלאומי והעזרה הסוציאלית במנגנון הסינגפורי - דייני :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(השימוש שלך במילה "עידוד" היא די understatement). אין לי שום ויכוח עם תגובתך האחרונה. גם אני לא ליברטן (ובטח שלא סוציאליסט). אני פה רק כדי לטשטש את התמונות הדיכוטומיות שמציגים פה (סוציאליזם זה X, קפיטליזם זה Y) ולהראות שתאור סינגפור כחלום כלכלי *ליברלי* מערבי הוא רחוק מלהיות מדויק. אני לא יודע אם המנגנונים שלהם יכולים להתקיים במנותק משאר החבילה הסינגפורית (שהיא די מבחילה, עפ"י דעתי האישית. אני לא חושב שהייתי רוצה לחיות שם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אני לא הייתי תחת הרושם שמדובר פה בדיכוטומיות, ואני לא מקשר בהכרח בין ליברליזם לשוק חופשי. הנה, שני המקומות בהם מונהג השוק החופשי ביותר נמצאים בעצם תחת דיקטטורה (אולי הדיקטטורה המתירנית ביותר הקיימת, אבל בכל זאת דיקטטורה). הרעיון הוא לקבל את העובדה שככל שהשוק חופשי יותר (מבחינה כלכלית, בלי חובת אימוץ כל האג'נדה הליברלית תוך כדי), ומשוחרר ממנגנוני ה''רווחה'' וה''הגנה'' המקובלים כיום, הרווחה הכלכלית עולה (של כלל האוכלוסיה, ובכל פרמטרי הרווחה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לסיכום: סינגפור היא (מאוד) שוק חופשי משום שהכלכלה המולאמת היא בעלת מאפיינים והתנהגות של שוק חופשי (ניהול ממשלתי יעיל של כלכלה מולאמת). מאולץ משהו. לגבי קבלת ה"עובדות", הרעיון הנ"ל מוכר. לחזור עליו שוב ושוב לא הופך אותו ליותר נכון (או פחות). ברור שהוא נכון כאשר אנו מדברים על העיקרון באופן כללי (אין ספק שבכלכלה העולמית היום, כאשר חוקי המשחק המוכתבים הם X, משתלם לאמץ את חוקי המשחק כדי להתחיל להרוויח). הבעיה מתחילה כאשר מתיחסים אל הרעיון הנ"ל כאל חוק טבע אבסולוטי ומפעילים אותו גם ברזולוציה גבוהה מדי. עשה תרגיל: דמיין לרגע שכלכלת סינגפור איננה מוצלחת ושאל את עצמך את השאלה: "האם לא הייתי קופץ על כל הדוגמאות, שמציגות אותה כדוגמא די בעייתית ל-'שוק חופשי', כמוצא שלל רב?". אני מנחש שכן. לגבי איכות חיים - אני בכלל הייתי מעדיף את זו של אמסטרדם הולנד, ציריך שוויץ או ונקובר קנדה. עם הסינגפורים הסליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכלכלה בסינגפור רחוקה מלהיות מולאמת - אתה מגזים ומקצין, וחבל. יש מס' חברות מולאמות, אבל אפילו הן מתנהגות כמו חברות בשוק הפרטי (לא בהיבט של תחרות, כי אין כזו, אולם בהיבט שהן נמדדות בצורה האובייקטיבית ביותר - המאזן והיעדים שלהן). עדיין יש לזכור שבשקלול כל הפרמטרים שמודדים חופשיות שוק, למרות מעורבות הממשלה בתחומים מסויימים, היא מדורגת שניה בעולם (די קרובה לראשונה). סינגפור היא מדינה צעירה יחסית, ואם להאמין למודלי התפתחות הדמוקרטיה, זו עתידה להגיע גם לשם לבסוף, עם התעבותו וגידול בהשפעתו של המעמד הבינוני שהוא תמיד הנהנה העיקרי מהרווחה, ויש סיבה להאמין שמשאבי האי הדלים והתחרות הקשה, כולל "התבגרות" האזרחים שיקחו יותר אחריות כלפי גורלם, יורידו את מינון ה CPF ותחומי מעורבות אחרים. עם ביטויים כמו "חוק טבע אבסולוטי", "רזולוציה גבוהה מדי" ו"חוקי משחק מוכתבים" אני לא יכול להתדיין (גם מפני שאני לא ממש מבין אותם). אם תרצה - אתה מוזמן לפרט בתגובה הבאה. לגבי העדפתך למגורים במקומות מסויימים: נדמה לי שזו העדפה תרבותית דווקא (ואולי קצת קשורה לנוף), ולכן אינה ממש קשורה לנושא הדיון, ואפילו אנקדוטלית אינה מהווה הוכחה לדבר. כנראה שאם הייתי מדבר כאדם שרוצה עבודה, ובעל אורייינטציה תרבותית מזרחית (או נייטרלית, אם יש דבר כזה), סינגפור היתה אחת המקומות הראשונים בהם הייתי מתעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ואם להאמין למודלים של התפתחות הדמוקרטיה" ואם לא להאמין? עתה סינגפור אינה דמוקרטיה, בוודאי לא מדינה חופשית אצל פינושה בצילה מעמד הביניים שנהנה מהכלכלה לא הביא חופש לאף אחד חוץ מלמעמד הביננים ש.... טוב לא נכנס ללופ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ'ילה אינה דמוקרטיה כיום? פינושה לא נשפט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אחד האתגרים שעמם יצטרך לי להתמודד כראש ממשלה, הן רפורמות כלכליות כואבות, על רקע נדידת מקומות עבודה לסין ולהודו. שיעור האבטלה בסינגפור הגיע באחרונה לרמה שלא ידעה המדינה מזה 17 שנים. משימה זו תהיה קשה במיוחד לנוכח הצמצום הצפוי בהיקף החיסכון הלאומי בשני העשורים הבאים, עקב הזדקנות האוכלוסייה באי המשגשג..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. בדיוק הנקודה שלי: המאמר מראה על כוונות לרפורמות של חברה פתוחה יותר, ובתחום הכלכלי - הדיבורים על הזדקנות אוכלוסיה מחד וירידה בילודה מאידך, הם בדיוק הסממנים לקראת קיצוץ בקרנות הפנסיה (ה CPF בסינגפור) שגם עליו כתבתי. לגבי "שיעורי האבטלה שלא נודעו כמותם" בשל התחרותיות הקשה עם השכנות הגדולות שמאמצות אף הן עקרונות שוק חופשי ולכן מצליחות לראשונה מול סינגפור, היה רצוי אם הכתב היה נותן מספרים להשוואה, ולהכניס לפרופורציה - גם השיא כיום הוא 5.3 אחוז. אמנם פי 3 מ 1990, אך עדיין רמה סבירה לתקופת שפל, ולקראת הרפורמות שבדרך (ובוודאי כשמשווים להרבה מדינות "רווחה" אפילו בתקופות גאות, בהן האבטלה נעה קבוע סביב ה 10%). ראה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. מדד ההתערבות הממשלתית הישירה אינו היחיד שנמדד או צריך להמדד. אינני מאושר עם כל המדידות שלהם באופן כללי אבל, כמו שאומרים, בממלכת העיוורים גם שתום העין הוא מלך. לגבי סינגפור: אפשר בהחלט לראות בזה קפיטליזם חלקי או חסר. אין ספק שהעובדה שחופש הביטוי והחופש האישי מדוכא שם מחלחלת גם לתחומים אחרים. בהקשר זה, המצב שם מזכיר קצת את זה שבשוודיה, שם ישנן הגבלות שנועדו לשמר את המונופול הממשלתי בתחומים (הביזאריים משהו) של קניית תרופות וקניית משקאות חריפים. ד. אני חולק על דעתך שסינגפור היא באמת "משק-מנותב-ממשלה" על בסיס זה שניתוב ממשלתי (תכנון מלמעלה) לא עובד. תיאור מדויק יותר יהיה "משק-מוגבל-ממשלתית." כלומר, פועל באופן חופשי יחסית, אך הממשלה חוסמת את הפעולה בתחומים שונים. ההבדל העיקרי הוא שבמקרה של ניתוב ממשלתי ישנה מוטיבציה שלילית לפעול וליזום. במקרה של הגבלה ממשלתית, "החוקים" ידועים יותר. מכל מקום, זה כבר יותר ניטפוק מנקודה עקרונית. ה. הונג קונג: קשה לי אישית להשתמש בה כדוגמה בגלל הצל המאיים של סין. אבל זה דיון למקום אחר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |