|
||||
|
||||
לא ברור לי מדוע מבחינתך סעיף 7 השיג את המטרה ההפוכה ממה שרציתי להשיג: כיוונתי לטעון כי שינוי הניקוד מכהה את ה"שקיפות" של השפה ולכן מקשה על הפעלת ידע חוקיה כדי להבין - אבל אני אסתפק בכך שרק סעיף 7 פועל נגדי ולא השישה שקדמו לו. בצורה החדשה קשה יותר לזהות את השורש כי הדגש ב-נ' מסמן את ה-נ' שנפלה. כשיש דגש ברור שהשורש ג-נ-נ. כשאין, לא ברור. רק מה, פה המילה קלה. נניח שיבוטל הדגש ב-ל' של "תפלה". יקשה מאוד להבין ששורשה פ-ל-ל והבנת השורש הכרחית להבנת מבנה השפה שחשוב להבנת השפה. הניקוד הוא מעין סימני דרך לאטימולוגיה של המילה. שנה את הניקוד ומחקת את הכיתוב שעל מצבת אבותיך. |
|
||||
|
||||
אולם לרוב כאשר אנו קוראים טקסט אנו קוראים אותו ללא הניקוד. לכן בפרט לא נרגיש בשוני בין הברה עם דגש להברה ללא דגש. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל לכל הפחות, כאשר הטקסט כן מנוקד, לפחות אז ייקל עלינו הלתמודד עמו. כך בספרות מנוקדת - עתיקה וכו', וכך במילים שנוקדו במיוחד בתוך טקסט לא מנוקד. שנית, לרוב טקסטים אכן אינם מנוקדים ולכן אין כל משמעות בשינוי הניקוד. הבעיה היא שאנשים רבים לא יודעים לקרוא באופן כללי. הניקוד לא יעזור להם. |
|
||||
|
||||
מקהה ולא מכהה. וקודם: בבליל השפות ולא בבלל השפות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |