 |
|
 |
||
|
||||
 |
אמנם קיים בסיס מוצק לחשוד שאני מחזיק בדעת מיעוט, אבל ללא היסוס בחרתי באפשרות הראשונה. האירוויזיון, לאלו מאיתנו שזכו לעדנה וצפו בימי הזוהר שלו, הוא אייטם תרבותי מאין כמוהו. בשנים עברו, האירוויזיון נחשב לאחד האירועים הבינלאומיים החשובים ביותר בהם השתתפה ישראל (יחד עם תחרות 'מיס תבל' ואליפות אירופה בכדורסל). קונספט "אנחנו על המפה", זוכרים? התקופה הייתה יפה. שירים ארץ ישראליים עדיין היו שירים ארץ ישראליים, והציבור אהב אותם. האירוויזיון (והקדם המפורסם) הוו קפיצת דרך עצומה לאמנים שהופיעו בהם, והתחרויות הללו הכתיבו את המצעד המוסיקלי במשך שנים רבות (את 'להיט בראש', זוכרים?). יוקרה - זה היה שם המשחק, ואכן האירוויזיון סיפק אותה. בשנים האחרונות, עקב שינוי דרסטי שחל בחברה הישראלית, איבד הקדם אירוויזיון מיוקרתו, ואיתו גם האירוויזיון. אמנים כבר לא קיבלו הכרה בשל יכולתם הקולית או בשל יכולת הכתיבה שלהם בלבד, אלא בשל הופעתם הפרובוקטיבית והאנטי-ממסדית, ושיוכם ל"שמות" מוכרים כמו "אמ.טי.וי", "אהבה בצמח" ועוד. יצויין, שבאירופה השינוי הזה לא הביא לדחיה ממוסיקה לאומית/אתנית ולכן שם עדיין מחשיבים את האירוויזיון כאירוע רב משמעות. אצלנו, מהפקה עצומה בחשיבותה (גם ממניעים לאומיים) הפך האירוויזיון לחשוב כתחרות טבחים בינלאומית שזוכה בתמונה קטנטנה בעמוד הלפני אחרון בעיתון היומי. חבל. אני גורס כי לא מאוחר מדי לציבור הישראלי לחזור ולהעריך את המוסיקה הישראלית המצויינת והלא-מושפעת מבחוץ. אני קורא לכולם לצפות באירוויזיון, ולתת לו צ'אנס! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם האירוויזיון איבד מיוקרתו רק בישראל, או שמא בכל המדינות המשתתפות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, האירוויזיון איבד מיוקרתו רק (או אולי איבוד היוקרה הגדול ביותר הוא) בישראל. גם מדינות אחרות, כמובן, נחשפו לתרבות המוסיקה העכשוית, אך הן השכילו לשמר את המוסיקה המקומית תוך כדי כך. חלקן הצליחו יותר וחלקן פחות: גרמניה, שהיא מעצמה אירופאית ויש שיאמרו עולמית, שמרה על כל שירי האירוויזיון שלה בגרמנית. לעומתה, מדינות קטנות רבות שההשפעה החיצונית (האמריקאית-מערבית) עליהן גדולה, שילבו בשיריהן אנגלית או אפילו ביצעו את השיר כולו באנגלית (זאת, דרך אגב, כתוצאה משינוי חוקי האירוויזיון מלפני שנתיים שאפשרו למדינה לשלוח שיר לאו דוקא בשפה הרשמית מאותה מדינה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורק תיקון קטן שנזכרתי בו שניה לאחר אישור ההודעה: גרמניה שלחה בשנה שעברה שיר בטורקית, אך אין זה סותר את דברי - טורקית היא שפה כמעט רשמית בגרמניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספורט מקובל שכל מדינה שולחת את המובחרים שבספורטאים לתחרויות בינלאומיות, מה שמביא כבוד למדינות הזוכות. האירוויזיון מופיעים (כך מספרים- אני לא ממש עוקב) מתחרים שאינם נמנים על העשיריה הפותחת שבכל מדינה עם שירי פופ קליטים וטפשיים. ככה זה בכל מקום. הבריטים שסיפקו לעולם את גדולי האמנים בעשורים האחרונים לא עשו זאת דרך האירוויזיון. אני הייתי רוצה לראות את פוליקר או את אתי אנקרי (ועוד...) מייצגים אותנו במוזיקה מקורית. ומולם את סטינג או פיטר גבריאל. אם כל מדינה היתה מכבדת את האירוע במיטב היוצרים היתה הצדקה לפסטיבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להזכירך, סלין דיון ואבבא אכן התחילו את דרכם באירוויזיון, אם כבר מזכירים בריטים. בכל אופן, אז מה שאתה בעצם אומר זה שלא התחרות היא בעייתית, אלא ההתייחסות אליה. עם טענה זו אני מסכים בהחלט, ולכן בחרתי באפשרות הראשונה - המשיכו עם המסורת המצויינת הזו, ושנו את היחס אליה תכף ומייד! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הידוע לי, סלין דיון באה מצרפת, ואבבא - משבדיה. או שחלק א' של המשפט לא קשור לחלק ב'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וככל הידוע לי, סלין דיון באה משוויץ. (מזכיר את הרטינות של הרקול פוארו על כך שכולם חושבים שהוא צרפתי ולא בלגי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מזל שתמיד יש מי שיתקן אותי. מעופפים לפעמים מתים, אבל הם לעולם לא מתחלפים. אפילו שטעות לעולם חוזרת. ובעברית: תודה.. :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לזן מוזר של אנשים, שיכולים לעבור צעד ממך ולא לשים לב שאתה שם. או, לפעמים, להכיר מישהו 4 שנים בלי לזכור שהיו לו משקפיים. כאלה דברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלין דיון באה מקנדה, היא אפילו מיני-אלוהים שם במחוזות ההזויים של קוויבק. אבל די לדון בשיקוצים כאלו.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא מקנדה!!! יש חצי בקנדה בו מדברים צרפתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חצי? פרובינציה אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש עוד אירוויזיון, ולא גילו את אוזני? מה לאירוויזיון ולמוזיקה לאומית? נכון, יש חובה לשיר בשפת הארץ (שאותה מנסים - או ניסו, בשנות הזוהר של המוסד, כשזה עוד עניין מישהו - לטשטש ככל האפשר, ע"ע "הללויה", "הי" של עופרה חזה (איזה מזל שבאנגלית אין חית!). אבל פרט לזה, המוזיקה באירוויזיון מנסה ככל האפשר לטשטש כל סממן מקומי ולפנות למכנה משותף (שלא להזכיר את גובהו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, אבל יש את התלבושות! והקליפ בהתחלה עם הגמלים! תגיד, תדלקת את הגמל שלך היום? המזגן של שלי התקלקל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה, ולדעתי בצדק, גיליתי שאני מכליל את המוסיקה הישראלית 'הישנה והטובה' בקטגוריית המוסיקה הלאומית, וזאת מכיוון שיש בה ייחוד מסויים שאין במקום אחר זולת ישראל. שירי האירוויזיון הטובים כמו 'אבניבי', 'הורה', 'הללויה', 'חי', 'דרך המלך', 'כאן', 'שיר הבטלנים', וכו' מתקשרים אצלי אוטומטית לתודעה הלאומית, ואפילו מעוררים אצלי מעין גאווה כזו. אולי זה רק אני, אבל נראה לי שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מחפש לקשור בין הארוביזיון וגאווה לאומית (עם קריצה צינית) אז רק שיר אחד עומד בקטדוריה הזו - נתתי לה חיי של כוורת. אני זוכר יפה את העינים התוהות של הצופים באולם שלא הבינו בדיוק מה סנדרסון רוצה מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם "חי חי חי, עם ישראל חי"? "כאן ביתי פה אני נולדתי"? "הורה"? "ירושלם, לך כל שירי אהבתי"? והרשימה ארוכה מאין כמוה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכי יש משהו אחר שווה ויכוח? ההבדל הוא ברמת התיחכום של הטקסט, המלודיה והמבנה המורכב של השיר של כוורת שבמובהק אינו כפוף לקונבנציות פסטיבליות שמטרתן אחת - זכיה בקולות אירופאיים. ולכן, אם ניתרכז במילים נגלה שנתתי לה חיי הוא קלסיקה ישראלית טיפוסית אשר כמעט סגורה להבנה על ידי זרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל האם יש פסול בשימוש ב-"קונבנציות פסטיבליות" על מנת לזכות? כל המטרה של התחרות היא זכיה, ולכן ההתפשרות כשמגיעים לחו"ל: "זה רק ספורט" הפך ל-"ויוה ספורט", למשל. דוקא הדוגמא שלך מראה ש"נתתי לה חיי" אינו מתאים לתחרות כגון האירוויזיון משום שהוא לא מדבר לקהל היעד. שואו ביזנס זה שואו ביזנס, מה לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני האחרון שיגנה שימוש בטכניקות אלו או אחרות על מנת לזכות בארוע שמטרתו המוצהרת היא זכיה ובמובלע הצלחה מסחרית. אך כשחפשת הקשר בין מוסיקה ישראלית 'ישנה וטובה' היינו, חפה ממידה מסוימת של מסחריות ונוטה יותר לאמנות, הרי שאין עוררין על כך שמכל השירים שישראל שיגרה, ניצב לו נתתי לה חיי בדד ונישא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת. איני יודע אם אתה זוכר, אבל בתחרות האירוויזיון לפני שנתיים הציגו הגרמנים שיר מגוחך, מטורף ומטורלל שעד היום חיוך עולה על שפתי כל אימת שאני נזכר בו. מעניין אם זה מה שנקרא אצלם מוסיקה 'ישנה וטובה'... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |