בתשובה לדובי קננגיסר, 04/07/04 11:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין לי דרך להגיב בלי לחזור על עצמי, משום שברי מדבריך שלא קראת את דברי בעיון לפני שהגבת וכינית את טענתי "שטות גמורה". לא כתבתי שגזענותו מעוגנת בזיהוי המוצא האתני של אנשים או הכרת הסטריאוטיפים אלא במכוונות הפנימית שלו לזיהוי כזה ותפיסת קיטלוג זה כבעל ערך מהותי ("עיסוק בקיטלוג" ו"צורך בקיטלוג"). כמו כן, אתה טוען כי ישנן שתי מסקנות הנובעות מהתלבטותו: האחת היא שהוא נרתע מייחוס תכונות סטריאוטיפיות לאנשים מתוך תגובת נגד לגזענות שלו עצמו (היינו, שהוא גזען) או שהוא פשוט איש טוב שלא אוהב לייחס תכונות רעות לאנשים (היינו, לא גזען). טענתי כאן היא שרק לעתים נדירות ביותר הסוג השני קיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא משוכנע שאני הנציג המתאים לדיברור עמדתם הרשמית של ''הערבים'' אבל אני מניח שביניהם, כמו בכל מקום, יש אחוז נכבד ואף מכובד לגזענים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שבגלל שהוא זיהה שהוא ערבים, הוא "מוכוון פנימית לזיהוי כזה" ובעל "תפיסת קיטלוג כזה כבעל ערך מהותי"? אם אני הולך ברחוב ורואה אדם לבוש שחורים עם שטריימל, ואני מזהה אותו לפיכך כחרדי, האם אני מוכוון פמינית לזיהוי שכזה? ואם אני ממשיך בעיסוקי כרגיל עקב כך, האם זה אומר שאני כן או לא בעל תפיסת הקיטלוג הזה כבעל ערך מהותי? איך אפשר שלא לשים לב שאדם בעל מבטא ערבי הוא ערבי? איך אפשר שלא לשים לב שאדם בעל תווי פנים מזרח-אסיאתיים הוא מזרח-אסיאתי? או שבלונדיני הוא בלונדיני? או שאדם בעל מבטא הודי הוא הודי או שבעל מבטא בריטי הוא בריטי? או שאדם שחום-עור הוא כושי? בקיצור, מי לא גזען אצלך? (ולפסקה האחרונה שלך: כשאני במצב רוח טוב, וכשאני לא נוהג1, אני נרתע מייחוס תכונות רעות לאנשים בלי הוכחה מספקת. עקב כך טוענים שאני פראייר, אבל לא נורא) 1 כשאני נוהג כולם מטומטמים, בני זונות וחלאות אדם, בעיקר אלו שנדחפים לפני במסלול, או שמפריעים לי להדחף למסלול שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה טוען שבגלל שהוא זיהה ש[הם] ערבים..." איפה הוא טען *את זה*? (אולי פספסתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ישנן שתי רמות של זיהוי – האחת היא מנבא טוב למישהו שהוא גזען; האחרת היא מנבא חלש מאוד לגזענות, ומנבא חזק מאוד לעניין ער באנשים אחרים. הרמה הראשונה: מיון אנשים באופן גס על פי קידוד-צבע או מבטא. לדוגמה, אנשים הממיינים סינים מכל המחוזות, יפנים, קוריאנים, פיליפינים או תאים תחת רובריקה אחת; או מתייחסים לכל מהגר מעשרות העמים השונים ברוסיה כאל "רוסי" או לכל האנשים שצבע עורם כהה כ"כושים" או "אתיופים" גם אם הם בעליל האוסה, פולאני או יורובה." (תגובה 229516 ) ותודה על התיקון האצילי של שגיאת ההקלדה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אתמול ראיתי מישהי ברחוב וישר המח שלי מיהר לקטלג אותה כבחורה (תוך כדי התעלמות מוחלטת מהאפשרות הקלושה שמדובר בטרנסוסטייט). חרמפפפ, אני סקסיסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיפך. לא ''חרמפפפ, אני סקסיסט.'' אלא ''סססקט, אני חרמן.'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רומז שהצ'יף מתחרמן ממראה חרדים? (תגובה 230557) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני סתם חרדן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נחזור רגע למקורות ונבחן את הסיפור המקורי, בטרנספוזיציה קלה לטריטוריה אחרת וברורה יותר לאבחון. הנה הקטעים הרלוונטיים ממכתבו: "כשהרכב עצר לידי, והחלון נפתח היו בו שלושה כושים. מייד עם הפתיחה של החלון הנהג הצליף בי בטון תקיף "למה אתה אוכף [כך במקור] מימין?". לא "אתה בסדר?" ולא שום גינוני טקס. בעיקר מה שהפריע לי בדיעבד זה הטון המתנשא. אחרי חילופי דברים קצרים (לא היה טעם לקחת פרטים) הרכב המשיך בדרכו *קדימה* (לא לתוך הפנייה). "כשאני חושב על דברים לרגע, אני כמעט משוכנע שהבחור פשוט ניסה להפיל אותי, ורגע אח"כ אני חושב שלא. הפנייה הפתאומית.. [נראית] כמו ניסיון מחושב שאמור להראות כמו טעות. אבל אולי זו טעות תמימה שאני משייך לה כוונות בגלל שמדובר בכושי? "אני כמעט משוכנע שהרכב היה במיקום ומהירות שלא מתאימים לפנייה שהוא ביצע כי אחרת לא הייתי מנסה לעקוף. אבל אולי טעיתי, ואני לא מוכן לקבל את זה שטעיתי, אז אני מאשים אותו כי הוא כושי? האם הייתי מודה בטעות אם היה מדובר בלבן? האם היה לי *יותר קל* להודות בטעות אם הוא לא היה כושי? ההתרסה שלו, הטון המתנשא שלו, וההאשמה המיידית נראים לי כמו מישהו שמרגיזים אותו כל האופנועים האלה והוא חיפש אחד להיכנס בו. אבל אולי הטון שלו נראה לי מתריס ומתנשא בגלל שהוא כושי? האם כל טון שהוא לא מתרפס ומתנצל מצד כושי היה נתפס בראש הלבן שלי כטון מתריס? החשד שהיה מעורב כאן עניין של אגו וניסיון מכוון לפגוע בי, מקבל אישוש אצלי בראש בגלל עובדת היות הבחור כושי. אבל זה הרי סתם סטראוטיפ, זו מחשבה גזענית, ולא לכל כל כושי יש חוש כבוד אובר-מפותח, נכון? ובגרסה שונה במקצת: "כשהרכב עצר לידי, והחלון נפתח היו בו שלוש פמיניסטיות. מייד עם הפתיחה של החלון הנהגת הצליפה בי בטון תקיף "למה אתה אוכף [כך במקור] מימין?". לא "אתה בסדר?" ולא שום גינוני טקס. בעיקר מה שהפריע לי בדיעבד זה הטון המתנשא. אחרי חילופי דברים קצרים (לא היה טעם לקחת פרטים) הרכב המשיך בדרכו *קדימה* (לא לתוך הפנייה). "כשאני חושב על דברים לרגע, אני כמעט משוכנע שהבחורה פשוט ניסתה להפיל אותי, ורגע אח"כ אני חושב שלא. הפנייה הפתאומית.. [נראית] כמו ניסיון מחושב שאמור להראות כמו טעות. אבל אולי זו טעות תמימה שאני משייך לה כוונות בגלל שמדובר בפמיניסטית? "אני כמעט משוכנע שהרכב היה במיקום ומהירות שלא מתאימים לפנייה שהוא ביצע כי אחרת לא הייתי מנסה לעקוף. אבל אולי טעיתי, ואני לא מוכן לקבל את זה שטעיתי, אז אני מאשים אותה כי היא אישה ופמיניסטית? האם הייתי מודה בטעות אם היה מדובר בגבר? האם היה לי *יותר קל* להודות בטעות אם היא לא הייתה אישה? ההתרסה שלה, הטון המתנשא שלה, וההאשמה המיידית נראים לי כמו פמיניסטית שמתעצבנת על כל האופנועים האלה וחיפשה אחד להיכנס בו. אבל אולי הטון שלה נראה לי מתריס ומתנשא בגלל שהיא אישה? האם כל טון שהוא לא מתרפס ומתנצל מצד אישה היה נתפס בראש הגברי שלי כטון מתריס? החשד שהיה מעורב כאן עניין של אגו וניסיון מכוון לפגוע בי, מקבל אישוש אצלי בראש בגלל שמדובר באישה פמיניסטית. אבל זה הרי סתם סטראוטיפ, זו מחשבה מיננית, ולא כל אישה פמיניסטית היא מכוערת ושונאת בגלל זה את כל הגברים, נכון? ================= עתה, שאל את עצמך את השאלות הבאות: א. איזה סוג של אדם מצפה מכושי או מאישה לטון מתרפס ומתנצל כשהם פונים אל גבר לבן? האם ציפיה כזו יכולה בכלל להכלל במערכת הציפיות של אדם מאדם אחר בלי שקיימת אצלו מקדמית מערכת סטריאוטיפים ביחס לנשים וכושים? ב. איזה סוג של אדם מודע ואף מתלבט בקרבו בנוגע לנכונות סטריאוטיפים כמו "לכושים יש חוש כבוד אובר-מפותח" או "נשים פמיניסטיות הן מכוערות ושונאות בגלל זה את כל הגברים"? =============== שתי הערות סיום: א. שאלת: "איך אפשר שלא לשים לב שאדם בעל תווי פנים מזרח-אסיאתיים הוא מזרח אסיאתי?... או שאדם שחום-עור הוא כושי?" לא ברור לי בדיוק איך אתה יכול למיין תחת שתי רובריקות רחבות למעלה ממיליארד בני אדם ממאות מוצאים אתניים השונים זה מזה תכלית שינוי. על בסיס מה בדיוק ערכת את האבחון? הרי ממגוון התכונות האפשריות (צבע עור, עצמות לחיים, אף, עיניים, שפתיים, גובה, וכו') אין שום צירוף המיוחד באופן מוחלט לעמי דרום מזרח-אסיה? זה דומה לקמבודי שיטען "איך אפשר לא לשים לב שהאנשים הלבנים והשעירים הם ממדינת אירופה." זה בצד, הבעיה אינה האיבחון אלא המכוונות לו והעובדה שמצורפים לו, כפי שהראיתי, סטריאוטיפים. לדוגמה, נאמר שאתה בא ואומר: "האיש הזה הוא מדרום מזרח-אסיה כי יש לו עיניים מלוכסנות" זו אמירה שמשקפת בורות, אך לא גזענות. אבל אם אתה אומר "האיש הזה הוא מדרום מזרח אסיה ואני אקח אותו לעבודה כי כל האנשים משם הם חרוצים כמו נמלים" זו אמירה שכן משקפת סטריאוטיפים וגזענות. ב. מנסיוני האישי, לפחות, מצאתי כי הנטייה לייחס תכונות רעות לאנשים אחרים בעת הנהיגה נמצאת ביחס ישר לרמת הנהיגה. ככל שהייתי חכם וזהיר יותר על הכביש, כך נקרו לי פחות הזדמנויות ל"חמור, איך אתה נוהג?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר פז היקר1, אההם... סליחה... אורי, בפעם השנייה: תפסיק בבקשה לסלף את המשפט עם הציפייה. לא כתבתי בשום מקום שאני מצפה ממישהו להתרפסות . המשפט המקורי היה: "האם כל טון שהוא לא מתרפס ומתנצל מצד ערבי היה נתפס בראש היהודי-אשכנזי שלי כטון מתריס ?" במשפט הזה אני חושב שהטון היה מתריס/מתנשא/תקיף ואז תוהה אם הוא אכן היה כזה, או שזו אשלייה שלי. התהייה הזו מוצגת ע"י הצגת הקיצון: "האם כל דבר מעבר להתרפסות יתפס כ... מכיון ש...". כלומר באופן מודע הטון נראה לי כמו טון מתנשא/תקיף, אבל אני שואל את עצמי אם אולי הטון היה טון דיבור רגיל, אבל באופן לא מודע הוא מתורגם לטון אחר בגלל שמדובר בערבי. שוב כמו שכתבתי קודם: אם *לא היה* מדובר בערבי הייתי כותב "בטון מתנשא ותוקפני" בלי שום התלבטות ושום תהיות. בשום מקום לא נאמר שאני *מצפה* ממישהו להתרפסות. זה סילוף שלך של המשפט. תפסיק בבקשה לסלף את המשפט עם החוש כבוד האובר מפותח. המשפט המקורי היה: "החשד שהיה מעורב כאן עניין של אגו וניסיון מכוון לפגוע בי, מקבל אישוש אצלי בראש בגלל עובדת היות הבחור ערבי. אבל זה הרי סתם סטראוטיפ, זו מחשבה גזענית, ולא לכל ערבי יש חוש כבוד אובר-מפותח, נכון ?" שים לב לבסיס המשפט: "החשד שהיה מעורב כאן עניין של אגו וניסיון מכוון..." אחרי שהתחלתי לחשוד שהיה מדובר בניסיון מכוון, בכלל כל הסיבות *האובייקטיביות* שציינתי, כולל האינטואיציה הפשוטה שלי בסיטואציה, אז העובדה שמדובר בערבי נתנה אישוש למחשבה הזו. אישוש אינו הוכחה ואינו בסיס למחשבה. באותה מידה יכולתי לומר שהעובדה שהיה מדובר בבחור בן 18 נתנה אישוש לתחושת הבטן שלי שמדובר בחמום מוח. ואז בא החלק האחרון של המשפט: "לא לכל ערבי יש חוש כבוד אובר-מפותח, נכון ?" שבו אני צוחק על המחשבה הזו ומבטל אותה. זה כמו להגיד, בהקבלה לדוגמה הקודמת "לא כל בחור בן 18 הוא חמום-מוח, נכון ?". אתה יכול לטעון, ובצדק, שהמחשבה הזו היא גזענית, או שהניסוח שלי דפוק והכוונה בו לא ברורה, אבל תפסיק בבקשה להציג את כל הסיפור כאילו *העובדה* שמדובר בערבי *הובילה* אותי לחשוד שמדובר בעניין של כבוד, לפחות כשאתה מתיימר להצמד לטקסט. תפסיק בבקשה לבקר את מיומנות ו/או אסטרגיית הרכיבה שלי על סמך ההיכרות הלא-קיימת שלך איתה. אתה כל פעם מחדש מדבר על הניסיון האישי שלך, ואני שמח לשמוע שאתה רוכב זהיר, אבל עם כל הכבוד כל ההצהרות שלך בדבר הניסיון שלך הן דמגוגיות כיון ששום סטטיסטיקה אישית שאספת לאורך השנים לא יכולה לשמש כהוכחה או חיזוק לטיעונים שלך לגבי הרכיבה שלי, על סמך קטע טקסט שכתבתי. מעולם לא ראית אותי רוכב, ולא היית בסיטואציה הספציפית שמדובר בה כאן, ככה שאתה בונה מגדלים באוויר. לי באופן אישי יוצא לסנן ביני לבין עצמי "אידיוט !" יותר ויותר ככל שהרכיבה שלי משתפרת. למה ? מכיון שאני יותר ויותר צופה מראש את המהלכים של הנהגים על הכביש, ואני אומר "אידיוט !" רק כשנהג עושה משהו מטומטם שאני מצפה לו. כשנהג מפתיע אותי, אני קורא למישהו אחר אידיוט, ואז אני מנתח את הסיטואציה ומשתדל להבין איפה טעיתי, ומה לא לעשות שוב. ספציפית בסיטואציה הזו, כמו שכבר כתבתי, לא צפיתי את המהלך. כשאני אומר לא צפיתי את המהלך אני מתכוון (ואני מצפה מרוכב אחר להבין זאת) למכלול הגורמים הרלוונטיים: מיקום הרכב, אופן התנועה של הרכב, המהירות והתאוצה, שפת הגוף של הנהג, הפנים במראה וכו'. את הלקח שלי מהסיטואציה הזאת הפקתי, אבל בתור רוכב אתה חייב להסכים איתי, שגם כשנהג פונה בפתאומיות כי הוא שכח פנייה, עדיין מתקיימים דברים מסויימים: האטה קלה, תנועת ראש, מבט במראה, סטייה מזערית ראשונית של הרכב וכו'. בכל סיטואציה שבה טעיתי בצפיית התנועה של נהג עד היום היה לי ברור שטעיתי, ואיפה טעיתי. מה שגרם לי לחשוד בבחור בסיטואציה הזו הייתה העובדה שגם ב*דיעבד* לא חשבתי שטעיתי3, כלומר כל הפנייה שלו עברה לי לגמרי מתחת לראדאר. ושוב - אני לא פוסל את הרעיון שהראדאר שלי פשוט לא מספיק מפותח עדיין, להיפך, זו האפשרות הסבירה לדעתי - אבל העובדה הזו הייתה הבסיס העיקרי לחשדות שעלו בי. לסיום, אני מבקש ממך לשים לב לעובדה שאני אינני עומד כאן למשפט, ואתה אינך מחוייב להוכיח שאני גזען. טענת טענה נחרצת ולא סייגת אותה, אבל זה לא אומר שאם תיסוג ממנה לטענה פחות נחרצת ממנה אז יחשבו עלייך משהו שלילי כאן. במסע העיקש שלך בפתיל הזה להוכיח שאני גזען ולא משנה מה יגיד מי, הגעת לכמה טענות מגוחכות ונענית בכמה תשובות ציניות ויחס משועשע, כשבכל התהליך הזה התגובות שלך רק מקוממות אותי יותר ויותר4. אני לא כתבתי שאתה טיפש בגלל שטיעון כלשהו שהעלת כאן נראה לי מטופש. למה שלא תרד מהניסיון להוכיח ש*אני* גזען, ותטען משהו כללי יותר לגבי גזענות וצורות מחשבה, למשל כמו בתגובה 229516, תגובה 229920, תגובה 2300955 ותגובה 230503(בערך)6 ? __________ 1 ולפני שמישהו קופץ - אני לא באמת חושב שהמגיב הנ"ל הינו אורי פז. 2 וסתם שתדע, כל המחשבות שהעלתי כאן התחילו רק אחרי שהתחלתי לנתח את הסיטואציה. אחרי התאונה הסתובבתי ורכבתי למוסך שלי להערכת הנזק, וכשחזרתי עברתי באותו מקום, עצרתי בצד, וחשבתי על הכל שוב כשאני עומד במקום שבו הכל קרה, ומנסה לנתח את הטעות שלי. רק אז התחלתי לחשוב שהפנייה הייתה פתאומית מדיי. 3 טעיתי בצפיית התנועה - לא בהחלטה לעקוף או לא לעקוף שהשאלה אם היא מוטעית או לא היא שאלה אחרת שאיננה רלוונטית כאן. 4 אלמוני או לא, תשתדל לזכור שמדובר כאן בבנאדם שחשף משהו לגבי עצמו. 5 "יועיל אם אסייג את דברי" - ציטוט מהתגובה הנ"ל. 6 שים לב לאופי התגובה שלך בתגובה זו למילותיו של דובי "שטות גמורה". ותרשה לי להוסיף, שאני לא יודע כמה זמן אתה מסתובב כאן, אבל צריך סיבה טובה מאוד כדי להאשים את דובי בבעיות בהבנת הנקרא. אולי כעס למשל ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. צר לי שאני צריך לחזור על כך פעם נוספת, אבל: תגובתי לדבריך מתייחסת לדעותיך כפי שהובעו כאן ולהן בלבד. אין לי עניין אישי בך ואשמח אם תגלה אדישות דומה ביחס אלי. התחכמויות "אורי פז" (ועוד פעמיים) אינן מקובלות בדיון בין בני-תרבות. ב. סימני השאלה שהסרתי מסופי משפטיך (ואם הבנתי נכון, זו קובלנתך העיקרית) הוסרו משום שלדעתי זו התיפיפות בלבד. אתה רשאי לחשוב שטעיתי. ג. הערותי על נהיגתך היו תוצר של הקישור אליו הפנית, הממליץ להמנע בדיוק מאותן הנחות שגויות עליהן אתה מספר. ייתכן ולא הבנתי את הדברים כהלכה. מכל מקום, זו נקודה זוטרה בעיני ומבחינתי, אקבל מעתה כעובדה את הטענה שאתה הנהג הטוב בעולם וכל הסיטואציה באשמת נהגי המכונית. ד. אתה כותב: "לסיום, אני מבקש ממך לשים לב לעובדה שאני אינני עומד כאן למשפט, ואתה אינך מחוייב להוכיח שאני גזען." למען האמת, אתה כן עומד למשפט ומיוזמתך שלך. לכך בדיוק כיוונת כאשר הכתרת את התלבטויותיך בכותרת: "בחן את עצמך: האם אתה גזען?" זו הייתה הנקודה שביקשת תשובה עליה: האם אתה גזען. התשובה שלי נגעה בשאלה זו ישירות.1 ה. אין לי שום בעיה לסגת מטענות המתבררות לי כשגויות ואף עשיתי זאת פעמים רבות (כולל בדיון זה). אני סבור שכל אדם בעל בטחון עצמי אינטלקטואלי ויושרה יודע לעשות זאת כאשר הדבר נדרש. עם זאת, יש בעיני ערך לנסיון לפתח את עמדתי ולמקם אותה בתוך מערכת חשיבתית כוללת יותר תוך שימור רצף הגיוני בין הצהרת המקור לפיתוחיה אחר כך. התנובה, בעיני לפחות, מעניינת ומפרה. ו. אין לי בעיה שתטען כי דיעותי מטופשות או אפילו שנוכח רצף הבעת דיעותי אני טיפש באופן כללי. כל שאני מבקש הוא שתבאר ותנסה להוכיח זאת. 1 וכך גם אחרים. לדוגמה, בהודעה תגובה 229300 נכתב: "יכול להיות שאתה קצת גזען, אבל עדיין צודק." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לגבי א (תרתי משמע), ואני מתנצל על הההקבלה שברור שאין לה בסיס. אבל שוב: אתה נאלץ לחזור על עצמך בדבר אי העניין האישי שלך, וזוכה לכינוי גנאי משפיל למדי ויחס עויין. אולי יש מקום להפיק לקח לגבי משפט הפתיחה של התגובה הראשונה שלך בפתיל ותגובות אחרות שלך בו: לא "סימני שאלה בסופי משפטים" הטרידו אותי, אלה מה שנראה כמו אינוס מכוון של הטקסט שכתבתי, על מנת לבסס טענה שהיא הכל חוץ מלא-אישית. ושוב, אני לא עומד כאן למשפט. סיפרתי סיפור אישי במטרה לעורר דיון כללי יותר, מתוך ההנחה שיש משהו מטונימי בסיפור האישי שלי, שאחרים אולי יזדהו איתו (וייתכן שטעיתי). לא ביקשתי לקבל ניתוח אופי נחרץ בשקל על סמך כמה עשרות מילים. ציפיתי לכל מיני תגובות, אבל זה לא אומר שאני צריך לקבל כל צורה של ביקורת, בכל צורה שהיא תינתן. ג. רוכב. ולא, אבל אני משתדל להשתפר. תודה בכל מקרה. 1 כן, כל האחרים טרחו להביע את דעתם בצורה קצת יותר מכובדת, ולא התאמצו כמו שאתה התאמצת לאנוס את הטקסט שכתבתי כדי לבסס את טענותיהם. המשך דיון פורה שיהיה לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הוא לא ציפה מאף אחד לשום דבר. הוא חש שטון הדיבור היה מתנשא, ובדיעבד תהה האם התחושה הזו שלו לא נבעה מטון הדיבור האמיתי, אלא, אולי, משום שבאופן מסויים הוא מצפה לטון דיבור מתנצל יותר מערבים. הוא לא הצהיר שהוא מצפה לטון שכזה, אלא שהוא תוהה האם יתכן שבאופן תת-מודע הוא מצפה לו. ב. כל אדם מודע לסטריאוטיפים הקיימים בחברה לגבי כל אדם אחר. כאשר אדם ספציפי זה גילה שהוא מייחס לאדם מסויים תכונות דומות לסטריאוטיפ המוכר, הוא תהה האם הייחוס הזה הוא משום שאכן אותו אדם הוא בעל התכונות הללו, או משום שאותו אדם שייך לקבוצה בעלת הסטריאוטיפ הזה. למשל: אדם רואה יהודי חובש כיפה ברחוב, וחושב לעצמו - "אללי! איזה אף גדול יש לבחור הזה!". לאחר מכן, הוא תוהה לעצמו - האם לאותו אדם באמת היה אף גדול, או שמא חשבתי שיש לו אף גדול, פשוט משום שאני מורגל בסטריאוטיפ שליהודים יש אף גדול? האם האיש גזען? אי אפשר לדעת. תלוי עד כמה גדול אפו של היהודי הספציפי שהוא ראה. === א. לא מזמן מישהו הפנה אותי לאתר אינטרנט שבודק את היכולת שלך להבדיל על פי תווי פנים בין סינים, יפנים וקוריאנים. אני הוצאתי 3 תשובות נכונות מתוך 18, שזה פחות מניחוש אקראי. אם תראה לי אדם בעל תווי פנים של אחד מהשלושה הללו, כל מה שאני אוכל להגיד לך עליו הוא שמוצאו הוא ממזרח אסיה. אם תראה לי אדם שחום עור, כל מה שאני אוכל להגיד לך עליו הוא שהוא במוצאו מאפריקה. זה לא שאני לא יודע שיש שם הרבה עמים שונים, ושיש הבדלים ניכרים בין עם לעם. זה פשוט שאני לא יודע לזהות את ההבדלים הללו, ולכן אני יכול ללכת למכנה המשותף הנמוך ביותר שאני יכול לזהות בבטחון. אותו דבר, אגב, לגבי חרדים - אנשים מומחים ממני ידעו לזהות כל מיני סימנים קטנים שמבדילים בין חרדי מקבוצה זו לבין חרדי מקבוצה אחרת. אני אינני יודע, ולכן אין לי אלא לכנות אותם באופן כללי "חרדים". מכל זאת אין נובע כי אני מייחס למי משלוש הקבוצות הגדולות הללו תכונות כאלו או אחרות. עצם הסיווג לא הופך אותי לגזען. דומני כי אותו אדם שפתח בדיון הנוכחי בסך הכל זיהה את המבטא של האנשים במכונית, ולכן ידע לסווג אותם כערבים. מעבר לכך, הוא לא ייחס להם שום תכונה בשל היותם ערבים - לא באופן מודע, בכל אופן. הוא מצא בהם תכונות מסוימות, ולאחר מכן העלה תהיה בפנינו האם יתכן שהוא ייחס להם את התכונות הללו רק משום שהם ערבים. אתה, לעומת זאת, מייחס לו תכונות שאינך יכול להוכיח שיש לו, רק מעיוות דבריו, ולמרות שהסבירו לך כבר עשרות פעמים מה הייתה כוונתו, אתה ממשיך לדבוק בפרשנות חסרת השחר שלך. אז אתה לא גזען, אולי, אבל אתה משהו אחר, שאני לא יודע לתת לו שם. ב. זה לא קשור לתקריות. אני צועק גם על אנשים שמאטים לפני, אנשים שנרדמים ברמזור, או אנשים שחוסמים לי פנייה. זה ממש לא קשור לרמת הנהיגה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. אבל זה כן קשור ל(מה שאנשים לפעמים מבלבלים עם) רמת הנהיגה שלך: אם תסע לאט עד כדי כך שכל מי שמאט לפניך לא יעכב אותך, אם תמתין שלוש, או חמש שניות מאז שהופיע ברמזור האור הירוק ועד שתתחיל בנסיעה, כך יקרו לך פחות הזדמנויות לצעוק "חמור, איך אתה נוהג?" אם בנוסף לכך גם תקפיד על נהיגה בחלונות סגורים אולי גם יהיו לך פחות הזדמנויות לשמוע את הקריאה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים אני ממתין גם 20 שניות ברמזור עד שהחמור מקדימה זז. לפעמים, אני ממתין גם 3 דקות, כי עד שהוא נזכר, כבר נהיה אדום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העקרון הוא אותו עקרון, ההבדל הוא כמותי בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. איזה אתר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה: http://www.alllooksame.com/ בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
11 מתוך 18 רוב השגיאות הם קוראנים שטעיתי וחשבתי שהם סינים או סינים שחשבתי שהם קוראניים. היפנים יכולים להיות רגועים, אותם אני אזהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4 מתוך 18. חסר תקווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה שנים הסתובבתי עם בחור יפאני לכמה שבועות. מי שהזכיר לי אותו סימנתי כיפאני, מתברר שזו דרך די אמינה להבחין. אז עכשיו יוצא שאני גיזען? זהו מעכשיו אני לא מסתובב עם אף אחד שהוא לא יהודי כשר. אני לא יכול להרשות שיצמידו לי תוית של גיזען. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני הצלחתי רק אחד. אללי, אני גזען! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפך, אתה עיוור-גזעים לחלוטין. ברכותי. גם אם תנסה להדביק סטריאוטיפים גזעניים לאנשים, עושה רושם שלא תצליח להדביק אותם לאנשים הנכונים. כך יצא שתטען שהמרוקאים הם קמצנים, הפרסיות פריג'ידיות והפולנים חמומי-מוח. ובלצ''ג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא הוציא 1, סביר שהוא לא לגמרי עיוור-גזעים. עיוור גזעים צריך להוציא בערך 6 (אני הוצאתי 5). (לא להתייחס מדי ברצינות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש! לי יצא בדיוק 6. האמת היא, שכולם נראו לי שם אשכנזים. זיהיתי שם גם איזה קוריאני מסיח ויפנית מכשילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם שתבין לאיזה מצב הגעתי בעקבות המבחנים, הפעלתי עכשיו את אי-שוויון צ'בישב כדי לקבל חסם עליון על ההסתברות לקבלת תוצאה כה רחוקה מהתוחלת. אלוהים, אני צריך חופש! נ.ב. עד מתי אתה בארץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת צריך חופש, וזו שאלה לדואל אבל מילא - אני פה עד ה-22 לחודש (וחוזר אחרי יומיים, ונוסע שוב אחרי עוד יומיים. גם אני צריך חופש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלחתי את המבחן לקולגה יפני, קיבל 7 תוצאות נכונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
5 מתוך 18. מעט יותר טוב. והמוזר הוא, שהיו לי ידידות סיניות כשהייתי בצרפת, ויצא לי לעבוד עם יפנים וקוריאנים בעבר. ואני עדיין לא מצליחה לזהות מי זה מי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כן 5. תגובה 231408 מנחמת אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
5 ________ (אבל אם היו נותנים לי מבחן עם ערבים, הייתי מוציא 100% !) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. ולמען האמת הם באמת נראים אותו הדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
5. יחסית ליומרות שהיו לי זה די משפיל. הייתי בקשר שטחי עם יפנים רבים, וחשבתי בזמנו שקוריאנים אני מזהה בקלות. מעניין היה לנסות את המבחן היותר קל, של לסווג נכון קבוצות אקראיות של חמישה מאותה ארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתופעות השונות של זיהוי פנים יש רקע מדעי מעניין. זיהוי תוי הפנים נעשה במוח בנפרד מזיהוי הצורות הכללי (יש אנשים המזהים חפצים אך לא פרצופים ולהיפך) דבר המבטא את החשיבות של קריאת הבעות הפנים בתקשורת בין בני אדם. באשר לקושי להבדיל בין בני גזעים זרים לך, אני לא חושב שזה קשור לגזענות. יתכן שהרקע אחר. אנו מטיבים לזהות אנשים קרובים לנו (לזהות ולקרוא את הבעותיהם) ומצליחים הרבה פחות עם אנשים זרים. ישנם הניסויים המשעשעים בהם מישהו מסתתר מאחורי שולחנו של נותן שרות כלשהו ומתחלף איתו ברגע שהנבדק אינו שם לב. מתברר שמרבית הנבדקים כלל אינם שמים לב שהאדם מולם התחלף. יש כנראה מנגנון חזק מאוד של חלוקת תשומת לב לפי סדרי עדיפות בפעילות המוח שלנו. במונחים קופיים, חשוב מאוד לדעת מה מרגיש חבר בלהקה שלנו ומה הוא מתכוון לעשות. לעומת זאת יש חשיבות פחותה בזיהוי פרטים של חבורה מתחרה, כיון ששהתנהגות כלפיהם היא קבוצתית ולא אישית. כעובדה, אין לך בעיה לזהות ולהבדיל בין אנשים מגזעים שונים הקרובים לך (אינך מתבלבל ביניהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפנים, סינים וקוריאנים הם גזעים שונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי צריך אולי לכתוב "גזעים שונים משלך". כוונתי היתה שאם יש לך חברים מגזע שונה משלך אינך מתבלבל ביניהם או מתקשה להבדיל ביניהם. ההצלחה בזיהוי פנים היא פונקציה של מידת קרבתם החברתית אליך (תדירות המגע איתם) ולא של גזעם. כך שאורי ויהונתן יכולים להרגע. יפנים, סינים, קוריאנים - שמח לבשר על 6 מתוך 18 שזה קצת מתחת לממוצע. ראיתי במקום כלשהו שחוקרים גנטיים טוענים שלמרבה ההפתעה דוקא הסינים הם הקבוצה ההומוגנית ביותר מבחינה גזעית. אצל היפנים לעומת זאת זוהו כ6-7 קבוצות חלקן סיניות וחלקן קוריאניות. כך שאולי מראש לא צריך היה לצפות להצלחה גדולה במבחן הזה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטט (בתרגום חופשי מאד) ממחקר שבודק טענה נפוצה האומרת שאנחנו מעבדים בשיטתיות ובאופן מודע מידע הזורם אלינו: על הבסיס הזה אנו בונים תפיסת עולם ואוסף פרשנויות ומהם אנחנו בוחרים דרכי פעולה שונות. המחקר מעמיד טענות נגד, וטוען, בין השאר, שהיכולת לבצע פעילויות שכאלו בצורה מודעת היא מאד מוגבלת, ולכן רוב הפעילות השגרתית שאנחנו עושים איננה מודעת. למשל, כשאנחנו נפגשים עם מישהו בפעם הראשונה, אנחנו מעצבים "תפיסה חברתית" בצורה אוטומטית וספונטנית, היינו, ללא "התערבות" מודעת. אנחנו מייד משייכים לו אוסף של תכונות מסוימות, וזה משנה ומשפיע על הצורה בה אנחנו מעצבים לנו תפיסה ופרשנות לגבי התנהגותו של אותו אדם. התהליך של סטראוטיפיזציה "חברתית", גורם לכך שכשאני רואה מישהו בצבע עור שונה ממני, מייד אני משייך לו מיגוון של תכונות מסוימות, אוטומטית ובאופן בלתי מודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהנקודה שמפרידה גזענים מלא-גזענים היא מה קורה *אחרי* שאנחנו מכירים את האדם. האם אנחנו משתחררים מתפיסות סטריאוטיפיות ומצליחים לראות אותו כאדם, או שהוא נשאר סיני, בלונדינית, נכה וכדומה. אני גם מתאר לעצמי שבאופן מסוים שתי התפיסות של הזולת ממשיכות להתקיים אצלנו. לפחות אצלי, אני לא מרגיש שאני מציח ליצור סינכרון בין דימויים שונים של אותו אדם שמתקיימים אצלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמראה שאתה לא מקבל הזדמנות שניה לעצב רושם ראשוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אני לא זקוק לכזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לספר לך מנסיון אישי, שכאשר הגעתי לניגריה, ופגשתי אנשים שונים, לא זכרתי מי הוא מי, וכולם היו אצלי "כושים"(1). בערך תוך שבוע למדתי להפריד אותם לפרטים. בביקור השני בניגריה התופעה חזרה על עצמה, אבל ההפרדה נעשתה מהירה יותר (בערך תוך יומיים). ___ (1) לא לגמרי מדוייק, כי הניגרים ברובם הם "כושים גדולים" (כמו שחקני NBA ) אבל ישנם בני האיבו (אלה שהיו ביאפרה) שהם נמוכים וצנומים יותר. לא התבלבלתי בין בן איבו למי שאינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרה לי אותו דבר עם השחורים בארה''ב. אגב, גם חוקרי בע''ח לומדים די מהר להבדיל בין הפרטים השונים בלהקה הנחקרת (ואם האסוציאציה הזאת תזכה אותי שוב בתואר גזען, שיהיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרה לי אותו דבר במפגש האייל האחרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה שימפנזות, הה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד עם משקפיים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צא, צא מהאלמוניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הפתיל הזה לא ברור לי. אין קשר בין היכולת לזהות פרטים על פי שיוכם האתני לבין גזענות. כך שלא יכול להתקיים גזענות אוטומטית. גזענות לא יכולה להיות משהו לא רצוני. בהגדרה, גזענות היא רצונית (אפילו אם אתה ''קורבן'' של תרבות גזענית) ולא אינסטינקט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שאני לא מבין את הטענה שגזענות היא רק רצונית. האם אדם "רוצה להאמין" שגזע מסוים הוא נחות ורק אז, כתוצאה מהחלטתו, מאמין בכך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באופן אישי לא מבחין בין יפנים וסינים וקוראנים. עבורי כולם נראים אותו הדבר. אין בכך כדי לומר שאני גזען או לא גזען. וגם אם הייתי יודע להבחין ביניהם, עדיין זה לא היה אומר דבר על גזענותי או אי גזענותי. אין קשר בין הדברים. גזענות תהיה כאשר אני אתייחס אל כל קבוצה כזו, או אל כולם ביחד, כקולקטיב,ובצורה שלילית. אם המראה שלהם נראה לי אותו דבר זה לא אומר כלום. אני צריך לחשוב עליהם בצורה מסויימת, אני צריך לעשות פעולה כנגדם. רק אז אני אהיה גזען. הגזענות היא במחשבה השלילית ובמעשה. המחשבה או המעשה זו הפעולה. אם עבורי כולם נראים אותו דבר אין בכך כדי לנקוט עמדה כלשהי. זה רק מעיד על כך (כנראה) שלא יצא לי לראות את סגנון המראה הזה תדיר ולכן אני מתקשה לעמוד על ניואנסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גזענות היא גם כשתתייחס אל כל קבוצה כזו, או אל כולם ביחד, כקולקטיב,ובצורה חיובית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחלה כתבתי את זה כמו שאתה מציין. אבל אז חשבתי על השימוש הרווח במושג. זה דומה להתייחסות לאנטישמיות כשנאת ערבים. הכוונה במושג גזענות, בצורתו הרווחת, היא להתייחסות השלילית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
The underlying assumption is that a person lives in an isolated, atomistic universe, and ignores cultural influences and indoctrination; that is, racism is a choice and if one doesn't will it, one can stop being one. For a social scientist, particularly an anthropologist, I find this assumption surprising. Would you care to explain further?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שישנה חשיבות לתרבות. האדם הוא תוצר של אותה תרבות, וכמו שכתבתי למעלה אפילו ''קורבן'' שלה. אבל זה לא מבטל את רצונו של היחיד. זה לא שנעדרת כאן זכות הבחירה. אמנם במשולש אקטור(פועל, יחיד)-חברה-תרבות, האנתרופולוגיה נותנת חשיבות רבה יותר לתרבות (יותר מאשר סוציולוגיה, ואפילו סוציולוגיה של התרבות), אבל עדיין היחיד הוא זה העושה את הפעולה, הוא זה החושב את המחשבה. זוהי בחירה שלו במובן הזה שלא מדובר באינסטינקט. התרבות משפיעה, אבל האדם הוא לא רק התרבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
There's plenty of research on interracial identification (work by Loftus, among others) that indicates a difficulty for people of *any* race to tell apart people from another race. Most of this work is done in connection with forensic psychology and eye-witness identification, and it is one of the main reasons why lineups often fail when the identifying witness is from a different race than that of the alleged perpetrator.
It's an issue of cognition, and doesn't necessarily have anything to do with racist values or perceptions. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאין בהכרח סתירה בין מה ששנינו אומרים. ישנו קושי בהפרדה בין בני גזע שונה משלך בגלל מה שכונה כאן בפתיל ''גזענות לא מודעת''. הזרים מקוטלגים באופן אוטומטי כ''לא קרובים'' ותשומת הלב לתווי פניהם פחותה. מה שטענתי הוא שזה לא נובע מכך שהם דומים במיוחד אחד לשני או שיש לתוים הגזעיים חשיבות מיוחדת בזיהוי הפנים (עד כמה שאני זוכר חשיבות מיוחדת יש לסימטריה (ימין-שמאל, מעלה-מטה) ולחלוקה פנים-חוץ, דוקא תוים לא גזעיים בכלל). לכן ציינתי שכאשר בני הגזע השונה משלך הם חברים שלך או אנשים שאתה רואה לעיתים קרובות אין לך שום בעיה להבדיל ביניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה לשם שינוי מבחן זיהוי פנים באמת מועיל - זיהוי חיוכים. בסופו יש הסבר קצר שמלמד כלל עזר. ניחוש כלאחר יד: נשים יצליחו בו יותר מאשר גברים (בממוצע). אני הצלחתי 13 מתוך עשרים, וגם זה רק לאחר אכילת שניצל טבעול, המכיל כידוע חומרים דמויי אסטרוגן 1, מה שהזכיר לי שיש לי מחר אירוע ופשוט אין לי כלום בארון מה ללבוש! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק חמישים אחוז! אבל זה ללא שניצל טבעול (לפעם הבאה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזרים אתם. 18/20, בלי שניצל טבעול ורק כי נמאס לי לקראת הסוף. מאיפה הכישרון? אחרי שמספרים את הבדיחה הדלוחה ה-6753456786755, אתה כבר יודע להבחין בין מי שצוחק (מיעוט זניח שאני מאוד מחבב) לבין אלה שמחיכים בנימוס נבוך ומאולץ (עוכרי ישראל!). כישרון נוסף שפיתחתי: זיהוי עגבניות ממרחק העולה על 300 מ'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
15/20 וכל הטעויות בהתחלה (לקח לי זמן להתחמם, לא היה לי שניצל) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולכם נפלתם בפח. המטרה היתה שתענו על שאלון הפרטים בהתחלה, הצילומים הושתלו כפיתיון. אני לא מתקרב לזה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא פרנואיד: מהיותך האייל האלמוני, כל טופס שתמלא (גם כזה בלי שם, כתובת, דואל, גיל האב ומין הסב) חושף אותך להטרדות מצד אודטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
16/20. ממש הופתעתי, הרגשתי שאני מנחש. מה הסיכוי לקבל תוצאה כזו בניחוש בלבד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא גבוה במיוחד: הסיכוי לקלוע נכון לפחות 16 פעמים מתוך 20, כשאתה לגמרי מהמר, הוא בערך 6 פרומיל. (הסיכוי לקלוע *בדיוק* 16 הוא פחות מעניין, אבל כיוון שאנחנו כה קרובים לזנב הוא גם לא שונה בהרבה - בערך 4.5 פרומיל). כנראה שלא לגמרי ניחשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני בכלל לא הצלחתי לזהות חיוך ברוב התמונות. חויה משונה. כמו כשכולם מסביבך צוחקים מאיזו בדיחה שאינך מבין. רק בתמונה האחרונה שמתי לב שיש שם איזה כפתור play, אבל אני לא מתכוון לחזור על כל התהליך רק כדי לשפר את התוצאה המדהימה (10) שקיבלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כן, בסוף ניתן לראות את סירטון כל אחד מן החיוכים. ניתן לקפוץ לשם באמצעות : http://www.bbc.co.uk/apps/ifl/science/humanbody/mind... בכל אופן, צריך להבין שמדובר בבריטים, כך שמה שאצלם נחשב לחיוך, היא ההבעה שאצלנו עוטה אדם ביגונו. מה שאצלנו הוא צחוק מתגלגל ייחשב שם לאפילפסיה. ויותר ברצינות, אני חושב שבחלק מן המקרים הם מכנים גם הבעת נועם ומצברוח טוב כחיוך ומנסים להבדיל בין מעושה, לצרכים חברתיים בלבד, לאמיתית ומכל הלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק בסוף, אלא לכל אורך המבחן - זו כל הנקודה. אבל הממשק שם באמת לא ברור, ואני פספסתי בגללו את החיוך הראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אתם נזכרים לספר? אני פיספסתי ככה את כל העשרים, אבל מתמונות הסטילס הצלחתי לזהות נכונה 65% ___ שזה משמעותית יותר נמוך מה90 (9/10) שקיבלתי במבחן דומה שערכו לי פעם על זוגות שדיים שופעים, טבעי מול סיליקון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו? הרבה קודם, ב תגובה 234804 | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |