 |
|
 |
||
|
||||
 |
על אף ששאיפה להקל ולא להקשות נתפסת תמיד כשטחיות, אני סבורה שדווקא יש בזה משהו. בטח ובטח כשמדובר בהקניית הלשון לבגרות. גילוי נאות: תמיד הייתה לי בעיה עם ניקוד. ידעתי לקרוא כשהתחלנו ללמוד קריאה בבית הספר, אם את הסימנים היעילים (פתח, חיריק. אלו שעוזרים לקרוא, בקיצור) הצלחתי לקלוט, בסופו של דבר (לא מגלה באיזה גיל), יש צורות ניקוד רבות שאין להן משמעות בקריאה, ועד היום אני מתקשה בהן (לשון המעטה. מאד.) שיעורי לשון היו עבורי חוויה משמימה, עד היום אין לה כל ערך מוסף עבורי. תאמרו- בעיה שלך. אכן. למעט שני סייגים: א. אין לחשוד בי שאין בי אהבת השפה העברית ותהפוכותיה. ב. לדעתי רוב האנשים מן השורה, אף סופרים שבהם, לא ממש שולטים איזה דגש הוא חזק ואיזה קל. תלמידי בית הספר בקושי קוראים, אבל נדרשים לניתוחי פונטיקה מסורבלים. בדרך כלל ההגיון אומר - שיתאמצו, במקום לדרוש הקלות. דווקא כאן אני סבורה שאין ערך ללימודי לשון לבגרות כפי שאני זוכרת אותם. אפשר לנצל את הזמן הזה ללימודי שפה באספקטים אחרים, בליווי ניקוד מינימלי. הניקוד לא אמור להיעלם מן העולם- הוא ישאר באקדמיה ובלימודים מוגברים למכורים לנושא (ויש כאלה). אבל מה תורם בליל צורות הניקוד שאינן משפיעות על הקריאה? הוא מורכב ומסובכך ולא ישים בחיי היום-יום, זה בדיוק סוג המורכבות שחייבת להירכש מתוך עניין, אחרת אין לה ערך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אֶפְשָר לִלְמוֹד לְהַבְדיִל בֵּין תְּנוּעוֹת קְצַרוֹת לְאֲרוּכּוֹת. לְפַחוֹת בְּרֹב הַמִּקְריִם. (אֶת הַתְגוּבוֹת הַלָּלוּ אַנִי כּוֹתֶב לְלֹא בְּדיִקוֹת בַּמִלּוֹן וְבְקֵצֶב שֶל צֵב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לַאֲרוּכּוֹת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני: לַאֲרֻכּוֹת. שהרי כיצד תחיה תנועה ארוכה בהברה סגורה באמצע מילה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכתיבתך יש כ''כ הרבה שגיאות, שלא ברור כלל איזה צד בויכוח אתה מחזק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קח לך תגובה בת שורה או שתחחם והוסף לה ניקוד. כמה זמן זה ייקח לך? אתה צריך מילון צמוד? אם כך: כתיבה עם ניקוד אינה מעשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קַח לְךָ תְּגוּבָה בַּת שׁוּרָה אוֹ שְׁתַּיִם וְהוֹסֵף לָהּ נִקּוּד. כַּמָּה זְמַן זֶה יִקַּח לְךָ? אַתָּה צָרִיךְ מִלּוֹן צָמוּד? אִם כָּךְ: כְּתִיבָה עִם נִקּוּד אֵינָהּ מַעֲשִׂית. בכתב ידי: פחות מדקה. במחשב: ארבע דקות. השתמשתי רק בתמיכה המובנית ב-Windows, ולא ב-macros או בתוכנות עזר. אינני זקוק למילון. אם כך: כתיבה עם ניקוד היא מעשית, אם יודעים לנקד ואם יש כלי תוכנה מתאימים. מובן שאין צורך לנקד את כל מה שכותבים, אבל לעיתים כדאי ומועיל לנקד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארבע דקות לשני משפטים, והמסקנה שלך היא שזה מעשי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. המסקנה שלי היא שזה מעשי, אם יש כלי תוכנה מתאימים. התמיכה המובנית ב-windows אינה מתאימה, במיוחד לא למי שאינו מיומן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינך זקוק למילון כי אתה נקדן מנוסה ו/או כי בחרת משפט קל יחסית. נדמה לי ש"זמן" נכתבת גם בקמץ. תזמן נא את ניקוד המשפט: יללות צבועים ומערות כרמלים, שושנים ואגמים, פסקי דין ופרטי פרטים, מגהצך ותאנתך - מולם ולצלילם העזנו את צאננו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, יש המנקדים בקמץ. תימנים כמעט תמיד יקמצו בזמן ("לַזְּמָן הזה") ואילו בני עדות אחרות בדרך כלל ינקדו בפתח. בעברית מודרנית, הפתח נראה לי טבעי יותר. אני יודע לנקד, אבל אינני נקדן מנוסה. לבושתי אודה שאפילו לא ידעתי איך לרבות את הכרמל ואיך מבטאים "פרטי פרטים". החלטתי לנקד כך, אתה מוזמן לתקן אותי: יִלְלוֹת צְבוֹעִים וּמְעָרוֹת כַּרְמִלִּים, שׁוֹשַׁנִּים וַאֲגַמִּים, פִּסְקֵי דִּין וּפְרָטֵי פְּרָטִים, מַגְהֵצְךָ וּתְאֵנָתְךָ - מוּלָם וְלִצְלִילָם הֵעַזְנוּ אֶת צֹאנֵנו. (פחות מדקה בעט, קצת פחות משתיים וחצי דקות במחשב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתח אושר כי בצורת הרבים יש פתח בשל הדגש ב-נ'. כך גם במסך או במוסך, אם זיכרוני אינו מטעני. עברו כמה שנים מאז ימי "יסודות הדקדוק" העליזים. ניקודך נכון בעיני אולם איני יכול לערוב לניקוד של יללות, מערות ותאנתך - כולם ממשקל קטלה אבל כל אחד שייך לקבוצה שונה של חריגי חוק החיטוף. מעולם לא שלטתי בפרק הזה ולכן גם הבאתי אותו כאן. ב"מגהץ" יש איזה סיבוך שגם אותו לא הבנתי אבל דומני כי זה ב"מגהצכם" דווקא. נראה לי שאתה זריז במיוחד בניקוד במחשב. עלה והצלח! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מכיר את הכללים כלל, אבל ברי לי שמותר לנקד ''זמן'' בפתח, מכיוון שאני יודע שכך מנוקדים רוב הסידורים. אם תמצא זמן ותוכל לפרט באשר ל''יללות'' ''מערות'' ו''תאנתך'', אשמח לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנסיון השני לכתוב את אותו משפט הצלחתי לסיימו בחמש דקות. מאוד מעצבן. אגב, כלמי שדיבר על ניתוח טקסט: שמתם לב שהקידוד המקובל נותן את אותו הקוד לדגש, מפיק ושורוק? שימוש באותו תו לדגש ולמפיק נראה יחסית סביר: יש להם משמעות דומה והם לא אמורים להופיע באותה האות. אולם שורוק ודגש הם תווים שונים בעליל. חוץ מזה, אתם מוזמנים לחפש si1452 insanity . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לא ברור לי בדיוק לאילו צורות ניקוד אין משמעות בקריאה.ישנן צורות ניקוד שלא נהגות במלואן אולם המעט שכן נהגה מהן חיוני לקריאה: הפתח שבחטף פתח חיוני לקריאה גם אם ההגייה אינה מדויקת. שנית, לגבי לימודי הלשון - כמי שהכין לא מעט תלמידים לבחינת הבגרות בלשון, חלקם בקושי יודעים לקרוא כהלכה גם כשיש ניקוד, אסב את תשומת לבך לכמה נקודות: 1. ללמד תלמיד לקרוא הוא תפקידו של בית הספר היסודי. זה שהאחד פישל, אין סיבה שהשני יתפשר. פשוט מתקנים את הראשון. 2. תכנית הלימודים ובחינת הבגרות בלשון עברית, חרף איוולותן, חלמאותן ורמתן המתדרדרת, מגלות רגישות מפתיעה בעניין הניקוד ואינן דורשות יותר מדי בעניין זה. בחלק שעוסק בניתוח פונטיקה נעשה הדבר כמעט תמיד בזיקה להגייה. תלמידים נדרשים לעתים רחוקות להבחין בין קמץ לפתח וכדומה, ולא לחינם נקרא אחד הפרקים בבחינה "דיוקי הגייה" ולא "דיוקי ניקוד שאינן מקבלים ביטוי בהגייה". גם הפרק של "תורת ההגה" מתייחס לעתים רחוקות ביותר למצבים שאינם נהגים. 3. אני נוטה לחשוד כי קשיי ההתמודדות של תלמידי התיכון של היום עם הבחינה נובעות משיטת הקריאה שבה למדו ("מכלול") שסותרת עקרונות ניקוד והבנתם.בשנה הבאה אני אלמד עברית כשפה זרה סטודנטים אמריקאיים ואז אוכל לומר לך ממקור ראשון עד כמה הניקוד הכרחי. 4. הבחינה של היום (שרמתה תרד עוד יותר מן השנה הבאה) היא כלום לעומת הבחינה של לפני חמישים שנה או ארבעים או שלושים מבחינת הניקוד. פעם למדו לנקד.אחר כך נדרשו להכיר היטב ניקוד מן הבחינה הפסיבית (רעיון נבון ביותר). היום דורשים מתלמידים קוראי ודוברי עברית להכיר חלקית את הניקוד פסיבית שבפסיבית, זה לא יותר מדי. ומי שבקושי קורא וכותב עברית - תמיד טענתי שלתלמידים אלה אין בכלל מה לחפש בתיכון עיוני רגיל, אבל איש אינו מקשיב לי. 5. לגבי איזה דגש הוא חזק ואיזה קל - דווקא הבחנה זו הרי אינה מקבלת כל ביטוי בכתב (שניהם מסומנים באותה צורה) ולכן היא הפחות בעייתית.וגם ללמוד אותה (ואני מדבר מניסיון) זה די פשוט: קל הוא בג"ד כפ"ת בראש מילה ואחרי שווא נח. כל השאר - חזק. חוץ מזה, ביטול דגשים שאינם נהגים יוצר בעיות גדולות בכללי הנטייה והחיטוף. להסדיר אותם ייצור כאלה בעיות שכבר עדיף להשאיר את הדברים על כנם. הניקוד הוא מערכת מובנית מאוד שהתאימה להגייה עתיקה. הניוון של ההגייה, כמו כל ניוון אבולוציוני, נוצר תוך התאמה עדינה למערכת השורדת. תיקונים מלאכותיים יכולים להפר איזון עדין זה וליצור בעיות אחרות. 6. כרגע עובדים מחדש על דבר בסיסי הרבה יותר: כללי הכתיב חסר הניקוד שמאז פורסמו ועודכנו ועודכנו מחדש יצרו כאלה בעיות, שישנן עוד ועוד דרישות לתיקונם. בואי נגמור את זה קודם. 7. האקדמיה דווקא פועלת ליצירת ניקודים אלטרנטיביים למילים מסוימות. כך למשל לצד הֲגַנָּה הישן נוסף הֲגָנָה החדש המוותר על הדגש הבלתי נהגה ב-נ'. כפי שאת רואה, הדבר השפיע גם על ניקוד ה-ג' כי ההברה נפתחה. כתוצאה מכך, קשה יותר לזהות את שורשה של המילה (ג-נ-נ) והרי מטרת הלימוד ה"מודרנית הנאורה" של כללי השפה הוא כדי שנוכל לפענח צורות לשוניות בלתי מוכרות על סמך ידע הכללים של השפה (להבדיל מסתם שינון, חידוד המוח והכרת השפה).אז מה הטעם ללמד ניתוח מילים עם משנים את הסימנים של המילים? הרי כל ההגיון של השפה משתנה! שינוי הניקוד המוצע ברעיון חדשני זה יחריב כל הגיון לשוני שאותו מסמן הניקוד וישליט תוהו ובוהו מבחינה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני רואה בעצמי מבין גדול בדקדוק עברי בין כה וכה, אבל סעיף 7 שלך היה סינית עבורי. אני מניח שאין טעם לבקש הסבר למה יותר קשה לזהות את השורש בצורה החדשה מאשר בצורה הישנה, כי זה יצריך שיעור לשון שאתה לא רוצה להעביר ואני לא ממש רוצה ללמוד. אז אני רק אסתפק בכך שמבחינתי, סעיף שבע שלך השיג את המטרה ההפוכה ממה שניסית להשיג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מדוע מבחינתך סעיף 7 השיג את המטרה ההפוכה ממה שרציתי להשיג: כיוונתי לטעון כי שינוי הניקוד מכהה את ה"שקיפות" של השפה ולכן מקשה על הפעלת ידע חוקיה כדי להבין - אבל אני אסתפק בכך שרק סעיף 7 פועל נגדי ולא השישה שקדמו לו. בצורה החדשה קשה יותר לזהות את השורש כי הדגש ב-נ' מסמן את ה-נ' שנפלה. כשיש דגש ברור שהשורש ג-נ-נ. כשאין, לא ברור. רק מה, פה המילה קלה. נניח שיבוטל הדגש ב-ל' של "תפלה". יקשה מאוד להבין ששורשה פ-ל-ל והבנת השורש הכרחית להבנת מבנה השפה שחשוב להבנת השפה. הניקוד הוא מעין סימני דרך לאטימולוגיה של המילה. שנה את הניקוד ומחקת את הכיתוב שעל מצבת אבותיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולם לרוב כאשר אנו קוראים טקסט אנו קוראים אותו ללא הניקוד. לכן בפרט לא נרגיש בשוני בין הברה עם דגש להברה ללא דגש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל לכל הפחות, כאשר הטקסט כן מנוקד, לפחות אז ייקל עלינו הלתמודד עמו. כך בספרות מנוקדת - עתיקה וכו', וכך במילים שנוקדו במיוחד בתוך טקסט לא מנוקד. שנית, לרוב טקסטים אכן אינם מנוקדים ולכן אין כל משמעות בשינוי הניקוד. הבעיה היא שאנשים רבים לא יודעים לקרוא באופן כללי. הניקוד לא יעזור להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקהה ולא מכהה. וקודם: בבליל השפות ולא בבלל השפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיר שלו אמר מזמן שצריך להפסיק לבטל את זמנם של התלמידים בתיכון בלימודי ניקוד, וללמדם אוצר-מילים גדול יותר במקום זאת. הרבה יותר חשוב, הרבה יותר שימושי. את הניקוד יש להשאיר למומחים (ולתוכנות עזר); כשמדובר בניקוד מקרי (מלה פה, מלה שם) אפשר בהחלט לאמץ ניקוד "פשוט" יותר, כלומר, לא לבוא בטענות למי שמשתמש בקמץ במקום פתח, וכו', אבל מכאן ועד ביטול אחד משני אלה, המרחק גדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיר שלו שוכח כי אוצר מילים גדול יותר צריך ללמוד עד התיכון. יש גבול למידה שצריך להאכיל תלמידים בכפית. רק מה, פתאום בתיכון כולם מתעוררים כי יש בגרות. דרך אגב, בתיכון למדתי לפתור משוואה בשני נעלמים. אני מצטער לומר כי מאז שלמדתי זאת לא השתמשתי בידע הזה. אז אולי גם את זה נבטל? הגישה שלפיה לימודי ניקוד מיותרים כי הם לא שימושיים צריכה להביא לביטול של רב אם לא כל מקצועות בית הספר. בית ספר לא צריך להקנות רק ידע שימושי אלא גם ובעיקר ידע שאינו נגיש בחיי היום יום. נוסף על כך, עליו להקנות גם ידע שימושי. בשל הקרבה שבין לימודי תאוריה של השפה העברית ולימודי ידע שימושי של השפה העברית נוטים לחשוב כי יש לבטל האחד לטובת האחר. אין שום סיבה לכך. יש ללמוד תאוריה של השפה לצד שימוש יעיל בשפה. יש 9 שנים לפיתוח בסיס לידע שימושי ועוד שנה לידע תאורטי. החלוקה נראית לי הוגנת. אם יש לבטל את התאורטי לטובת השימושי אפשר להסתפק בהרבה פחות שנות לימוד ולהחליף את לימודי הלוגריתמים בחישוב ריביות משכנתה ואת שיעורי ביולוגיה בשיעורי הגיינה ומניעת מחלות. אם תלמיד תיכון לא יודע מה פירוש "מוגר" או "מלאה", אז באמת קצת מאוחר לעבוד על אוצר המילים שלו. מה שכן, תלמידים כאלה באמת אין טעם ללמד תאוריה של השפה העברית. לא שיעורי לשון לבגרות הם צריכים, אלא שיעורי אולפן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |