בתשובה לדובי קננגיסר, 30/03/04 11:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה רואה כמה זה חמקמק, גישת המכנה המשותף? יש כפי הנראה (ויתקנו אותי המלומדים) איסור על שומרי דת להימצא בבסיס שבו יש חמץ, גם אם הוא חמץ ששייך לך. זה לא כמו יום כיפור, שהמצווה איננה נפגעת אם אוכלים לידך סטייק (אלא אם אתה מסניף את הריח יותר מדי)1. בשלב הבא, גם כשאין מצווה קונקרטית שנפגעת מההפרה שלך, מדברים על נזקי התבוננות (כמו על שלטי חוצות שעליהם בחורות בטי-שרט), ועל פגיעה ברגשות (כמו כשאתה נוסע בשבת). אני לא טוען שאלה אינטרסים שאסור להכיר בהם. אבל אני חושב שהנסיון להציג את הכשרות במטבחים כפשרה לוגית יחידה אפשרית מוביל לתוצאות מרחיקות לכת. אם הפרהסיה צריכה להיות מבוססת על מכנה משותף, אז בחורות מתבקשות ללכת בחולצות ארוכות – מה אכפת לכן? זו לא הכרעה לוגית. במטבחי צה"ל מדובר על מאזן נוחות גרידא. הצד החילוני מוותר על (שבריר מתוך) נוחותו, כדי לאפשר את החיים המשותפים. מתישהו זה נעצר (אצלך למשל בחמץ בפסח, ואחרים מעדיפים לעקוף שכונות דתיות בשבת כי לא נעים להם להפריע). ---- 1 אבל אם תכין אוכל במטבח כשר ביו"כ, אני מניח שיידרשו טקסי וודו כדי לטהר אותו. גם זו בטח סיבה שהמטבח סגור. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |