בתשובה לאייל מולד(ר), 27/04/04 22:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שיהונתן אומר זה שהפקדת עניינים אלו ואחרים בידי הפקידים איננה פגיעה באוטונומיה של האזרחים משום ש: 1. הפקידים ממונים על ידי הפוליטיקאים 2. הפוליטיקאים ממונים ומפוקחים על ידי האזרחים הוא כמובן מתעלם מהפגמים הבסיסיים בתיאוריה כפי שהעלתי מספר פעמים בעבר: 1. אין כמעט שום קשר בין הצהרות הפוליטיקאים לפני הבחירות ובין מעשיהם לאחר שנבחרו. 2. גם אם היה קשר, יכולת הפיקוח של האזרחים על הפוליטיקאים היא אפסית ובוודאי שאיננה ברמת ההפרדה הדרושה כדי לכסות את כל תחומי החיים. 3. גם אם יכולת הפיקוח הייתה קיימת. עדיין נפגעת באופן מלא האוטונומיה של כל האזרחים שלא בחרו בפוליטיקאים המנצחים. לכל אלו אין כמובן קשר עם הרעיון של ביצוע דברים אלו ואחרים באמצעות התאגדות. מהעובדה שישנם דברים כאלו ואחרים שעדיף לבצע באמצעות התאגדות לא נגזר שההתאגדות הזו חייבת להיות ממלכתית-כפייתית. הרעיון של שיטת השוברים מתבסס על ההנחה שמימון החינוך צריך להיות ממלכתי. מזה לא נגזר בהכרח שגם *ניהול החינוך* בפועל צריך להיות ממלכתי. ההתנגדות האוטומטית1 לרעיון חושפת את האמת הפשוטה. לדידם של אנשים דוגמת יהונתן הבעיה איננה בעיה טכנית של מימון (מאיפה ישיגו העניים את הכסף) אלא פחד מפני הענקת חירויות בסיסיות כמו החירות לחנך את ילדיך על פי ראות עיניך. 1 לא שלא יכולים להיות טיעונים עניינים בעד ונגד. הבעיה היא שאלו אינם מועלים פה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב בעובדה שהצד שלהם מוטעה מאד, הם העלו פה כמה טענות די טובות שדרשו ממני קצת לחשוב. הבעייה של רמת הטלוויזיה למשל תפסה אותי קצת עד שהגעתי למסקנה שהמצב היה יותר טוב בהפרטה אמיתית ושבמערכת מולאמת הזבל שהציבור היה רוצה היה מגיע ממקורות אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה חושב שבארה"ב הטלוויזיה יותר טובה? או שרמת הטלוויזיה באנגליה השתפרה לאחר שנפתח השוק שם? זה נורא קל להגיד שפשוט לא יישמו את התוכנית שלך עד הסוף, ובגלל זה נהיה רע יותר. מדיניות לא יכולה לעבוד במהפכות - רק בשינויים קטנים מתמשכים. בצורה אבולוציונית, אם תרצה, ולא רבולוציונית. אם יש צורך ב"ירידה לצורך עליה", אז יש משהו מאוד חשוד בתוכנית שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להבין משהו. האם אתה באמת ובכנות טוען שהמצב לפני ערוץ שתיים (או הכבלים) היה יותר טוב?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במובנים מסוימים, כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במובן שמעולם לא היו תוכניות גרועות כמו שיש כיום, גם אם לא כל התוכניות כיום הן כאלו. אני חושש מהיום שהטלוויזיה שלנו תראה כמו זו האיטלקית... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לא טובות. העניין הוא, שאם פעם הבחירה הייתה בין ''מוקד'' לבין כלום, או בין ''פסוקו של יום'' לכלום, היום יש לך מספיק אלטרנטיבות. אז נכון, לפעמים למרות שיש שבעמאות ערוצים עדיין אין מה לראות, אבל לא מעט פעמים יש. לכבות את הטלויזיה אתה עדיין יכול, אם יש ערוץ אחד או אם חמישה. אם אתה רוצה שהיא בכל זאת תהיה פתוחה, מצבך טוב בהרבה היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן אמרתי ''במובנים מסויימים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, את זה הבנתי. ועדיין, למה כל כך מפריע לך שיש תוכניות מחורבנות, כשיש לך אלטרנטיבות ואתה יכול להתעלם מהן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מרחם על אלו שיש להם את מכשיר הטומאה בבית | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה באמת מכשיר טומאה, רק גועל נפש מראים שם. אבל זה עוד כלום- יש לך מושג כמה טומאה יש באינטרנט?! מזל שאין לך מחשב בבית. תאמין לי, אני מרחמת על אלו שיש להם את מכשיר הטומאה בבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באינטרנט יש דברים טובים ודברים רעים אני בוחר. נכון יש סכנה אבל ב''ה אני שולט. לגבי הטלוויזיה אחוז הדברים בעלי ערך הוא כה קטן וכמות הזבל כה גדול וכה מבזבז זמן לריק שאני מרחם על מי שמחזיק אותו. בייחוד על ילדים שנאלצים לסבול ממכשיר זה בביתם. לגבי אינטרנט לילדים - בוודאי שצריך בקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטלויזיה אין דברים יותר גרועים מאשר באינטרנט. גם שם אתה בוחר, גם כאן אתה בוחר. אתה תמיד בוחר. אתה לא חושב שאתה קצת נסחף עם השורש ר.ח.מ? למה אתם מרחם עליהם? בגלל שהם מבזבזים זמן לריק? תעשה טובה, כולנו מבזבזים זמן לריק. בגלל שהם רואים זבל? אבל הם נהנים. בגלל שהם נהנים לראות זבל? אבל הם נהנים! אני לא חושבת שזו סיבה לקרוא לטלויזיה "מכשיר טומאה". טומאה אפשר למצוא בכל דבר- בטלויזיה, באינטרנט, באוכל, בבגדים, בגוף- פשוט בהכל. כל אחד עושה את הבחירות שלו, ולדעתי זה די מתנשא מצידך (או מצד כל אחד אחר) "לרחם" על אחרים רק מפני שהם לא עשו את הבחירות שלך. תן להם קצת קרדיט, גם הם יודעים לבחור. ודאי שצריך בקרה על גלישה באינטרנט (וצפיה בטלויזיה) אצל ילדים. 1- אין לזה תרופה. מכה, האתר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי את רוצה להתווכח על מדיניות כלכלית במדינה. נראה לי שזה יהיה יותר רציני מהרבה מהדיונים פה בסביבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום שבו דיון איתי (איתי!) על מדיניות כלכלית במדינה (יש מדיניות כלכלית במדינה? באמת? רגע, מה זו מדיניות כלכלית?),יהיה רציני יותר מרוב הדיונים כאן, יגיע בדיוק יום אחד אחרי ביאת המשיח, שיגיע במהירה בימינו אמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזנחת התחום הכלכלי לשרלטנים אינה מדיניות ראויה. כלכלה זה לא כל כך קשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, רחמים זה לא דבר טוב? אני שומע ללא הרף אנשים מטיפים לחמלה ורחמים בכל אשר אפנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רחמים זה דבר טוב, כשהם באים לבטא רצון אמיתי לעזור למישהו שמצבו קשה בצורה כלשהי, או כשהם מבטאים הזדהות עם מצבו ועם קשייו. ה"רחמים" שיעקב מדבר עליהם אינם רחמים מסוג זה, אלא הם ביטוי של רגש התנשאות ועליונות של מי שלדעתו יודע יותר טוב מן השני מה טוב בשבילו - וזה דבר רע מאוד. כשמישהו אומר (רצוי לעצמו, ולאו דווקא בקול רם): "אני מרחם עליו משום שהוא פצוע קשה וכאביו נוראים. אשתדל להקל עליו ככל שאוכל" - אלו רחמים אמיתיים. כשמישהו אחר אומר: "אני מאוד מרחם עליך שהצבעת מרץ, שאתה לא יודע את הדרך ולא ראית את האור ואתה לא מבין שהיישובים שאתה קורא להם 'התנחלויות' - יביאו את הישועה וההצלה לעם ישראל. אני כל כך מרחם עליך שאתה תינוק שנשבה" - על "רחמים" מן הסוג הזה אפשר להגיד לו שילך לעזאזל (-: או שבעצם האמירה שלך היתה צינית ואני יוצא אידיוט? טוב, אז אני בעצמי ראוי לרחמים (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שגדי יוצא נגד הרעיון שכפיית תשלומי העברה על כלל האוכלוסיה היא ביטוי של רחמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יוצא נגד כל תפיסת עולם שמעודדת רחמים. לדעתי ברחמים יש התנשאות אינרטית, ופעולה מתוך רחמים היא לרוב פעולה של מי שרוצה להרגיש את עצמו בעמדת כוח ולשאוב סיפוק מהיכולת שלו להשפיע על גורלות של אחרים. רחמים שנובעים מאמפתיה אמיתית אינם כאלה, אבל אני לא תופס איך תפיסת עולם שמעודדת רחמים יכולה להגביר את האמפתיה. במקום לרחם על אנשים, דהיינו לשפוט אותם על פי תכונותיהם הרעות או מצבם הגרוע, ראוי לשפוט אותם לפי תכונותיהם הטובות והמצב הטוב שאליו הם יכולים להגיע, ושבגללם הם ראויים לסיוע. אתה יכול להגיד שאני מתנגד לתשלומי העברה כביטוי של רחמים, אבל זה לא אומר בהכרח שאני מתנגד לתשלומי העברה באופן עקרוני. אין לי דעה מגובשת על זה, כמו על כל הדעה שהצגתי כאן, ודווקא אשמח לשמוע אנשים זועמים שיחרצו את דיני כשונא אדם ופסיכופט (אם כי יהיה נחמד לשמוע גם אנשים רציניים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''...אני לא תופס איך תפיסת עולם שמעודדת רחמים יכולה להגביר את האמפתיה.'' דבר זה כשלעצמו יכול אולי להתקיים. אפשר אולי להטיף לאמפטיה ולגרום לאנשים לעשות מעשים (כמו תרומה לצדקה) שנובעים מאותה אמפטיה. הבעיה היא שיש כאלו החושבים שעל ידי כפיית המעשים ניתן לעורר אמפטיה או שעצם עשיית המעשים, גם בכפיה, היא ביטוי של אמפטיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה נחשוב ש 80% מהציבור רוצה לראות זבל ו 20% רוצה לראות איכות. איכשהו, ה 20% מצליחים לקיים פיקוח על הערוץ היחיד הנקרא (לשם דוגמא בלבד) רשות השידור. מכיון שיש בערוץ היחיד עובדים שהם מה 80% ומכיון שיש כבוד ויוקרה מרייטינג גבוה, הערוץ היחיד הזה מתכרסם באיכותו עם השנים. מפחד מאנדרלמוסיה אנו נפתח את השוק לתחרות במידה מועטת בלבד, נוסיף עוד ערוץ או שניים כלליים ועוד כל מיני ערוצים ייעודיים. הערוצים הכלליים יתחרו כולם על ה 80% וידרדרו עוד ועוד את איכות השידורים. מועצת הפיקוח הציבורית תהפוך לבדיחה גרועה. עכשיו אילו היתה תחרות אמיתית עם כל מספר ערוצים לכל צורך שהוא בלי מגבלות למעט סף חוקי שמתחתיו אסור לאף אחד לרדת (פדופיליה?), מהר מאוד יגלה מישהו שהוא יכול לנסות למשוך את אותם 20% אליו. ה 20% הופכים מנטל לנכס. ומכיון שהוא רוצה לעשות כסף הוא גם עוסק בהטפה לרמה גבוהה. זה הופך להיות המותג שלו. על כן, צריך לאפשר לשוק לעשות את שלו. אמרתי, ואחזור ואומר: ערכים לא מוקנים בכח הזרוע אלא בחינוך (וחינוך זה לא מכות). הערה: יש עוד דבר הניתן להעשות והוא חסימת הטלוויזיה לערוצים מסויימים. כבר היום, אדם יכול לקנות חבילה של ערוצים כשרים. אם ה 20% יעמדו על הרגליים האחוריות ספקי הכבלים והלווין יאפשרו לאדם לבחור בדיוק אלו ערוצים נכנסים אליו הביתה. אין צורך ברגולציה כלל בשביל זה. הערוצים ברמה גבוהה יזכו בעדיפות ולאט לאט ידחקו את הזבל לרמות נמוכות יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מי הם אותם אנשים דוגמתי, אבל אתה צודק. הבעיה של מימון החינוך אינה העיקרית בעיניי. אני רואה בחינוך סוגייה ערכית מהמעלה הראשונה, כמו גם אחריות של החברה כולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרעיון ההתאגדות גם לא נגזר שעדיף לה להיות על-בסיס שוק חופשי מאשר על בסיס ממלכתי. עם כל הכבוד, ההתנגדות ה*אוטומטית* היחידה שאני רואה פה היא התנגדותך לניהול ממלכתי. אכן, אין שום דרך שבה ניתן להסביר את התועלת של רמת חינוך ותכני חינוך בסיסים אחידים, במטבע של חירות אישית פרטית ומצומצמת - ולכן גם אני לא אנסה. אבל מה שכן, אולי רמז לגבי מהותה של אותה תועלת תוכל לקבל מתוך עיון בשאלה מדוע בעצם צריך מימון ממלכתי לחינוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מרעיון ההתאגדות גם לא נגזר שעדיף לה להיות על-בסיס שוק חופשי מאשר על בסיס ממלכתי." אם היית מעיין בחלקה הראשון של הודעתי הית מגלה מדוע עדיף שההתאגדות תהיה על בסיס וולנטרי ולא כפייתי. בכל מקרה, זה בוודאי לא שוק חופשי. המימון הוא ממלכתי. "אין שום דרך שבה ניתן להסביר את התועלת של רמת חינוך ותכני חינוך בסיסים אחידים, במטבע של חירות אישית פרטית ומצומצמת - ולכן גם אני לא אנסה." אין גם שום דרך להסביר את התועלת של אלו גם במטבעות אחרים. זאת משום שאין באלו שום ערך חשוב במיוחד או תועלת (ההיפך, אם בכלל). האם המטרה שלנו, בחינוך הממלכתי, היא אחידות? אני חשבתי שהמטרה היא מתן האפשרות לחינוך לכל אדם ללא קשר עם מצבו הכלכלי. "אבל מה שכן, אולי רמז לגבי מהותה של אותה תועלת תוכל לקבל מתוך עיון בשאלה מדוע בעצם צריך מימון ממלכתי לחינוך." וזה מחזיר אותנו להתחלה. נניח שצריך מימון ממלכתי. מדוע צריך גם ניהול ממלכתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ממש מאמין שאתה אכן תשתכנע מדבריי אלו, אבל אני כותב אותם לטובת קוראים אחרים שעלולים להתפתות מדברי החלקות שלך על חירות-אישית-אף-אחד-לא-יגיד-לי-מה-לעשות-למה-מה-קרה. התועלת שאתה לא מכיר בה היא תועלת חברתית. לחברה המודרנית זה מאוד מועיל שפרטיה מתחנכים. אומנם, גם לכל אחד מהפרטים יש תועלת אישית - גם מהחינוך האישי שלו, וגם מהחיים בחברה מצליחה יותר. אבל זה באמת הצדקות שוליות. אין ספק שהתועלת הכללית לחברה עולה על סך החלקים. האפשרות לחינוך כל אדם ללא קשר למצבו הכלכלי - זה עדיין ברמת סיסמא. כשפורטים את זה לפרטים, מדינה לאומית-תעשייתית-מודרנית כמו שלנו צריכה שכל פרט יזכה לקבל סט רחב של מיומנויות: מיומנויות מקצועיות כגון שפה ומתמטיקה, ידע תרבותי-לאומי והיסטורי של עמינו, חינוך גופני, חינוך מדעי ועוד. לשם כך נדרש להגדיר תכנים ורמה אחידים. האחידות היא כמובן לא מטרה לכשעצמה. המטרה היא להגיע לחינוך שתורם לחברה ככלל - כזה שיוצר לכד תרבותי, תנאי סף כלכליים, וכו' כו'. נדוש אבל נכון. ניתן כמובן לשאוף ליותר פלורליזם במערכת החינוך, אבל עדיין חייב להיות גרעין בסיסי אחיד. בשיטה שאתה מציע, הכל כמובן מצטמצם לתועלת האישית הצרה, ואז כל המטרה מתפספסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא ממש מאמין שאתה אכן תשתכנע מדבריי אלו, אבל אני כותב אותם לטובת קוראים אחרים שעלולים להתפתות מדברי החלקות שלך על חירות-אישית-אף-אחד-לא-יגיד-לי-מה-לעשות-למה-מה-קרה." מה בדיוק אתה מנסה לרמוז? שמאחורי דברי החלקלקים אודות כל מיני דברים כגון "חירות" ו"פלורליזם" מסתתרות כוונות שיעבוד או גזל? זאת אמירה מיותרת. למרות שאני חושב שהדעות שלך ושל שכמותך הן שגויות ומסוכנות, אינני מייחס לך כוונות זדון. אתה טועה (לדעתי) ואני מנסה להראות לך איך ומדוע. "התועלת שאתה לא מכיר בה היא תועלת חברתית. לחברה המודרנית זה מאוד מועיל שפרטיה מתחנכים. אומנם, גם לכל אחד מהפרטים יש תועלת אישית - גם מהחינוך האישי שלו, וגם מהחיים בחברה מצליחה יותר. אבל זה באמת הצדקות שוליות. אין ספק שהתועלת הכללית לחברה עולה על סך החלקים." ומהי החברה אם לא סך כל הפרטים החברים בה? הרי אם נפרק את האמירה הריקה הזאת נגיע למסקנה שבעצם לכל פרט בחברה יהיה יותר טוב אם כל שאר הפרטים יהיו מחונכים. לא? זה לא שיש *משהו* ממשי הקרוי "חברה". ואם אין, מדוע צריך להיות אכפת לי מאותה תועלת כללית שעולה על סך החלקים? אתה כזכור המצאת את המילה ליברשיזם. שזה, ותקן אותי אם אני טועה, הכלאה בין ליברליזם לפשיזם. אני חושש שבשביל לתאר את הרעיון הזה שלך לא צריך הכלאות, זה סתם פשיזם. "האפשרות לחינוך כל אדם ללא קשר למצבו הכלכלי - זה עדיין ברמת סיסמא. כשפורטים את זה לפרטים, מדינה לאומית-תעשייתית-מודרנית כמו שלנו צריכה שכל פרט יזכה לקבל סט רחב של מיומנויות: מיומנויות מקצועיות כגון שפה ומתמטיקה, ידע תרבותי-לאומי והיסטורי של עמינו, חינוך גופני, חינוך מדעי ועוד. לשם כך נדרש להגדיר תכנים ורמה אחידים. האחידות היא כמובן לא מטרה לכשעצמה. המטרה היא להגיע לחינוך שתורם לחברה ככלל - כזה שיוצר לכד תרבותי, תנאי סף כלכליים, וכו' כו'. נדוש אבל נכון." ראשית, הכנסת כאן דברים שעשויים להיות שנויים במחלוקת (ידע תרבותי לאומי?). גם השמטת דברים חשובים. אני הייתי מוסיף מוסיקה (הרבה יותר חשוב ממתמטיקה לדעתי). יעקב היה אולי מוסיף גמרא. עכשיו יש לנו מחלוקת. מה נעשה? נכפה האחד על השני את הערכים שלנו? מי יכריע? הפוליטיקאים בכנסת? הפקידים? שנית, כדי להשיג את כל אלו (סט רחב של מיומנויות וכו) אין הכרח בתכנים ורמה אחידים. ההיפך הוא הנכון. קח את הנושא הכי בסיסי, קריאה וכתיבה, ותמצא שיש הרבה מאוד גישות ושיטות. איזה שיטה הכי טובה? מי מחליט? ומה קורה כאשר זה שמחליט טועה? ולא שאני מדבר בתיאוריה, הרי כבר היו דברים מעולם בישראל. כולנו עשויים להסכים שחינוך הוא חיוני אבל איננו יכולים להסכים לא על ה"מה" ולא על ה"איך" ומכאן שאולי כדאי שנשאיר את אלו בידי האזרחים. זה בדיוק הרעיון של שיטת השוברים. "בשיטה שאתה מציע, הכל כמובן מצטמצם לתועלת האישית הצרה..." לא ברור לי מאיפה בדיוק גרדת את התועלת האישית הצרה. הטענות שלי בזכות רעיון השוברים לא קשורות בכך. רעיון השוברים נועד לשפר את המערכת במובנים של איכות החינוך, מתן ביטוי לצרכים ולערכים של האזרחים (קוראים לזה פלורליזם) ויעילות כלכלית. כל אלו הם בהחלט באינטרס של כולנו. הלא כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לרישא - אני לא מנסה לרמוז כלום, התכוונתי בדיוק למה שכתבתי. בקשר לתועלת החברתית - כמובן שהשאיפה היא שלכל פרט יהיה טוב יותר. ה-catch הוא שחברה היא לא איזשהוא אוסף אמורפי של פרטים. מכיוון שאינך מייחס ממשות לחברה, אין שום סיכוי שתבין כיצד לפרטים יהיה יותר טוב ע"י תועלת חברתית. אני מקווה שאנשים אחרים שמבחינתם התייחסות לטובה חברתית לא נחשבת לפאשיזם, כן יבינו את נקודה זו. בקשר לשאר - נו. אז קשה להגיע להסכמה, אז מה? זה לא אומר שאי אפשר להגיע להסכמה או לא כדאי להגיע להסכמה, או שכדאי להשאיר זאת אך ורק בידי האזרחים. פרטתי את הסיבות מדוע כדאי שתהיה אחידות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מכיוון שאינך מייחס ממשות לחברה, אין שום סיכוי שתבין כיצד לפרטים יהיה יותר טוב ע"י תועלת חברתית." האם אתה טוען שה"חברה" היא דבר ממשי? באיזה מובן? אולי תסביר לי איך זה קורה כדי שאוכל להבין? "אני מקווה שאנשים אחרים שמבחינתם התייחסות לטובה חברתית לא נחשבת לפאשיזם, כן יבינו את נקודה זו." למה אתה כל כך בטוח שלא תצליח לשכנע אותי ושהדיון נועד, בעצם, בשביל האנשים ה"אחרים"? גישה מוזרה... למרות שאינני חושב שיש סיכוי רב שאוכל לשכנע אותך אני משתדל להתייחס אליך ואל טיעוניך (אם תטרח להביא אותם...) ולא לדבר מעל הראש שלך אל הקהל. באשר לפשיזם. אתה הוא זה שבחר להפריד בין רווחתם של הפרטים ובין ה"חברה" כאיזה ישות והוספת שכל אותה תועלת אישית לכל הפרטים היא "הצדקה שולית" (קרי - אם לא הייתה, או הייתה להיפך זה לא היה באמת משנה). מכאן שאתה פשיסט. לא? "בקשר לשאר - נו. אז קשה להגיע להסכמה, אז מה? זה לא אומר שאי אפשר להגיע להסכמה או לא כדאי להגיע להסכמה..." זה לא עניין של "קשה" או "לא כדאי". זה עניין של "בלתי אפשרי". תתוכח כמה שתתוכח עם יעקב, או איתי, לא נסכים אם צריך או לא צריך גמרא ומוסיקה. אבל בסופו של דבר צריך לפתוח את בית הספר. אז מה זה יהיה. מוסיקה או גמרא? האפשרויות: 1. מוסיקה (יעקב לא בא על סיפוקו וגם כופים על בנו "הבלים") 2. גמרא (את המוח של בתי ממלאים ב"שטויות" במקום ללמוד משהו שימושי, כמו מוסיקה) 3. חצי מוסיקה חצי גמרא. (גם לא מלמדים כמו שצריך אף אחד מהדברים, וגם כופים את ה"הבלים" על אילו שאינם מעוניינים) בקיצי. איך שלא תחליט, אתה נאלץ לכפות על מישהו משהו. עכשיו רק נשאר לשאול האם כפיה מעין זאת היא דבר רצוי בעיניך? או שאולי כדאי לנסות להמנע ממנה במידת האפשר? "...או שכדאי להשאיר זאת אך ורק בידי האזרחים." אני חשבתי שהשאיפה המשותפת לנו (אתה הרי שואף לפלורליזם, למשל) היא שנותיר בידי האזרחים את מקסימום מרחב התמרון האפשרי. אני יכול אולי להבין טיעונים של היתכנות: אולי זה לא *אפשרי* להשאיר זאת בידי האזרחים. אבל מדוע זה לא *כדאי*? "פרטתי את הסיבות מדוע כדאי שתהיה אחידות." זה באמת חפיפניקי מצדך. אתה בעיקר פרטת מה *אתה* חושב שהחינוך צריך לכלול. לא התייחסת לבעיות של ניהול ריכוזי של מערכת החינוך כפי שהעלתי אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמע, זה בדיוק הנקודה. אין לי כוח או עניין להסביר לך את הממשות של חברה ואת התועלת שבקיום חברה לכל אחד מהפרטים. אני לא באמת מאמין שיש טעם באיזשהוא הסבר לוגי-פילוסופי אם אין לך הבנה אינטואטיבית של הדבר הזה, ומה ההבדל בינו לבין פאשיזם. למעשה, זה כלל לא עניין של אמונה אלא לקח מניסיון העבר בדיונים אלו (בין היתר איתך). ובקשר ל"הצדקה שולית" - צודק, ניסוח קלוקל מצידי. כוונתי היתה שזה הסבר פשטני מאוד לתהליכים החברתיים. אבל מכיוון שאתה לא מאמין בממשות של חברה, אין טעם בדיון ברמה גבוהה יותר מאשר "מה אני מרוויח מזה שאני תורם לחברה". ולגבי ההסכמה: אתה מתבלבל בין תמימות דעים לבין הסכמה. תמימות דעים היא כמובן בלתי אפשרית ואיש לא מבקש אותה. אבל דרך פעולה משותפת על בסיס הסכמה רחבה היא עובדה קיימת וכורח המציאות. וכאמור, חינוך הוא עניין הדורש דרך פעולה משותפת על בסיס הסכמה רחבה. אין לי הכישרון הדרוש להסביר לך מה ההבדל בין כפיה לבין דרך פעולה משותפת הנבחרת באופן דמוקרטי. אני יכול להציע לך לחשוב על התאגדויות קטנות יותר שבהן הייתי חבר (שותפות לדירה, שותפות לטיול, ועד בית). כלל לא הבנת את מטרת הפירוט. אני לא פרטתי מה אני חושב שהחינוך צריך לכלול. פרטתי איזה קטגוריות יש בחינוך, על-מנת להבהיר את החשיבות שלו ביצירת החברה: מיומנויות מקצועיות שהחברה נזקקת להם, אתוס תרבותי שהחברה נזקקת לו וכו'. מה כל קטגוריה כוללת זה לא כל כך חשוב לצורך הדיון (מה זה משנה עם מתמט', מוסיקה או גמרא), כל עוד יש גרעין אחיד. שלא במפתיע, התייחסת לדבריי אלו כאל מין סט כלים שמומלץ לו לאדם באופן אישי שיהיו לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תשמע, זה בדיוק הנקודה. אין לי כוח או עניין להסביר לך את הממשות של חברה ואת התועלת שבקיום חברה לכל אחד מהפרטים." אינך צריך להסביר לי את זה. ההנחה שבקיום החברה יש תועלת לחברים בה עומדת ביסוד השקפת עולמי. זאת בדיוק הסיבה שאני רוצה להבטיח שה"חברה" תנוהל כך שהתועלת לאזרחים תהיה במרכז ולא תועלתה של החברה כאיזה ישות נפרדת. זה ההבדל בין ליברל לפשיסט. אתה בחרת להבחין בין הדברים. עכשיו אתה חוזר בך? או שזה עוד ניסוח לא מוקפד? "אני לא באמת מאמין שיש טעם באיזשהוא הסבר לוגי-פילוסופי אם אין לך הבנה אינטואטיבית של הדבר הזה, ומה ההבדל בינו לבין פאשיזם. למעשה, זה כלל לא עניין של אמונה אלא לקח מניסיון העבר בדיונים אלו (בין היתר איתך)." לי זה נשמע יותר כאילו אתה קצת מבולבל, וקשה לך להגן על הטענות הסותרות והמבולבלות שלך. פטירת הדבר באמצעות טיעון מיסטי נוסח "או שיש לך את זה או שאין לך את זה" לא עוזרת במאום (ובוודאי לא תשכנע אנשים רציונליים). אם יש כאן עקרון יפה וחשוב שפיספסתי. האר את עיני. "ובקשר ל"הצדקה שולית" - צודק, ניסוח קלוקל מצידי. כוונתי היתה שזה הסבר פשטני מאוד לתהליכים החברתיים. אבל מכיוון שאתה לא מאמין בממשות של חברה, אין טעם בדיון ברמה גבוהה יותר מאשר "מה אני מרוויח מזה שאני תורם לחברה"." עכשיו אתה סותר את מה שאמרת בתחילה. תחליט. האם החברה קיימת בשביל התועלת לאזרחים או בשביל עצמה? ואם היא לא קיימת בשביל עצמה, מדוע שלא ישאל האזרח את עצמו "מה יוצא לי מזה"? "ולגבי ההסכמה: אתה מתבלבל בין תמימות דעים לבין הסכמה. תמימות דעים היא כמובן בלתי אפשרית ואיש לא מבקש אותה. אבל דרך פעולה משותפת על בסיס הסכמה רחבה היא עובדה קיימת וכורח המציאות." זו איננה הסכמה. זאת "הכרעה דמוקרטית". מה שאני מנסה להראות לך הוא שהכרעה דמוקרטית היא אולי טובה מהכרעה לא דמוקרטית אבל עדיין טמון בה אלמנט של כפיה ומשום כך יש לשאוף לצמצם במידת האפשר את התחומים בהם נדרשת הכרעה כזאת. ההכרעה הדמוקרטית היא הרע במיעוטו אבל היא עדיין *רע*. אז אם אני מעלה רעיון שעשוי למנוע מאיתנו את הצורך להכריע בצורה כזאת זה *יתרון*, לא חסרון (אתה יכול להעלות טענות אחרות נגד הרעיון - ואינך מעלה - אבל מניעת ההכרעה כשלעצמה היא דבר *טוב*) "וכאמור, חינוך הוא עניין הדורש דרך פעולה משותפת על בסיס הסכמה רחבה." מדוע זה *דרוש*? העלתי פה מספר טיעונים נגד השיטה הריכוזית, עצם הרעיון של שיטת השוברים מראה שניתן להמנע מהצורך באותה הכרעה דמוקרטית והראיתי לך (ואני מקווה שהסכמת) שאם אפשר להמנע מכזאת הכרעה, רצוי לעשות כן. אז מה הבעיה? "...אני יכול להציע לך לחשוב על התאגדויות קטנות יותר שבהן הייתי חבר (שותפות לדירה, שותפות לטיול, ועד בית)." אלו הם ארגונים וולנטריים. הכפיה שיש או אין בהם מבוססת על ההסכמה הבסיסית להיות כלולים בהם. זה לא דומה. (וגם בהתארגנויות מעין אלו עומד הכלל שבכל אותם עניינים בהם אין הכרח להכריע, רצוי לא להכריע) "ביצירת החברה: מיומנויות מקצועיות שהחברה נזקקת להם, אתוס תרבותי שהחברה נזקקת לו וכו'." שוב, ה"חברה" כאיזה דבר מנותק מהמרכיבים שלה. מה זה? מי צריך את ה"אתוס החברתי"? אלוהים? "מה כל קטגוריה כוללת זה לא כל כך חשוב לצורך הדיון (מה זה משנה עם מתמט', מוסיקה או גמרא), כל עוד יש גרעין אחיד." מה כל קטגוריה כוללת זה כן חשוב לצורך הדיון. הנחת היסוד שלך היא שניתן להגיע להסכמה ומכאן שאין פגם בניהול המערכת באמצעות הכרעות דמוקרטיות. אני מראה לך שברגע שניגשים לפרטים ברמה הכללית ביותר מתגלעת מחלוקת מהותית. אין דרך להגיע להסכמה ומכאן שיש פגם מהותי בניהול המערכת בצורה כזאת. אולי *הכרחי* לנהל את המערכת בצורה כזאת. אבל אתה, כזכור, לא העלת שום טענה שמראה את זה. "שלא במפתיע, התייחסת לדבריי אלו כאל מין סט כלים שמומלץ לו לאדם באופן אישי שיהיו לו." אכן לא מפתיע (אם כי זאת בכלל התבטאות שלך). כל עוד לא הבאת טיעונים ברורים בזכות קיומה של "טובה חברתית" מעבר לטובתם האישית של החברים לא תוכל לשכנע אותי שהחברה איננה רק אוסף של אידיווידואלים ומכאן שההתיחסות לתועלת האישית היא המדד הבסיסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון אתה רוצה אחידות כי: א) צריך רמת מינימום ב) צריך לדאוג לעניים לגבי רמת מינימום אני מציע שתדרוש ממי שרוצה לנצל את השוברים שתלמידיו יעברו מבחני מינימום מסויימים. אני חושב שדרישה כזאת היתה מכניסה קצת שיפור למערכת הממשלתית המקיימת תכנית ליבה אבל אינה אחראית למה התלמידים יודעים. ב) תכנית השוברים דואגת לעניים. אישית אני מתנגד לתכנית ליבה או דרישות סף כי אני חושב שיש דברים שצריכים לבוא מתוך רצון של הציבור, אבל אתפשר איתך על מה שהצעתי למעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחד המרצים שלי תלויה על הדלת כתבה מתוך המגזין הסאטירי "the onion" (http://www.theonion.com/ ) שבה מדווח על הכוונה של הממשל האמריקאי להפסיק את ה"השקעה בעתיד ילדינו" משום שעל פי הנתונים שבידיהם, מדובר בהשקעה עם רווחיות נמוכה ביותר אם בכלל, וגם אז רק בטווח הרחוק (לפחות 12 שנה לפני שהיא יכולה להפוך למשתלמת). לצערי הטקסט המקורי כבר לא זמין על הרשת (לא בחינם, בכל אופן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיבורים על רמת חינוך בסיסית הניתנת על ידי המדינה הם דיבורים ללא כיסוי. המדינה אינה מסוגלת לספק חינוך וכל הדיבורים הינם חלומות באספמיה. ללא תחרות אין חינוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבן יסוד של הליברליזם הוא שיוויון הזדמנויות. הענקת החירות להורים לחנוך לילדיהם לפי רצונם שוללת את הזכות הזאת מהילדים - היא הופכת את הילד לרכושו של ההורה. למעשה, אם לוקחים את הליברליזם עד אבסורד, מגיעים דווקא למודל הקיבוצניקי: כל הילדים נלקחים מבית הוריהם עם היוולדם ומחונכים בצורה שווה. רק כך, עם הגיעם לבגרות, אפשר יהיה לטעון שיש שיוויון הזדמנויות, וכל אדם משיג את מה שהוא משיג בזכות כישוריו בלבד. כמובן שבמודל הזה יש גם לשלול את האפשרות להעברת ירושה לילדים או כל קשר אחר בין ההורה לבין ילדו. לא במקרה זה נשמע כמו חזון בלהות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלום בלהות הוא חזון נפרץ, בעוד חזון בלהות הוא מה שהיה לפמלה אנדרסון לפני ההשתלה. עזוב, סתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אכן חזון בלהות אבל אין שום קשר עם ליברליזם (אלא אם אתה מעוות את המושג כפי שנהוג בארה''ב שם ליברליזם הוא שמאל). שיוויון ההזדמנויות מתייחס לאזרחים. ילדים אינם אזרחים. הם אינם זכאים לכל הזכויות ואינם נדרשים למלא את החובות עד הגיעם לבגרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך יהיה להם שיוויון הזדמנויות אם מלכתחילה אתה מאפשר להם להגיע לאזרחות כאשר לאחד יש השכלה מופלאה וכסף שיוצא מכל החורים, בעוד השני העביר את ימיו בביה"ס בהתחמקות מהבריונים עם הסכינים ובניקוי הקראוון של אמא? דווקא בגלל שהילדים אינם אזרחים, המדינה מחוייבת לדאוג שכשהם יהפכו לאזרחים, תהיה להם נקודת זינוק שווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומדוע שנעצור באותה נקודה בה הופך הילד לבוגר? למה שלא נחיל את הכלל הזה לגבי כל חייו של האזרח. נניח שאני ואתה התחלנו בנקודה שווה כלשהיא עם הגיענו לגיל שמונה עשרה, לאחר חמש שנים אתה עשיר כפליים. עכשיו יש לך יותר הזדמנויות. מדוע שלא ניקח את הכסף ונחלק אותו שווה בשווה ביננו? זה כמובן עיוות של הרעיון. כמו כל רעיון ליברלי, הניסוח הוא על דרך השלילה. המדינה אינה פועלת באופן חיובי להשגת המטרה אלא מבטיחה ששום אדם או גוף אחר לא ישית מגבלות שרירותיות עליך. פעולה באופן "חיובי" מחייבת פגיעה בחירות של האזרחים ומכאן שהיא פסולה. אתה יכול לקרוא לזה בהרבה שמות אבל הרעיון שהעלית איננו, בשום פנים ואופן, רעיון ליברלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הליברליזים הקלאסי אינו שוויון אלא חירות הזדמנויות. השלטון אינו מפריע לך לממש את עצמך. הליברליזים החדש עליו אתה מדבר הינו גרסה רכה של הסוציאליזים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הענקת חירות למדינה לחנך את הילדים כפי רצונה - שוללת את הזכות הזאת מהילדים. הכי טוב פשוט לתת לילדים לגדל את עצמם לבד. אני מכיר כמה ילדים כאלו, ואין סוף טוב כמו אצל בילבי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |