בתשובה לש''ק ריש, 23/03/04 15:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ר"ל: ואם יש הוכחות אבל חשיפתן במשפט תהרוס את רשת המרגלים של השב"כ סימן שאלה |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה החמצתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא שוב את ההודעה עליה ענית סוגר ימני בעיקר את סיומה סוגר שמאלי נקודה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם אתה כבר כאן, אולי תאות להשיב לי: האם מעצר מנהלי הוא תהליך מעין-שיפוטי בו מוצגות ראיות בפני שופט, והוא משתכנע מהן שאם ניתן היה להציגן במשפט הנאשם היה מורשע בסבירות גבוהה? והאם השופט הנ"ל מנסה להיות מעין סניגור של הנאשם ושואל את השאלות שסניגור כזה היה שואל למיטב שיפוטו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן צודק נקודה נון שלי שלוש נקודות אני אתייחס לחוק המעצרים המינהליים הישראלי (את זה שחל בשטחים, זה של הדין הבריטי, אני בקושי מכיר. בישראל סידרו חוק חדש יותר). החוק כמעט לא מתייחס לכל מיני ערכים חוקתיים כמו "סבירות גבוהה" וכדומה. קודם כל היכולת להרשיע את העציר, בכל סבירות שהיא, איננה תנאי בכלל. המעצר הוא מניעתי כלפי העתיד ולא עונשי כלפי העבר. לכן אפשר שאדם שכל חטאו הוא תכנון פשעים והכנתם יישב במעצר, אף כי אין עילה להרשיע אותו. לעניין מידת ההסתברות של האיום העתידי – "הדין הוא כי תנאי למעצר לפי החוק הוא קיום ודאות קרובה, ולמיצער אפשרות סבירה, לכך שהימנעות ממעצר תגרום פגיעה ממשית בבטחון המדינה או בבטחון הציבור". העניין הוא שאפשרות סבירה זה לא הרבה, לעומת "ודאות קרובה" (שזה בעברית "קרוב לוודאי"). אך כנראה שאם בית המשפט העליון יידרש היום להכריע ביניהם הוא יפסוק לכיוון של ודאות קרובה. אכן מתקיים הליך של ביקורת שיפוטית. בהליך כזה מוצג חומר. אבל לא ניתן לעציר להתמודד איתו, ולפעמים אלה סתם שמועות. השופטים שומעים על זה לרוב מכלי שני ושלישי (חוקרים את חוקרי השב"כ ולא את הסוכנים או מפעיליהם). אני לא יודע עד כמה השב"כ חושף לשופטים עצמם את מלוא סד"כ המקורות שלהם. ומעל הכל – הסינון הוא של השב"כ, ולכן ראיות לחפות, אם ישנן, אולי לא זוכות להבלטה. צריך לזכור שהמדובר הוא באותו שב"כ שבדה ראיות ותיאם עדויות. אני לא פוסל עקרונית את האפשרות שבמעמד כזה יוצג חומר משכנע מאוד חרף המגבלות. אבל זו סיטואציה מאוד מסוכנת מבחינת הערובות הראייתיות לצדק, ושמים לפני בית המשפט הרבה מכשולים – בראשם כמובן היעדר חקירה נגדית. להעריך מה באמת החומר שמוצג לפני השופטים וכמה עזה הביקורת שלהם - אני לא יכול. עורכי הדין המייצגים עצירים מחכים מהצד החיצוני של הדלתיים, ועימם כל העיניים המפקחות האחרות. אם אני נדרש להמר, אני לא אופטימי מדי. בשטחים המצב מן הסתם חמור יותר. הרבה אנשים טוענים שרמת השפיטה היא בעייתית מאוד. תקופות המעצר לפני ביקורת שיפוטית הן ארוכות יותר. ועוד. פרטים נוספים: במוקד להגנת הפרט – http://www.hamoked.org.il/next.asp?cat_id=6&sub_... באתר בצלם – http://www.btselem.org/Hebrew/Administrative_Detenti... גם בדו"חות אלה תמצא מעט בקרה אמיתית על השופטים, והרבה על כל מה שמסביב, וגם זה חשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החכמתני. אני קיויתי שהשופט נוטל על עצמו את תפקיד הסניגור, ועורך חקירה נגדית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו מקווים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השכ"ג כתב נכון בלשון עבר "קיוויתי" הוא מכיר באמת והתפכח. נא אל תנסה לעדן את העניין במעבר להווה - "מקווים". חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא (ישעיהו ב22) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, כל אותה אמת הובאה לידיעתי ע"י האדון ש"ק, ואני מבין מתשובתו האחרונה שהשופט *יכול* לקחת על עצמו את התפקיד. עדיין, ברור שמעצר מנהלי הוא עניין רע, והשאלה היא אם הוא הרע במיעוטו. אלמלא הפרשיות הידועות בהן הוכח שהאמת לא היתה נר לרגלי אנשי השב"כ הייתי רגוע יותר. מאחר ואני חושש שחלק מהם מזדהים עם תפקידם יתר על המידה, הייתי מעדיף שההליך יהיה קרוב ככל האפשר למשפט רגיל. למשל: למנות לנאשם סניגור בעל אישור בטחוני מתאים, ולנהל משפט בדלתיים סגורות ובלי נוכחות הנאשם (אבל כשהסניגור יכול להתייעץ בו). אני מבין שלפעמים יש בעיה להביא עדים כי אפשר לזהות אותם בסביבת בית המשפט, אבל את הבעיה הזאת ניתן לתרגם לכסף (או, במקרים מסויימים, לוותר על העדים ולהסתפק בעדות מיד שניה, כשהשופט משקלל את העובדה הזאת במשקל שהוא מעניק לעדות) - וכאשר על הכף מונחת חירותו של אדם אני חושב שההשקעה הכספית מוצדקת. ברור שאת הגלגל הזה המציאו לפני, ואם לא משתמשים בו בטח יש בו פנצ'ר1 שנסתר ממני כרגע. _____________ 1- נקר, כמובן. זה מזכיר לי שראיתי אתמול באיזו כתבה שאחד, אסף ברטוב, נשפט לכמה ימי כליאה בעבור סרבנות. מישהו יודע אם זה אותו אסף ברטוב שהיה פוקד אותנו פעם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון יפה וראוי. לא משתמשים בו כי הוא מפריע לשב''כ לרדוף יריבים פוליטיים ולשופטים להעלים עין במנוחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ ממקרה פדרמן, לאלו מקרים (בשנים האחרונות) של רדיפת יריבים *פוליטיים* האמור מעלה מתקשר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי רצח רבין נעצרו שבעה אנשים במעצר מנהלי למשך 3-9 חודשים. ביניהם היה אחד שהחומר הסודי לגביו היה שהוא אוהב לצפות בסרטים אלימים. לגבי השאר החומר היה פחות חמור. חשוב לציין שלא ניתן לראות את המעצרים המנהליים במנותק מהשיטה הכוללת אשר נותנת בידי הממסד כוח עצום לרדוף אנשים ונותנת לשופטים לשלוח אותם לכלא בלי להניד עפעף ובלי לדעת באמת אם יש או אין אשמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלבד המעצרים המנהליים, על איזו "שיטה כוללת" אתה מדבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה היא זאת המאפשרת ומקיימת בין השאר: 1) הרשעה על סמך תחושות בטן, 2) הרשעה על סמך הודאות שזויפו או הוצאו בכח 3) הרשעה על סמך עד יחיד 4) הרשעה על סמך עדות של אנשים מפוקפקים ביותר (עדי מדינה מפוקפקים) 5) סלחנות קיצונית כלפי בודי ראיות מתוך המערכת (עיין ערך "חומות של שתיקה"). 6) שופטים השייכים לעם במצור הכורעים מסיבות שונות בפני הממסד הבטחוני. 7) תפיסת קורבן על ידי המערכת והשקעת מליונים בניסיון להלביש עליו תיק כלשהו יהא אשר יהא (עיין ערך משפטו של יעקב נאמן) 8) בהמשך ל 7) ספר חוקים אשר מכיל מספיק סעיפים המאפשרים להרשיע את כולנו בפשעים החמורים ביותר. 9) תגמול התביעה והמשטרה על הרשעות ללא קשר למניעת עבריינות. 10) סחבת משפטית אדירה ועלויות אדירות שגם אם תצא זכאי חייך נהרסו. 11) קביעת עונשים שרירותית על ידי השופטים. יש עוד אבל אנו מחפשים את המכנה המשותף וקצת יותר קשה לשים על זה אצבע. התוצאה היא שהמערכת על מנת להצדיק את קיומה תופסת קרבנות והורסת להם את החיים. למרות שהבחירה היא רנדומלית, יותר קל למי ששייך למיעוט - ערבי, דתי, וכו' למצוא את עצמו קרבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביקורת שלך היא על מערכת המשפט באופן כללי, כפי שהיא נהוגה בעולם המערבי בכלל או שאתה מדבר על שיטה מסולפת ומשובשת המיוחדת למדינת ישראל? כאשר אתה אומר "הרשעה על סמך תחושות בטן", האם אתה מתכוון לכך ששופטים בישראל מרשיעים יותר מן הרגיל עפ"י "תחושות בטן"? איזו מערכת שפיטה היא (יותר) תקינה לדעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מכיר כל כך שיטות משפט פליליות אחרות בעולם ובנראה שבדמוקרטיות אחרות יש בעיות דומות ו/או אחרות. בארה"ב הוציאו מהכלא כמדומני 177 מורשעים אחרי שנים רבות על סמך בדיקות DNA. על כן התשובה היא שיש לבדוק פרט פרט ולמצוא איך לפתור את הבעיה בלי להרוס לגמרי את המשפט הפלילי. הגישה הרווחת היא כנראה שכל צמצום בסמכויות של השופטים ו/או התביעה והמשטרה תמוטט את מערכת האכיפה למרות שזה שטויות. חמור מכך הוא החיפוי כלפי בודי ראיות, מעלימי ראיות ומעידי שקר הבאים מתוך המערכת. לגבי תחושות בטן: אפילו הרשעה אחת על סמך תחושות בטן היא פסולה. גם אם זה מקובל בארה"ב זה לא מקובל עלי. הרשעת בן אדם על סמך העובדה שהוא טיפוס מפוקפק ובטח עשה מה שטענו נגדו למרות שאין לי מושג היא דבר נורא. במשפט הבריטי שנהג בארץ לפני קום המדינה היה צורך בראיה מסייעת על מנת להרשיע בן אדם, וכך סטבסקי יצא זכאי מרצח אורלוזורוב. זו דוגמא אחת של דבר שניתן לעשות על מנת למנוע הרשעה של אנשים שלא עשו את המיוחס להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבינותי נכון את דבריך, לדעתך אחוז ההרשעות הלא-מוצדקות (עפ"י הפירוט שהבאת) והבזבוז במערכת המשפט הישראלית הוא שערוריתי - כמובן יחסית לשיטה משפטית תקינה. אשמח אם תפרט מעט יותר: א. מהי אותה שיטה משפטית תקינה אליה אתה מתייחס? האם היתה כזו בפועל באיזשהיא מדינה ובאיזשהיא תקופה? או שלחליפין אתה מדבר על שיטה משפטית היפוטתית שתקינותה הוכחה בכלים תאורטיים ע"י מלומדים מתחום הפילוסופיה או המשפט? אם כן, מיהם אותם מלומדים? ב. אני מניח שלדעתך התופעות החמורות שציינת הן נפוצות במקומותינו הרבה יותר מאשר בשיטה המשפטית התקינה - אחרת לא היית טורח לציינן. האם יש לך סטטיסטיקות לגבי הכמות של אותן תופעות חמורות שציינת? או שלחליפין אתה מבסס את דעתך זו על מספר רב של סעיפים ממוספרים, בצירוף עם תחושות בטן ועדות של אנשים מפוקפקים ביותר? ג. אני מודאג במיוחד מטענה 8 שלך. אנא פרט איזה סעיפים בספר החוקים עלולים להרשיע אותי אישית בפשעים החמורים ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) אני לא מתייחס לשיטת משפט תקינה אלא טוען שניתן לעשות מספר תיקונים שיקדמו אותנו לכיוון ראוי בלי לפגוע פגיעה מהותית במערכת האכיפה. אני מציע אותך בתור המומחה ומציע שתעבור סעיף, סעיף בדברי ותמצא דרך לסתום את החור. אני יודע שיש באקדמיה דיונים בעניין אולם אין התקדמות מהותית בפועל. להיפך. ב) התופעות לא עד כדי כך נפוצות אבל בשביל כל אדם שעבר את זה - זה כמו לצאת חצי מת מפיגוע או תאונת דרכים. נכון יש יותר אנשים שמתים מתאונות דרכים ופיגועים אז אולי נשקיע את המאמץ שם - אבל בכל זאת. עדיין, אני אישית קראתי על עשרות מקרים זה בהחלט צריך להטריד. נכון הסיכוי שנפגע בתאונה או פיגוע יותר גדול. ג) אני מציע שתקרא את סעיפי חוק העונשין. יש שם סעיפים עם עונשים חמורים ביותר על עירור מדנים בין חלקי אוכלוסיה. ואל תגיד לי שלא הפעילו אותם מעולם. אמרנו את זה לגבי סעיף אי מניעת פשע עד שנערה חפה מפשע מצאה את עצמה כמעט חצי שנה בכלא ונרדפת עד היום. את חוק איסור אפיית לילה ביטלו לפני כ 5 שנים - אז אולי אנחנו מתקדמים לאן שהוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. גם אני איני מומחה, אבל אני לא חושב שיש דרך "לסתום את החור" באופן הרמטי בלי ליצור חורים גדולים יותר במקומות אחרים. לא תיתכן שום שיטת משפט אופטימלית בלי טעויות ובזבוזים. לא ניתן אפילו למצוא שיטה לבחור מנהיג למפלגת "יחד" בלי טעויות ובזבוזים. אני מאמין שהשיטה הקיימת מוצלחת, ואני מאמין באפקטיביות של שינויים טכניים נקודתיים (הליכי משפט מזורזים+עידוד פשרות בסכסוכים אזרחיים, שימוש בראיות DNA וכד'), וזה בלאו הכי מתבצעים בשטח. מעבר לכך, אין ממש לאדם לא מומחה מה להציע בתחום זה של זיהוי בעיות והצעות יעול. ב. השמועה שאני מכיר, היא ששיטת המשפט הישראלית נחשבת למוצלחת(בהקשר של טעויות ובזבוזים) ועל כן תהיתי אם לך יש מידע מהימן המוכיח אחרת. נראה שאכן טענותיך מבוססות על תחושות בטן בצירוף של קריאה מדגמית בעיתונות הישראלית ה"חושפנית", היינו עדויות של אנשים מפוקפקים ביותר. ג. קראתי ונשברתי מהר מאוד. המסמך מסובך וכולל הרבה מאוד הפניות (חלקן סמויות). מאחר וגם אתה קראת, אשמח אם תוכל להפנותי לכל מראי המקום של הסעיפים הבעייתיים לטעמך. וקונקרטית לסעיפים שהעלת. ראשית, אינני מעורר מדנים בחלקי האוכלוסיה, (ואך בקושי רב אני מצליח לעורר תשומת לב אצל אוכלוסיה כלשהיא), וגם חוג חבריי המצומצם איננו מהמעוררים. לפיכך אני מרגיש יחסית שלו מבחינה זו. באשר לחוק איסור אפיית לילה, אני גם לא מוטרד מפני שמעולם לא אפיתי. ובכל-זאת, לטובת חבריי האוחזים בתבנית, אשמח אם תוכל לפרט מהן הנסיבות המאפשרות הרשעה בסעיף זה, ומדוע זה נחשב לפשע חמור ביותר (קרי מה העונש) ביחס לחוקים מנהליים אחרים (למשל, הגבלת פרסומות במוצרי עישון). לאור כל זאת, אני חש בטוח יותר מפני שהתחזק אצלי הרושם שמתוך האנשים הניתנים להרשעה בפשעים חמורים ביותר, ניתן להוציא אותי ואת חוג מכריי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינך עושה שום דבר רע, נזהר לא להרגיז אנשי פרקליטות, משטרה, מוסד שב"כ ואין לך חברים שיעשו מעשים פליליים אתה כנראה במצב שהסיכוי שזה יקרה לך הוא זניח. אולם יש אנשים שזה קרה להם כי הם: 1) היו כהניסטים והשחירו יותר מדי את מדינת ישראל (לדעת בחורינו המצויינים) ו/או הרגיזו את השב"כ. ולחילופין היו ערבים שפעלו להשחיר את המדינה. 2) עשו עסקים סיבוביים חובקי עולם ולא הקשיבו לעצות ידידותיות שנתנו להם בחורינו המצויינים 3) היו ידידים של אויב הציבור מספר 1 (גם מספר 2,3, 4), לפני שהם והציבור ידעו שהוא אויב הציבור. 4) היו אנשי ציבור לא זהירים מבחינה אתית ובאופן אקראי התלבשו עליהם. 5) במסגרת פעילויותיהם הפליליות הנחשבות לא חמורות (הסעת שב"חים למשל) יצא להם מזל רע והם הסיעו מחבל מתאבד. 6) עשו עבירה שולית אחרת (פגישה בלתי מוסדרת עם לבנוני, החזקת כמה כדורים שנשארו מהמילואים בבית) ומישהו בשב"כ החליט לעשות מזה רשת ריגול ו/או חבלה מסועפת וחובקת עולם. 7) שוטטות ברחוב ללא מטרה + מזל רע עם שוטר נמרץ מדי. שוב, אם הבעייה היא שמא זה יקרה לך, הסיכויים הם זניחים. אם עוולות מפריעות לך וחופש הביטוי יקרה לך - אז ראוי שתהיה מודאג. אגב, גם בלי מודאגותך, כחצי מהציבור אינו מאמין למערכת הזאת וזו אולי הסכנה הגדולה ביותר בכל העניין, שכן אין שלטון ללא אמון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. אם כך, רק מיעוט קטן מאזרחי ישראל הוא בקבוצת הסיכון, בניגוד מוחלט למה שקבעת באומרך "בספר החוקים יש מספיק סעיפים כדי להרשיע את כולנו". כעת אני כבר הרבה פחות מודאג, באמת תודה. לאור חילופי הדברים והתמקדות הדיון, אני בטוח שהפעם לא הגבת עפ"י תחושות בטן ואייטמים של אושרת קוטלר, ותוכל לגבות את טענותיך לגבי אותן קבוצות סיכון בעדויות סטטיסטיות ממשיות שמוכיחות שהמצב גרוע באופן יחסי. כמו כן, אם ב"עסקים סיבוביים חובקי עולם" וב"אנשי ציבור לא זהירים מבחינה אתית" אתה מתכוון לאנשים המקבלים ונותנים שוחד, הרי שאני די מרוצה מרדיפתם והרשעתם. כנ"ל לגבי אותם "חסרי מזל" שהשב"ח שהסיעו התברר כמחבל. אני לא ממש מרחם על מי שיורה באקדח ברחוב (ומפר בכך תקנה מינהלית) ולרוע מזלו חולף לו איזה עובר ושב מול הקנה. אגב, אתה ראוי לשבח, אם אתה אכן טרוד מאי-האמון שרוכש למערכת חלק גדול מהציבור. הרשה לי לעוץ לך זאת: אם ברצונך לשפר את מצב אי האמון, הרי שהפרחת האשמות לא מגובות ולא מבוררות סטטיסטית אינה הדרך. לעומת זאת, אם ברצונך "ללחום" בעוולות ולהגן על חופש הביטוי כפי שזה נעשה בתקשורת הפופלרית, הרי שאתה על הדרך הנכונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה אינה סטטיסטית. בעיית העישון היא הרבה יותר חריפה, כמו גם תאונות דרכים, שתיית חומרי ניקוי ע"י ילדים ופיגועים. אבל מדובר בבעיה חמורה של פגיעה באנשים על ידי מערכת שמיועדת להגן עליהם. השיטה של מערכת הרדיפה היא להחזיק מספיק חוקים זמינים לצורך רדיפה של הקרבן התורן. גם נגדך אפשר בקלות למצוא ראיות, וסעיפי אישום שישכנעו את חבריך לשעבר שהכנסתך ל 18 שנים לבידוד היתה על רוע מעללך. העובדה שלא עושים לך זאת אינה רלוונטית. ניתן לעשות זאת לכל אחד מאיתנו בכל רגע. כך היה אצל סטלין - זה התחיל בכמה בודדים ועבר למליונים. אמנם איני חושב שאנו נגיע למליונים אבל מבחינתי נרדף אחד זה מספיק כדי שאביע מחאה נגד השיטה. בא נתמקד בסיפור של אשר ידלין. מישהו הפריח נגדו שקרים על מנת למנוע את מינויו כנגיד בנק ישראל. בגלל קונסטלציה פוליטית נפתחה חקירה. הנושא שבגינו נפתחה חקירה נמצא שקרי אולם מכיוון שניתן רשות למשחית להשחית התחילו לחפש עוד. עצרו את כל החברים שלו לשעבר ואיימו עליהם בשנים בכלא אם לא ישליכו בוץ בידלין. בסוף שניים נשברו והסכימו להעיד נגדו בהסדרי עד מדינה או דברים דומים. עורכי הדין שלו אמרו לו שהוא יכול ללכת עד הסוף אבל יש לו 50% סיכוי שיאמינו לו. הוא נשבר והודה בעבירות שלא ביצע וקיבל 5 שנות מאסר משופטת שהחליטה לבער את הרע מקרבינו. בערעור שהוא ביצע אחר כך על אחד האישומים הוא יצא זכאי. אבל מה זה משנה. החריבו את עולמו והרסו אותו. האם הוא היה צדיק? כנראה שלא. במקביל לעבודתו הוא היה עושה דברים למען המפלגה, משתדל לעזור לחברים ושולח ידו בעסקי נדל"ן אפורים. כולם עשו זאת ועושים זאת עד היום. תלייתו של שעיר לעזאזל אינה הדרך למגר תופעות כאלו. עובדה שהרשעתו לא שינתה דבר ועד היום השחיתות זועקת לשמים. אם אתה חושב שהריח הרע של מערכת המשפט לא יצא אם אני לא אדבר על זה אתה מאוד נאיבי. דבר קצת עם עורכי דין שמסתובבים שם יום יום. הבעייה היא הפרד ומשול. המערכת מספרת שצריך לעשות את זה כדי להלחם ברעים מהקבוצה ההיא וכך אנשי הימין לא מפריע להם שרודפים ערבים ולאנשי שמאל לא מפריע שרודפים ימניים. שונאי הפוליטיקאים המושחתים לא מפריע להם שרודפים פוליטיקאים וכך הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי, כעת אני (חושב ש)אני מבין את כוונתך. מהתגובה הראשונית שלה עניתי, קיבלתי את הרושם המוטעה כאילו התכוונת שמערכת המשפט הישראלית היא גרועה מאוד יחסית למצב תקין. ואילו בפועל מה שהתכוונת אליו שבעיות אינהרנטיות במערכת מאפשרות להתעמר בפרטים מסויימים באמצעים של עינוי דין, ואכיפה סלקטיבית. לדעתי, הבעיה האינהרנטית בנושא זה נובעת מחוקים לא מתאימים, והפיתרון הוא מתבקש. לגבי הנושא של הרשעות כוזבות - למיטב ידיעתי הוא קיים במקרים קיצוניים מאוד (ואף הייתי אומר, כמות זניחה של מקרים). לדעתי, התופעה היא אינהרנטית בכל שיטת משפט ולא ניתן לשפרו משמעותית ביחס לשיטה הקיימת (להוציא שיפורים טכנולוגיים נקודתיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין עומד על כך שהשופטים הם בני אדם והם חלק מעניין ההתעמרות כאשר (חלקם) אינם עושים מספיק כדי להגן על הנאשמים ולפעול בצמוד לחוק. ניתן לעשות הרבה מאוד. אפשר לא לקבל הודעות כראיה קבילה. אפשר להפעיל חובת דיווח על עדויות שקר של אנשי הממסד אפשר ללכת לאט ולבדוק את ההשפעות של כל אחד מהם בנפרד. המצב היום הוא מאוד בעייתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מה זה הודעה. האם אתה מדבר על הודאה? אם כן, אז הצעתך היא קיצונית ודמגוגית. יש הודאות קבילות ויש כאלו שאינן, והסיווג הוא בהתאם לתאוריה והפרקטיקה של המשפט המערבי כפי שהתפתח ב-2500 שנה האחרונות - וכידוע בתחום הדין הפלילי הוא מבוסס על קונסרבטיביות לטובת הנאשם. אם בכוונתך להרחיב את הנסיבות שבהן הודאה נחשבת לא קבילה, עליך לפרט למה בדיוק למה הכוונה ולהסביר על מי בדיוק חלה חובת ההוכחה וכו'. ומה זה בדיוק "חובת דיווח על עדות שקר"? עדות שקר היא פשע חמור ומתייחסים אליו בהתאם. חובת דיווח זה כלי אכיפה בלתי אפקטיבי ובלתי ישים המעודד אישומים כוזבים. בטח שככלי אכיפה הוא לא תפור לסוג פשע ספציפי ולא ברור למה דוקא לעדות שקר הוא כל כך מתאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הודאה שהושגה במשטרה ואחר כך הנאשם חוזר בו ממנה בבית המשפט היא מאוד בעייתית. חשוב על כך. איני אומר דוגמטית לבטל וזהו אבל זה שווה חשיבה. נדיה מטר הועמדה לדין על תקיפת שוטר, סעיף חביב מאוד על שוטרים הבודים אישומים כוזבים נגד אזרחים. לאחר שארבעה שוטרים העידו נגדה בפרוטרוט כיצד תקפה אותם היא הצליחה להקרין בבית המשפט סרט של הארוע בו היה ברור לעיני העולם כולו שכל העדויות היו שקר. איש מהשוטרים לא הועמד לדין על כך. איני יודע מה לעשות בנידון אבל משהו חייב להשתנות כי כך זה לא יכול להמשך. אני מבין את חוסר מוכנותך לנפץ את ראיית העולם הפסטורלית והשלווה שלך על מנת להגן של כמה ארכי פרחי מהימין הקיצוני, ערבים, עולים חדשים ופרחי עבריינות. אולם ראשית זו חובתך כיהודי וכאדם. שנית, זה יכול להגיע אליך יום אחד, באקראי או תוך שינוי ההגדרה של אויבי העם. שלישית, זה עלול להרוס את המדינה הזאת ולהוביל לדברים שאיש מאיתנו אינו רוצה. אינך חייב להיות ראש הנאבקים אבל הכרת המצב לאשורו תשדר למערכת שמשהו חייב להשתנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המקרה שציינת, הוא אכן בעייתי אבל אינו מהווה צידוק לבטל את ההודאה כראיה (וזה כן מה שאתה אמרת דוגמטית בתגובתך הקודמת). זה שהשוטרים לא הועמדו לדין - איני מכיר את פרטי המקרה, אבל לדעתי עדות שקר חייבת לגרור לכל הפחות הרחקה. אני רק יכול לשער עפ''י ההיסטוריה של תגובתיך הקודמות שהמשפט ''ברור לעיני העולם כולו שכל העדויות היו שקר'' גובל בעדות שקר. לגבי ראיית העולם הפטורלית והשלווה שלי - תודה על המחמאה אבל אין לי ראיית עולם כזו. אני בעד הגנה על חפים מפשע בלי שום קשר למוצא שלהם. הכרת המצב לאשורו לא תושג ע''י הכללות היסטריות כפי שאתה עושה. המערכת המשפטית בישראל היא תקינה אך לא משוללת בעיות. אין רדיפה מאורגנת של ''אוייבי העם'' כפי שאתה מנסה לצייר זאת, אלא עינויי דין (חוזרים ונשנים, נכון) שנובעים מבעיות חוקיות ופרוצדורליות שונות. אני בעד לתקן את הבעיות ולא לתקוף את המערכת המשפטית כמין ישות דמונית כפי שאתה נוהג. ואחרון חביב, חסוך ממני את ההתנשאות המוסרית. הרי אתה זה שמחזיק בעמדה אנטי-מוסרית במוצהר בנושאי מס (העדפת תועלת אישית על-פני רווחת האחר בכל נסיבות שהן). תגובה זו חותמת את הדיון מבחינתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הקשר ו\או ההבדל בין הודעה להודאה ב: דע את זכויותיך, מאת נעם פדרמן !!! www.kahana.info
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה יודע מה היה (כל) החומר הסודי לגביו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) זה מה שפורסם בזמנו ב) מתוך הכרות עם סוג האנשים בהם מדובר ועם טפשותם של בחורינו המצוינים כשהם צריכים להבין את הראש של הדתי הקיצוני. ג) אבל בסופו של דבר אתה צודק ייתכן שהיו שם דברים נוראים ואיומים שאיני יודע עליהם. ד) אולם מועד המעצר אחרי רצח רבין כשעילת המעצר לא היה קשור בו כלל (מדובר היה כרגיל בפגיעה בערבים) והעובדה שהאנשים הללו לא עשו כלום לא לפני כן ולא אחרי כן מעוררת תמיהות. ה) משום מה האנשים הנעצרים הם תמיד הדברנים הגדולים עושי הרעש ומעצבני המערכת בעוד (עד כמה שזכור לי) מעולם לא היו קיצונים יהודים מסוג זה: איש (למעט השב"כ - אם בכלל) לא הכיר את גולדשטיין, עמיר, בן שימול, אברושמי, פופר, המחתרת היהודית כולה וכו' וכו' לפני עשיית המעשים, כאנשים המדברים בקיצוניות ו/או ככאלה שיעשו מעשים. ו) על כן על פי מיטב שיפוטי הסיכוי שהיה שם משהו הוא זניח ומטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להביא סימוכין לעניין המעצרים המנהליים האלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מוצא ברשת. צריך לחפש בעיתונים מהתקופה אחרי רצח רבין | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנהל משפט בלי שיש לנאשם זכות להתעמת עם הראיות נגדו (right of confrontation) זו הפרה של עקרונות משפט עתיקים ובסיסיים. כמו כן, סניגור (כמו כל עו"ד) צריך לפעול במסירות ובנאמנות וללא מורא לטובת הלקוח, ולסייע לבית המשפט לעשות משפט. הטלת נאמנות כפולה על סניגור (להתייעץ עם לקוח אבל לשמור על אינטרס המדינה ולא לגלות לו) היא מאוד פרובלמטית. לכן לדעתי עדיף שלא יהיה אדם כזה, שנאמנויותיו לא ברורות, ושישמש למערכת עלה תאנה. האחריות לנהל את ה"אידך גיסא" כנגד הרשות היא אצל השופט, ולא נראה שצריך לתת לו אקאמול מצפוני שתרומתו לעציר מפוקפקת. (אגב, בבתי הדין הצבאיים קיים הסדר של מתן היתר בטחוני לסניגורים; אבל אני אופתע אם יש שם הסדר של פיצול אינפורמציה בין ידיעת הסניגור לזו של הלקוח.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הווריאציה ".-, ?-!" של "כן-לא שחור-לבן". | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |