 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש את הזכות לקבוע אם לאדם יש זכות לחיות או למות. אמונתי האישית היא שמכיוון שאין ביכולתנו ליצור חיים (ובבקשה לא לתת לי את התשובה הפשטנית שאנחנו יכולים ללדת ילדים), אין לנו גם זכות לקחת חיים. כך לגבי עונש מוות, רצח, וגם לגבי התאבדות. זה לא אומר, כמובן, שיש לנו זכות לפסול, להכפיש או לכעוס על אדם שהחליט שחייו קשים לו מנשוא. עצה אחת, חכמה מאוד, שמעתי פעם בנושא הזה - בכל פעם שאת חושבת על התאבדות, אמר לי מישהו חכם שהכרתי פעם, תדחי את זה למחר. אני לא מכיר, הוא הוסיף, אף אדם שמצטער היום על כך שלא התאבד אתמול... ובכך שתדחי את הביצוע מיום ליום, הוא אמר, מי יודע, אולי יגיע הרגע שבו החיים יהיו קלים יותר ? עד היום, אני מחשיבה את העצה הזאת כאחת החכמות ששמעתי בחיי |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המושג "חיים," כך אני חושב, הנו מטעה משהו. כשם ש-"אני" ו-"אתה" הם מושגים שונים לחלוטין, להם לעולם לא נוכל להתייחס באופן זהה, עד כמה שלא ננסה, כך גם "חייך" ו-"חיי" אינם זהים. חייך, מבחינתי ומבחינת כל אחד אחר *פרט לך*, הם זכות השייכת לך - זוהי, לדעתי, האקסיומה העומדת בבסיס המושג "מוסר". חיי, מבחינתי, הם רכושי הפרטי, לעשות בו ככל העולה על רוחי. חיי, בשבילי, אינם זכות אלא עובדה קיימת, ואני הבעלים היחיד - חיי וגופי הם הרכוש שנתן לי "מן הטבע" (אם לא להכנס לתיאולוגיה מיותרת). בשבילך, חיי הם זכותי - וזאת על מנת שלא נרצח איש את רעהו השכם והערב. באשר לקשר בין "אין ביכלתנו ליצור חיים" ו-"אין לנו זכות לקחת חיים" - קשר זה אינו אלא סמנטיקה מטעה. מדוע? ובכן, בין השאר, כי אנחנו *יכולים* ליצור חיים, ולא בלידה עסקינן. ונניח, גם, כי היינו מסוגלים לברוא אדם שלם מחומר דומם (דבר שאינו בלתי מתקבל על הדעת מבחינה מדעית) - האם היתה לנו הזכות להרוג אותו? לחילופין, האם, לנוכח יכולתנו לברוא אדם, מותר לנו להרוג אדם אחר? לא. הסיבות לאי לקיחת חיים אינן קשורות ליכולת זו או אחרת שלנו, אלא למוסר העומד בבסיס קיומנו כחברה. מושג "לקיחת החיים" הכלול במוסר עוסק בחיי האחר ולא בחייך שלך עצמך, שכן מוסר פירושו דברים שבין אדם לחברו, לא שבין אדם לעצמו. באשר לעצה החכמה - אני מסכים לחלוטין... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשרים שנה אחרי נסיון התאבדות כושל ואני מצטערת שנכשלתי אז (בין השאר כי הורי היו צעירים וחזקים ובעלי מטרות אז והיום אם אצליח להתאבד אין להם אותן עתודות והסבירות שיתמוטטו כליל, גבוהה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך את מרגישה - ואני מכירה היטב את המצב שתיארת - נראה לי שבינתיים, לפחות, את בוחרת בחיים (גם אם בלית ברירה). ואם כך, רצוי לנסות לשפר את מצבך: טיפול נפשי (אם אינך יכולה לממן אותו, יש מרפאות נפש של קופות החולים או משרד הבריאות), רצוי טיפול תרופתי: תרופות פשוטות נגד דיכאון וחרדות אפשר לקבל אפילו מרופא כללי. קבוצות תמיכה - אם הבעיה המעיקה עלייך היא מוגדרת יחסית ויש קבוצות שמתייחסות אליה. ובעיקר ניסיון להקל על עצמך ככל האפשר, וליהנות מכל דבר שאפשר ליהנות ממנו (למשל, מהברבורים החביבים באייל...). ללכת הרבה, אם את יכולה - או לבצע פעילות ספורטיבית אחרת: דברים שמאוד משפרים את מצב הרוח. וכמובן - להיעזר בחברים, אם יש כאלה. או לפחות בחברים וירטואליים... והעיקר - היי בטוב, תחזקנה ידייך, וכתבי כאן מדי פעם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם סיוע והקשבה ברשת: http://www.sahar.org.il/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש גם פסיכיאטרית כאן במערכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאם הפסיכיאטרית מהמערכת תצליח לזהות דרך מגבלות הרשת מישהו במצוקה נוראית שעלולה להגיע עד כדי התאבדות, היא תעשה ככל הניתן כדי לסייע לו, אבל צריך לזכור שהגברת היא פסיכיאטרית לחוד, וכאן במערכת לחוד. היא לא ''פסיכיאטרית הבית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה גם שהיא לא בארץ וכנראה עסוקה ביותר בתקופה זו. מזמן לא שמענו ממנה כאן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |