בתשובה לNik The Greek, 16/06/04 7:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואני ממליץ על המאמר הקצר: מוסר אמת, חוק ומנהג זכות אינהרנטית היא כמובן מושג טעון משמעות, השואב את תוקפו האוביקטיבי מכוח תחושות ואינטואיציות הצדק הטיבעי, האוניברסליות למדי. יש חיים מחוץ ליקום הלשוני ולאקטים הלשוניים, וניתן לבקר את ויטגנשטיין וגישתו באופן חריף, כפי שעושה זאת קארל פופר בספריו Conjectures and Refutations ו-Objective Knowledge - An evolutionary Approach וקראו גם את גישתו האבולוציונית-אתולוגית המהפכנית של הכותב בספרו החדש, בנושא מוסר, הערכה עצמית ו-Range of Entitlement כמתחמים את מרחב ההתנהגות היעילה מוכוונת המטרה לעומת התנהגות לא יעילה שיטתית והפסיכונירוזות: ספרו המהפכני של הכותב אודות המערכת הרגשית ומקורות האי יעילות והפסיכונירוזות (אנגלית) אתר הבית של הכותב: http://www.michael-sharon.com |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''השערות והפרכות'' הוא מאמר, לא ספר. ופופר הוא ריאליסט מטאפיזי, שהביקורת שהציע כנגד ויט' נגעה לפילוסופיה של ויט' ''הישן''. ההתייחסות של פופר לאטומיזם הלוגי של התקופה היא באמת לעניין, אבל הוא לא מציב אתגר לויט' המאוחר. להיפך, מתוך נקודת מבט פוסט-מטאפיזית, הפילוסופיה הריאליסטית של פופר היא בכלל נונ-סטרטר. לדעתי. ויט' של ''ההרצאה על מוסר'' הוא בעצם ויט' של תקופת מעבר, אשר משתמש עדיין במעט מהעקרונות הפילוסופיים שדיבר עליהם לראשונה בטרקטטוס, אבל כבר מתחיל להתנסח באופן אחר, משנה גישה, משתמש בדוגמאות קונקרטיות ובדימיון משפחתי. אך ניתן כמובן להגיע בדיוק לאותן המסקנות אליהם הגיע ויט' בתקופת המעבר ע''י התבססות על הפילוסופיה המאוחרת שלו. לשתיהן הייתה הרי אותה המסקנה ספקנית לגבי המשמעותיות של מוסר, מטאפיזיקה וכו'. לכן מעניין באמת לקרוא גם את מאמרו של ויט', וגם את ביקורתו של פופר על האטומיזם הלוגי, אך אין לי ספק שפופר לא מציב שום אתגר לויט' המאוחר, או לניהיליסם המוסרי אשר ניתן לייחס לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדרך לאיין את המטפיזיקה בבחינת חוסר שימוש נכון בשפה, ופחות בוויטגנשטיין הפוזיטיביסט, המוקדם, זה של הטרקטט הלוגי פילוסופי. ספרו של פופר Conjectures & refutations ספרו של וויטגנשטיין המאוחר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התייחסתי לפופר כפי שהתבטא במאמר עם שם זהה (''השערות והפרכות''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניהליסם מוסרי? ויט' המאוחר? זה הגיוני בערך כמו לומר שהוא סקפטיציסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספקתי לקרוא בינתיים, ובחייאת, זה מלוא הרומנטיקה הטרקטטוסית של מה שלא ניתן לדבר אודותיו (ואם אתה חושב שאצל ויט' הטרקטטוסי ואחרי מה שלא ניתן לדבר אודותיו הוא שטויות במובן המסורתי, ראה למשל את 5.62). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העותק שלי אינו בידי, אך זיכרון מעורפל אומר שהאזור הזה עוסק ביחס בין השפה הפנימית והעולם הפנימי. אחת הבעיות שאני נתקלת בה בעת הדיון בכתבי ויטגנשטיין היא הקושי בניתוק עולם המונחים שלו (וביחוד ב"חקירות פילוסופיות") ממשמעויותיהם היומיומיות. לעתים נדמה שהיה קל יותר אילו היו מחליף את חלקם בסימנים סתם - למשל את ה Meinung שלו. הדיון האחרון, תאמינו או לא, נערך במהלך טיסה ממושכת אתמול. היתום נרדם ורייר לו על ברכי ובריטי נחמד שתהה אם בכתבי הקודש אני קוראת (פונט עברי וחלוקה למזמורים), הפגין רמת ידע לא רעה...אולי עוד יצא מזה משהו :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, בחקירות פילוסופיות זו אכן בעיה, שזה אירוני עד מאוד. בכל מיקרה, הפסוק הזה רלוונטי מכיוון שויט' מצהיר שם על משהו שהוא '' נכון בהחלט. הוא אינו ניתן לביטוי, אבל מראה את עצמו''. זה כמובן קריטי כשקוראים את המאמר על האתיקה, מכיוון שהבנת המאמר על האתיקה תלויה במעמד של הבלתי ניתן לאמירה אצל ויט'. אני לא נכנס לספיציפקציות בקשר לציטוט מכיוון שהן לא רלוונטיות, וחשוב רק שהוא פוסל תפיסות פוזיטיביסטיות מסוימות לגבי ה''לא ניתן לאמירה'' בטרקטטוס, ומכיוון שההקשר שלו (דיון בסוליפסיזם וריאליזם) הוא קופת שרצים בפני עצמו שלא ממש בא לי לפתוח כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ממש מבין למה אתה מתכוון כשאתה אומר "מלוא הרומנטיקה הטרקטטוסית"... בכל אופן, אני מאמין, כאמור, שזהו ויט' של תקופת ביניים. זהו לבטח _אינו_ ויט' המוקדם של הטרקטטוס, ובאותה עת רחוק הוא מאוד מויט' המאוחר של משחקי השפה. אבל זה די ברור מההרצאה שגישתו כלפי מוסר כתחום דיון היא מאוד שלילית: " I see now that these nonsensical expressions were not nonsensical because I had not yet found the correct expressions, but that their nonsensicality was their very essence. הוא עדיין קצת בMode של הטרקטטוס כשהוא אומר שהכל זה "fact, facts, and facts", או כשהוא אומר שכל טענות העובדה שקולות. אבל אפשר לקרוא מעבר לזה. אם הוא היה מעביר את אותה ההרצאה 20 שנה מאוחר יותר, הוא היה מסיים בדיוק באותה מסקנה ניהיליסטית, אבל מגיע אליה דרך תיאוריית המשמעות המאוחרת שלו. במקום להגיד שטענות מוסר, טענות שיפוט או ערך אבסולוטי, הן חסרות משמעות מכיון שאינן טענות עובדה ואינם תואמות את ה general form of a proposition - היה אומר ויט' המאוחר שטענות שיפוט אלו עושות שימוש במונחים בעלי משמעות רלטיבית באופן אבסולוטי, כלומר משתמשות בהם לרעה ויוצרות רק עוד בלבול. או משהו כזה." 'סתכל את קאנט למשל ב"הנחות היסוד". הוא מפריד יפה מאוד בין הצווים המותנים והצווים המוחלטים, ואח"כ רוצה להראות לנו כיצד המוסר, כתיאוריה של הציווים המוחלטים, נובע מהתבונה. אבל הבעייתיות נעוצה בצעד הראשון. המשפטים המוחלטים: "הדרך הנכונה באופן אבסולוטי", "הכסא _ה_טוב ביותר", הם חסרי משמעות כי הם לוקחים מונחים וביטויים ששימושם ה"מקורי" מוגדר באופן סביר כעמידה באילושהם קריטריונים פרקטיים, ובעזרת אנלוגיה לשונית הופכים אותם למשפטים חסרי כל קשר למציאות. על האנלוגיה הלשונית הזו - הצעד הקטן הזה שכל כך קל לעשות אותו - מתלוננים גם ויט' המוקדם וגם ויט' המאוחר, רק מסיבות שונות. זהו אותו צעד שאפשר לפילוסופים לקפוץ מפילוסופיה של הטבע (המדעים) למטאפיזיקה (מ"סיבת X" ל "סיבת כל הסיבות") או מקומונ-סנס לאפיסטמולוגיה (מ"ודאות" ל "ודאות אפודיקטית", וכו'). כשאני אומר שויט' הוא ניהיליסט מוסרי זה ממש לא כמו לקרוא לו ספקן אפיסטמולוגי. הוא בכלל לא בוחר עמדה מוסרית, כאם מבטל את הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא מכיר את ויט'). לטעון ש"ובעזרת אנלוגיה לשונית הופכים אותם למשפטים חסרי כל קשר למציאות" לא כולל כבר את ההנחה שאתה יודע מהי המציאות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שלקרוא לויט' ניהליסט מוסרי זה חוסר הבנה מוחלטת ממש כמו לקרוא לו ספקן אפיסטמולוגי. מי שחושב שהמאמר הזה מבטא ניהליזם מוסרי צריך לחשוב גם שהאמירה ב" על הודאות" ש""קיימים אוביקטים חיצוניים" הוא ביטוי חסר משמעות" מבטאת ספקנות אפיסטמולוגית. אתה מפספס באופן מוחלט את כל ההבדל בין להפריך משהו לבין לשלול דיון, ובעיקר מפספס את העובדה שאצל ויט' המוקדם, ונראה שגם כאן, הלא ניתן לאמירה קיים ומראה את עצמו. כמו ששלילת המטא-פיזיקה בטרקטטוס היא לא שלילת ה"מיסטי" הבלתי ניתן לאמירה, כך יש כאן רק שלילה של מדע האתיקה. כל קורא בעל רגישות ספרותית מנימלית ישים לב לאופן שבו ויט' מתנסח כאן- לא פיקציה של השפה, לא שגיאה, לא אשליה, אלא נסיון להגיע מעבר ל*כלוב* של השפה. הנטייה של כל מי שניסה "לדבר או לכתוב" אתיקה או דת. ויט' עושה כאן לולאות באוויר בדיוק כדי להימנע מכל הכחשה של אותה משמעות מוחלט, ורק להפריך כל אפשרות לדבר עליה. בקיצור, ויט' שלך נראה קצת יותר מדי כמו הפודל של רורטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום, אני לא כך כך מבין בנושא. אתה יכול להסביר לי במילים פשוטות את דבריך (במיוחד את האנלוגיה עליה אתה מדבר)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |