בתשובה להגוזל הנקזק, 27/03/04 19:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא "מתנגד לכך שחברה תייצר מזון כשר", אני *בעד* זה שחברות ייצרו (גם) מזון לא כשר. למה? כי הכשרה של מוצרים מסויימים דורשים פגיעת-מה בטעמם (בשר, בעיקר), מה גם שאינני חפץ לשלם על שירות (פיקוח על כשרות) שאינני זקוק לו. דמיין לך שאתה עושה את דרכך מהא לדא, ובאמצע הלילה אתה מגיע לזוג מלונות זה לצד זה. האחד הוא פשוט וזול, והשני הוא מפואר ויקר. אתה, כל שאתה מעוניין בו הוא שינה ערבה ללילה. אינך זקוק לג'קוזי, לרום-סרוויס, לחדרנית דדנית או לארוחת ערב מדושנת - רק כרית לשים עליה את הראש. האם תבחר במלון המפואר יותר, או שתוותר על השירותים שאינם דרושים לך? כך גם אני במזון - הכשרות היא שירות שאינני זקוק לו, ולכן אני מעדיף שלא לשלם עליו. אלא מה? שבגלל שמוצרים ללא הכשר הם פחות פופולריים בימינו מאשר מוצרים עם הכשר, הם גם עולים יותר. כאן נכנס התכנון לטווח ארוך: אני רוצה לעודד מפעלים שבוחרים לייצר מזון לא כשר, בתקווה שאחרים ינהגו כמוני, ואז המחיר של אלו ירד אל מתחת למחירו של מזון עם הכשר, ואז כולנו נרוויח. האח הידד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במדינת ישראל קיים כלל האומר כי המקומות הציבוריים הרשמיים חייבים להיות כשרים, ולהצטייד בתעודת הכשר מטעם רבנות מוכרת. כך נוצר מצב בו כל המטבחים במוסדות הציבוריים והממלכתיים חייבים להיות כשרים. מדבריך נראה כי הינך רואה בנורמה זו כפייה דתית הסותרת את עקרונות החופש. מדוע תימנע המדינה, מאדם שאינו נמנע מלאכול מאכלים מסוימים שאינם כשרים, מלאכול את התפריט החביב עליו? האמת היא הפוכה. ראיה ממלכתית דורשת לחפש את המכנה המשותף הרחב ביותר. ומכיוון ששומרי כשרות אינם יכולים לאכול מאכלים שאינם כשרים, ואילו האחרים - אלה שאינם מקפידים על אוכל כשר דווקא - אינם חייבים לאכול רק לא-כשר ואין להם מניעה לאכול כשר 1, ממילא מטבח או מפעל מזון שיהיה כשר - כולם יוכלו להנות ממנו, ואילו אם לא יקפידו על כשרות הרי שומרי הכשרות לא יוכלו להפיק ממנו מאומה. ברור, איפוא כי המכנה המשותף הרחב 2 מחייב לשמור על כשרות ומי שמעוניין דווקא במאכלים שאינם כשרים יוכל ללכת למטבח פרטי או למסעדה פרטית ולאכול ככל אוות נפשו. זאת ועוד, שאם כבר חושבים כלכלית, הרי שכמדומני על הכשר הרבנות (כאמור, המחייב את המפעלים ומוסדות הציבור על פי החוק הישראלי) אין המפעלים משלמים אלא פרוטות ואת עיקר הכסף מממנות המועצות הדתיות המקומיות. עיקר סיבת העלאת מחירי המוצרים בהכשר, הם בעיקר כשרויות פרטיות מטעם הבד"צים לגווניהם. הכשרות, דרגות רבות לה, הן מבחינת רמת ההשגחה והן מבחינת חומרת הקריטריונים. במישור זה אין כל כפייה, שכן מי שלא מעוניין בהכשר מהודר אינו חייב לרכוש תעודת הכשר מהודרת. למשל, הוא יכול לקנות מוצרי חלב של "תנובה" או של "שטראוס" בהכשר הרבנות (בתנובה: של הרב ויטמן, ובשטראוס: רבנות נצרת-עלית) ואילו החפץ להדר בכשרות מאכלי החלב יכול לקנות כמעט את אותם המוצרים עצמם של החברות הללו בהכשרים מהודרים (שטראוס: הרב לנדא, תנובה: בד"ץ העדה החרדית).3 ------------- 1 אין שום הלכה פסוקה באף "ספר הלכות" חילוני כלשהו האוסר לאכול כשר. 2 בניגוד לתוצאות הסקר הלא-מאפיין כאן למעלה. למה לא מאפיין? לדעתי, כי כל אחד יכול להצביע כמה פעמים שירצה. מה גם שרוב שומרי הכשרות אינם מגיעים לאייל, אם זה מסיבות סוציו-אקונומיות (המסורתיים) או מסיבות אידיאולוגיות (הדתיים והחרדים). 3 כלל לא באתי לעשות פרסום לחברות מתחרות אלה, הדברים אמורים על מנת להמחיש את דברי בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מילקי בהכשר הרב לנדא עולה יותר ממילקי בהכשר רבנות נצרת-עילית? כמובן שלא. האם הרב לנדא נותן את ההכשר חינם אין-כסף? כמובן שלא. מסקנה: כל צרכני המילקי ממנים, ישירות או בעקיפין, את ההכשר החמור יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אישית, אני לא מתקרב למעדני מילקי של שטראוס גם בהיותו בהכשר מהודר, בגלל כל הפרשייה של הג'לטין המכיל עצמות פילים מרוסקות וכו'. כמובן שבהכשר של הרב לנדא מצאו פתרון לבעיה החמורה בכך שהחליפו אותו בחומר גלם אחר, אבל בכל זאת מרתיע אותי שמא אני אוכל עצמות פיל מרוסקות כמעדן על הבוקר... אודה שאין לזה שום היגיון, רק תחושה פנימית שכזו. מה שכן אני יכול לומר לך, ואתה מוזמן לבדוק זאת בסופר הקרוב לביתך, זה שמעדני "יופלה" של תנובה בהכשר מהודר עולים יקר יותר לצרכן החרד, כמו גם סוגי הבשרים בהכשרי הבד"צים שפשוט עולים כפול ויותר. רק לא מזמן קנינו שמן לפסח בהכשר הבד"ץ במחיר של כ-25 ש"ח לבקבוק, בשעה ששמן בכשרות לפסח של הרבנות עולה רק כ-5 ש"ח. כך ש"אין מלכות נוגעת בחברתה", שאר הצרכנים לא מממנים, ישירות או בעקיפין, את ההכשר המהודר. אתה שואל: "האם הרב לנדא נותן את ההכשר חינם אין כסף?" והנה, בזמנו חברת "קוקה קולה" הציעה לו כמיליון דולר תמורת ההכשר והרב לנדא דחה את הצעתם על הסף, בטוענה של שליחות חברתית. רק מי שלא מכיר אישית את הרב לנדא, יטיל ספק בסיפור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דגים. מאיפה הבאת את הפילים האלו? וכמובן שכל העסק היה סערה בכוס תה והבלים מגוכחים. איש לא הסתיר שום דבר מאף אחד, ואין כל בעיה עם המילקי הכולל את הג'לטין המדובר - לא מבחינה מוסרית, לא מבחינה הלכתית ולא מבחינה קולינרית. אכול ותהנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הג'לטין שבמילקי עשוי מעצמות בקר טחונות, לא מדגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, צודק. תנובה משתמשת בג'לטין דגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהיכן המצאת את הסיפור הזה? אני מכיר את הרב לנדא מקרוב, כאדם מיוחד וישר מאוד. הסיפור שכתבת אינו נכון. הרב לנדא לא רצה בעבר לתת הכשר לקוקה קולה מכיון שיש אצלו כלל במתן כשרות שעליו לדעת לא רק את מרכיבי המוצר אלא גם את תהליך ייצורו. ולכן לא יכל לתת את ההכשר עד שגילו לו את תהליך ייצורו. בקשר לתשלום על ההכשר, דע לך שהכשרות היחידה בעולם שאינה גובה אגרה עבור נתינת הכשרות חוץ מעלויות בסיסיות של משכורת למשגיח וייבוא חומרי גלם כשרים, ביקורי השגחות במפעלים בחו"ל ע"פ בקשת בעל המפעל. הרב לנדא מקבל משכורת קבועה מ'ערית בני ברק' על תפקידו כרב העיר, בלי חילוק כמה הכשרים העניק באותו החודש, וכמה קשה עבד. שוב, הרב לנדא עושה זאת כשליחותו בתור משרת רב העיר שהוטלה עליו בעל כרחו, אחרי שאביו הרב הקודם של העיר הלך לעולמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
< הרב לנדא עושה זאת כשליחותו בתור משרת רב העיר שהוטלה עליו בעל כרחו, אחרי שאביו הרב הקודם של העיר הלך לעולמו> בעל כורחו? הלב נשבר. אנשים אחרים, שאולי לא היו רוצים במשרה בנסיבות אלה, היו אולי מצליחים לחשוב על נוסחת סירוב מנומסת כמו "זה שאבא שלי היה רב העיר לא אומר שגם אני צריך להיות רב העיר. יש פה אלפי רבנים אחרים, תבחרו מביניהם". אבל לרב לנדאו נעלמו כנראה המלים באותו רגע גורלי. לא נותר אלא לקוות שהוא ישרוד את תפקידו הקשה איכשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתשומת ליבך הרבנות נצרת עילית אינה נותנת כשרות למילקי אלא רבנות נהריה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכירה אייל-למחצה אחד שמקפיד על כשרות אבל מחרים מוצרים בהכשר למהדרין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ממש (טוב, נו, ממש לא) רב, אבל למיטב ידיעתי הכשרים חיצוניים, במקום בו יש רבנות מקומית, הם בניגוד להלכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה חיצוני? הוא מקפיד על כשרות (חותמת של הרבנות), אבל מתנגד לכשרות *למהדרין* (חותמת אחרת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיפך. האייל למחצה (אייל למחצה זה בעל של איילה?) דווקא מקפיד על ההלכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על מטבחים של מוסדות המדינה. מעולם לא התנגדתי לשמירת כשרות בצבא ובשאר מקומות המנוהלים ע''י המדינה, מטעמים דומים לאלו שאתה מנית. באופן כללי, אני מעדיף מזון בלי הכשר על פני מזון עם הכשר הרבנות, ומזון עם הכשר הרבנות בלבד על פני מזון עם הכשר בד''צים למיניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שאתה "מעדיף מזון בהכשר הרבנות בלבד על פני מזון עם הכשר בד"צ" - מובן לי, בהתחשב למעמד הבד"ץ כמקבילה לבג"ץ...1 אבל זה שאתה כאינטלקטואל "מעדיף מזון בלי הכשר על פני מזון עם הכשר הרבנות" - תמוה בעיני. האם אין הכשרות שמה דגש גם על ניקיון המוצרים כראוי? האם מה שכשר זה מלוכלך? האם מה שכשר הוכשר בצורה לא הומנית (נו תצעק: שחיטת בשר!)? האם אתה באמת לא מוצא שום היגיון בנהלי כשרות? עזוב פוליטיקה2, דבר תכל'ס, לגופו של עניין. -------------- 1 יש לי חבר שמנקר את גיד הנשה והחֵלֶב מטעם הרבנות המקומית, שסיפר לי שמה שהוא מספיק לנקר באותו יום, מנוקר, ומה שלא הספיק, נותר על האטליזים לא מנוקר ואנשים אוכלים את הבשר האסור לאכילה מהתורה* בהכשר הרבנות. (אין המקרה המאפיין פוסל באופן גורף את הכשרי הרבנות, אלא רק מלמד על מורכבות המחלוקת שבין הכשרויות הפרטיות לכשרות הרבנות שלא תמיד מספיקה לעשות את מלאכתה נאמנה). 2 רבים לא מבינים מדוע שומרי מצוות רבים עומדים על כך שהמוצר הנקנה על ידם יושגח בהשגחה נוספת מלבד זו של הרבנות. יש המנסים לשייך זאת לסוגיות פוליטיות ולטעון כי כל כשר הוא כשר, וכי הללו המקפידים על הכשר מיוחד אינם רוצים לסמוך על הרבנות מתוך התנגדות עקרונית לרבנות הממשלתית. אולם, כיום יש רבנויות בכמה ערים בישראל, שהקימו בצד מחלקת הכשרות הרגילה, מחלקה לכשרות מהדרין, ולה קריטריונים משלה, צוות משלה, ואף חותמת משלה. רבים מהמהדרים בכשרות סומכים גם על כשרויות אלה, ללמדך כי אין כאן כל עניין פוליטי, אלא דאגה טהורה לגופה של כשרות. * על פי התורה, האוכל את החֵלב חייב כרת בידי שמים, כלומר, הוא עתיד להיפטר מן העולם לפני גיל חמישים-שישים, לא עלינו. התלמוד מספר (מועד קטן כח, ע"א) על רבי יוסף שכאשר הגיע לגיל שישים עשה יום טוב לחכמים ואמר יצאתי מכלל כרת. על חמישה דברים יש להיזהר שלא להתחייב בכרת: מחילול שבת, מאכילה ביום הכיפורים, על טהרת המשפחה, מחמץ בפסח ומאכילה של חֵלב. גיד הנשה אסור לאכילה מהתורה: "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה, כי נגע (המלאך) בכף יעקב בגיד הנשה" (בראשית לב, לג). גיד הנשה נמצא בחלק האחורי של הבהמה: מתחיל מלמעלה בגב הבהמה בעמוד השדרה, עובר בתוך הבשר ובתוך העצמות. למשל, בעצם העליון, אותו אין כל אפשרות לנקר ולכן נותנים אותו לנוכרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אז לפי התורה מי שאוכל אוכל שהוכשר ע"י הרבנות, או אוכל לא כשר צפוי למות לפני גיל 60? אם כן, יש לנו הוכחה אמפירית שהתורה לא נכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההוכחה הזו לא מוצלחת: הגיל הנאמר (60) הוא לא מהתורה אלא מהתלמוד. בכלל, אני לא בטוח איפה מופיע עונש כרת, והאם יש לו קשר ישיר לאכילת חֶלֶב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לפחות) אחת מהשתיים, או שאורי פז מדבר שטויות, או שניתן להוכיח שהתורה לא נכונה עובדתית. האפשרות הראשונה נראית כסבירה יותר. שים לב לדבריו של מר פז:"על פי התורה, האוכל את החֵלב חייב כרת בידי שמים, כלומר, הוא עתיד להיפטר מן העולם לפני גיל חמישים-שישים, לא עלינו." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא הסברתי כבר את סיבותי? בשר לא-כשר הוא טעים יותר. ולא, אני לא חושב שהכשרות היא תנאי לניקיון, לבריאות או לכל דבר אחר. אנחנו לא חיים בימי הביניים, וקיבוץ מזרע מקפיד על נקיון הבשר לא פחות (אם לא יותר) מאשר זוגלובק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שתמיד חשבתי כי הגיונית אין זה נכון לטעון כי "בשר שאינו כשר - טעים יותר", כי יש גם בשר שהוא כשר למהדרין בהשגחת בד"צ העדה החרדית וטעמו נעים לחֵך קצת פחות משרימפס. אין כל קשר הגיוני לבין היותו של הבשר מוכשר כך או אחרת לבין היותו נעים לחֵך או שאין טעמו נעים בשל הכשרות. זה שהבשר הלבן (חזיר) טעים יותר מבשר הפרות והכבשים (הלאו דווקא כשרים), גם אני ידעתי ברוסיה הסובייטית, בשעה שכלל לא היכרתי את המילה "כשרות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ואתה זה שתמיד מצטט ציטוטים. הא לך : "על טעם וריח אין להתווכח" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת? מה הקשר ל"על טעם וריח - אין להתווכח" לנידון? מישהו כאן מתווכח איזה בשר (למשל) טעים יותר? נקודת המחלוקת היא: האם מה שלא-כשר בהכרח טעים יותר ממזון כשר, ולעומת זאת מה שכשר - בהכרח אינו טעים. אני עדיין לא מוצא היגיון בטענתו של דובי כי "יש לאכול בעיקר מזון לא כשר, ואתם יודעים למה? כי מה שלא כשר - יותר טעים". וכי מה שכשר טעים פחות? הבמבה של אוסם, בהכשר הבד"ץ או בלי הכשר בכלל (תאורטית) - אוניברסלית טעימה באותו טעם שאוסם יכולה להפיק. כנ"ל לגבי קונפלקס או חלב. מעולם לא שמעתי טבעוני שאוכל לחם שחור (רוסי) מיוחד בהכשר הבד"צ, שפסל את טעמו של הלחם בשל ההכשר שעל עטיפתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ננסה שוב. אתה תוקף את ה"לוגיקה" של דובי בדבר *דעתו* שבשר לא כשר יותר טעים. אני ניסיתי להגיד שדעתו של אדם על מה טעים ומה לא הוא מחוץ לגבולות ההגיון, ומאז גם מצאתי את הציטוט בלאטינית: de gustibus non est disputandum
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשר לבן טעים יותר מבשר בקר? זה חדש בשבילי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? ברור שלבן טעים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני שאתה תינוק שנשבה. כדברי חז"ל: "לעולם יהא אדם בוחר קצב מוכשר ובשר מיושן, ולא קצב מיושן ובשר מוכשר" (משנה טורה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חה חה חה. שכ"ג, ההודעה הזאת וגם תגובה 208835 לא חלפו בלי להעלות חיוך. כדאי שתדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להצטרף. סטייק מבשר חזיר ("בשר לבן"? נו באמת. תיכף גם תגיד "בשר אחר") שאכלתי היה סיבי למדי. נתחים וצורת הגשה אחרות (נקניקים וכו') זו כבר אופרה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כמובן לא באתי להכפיש את הבייקון כתוסף משכנע לחביתה בבוקרו של יום שבת. יאמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית מעולם לא הבנתי את ההתלהבות מבייקון. שמנוני וחסר טעם. כמו שומן קרוש. החביתה הרבה יותר מוצלחת בלעדיו, עם פפריקה וקצת שום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החביתה הרבה יותר מוצלחת בלי חביתה. על מחבת חם מאוד וקטן מאוד, חמאה, ביצה אחת מקליפתה (וקצת מלח), דוקרים את החלמון, ואז, מייד כשהיא מפתחת צד, מקפלים אותה לשניים וצורבים את הצד הפתוח של הקיפול (חצי עיגול) עד שהוא נאטם. זה משהו בין חביתה לביצה עין. להגיש מייד כמובן. בינתיים זורקים את הבייקון לכלב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחבת חמה מאוד וקטנה מאוד. ותודה על המתכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. אני די בטוח דווקא שהיו שם שתי ביצים ומוט ארוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם צמחונים מקפידים לא לאכול תולעים? האם אלו שענו לסקר - משתדל לא לאכול אוכל עם הכשר מעדיפים אוכל עם תולעים, לא מפריע להם לאכול תולעים או שיש להם דרך אחרת להמנע מאכילת תולעים? האם נוכחות של משגיח כשרות יכול להוריד את הסיכוי להכנסת כל מיני רכיבי מזון זולים ולא רשומים לתוך המזון? האם מבחינה לוגית העובדה שלמשגיח כשרות לא אכפת מדברים מסויימים (צבעי מאכל מסויימים) אומרת שהדברים שכן אכפת לו לגביהם הם חסרי משמעות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם במקום משגיח כשרות, היינו שמים משגיח בריאות, היינו יכולים *גם* להמנע מתולעים, רכיבי מזון זולים ולא רשומים, ו*גם* מצבעי מאכל, טבק ושאר דברים כשרים ולא בריאים, וכל זה במחיר נמוך בהרבה, טעם טוב בהרבה, איכות טובה בהרבה, ואוכל בריא יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שזה לא עונה לשאלה. חוץ מזה כדאי להוסיף משגיחי בריאות זה רעיון טוב מאוד. אולי גם נגיע לשיתופי פעילה אסטרטגיים בין משגיחי כשרות, משגיחי בריאות, משגיחי אורגניות ומשגיחי אי פגיעה בבעלי חיים. ארגון שייתן את כל ההכשרים יוכל לעשות זאת הרבה יותר בזול. הקוראים מתבקשים להציע קמפיין פרסומי להשגחה. למשל: קנו רק השגחתינו - מוסרי, איכותי כשר ובריא והכל תחת מטריה אחת! בהתחשב בתחרות הפרועה בענף ההכשרים הייתי מצפה שמישהו יחשוב על זה לפני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני שאין אפילו פריט מזון אחד שיעמוד בכל הבדיקות האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה שומע גל''ץ הרי שאזנך הרגישה היתה צריכה לשים לב שהמורה שינתה את האמירה (הכנראה לא תקנית) ''חוששני'' לאמירה הודאי לא משקלית ''חוששת אני''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני ש''חוששת אני'' יכול להחליף את ''חוששתני'' ולא את ''חוששני''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זיתים שנקנו מתושבי כפרים בשטחים הנתונים תחת ''כתר''. (כשר לאוכלי זיתי עכו''ם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הקמפיין - אני ממליץ על צירוף הג'ינגל הקצבי: "משגיח! משגיח! משגיח! איי יאיי איייי יאיאייי יאי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר התחלת עם המיסיונריות המעושה של אתר "חופש", אז אשיב לך כאיוולתך: כיתבו "כשרות" במנוע החיפוש, הקישו על מאמרים מלמעלה: מס' 7 ומס' 10 ואילך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את כל המאמרים, אבל לפחות הראשונים לא התיחסו בכלל לטעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכי למה האינטלקט החופשי שלך חושב שהמלצתי דווקא על מס' 7 ומס' 10 ואילך?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלח, אורי, המלח. בשר כשר הוא בשר שהרסו לו את הצורה עם מלח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם הדם, בכבד בעיקר, אבל גם בסטייק עסיסי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אתה אמור מעתה: הדם הוא הנפש של הסטייק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה עם דם בסטייק? גם אם תצלה את הסטייק שלך רק עד דרגת רייר, הוא יהיה כשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שההכשרה סופגת את הדם, כך שהסטייק המוכשר אינו עסיסי כראוי. אוף, איזו בורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל.... אם מתכוונים לצלות את הסטייק, אין צורך להכשיר אותו קודם!! מצד שני, אסור ליישן אותו, וחייבים לצלותו תוך 3 ימים מהשחיטה. ככה זה, אין טוב בלי רע (אם היא כשרה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל יום אני לומד משהו חדש. חבל שאף אחד לא טרח לספר את זה לאמא שלי שהיתה מוציאה לבשר - ולנו - את המיץ עם הררי מלח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגמרי במקרה, בשר (ולא רק של חיות בר) הוא נושא שאני מבין בו קצת ולכן אני מרשה לעצמי להגיד שטענתך ''אין כל קשר הגיוני לבין היותו של הבשר מוכשר...לבין היותו נעים לחיך'' היא אידיוטית. השחיטה הכשרה, הניקור, ההכשרה, כולן פוגעות בטעמו ובמרקמו של הבשר. מי שאוכל כשר גלאט גם מונע מעצמו שימוש בחלקים מובחרים של הפרה. לא מדובר כאן על השוואה בין חזיר, שרימפס ובקר, אלא על העובדה שבקר מוכשר וכשר הוא כמעט תמיד טוב פחות מאחיו שלא טופל על פי דיני היהדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב נו, מה אני כאדם מאמין מצפה בכלל להיגיון מאנשים שכל מה שמעניין אותם זה סביב סיר הבשר וגרורותיו, וממילא אין כל טעם לחפש היגיון בחיפוש הטעם. מי שמאמין בציוויי תורת ישראל - שיאכל רק כשר ומומלץ שאם כבר אז שיהיה למהדרין (וכיום יש כאלה גם בהכשרי הרבנויות: ירושלים, רחובות, פתח-תקווה ועוד), ואילו מי שאינו מאמין - מצידי שיאכל חצץ אם זה טעים לחכו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד ריתקו אותי. קודם אתה טוען שאין סיבה שכשר יהיה טעים פחות וכשמעמידים אותך על טעותך אתה מאשים אותנו בכך שרק סיר הבשר מעניין אותנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כשמעמידים אותי על טעותי''. מעולם לא הוכח כאן בדיון שהיגיונית הבמבה של אוסם תהיה טעימה יותר אם לא יתנוסס על עטיפתה ההכשר. מעולם לא הוכח כאן הגיונית שמוצר מזון שאינו כשר, טעים בהכרח לעומת אותו מוצר מזון שכשר. אולי בשר של פרה נוטף דם טעים יותר ואולי לא - כי תלוי את מי שואלים והאם זה טעים לגוף או לנפש. אבל שקורנפלקס של קלוג' יהיה פחות טעים בגלל שבד''ץ מנצ'סטר הכשירו אותו לאכילתם של היהודים - רק מי שסיר הבשר וגרורותיו עומדים בראש מעייניו ותו לא, עשוי לטעון זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם חברך התריע? ומה נעשה בעניין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שהתריע, מי שעושה את המתואר עובר על חוק איסור הונאה בכשרות: http://66.102.11.104/search?q=cache:ZRPABBEuD-YJ:www... (אפשר גם מכאן: http://www.religions.gov.il/hukim.html ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חכה, אנחנו עדיין באיסוף העובדות... אבל לצורך העניין אני מוכן להניח שרמת ההקפדה על הכשרות (ברבנות או בכל מקום אחר) שווה ברמתה לרמת הבטיחות במועדון לילה תל-אביבי, לרמת הפיקוח הווטרינרי, לרמת הערנות של חייל בשמירה במגדל על קו התפר ב-3 בבוקר, כמו לכל פעולה ישראלית ממוצעת אחרת. הרבה רשלנות, לא מעט אי-אכפתיות, וקורטוב של זדון חמדני. כאן האי-הקפדה היא תוצאה של אינטרס כלכלי מובהק. לכולם יש אינטרס שהמשגיח לא יעבוד קשה מדי. מן הפה ולחוץ מובטחת לציבור רמת ביקורת עילאית ומוגזמת (כי מפקחים פי אלף(!)יותר על כשרות המזון מאשר למשל על ההרכב הבקטריולוגי שלו), אבל חוץ מלשלם על הפיקוח, הציבור (גם הדתי) לא נהנה מרמת פיקוח גבוהה יותר. אני לא חושב שיהיה אפשר לשפר את רמת הכשרות בהרבה, אם כי מובן שצריך לעשות דה-הפרטה של זה ולהתחיל להיות רציניים (למשל – שהרבנות תשלם את השכר למשגיח ולא בעל העסק). אבל קודם יהיה צריך להקטין את המנגנון המנופח-לחינם של משגיחי כשרות, שעלויותיו מגלגלות סכומי עתק מן הציבור לאנשי-שלומם של עסקני הרבנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא תמיד התנגדתי לשמירת כשרות בצבא ואף הוכחתי זאת שם במעשיי בהיותי תורן מטבח. יותר מאוחר, כשעבדתי בחברת היי-טק גדולה בה היה חוק כזה לחדר האוכל שלהם, נהגתי לשתות את הקפה שלי שם לאחר ארוחה בשרית. מסקנותיי מחטאיי הקשים הללו היו שמלבד כמה פאנאטים רוב האנשים לא ייכנסו לך לתוך האוכל, ולו רק מהעובדה הפשוטה שלא יעלו על דעתם שתעשה דבר כזה. ומסיפורי "גבורה" לטיעונים: גם אם 99% מהחברה הישראלית תחשוב שאסור לאכול חזיר או לאכול ביום-כיפור ברחוב, או לערבב חלב ובשר במקום "ציבורי", כל עוד המקומות הללו הם הבית שלי (רשות הפרט), או הרחוב (שייך לכולם), או צבא חובה (הייתי חייב להתגייס), מבחינתי התערבות היא כפייה. אם לעומת זאת, מדובר על אותה חברת היי-טק, אז גם אם זו כפייה *לדעתי*, תמיד שמורה לי האופציה להתפטר או להסתכן מלהתפוטר (כמעט קרה לי בחברה אחרת בפסח שבה אכלתי סנדוויץ' מול המחשב), או להחליט מראש לא להיכנס לחברה שכפיות מסויימות שלה אינן מקובלות עליי. אבל במקומות ציבוריים בהם אין לי כזאת אופציה כלל, זוהי כפיה לדעתי, גם אם הרוב (לכאורה, שכן עדיין לא הוכח כאן שזה אכן כך) דוגל בכך עקב שיוך עצמו באופן בלתי ברור לדת כזו או אחרת שאינה רלוונטית לגביי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה חבל שלא זכיתי לשרת איתך בצבא. (שלוש שנים מהחיים שלך, החלטה חד משמעית לגבי מה מותר ומה אסור לך ללבוש, משכורת נטולת יכולת השתכרות ומה שהכי מטריד אותך זו דווקא הכפייה בתוך הצלחת שלך? מוזר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ומה שהכי מטריד אותך זו דווקא הכפייה בתוך הצלחת שלך? מוזר" והיכן כתבתי שזה הדבר ש*הכי* הטריד/מטריד אותי? הדיון כאן הוא על דבר מסויים שמטריד אותי, ולא על דברים אחרים. כשידונו על קודי לבוש או שכר מינימום שבמינימום, דברים אחרים שמטרידים אותי יהפכו גם הם לרלוונטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא נכנס לך לתוך הצלחת. הרעיון הוא לקלוע למכנה המשותף הנמוך ביותר - כלומר, שכמה שיותר חיילים *יוכלו*, בהתאם לאמונתם והעדפתם, לאכול בחדר האוכל הצבאי. הפתרון הסביר ביותר הוא מזון כשר. מדוע? משום שכך, נהנים גם שומרי הכשרות, וגם הצמחונים (שמזונם מבושל בכלים המיועדים למזון חלבי, וכך אין הם חוששים מאכילת שאריות בשר), ואילו חסרי מוסר כמוני וכמוך לא ממש יוצאים חסרים - שכן אנחנו יכולים לאכול גם מזון כשר וגם מזון צמחוני, בנוסף לבשר הלא-כשר שאנחנו אוהבים לאכול. המצב בשוק החופשי צריך להיות הפוך - לא לכפות את המכנה המשותף הנמוך ביותר, אלא לאפשר יצירת הנישות הספציפיות הקטנות ביותר, כל עוד השוק מאפשר זאת מבחינת עלות ותועלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסיסי מקדונלד'ס בסניפי צה"ל השונים – מוכרים את השילוב החביב עליהם של בשר וחלב? ואם לא, האם זה מטעמים כלכליים או שצה"ל אמר להם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא כל סניפי מקדונלדס מוכרים מזון לא כשר. הסניף ברעננה, למשל, הוא כשר, וכך גם מספר סניפים בירושלים. ב. צה''ל, אני מניח, יכול להתנות את קבלת הזכיון להפעיל מסעדה בתחומי בסיסיו בשמירה על כשרות. הלגיטימיות של זה, מבחינתי, מוטלת בספק. אין שום סיבה למנוע אכילת מזון לא כשר בתחומי בסיסי צה''ל אם מדובר בדבר-מה שהחייל יכול לבחור, וכל עוד הוא אינו משתמש בכלים מחדר האוכל. באותה המידה, אני מתנגד לאיסור להביא חמץ מהבית ולאכול אותו בתחומי הבסיס (או לפחות בתחום שיוקצה לשם כך בתוך הבסיס, אם חייבים) במהלך הפסח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רואה כמה זה חמקמק, גישת המכנה המשותף? יש כפי הנראה (ויתקנו אותי המלומדים) איסור על שומרי דת להימצא בבסיס שבו יש חמץ, גם אם הוא חמץ ששייך לך. זה לא כמו יום כיפור, שהמצווה איננה נפגעת אם אוכלים לידך סטייק (אלא אם אתה מסניף את הריח יותר מדי)1. בשלב הבא, גם כשאין מצווה קונקרטית שנפגעת מההפרה שלך, מדברים על נזקי התבוננות (כמו על שלטי חוצות שעליהם בחורות בטי-שרט), ועל פגיעה ברגשות (כמו כשאתה נוסע בשבת). אני לא טוען שאלה אינטרסים שאסור להכיר בהם. אבל אני חושב שהנסיון להציג את הכשרות במטבחים כפשרה לוגית יחידה אפשרית מוביל לתוצאות מרחיקות לכת. אם הפרהסיה צריכה להיות מבוססת על מכנה משותף, אז בחורות מתבקשות ללכת בחולצות ארוכות – מה אכפת לכן? זו לא הכרעה לוגית. במטבחי צה"ל מדובר על מאזן נוחות גרידא. הצד החילוני מוותר על (שבריר מתוך) נוחותו, כדי לאפשר את החיים המשותפים. מתישהו זה נעצר (אצלך למשל בחמץ בפסח, ואחרים מעדיפים לעקוף שכונות דתיות בשבת כי לא נעים להם להפריע). ---- 1 אבל אם תכין אוכל במטבח כשר ביו"כ, אני מניח שיידרשו טקסי וודו כדי לטהר אותו. גם זו בטח סיבה שהמטבח סגור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לראשית דבריך: איפה מצאת כלל כזה? למיטב ידיעתי קיים חוק לגבי צה"ל ותו לא. מדוע מניעת מזון שחביב על אדם איננה כפייתו? ומדוע מניעת אדם מלמכור מזון בלתי-כשר איננה כפייתו? ובאותו אופן: אם יחליטו לסגור את כל המסעדות בנימוק שקשה לפקח על כשרותן, גם זו לא תהיה כפיה, כי "אין שום הלכה פסוקה באף 'ספר הלכות' חילוני כלשהו האוסר" על אדם לאכול בביתו. ואם עיריית קריית תותי יער תחליט שבמזנון העירייה יש אזור חלבי, אזור בשרי, ואזור מעורב (הכולל את מנת הדגל של ג'בטה עם שינקן ואמנטל), האם הרבנות תיתן לה הכשר לשני האזורים הראשונים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפשר גם להזכיר את המקרה הנ"ל: http://www.hofesh.org.il/yoman/e02/bagatz_trefa.html ויש שם גם קישור לפסק הדין: http://62.90.71.124/Files/02/770/000/g11/02000770.g1... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |